הרבה זמן החזקתי בדעה שמי שקונה בית הוא מטומטם. המטומטם הוא אותו אחד שרוכש בית בכסף שאין לו, וממשכן את חייו בשטר חוב שטני עד גיל פרישה, ואולי גם בשנים שאין סיכוי שיחיה אותם תוך שהוא מוריש ברשעות לא מודעת, לבניו חובות. ולמה לו לאותו מסכן מדי חודש בחודשו להלחיץ עצמו בתשלומי משכנתא, וולשלם רבע או שליש ממחיר הדירה ריביות, הצמדות, וחלילה פיגורים?! מדינת ישראל בערמה אפשרה את חגיגת המשכנתאות, כדי שיהודים לא יברחו ממנה, כדי שערבים לא ירבו בה. ואני, אינני מבינה ולו חצי דבר בכלכלה, אבל דבר אחד אני יודעת, משכנתא לעולם לא אקח. את חירותי ארצה להשאיר לעצמי, ולא למשכן את החופש בעבור ארבע קירות. 

בעוד חמישה חודשים אעזוב את דירתי הנפלאה בת"א. דירה נהדרת בשכונה טובה, ועם שותף שקט שיודע לכבד את מרחב המחיה המשותף, וגם, ואולי הכי חשוב, משלם בזמן חשבונות ולא מלכלך יותר מדי. ובעבור זה שביתנו שקט וטוב ומשום שהוא איננו תלאביבי מושבע שמביא בחורות השכם וערב, אנו חיים בשלום. ואחווה שוררת בבית. 

כשאני חושבת זוגיות, אני חושבת על סרטר וסימון דה בובאר. השניים היו גרים בבתים נפרדים והיו נפגשים כל יום בשעה קבועה. אני חושבת בבוקר. אחר כך כל אחד היה ממשיך לענייניו ובערבים לעתים היו ישנים יחד. הבתים היו קרובים, שניהם היו גרים על גדת הנהר היכן שהוא בצרפת.. ואם לא הייתי כל כך עצלנית הייתי גם מחפשת את האזור ואת המקור ממנו לקחתי את המידע. כשאני חושבת זוגיות אני חושבת על יחד לא מחייב. יחד מתוך רצון אמיתי ואינטימיות שנמצאת ולא מתוך אילוץ כפוי של יומיום. אני רוצה להרוויח מספיק כסף לא בשביל יהלומים ולא בשביל בית, אלא כדי לטפח אהבה שאם אמצא בה, ארצה לשמרה. אתם בטח אומרים אהבה או כסף.. תמימים שכמותכם.. גם אני הייתי עד שפגשתי את אווה אילוז. 

בעוד חמישה חודשים אחפש לי בית, וכבר דיברנו אני ובן הזוג שאני יוצאת אתו שנעבור לגור יחד. נורא קוסם העניין, נורא כיפ להיות "דבק", וגם חסכוני במעט. אבל אז.. תלך לה לאיבוד האהבה. אני יודעת שהיא תלך.. אני פשוט יודעת.. ואפילו משכנתא חשבתי לקחת כדי לא לעבור מדי שנה את מסכת הייסורים בחיפוש דירה בעיר הסואנת הזו. והכל יקר.. ושכר הדירה עולה מדי שנה. וכל כך בא לי על מקום אחד בעולם שיהיה שלי.. מגוחך.. ואם כבר כך.. נזכרתי עכשיו שכשאברהם אבינו קיבל את ארץ ישראל וניתנה לו האפשרות לבחור מקום, הוא בחר במקום בו אין התיישבות קבע. לוט בחר במקום נאה בו יוכל להניח לצאנו ולהשתעשע עם נשותיו ובנותיו ואברהם העדיף את חיי הנדודים. ומה באמת חשבנו.. שארבע קירות ומה.. שבאמת יצורים פראיים שכמונו יכולים להיות בין ארבע קירות לאורך חיים שלמים.. לא נתפס.. אבל בינתיים.. גם אני.. כן.. גם אני.. בדרך לשם.. ועושה את צעדי במפח נפש עצום. כי ברור לי שזה לא הכיוון. אני יודעת שהכיוון הוא אחר, וכרגע אין לי מספיק כסף בשביל לשמור על האהבה שלי. אתם בכלל מבינים מה אני אומרת?! אני יודעת שלא. אני יודעת.