0

גבר, אשה, דורבן ופני הירח

22 תגובות   יום שישי , 5/4/13, 06:07

'' 

"את נראית שונה היום, איריס." הוא שולח אליה חיוך מהוסס.

"נראה לך?" היא סונטת בו. "מה השתנה בי?"

ככה הרמת לה להנחתה. דביל.

"אממ. צבעת את השיער לשחור?"

"נולדתי עם שיער שחור, מפגר. "

הוציאה לך כרטיס צהוב. "צחצחת שיניים ?" הוא מנסה שוב.

לא קשה להבין מהמבט שלה שטעה בגדול.

"סתם נו, צחקתי אתך, ממי. "

"שניה, שניה.. אל תגלי...אני יודע! משקפיים חדשות. תתחדשי מותק. ואללה. סגנון כזה, איך להגיד, שפותח לך את הפנים. יפה לך לאללה." חיוך קטן של שביעות רצון עצמית על שהצליח למצוא את המילים.

"אלה משקפי הקריאה שלי, טמבל. אתה לא ממש רואה אותי אף פעם, מה?"

"למה ככה, ממי. אני ועוד איך רואה, אפילו רואה טוב. את זוכרת שקנית את המכנסיי עור הצמודים האלה, ואני מיד ראיתי שהשומנים  בולטים לך במותן?"

היא לא נראתה משוכנעת. "אתה לא מבין כלום ואין לך טעם במיל. אני לא מבינה מה אני עושה אתך."

הוא בולע את הרוק. איך הוא מצליח תמיד להתקע בפינה הזו.

"אתה זוכר איך באילת ישבה לידינו בבריכה ההיא מעפולה? "

"בטח זוכר. כוסית משהו. "

היא מגלגלת את עיניה ביאוש. "אני לא מבינה איך אתה יכול להתלהב מאשה שמעיזה לצאת לעולם בבגד ים, כשיש לה פרווה של דורבן על הרגליים? אני פשוט לא מבינה! "

כבר שבע שנים היא מעלה את האישה הזאת בכל ויכוח קטן. איפה נכנסים כל הזכרונות האלה בראש היפה הזה.

"לא יודע מה להגיד לך, נו. אולי גברים פשוט מוכנים לעבור הרבה קוצים בשביל להגיע לבאר לשתות."

"והשיניים שלה. ראית את השיניים?" חתכה אותו. "ערפד היה בורח ממנה. והעור שלה? הפנים של הירח בצד החשוך נראים יותר חלקים."

"מה אני אגיד לך ממי, " הוא נאנח  "אנחנו הגברים לא ממש בררנים."

דרג את התוכן: