אני מתגעגע אליה, מאוד אפילו.

מקומה בליבי היה משמעותי תמיד, אך לא כמו בשבוע שחלף וכבר היא נעלמה לה, פג תוקפה בחיי.

אני תוהה ביני ובין עצמי כבר מספר ימים איך יכול להיות שלא קראתי את המפה נכון? האם המפה שלי היא אותה המפה כמו שלה? ודאי שלא, אחרת לא היינו נמצאים בסיטואציה הזו.

כל אחד בחייו, לעולם המפה תהיה שונה.

כנות מוחלטת בלבד הובילה אותי במהלכיי אשר גרמו לנתק הזה, לא חתרתי לדבר, אפילו לא בנסתרים שבחדרי ליבי, דאגה נטו, מי שחושב אחרת אינו מכיר אותי.

במערכת היחסים המוזרה והלא רציפה שלנו יש לומר, הייתה שוררת הבנה מלאה, עיוורת.

מעולם האינטואיציה שלי לא הוליכה אותי בכיוון הפוך כל כך, "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב". 

המציאות התהפכה ברגע.

כרעם ביום בהיר נוצר לו קצר בתקשורת, אולי מהצד שלה ואולי מהצד שלי. אולי שגיתי ואולי לא.

אולי אנחנו לא מכירים כלל וכלל? ייתכן.

אולי זו הייתה בחירה מודעת שלה, גם אופציה, ואולי בכלל בחירה לא מודעת מהצד שלי? הכל מתקבל על הדעת, אנחנו לא יודעים כלום.

שנאה עצמית עטפה אותי מכל עבר, בזתי לכל שהרגשתי, לרוח התקווה ולרוח הייאוש, לסימני השאלה ולסימני הקריאה. איבדתי כל טיפת אמון בעצמי. הסתחררתי.

אני קשה לאכילה, כל שכן לעיכול. יאמר לזכותה שיש לה קיבולת שכלית רחבה מאוד, מערכת עיכול משומנת היטב, מוזר לי.

אני לא הכנה באדם, ממש לא, אני לרגע לא חושב שכולי מורכב מיתרונות, אין חיה כזו.

כרגע פי וליבי חד הם, לצערי לא פעם אני נופל לשקרים, לא זהו המקרה.

היא הבינה את אשר הבינה, מהות ההבנה לא משנה לי, הכל בסדר גמור.

אין לשכוח שאני סובל, אין לשכוח את הפחדים שלי, החששות, חרדת הנטישה הטמועה בי עמוק עמוק.

לרוב הם צועדים בראש ומובילים את מהלכי חיי ולפעמים לא. פעם אתה המפסיד ופעם אתה המנצח.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קיבלתי כתף קרה, דקירת סכין, אין לי מושג איך מתמודדים עם קור. זו הגדולה שבחולשותיי הרבות, אני נאלם ונעלם ברגע, רגליי קופאות.

כמובן שזו הפרשנות הסובייקטיבית שלי את האירועים, ידוע לכל ובמיוחד לי שהמון פעמים אני נאחז בפרשנות תלושת כל מציאות, ולפעמים אני מדייק. ימים יגידו.

נפגעתי, אכן. אשקר אם אומר אחרת, זוהי בחירתי.

אני מזכיר לעצמי שוב ושוב את ההבדל שבין המציאות לדמיון. לפעמים שווים הם ולפעמים רחוקים שנות אור האחד מן השני, תלוי. אינני בוחן כליות ולב ואין אני יכול לדעת הכל, טוב שכך.

אהבתי אליה בדרכי נותרה על קנה, אני לא שופט אותה ולא אשפוט לעולם. הערכתי הכנה אליה עולה על הביקורת.

כוחי בידיי, אין זה ראוי להעניקו לאדם אחר. כוחה שלה הוא כוחה שלה, הלוואי ויהיה לה אותו עד יומה האחרון.

אני מאחל לה את כל הטוב שבעולם בלב שלם, באהבה גמורה.

היא יקרה לליבי וכך זה יישאר.

דעתה על הנאמר פה כבר אינה רלוונטית, היא בחוץ. לברוח היא לא יכולה כי היא לא פה, ספק אם אני רוצה שתשוב. תשובות אין בידיי, זה עדיין טרי.

לפרשן? היא יותר ממוזמנת, אני בשלי. זה כבר לא מעניין.

אני מת להתקשר אליה, לשמוע את קולה.

האם אני חלש? כן.

האם אני חזק? יותר מקירו של ממ"ד.

אני לא אתקשר, לעולם. אני מכיר את עצמי, אני מלא באגו המגביל את החופש שלי.

האם אני טיפש? כן.

האם אני נוהג בחוכמה? יש כמה וכמה תשובות.

הדבר הבטוח והיחיד היא העובדה שאני מאוד מתגעגע אליה. זו כבר עובדה מוצקת, אין פה עניין פרשנות.

סערת הרגשות הולכת ודועכת, הולכת ושוככת. היא חוזרת לביקור כאשר אני מתעסק בנושא, מנסה להבין.

היום אני משחרר, מבין שלא אבין ולא  אדע. את עצמי אני מכיר, דייני.

נטלי, אמנם לי זה ברור כשמש ואולי גם לך, אבל אולי לא. הרשי לי לחדד את דבריי, הפוסט הזה עלייך. אוהב ומתגעגע המון המון <3

אני פרדוקס מהלך, לגמרי.

alanis morissette - hand in my pocket