נכנסתי לכאן. ביקשתי חָבֶרַה.

חברות אנונימית, בלי שם.
רק בהתחלה. עד שמסך האלמוניות יעלם.

כתבתי. מי אני. כמובן מאוד בכללי.

מה אני מחפש. הכי אמיתי.

למרות שרק אמת כתבתי,

נשים לקחו את זה לתאוות הבשרים.

נו באמת, אנונימי. מה הוא מחפש באמת?

מה, התאווה הזו, היא רק נחלת הגברים?

לנשים, אין יצרים?

מוזר, חשבתי והמשכתי.

ואז הגיעו מנשים הודעות,

וזה מה שהן מחפשות!

פתאום הן ממיינות אותי. איך אתה נראה? בן כמה אתה?

אתה גר רחוק, אתה מבוגר מדי .

(חחח, אני?)

מדוע קשר בלי מגע, לא יתכן?

כל קשר חייב לכלול החלפת נוזלים?

מצד שני, הרי אנו אנשים בוגרים. לכולנו יש חלומות ורצונות.

כיוון שדבר כזה עושים שניים שרוצים בכך בכל מאת האחוזים.

פרומיל אחד לא פחות,

אז מי יודע? יתכן שגם לזה, נגיע.

ויתכן שלא.

ואולי זה זה יכול להתאים.

ואולי לא.

אמרה לי מישהי,

"הן אתה זר".

נכון.

זה אתר היכרויות. וזו וזה לא מוזר.