כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    דרום קורע את צפון קוריאה

    6 תגובות   יום שבת, 6/4/13, 18:58

    לדעתי, אם תהיה מלחמה, דרום קורע את צפון קוריאה.
    יאללה, מה אלה באו להפחיד אותנו עם הזזת טילים. אני מזיז ת'זין מימין לשמאל קורים יותר דברים (למה? בשביל מה? מה זה קשור? סתם להכניס גסויות?).
    בכל מקרה, נכנסתי לטוויטר עם המשתמש של אובמה (היי טק חברים, זה פינטס בשבילי) וחרחרתי מלחמה: "קים ג'ונג און חסר און".

    לאחר מכן, כמתוך הרגל, יצאתי לעבר בית הקפה שלי - הפעם לאירוע קצר מכיוון שהייתי בדרכי לבית הורי לברביקיו של שבת בצהריים.
    הזמנתי כוס קפה, הדלקתי סיגריה ושקעתי בשרעפים.

    מכר מהשכונה, שנוהג להתגאות בכיבושיו המיניים התיישב בשולחן לידי. לצערי, נתקלו מבטינו והוא ניצל את ההזדמנות ואמר: "אתמול בערב שכבתי עם שתי אחיות, מה אתה עשית?".

    "אני? אני התנזרתי עם שתי נזירות" אמרתי.

    האיש, שהוא גם ערס לא קטן ורגיש מאוד בכבודו, הרים את סכין החיתוך משולחנו, וספק ברצינות ספק בהלצה אמר "חכמולוג, אני אדקור אותך" (כן, למרות היותו ערס הוא נטה להקפיד על הטיית הפועל הנכונה בגוף ראשון).

    הסתכלתי סביב. הסכין היחיד שהיה בהישג יד, בשולחן לידי, היה סכין מריחה. לקחתי אותו בתנועה מהירה ואמרתי "זהירות, אני אמרח אותך".

    "אתה מורח אותי?" שאל האיש וקם על רגליו.

     

    "מה אתה עושה?" שמעתי לפתע צעקה עזה מימין, במבטא ערבי קל.
    הפניתי מבטי ימינה והנה ילד קטן עומד שם עם אמו, מכנסיו מופשלות, והוא מטיל את מימיו ממש לפני החומוסייה השכונתית.
    "אני מצטערת..." גמגמה האם, "לא...".
    "לא חבל?" קטע אותה האיש מהחומוס, "לבזבז שתן סתם כך, בואו, בואו, הכנסו למטבח".
    נחמד, דווקא בא לי חומוס, אבל הייתי חייב לזוז, הן מטעמי ברביקיו והן מטעמי אי הידקרות.

    נחתתי אצל הורי כעשרים דקות לאחר מכן ונעתי לעבר החצר האחורית.
    גיסי כבר טרח שם על המנגל בגמלוניות משהו, חריץ טייחים קטן מבצבץ ממכנסיו.
    אבי עמד שם ונתן עצות מועילות כרגיל. ראיתי שאני חייב להתערב.
    "עזבו, תנו לי" אמרתי, מסיט אותם לצדדים וחוצה ביניהם כחצו בני ישראל את ים סוף, "תוך עשרים דקות יש לכם כאן גחלים לוחשות".
    הוספתי גחלים (אבא קמצן), הוספתי ניירות (אבא קמצן), הדלקתי אש (אבא קמצן) ונפנפתי בנמרצות (גיסי עצלן).
    "יאללה, בואו נשב" אמרתי להם, "וניתן לפיזיקה לעשות את שלה".

    לאחר כעשרים דקות ניגשתי לבדוק מה המצב.
    "נו?" שאל גיסי, "גחלים לוחשות?".
    היה נדמה לי ששמעתי איזה המהום מכיוון המנגל. התכופפתי והיטיתי אוזני כאפרכסת.
    "אנחנו נכבות" לחשו הגחלים חלושות.
    "ששששש" עשיתי לעברן.
    "לוחשות" צעקתי לעבר גיסי, "לוחשות, אבל אולי במחשבה שנייה נחכה שידברו בקול ברור".
    הוספתי זרדים, מעט עיתונים ונפנפתי נפנוף ארוך. "תידלקו, אינעל רבאק" סיננתי לעבר הגחלים.

    לאחר כשעה וחצי הגיעה הפיצה מ "פיצה רימון".
    "זה לא מזג אויר מתאים למנגל" אמרתי למשפחתי, מתמתח בשמש האביבית הנעימה. ריחות בשרים עסיסיים עלו מחצרות השכנים.

    לסיום, החלטתי לנצל את הימצאם של שירותים נקיים בהישג יד ולשחרר לחצים רקטאליים.
    לקחתי עיתון ונעתי לעבר בית הכסא.
    "אתה הולך לשירותים?" שאלה אמי, "יש בעיה קלה בביוב, אז תחתוך את חתיכות הנייר אחת אחת, בסדר?".
    "אמא, את משנה לי את כל מתודת הניגוב" אמרתי, "מבחינת ניעור עובדים רגיל, כן?".

    טוב, אז אכלתי, שתיתי, התפניתי - נראה שכל מטרות הביקור הושגו וניתן לצאת לדרכי. המשפחה לא התנגדה.
    "עושים ברביקיו ביום העצמאות?" שאלתי לפרידה.
    "לא נראה לי" אמר אחי, "פיצה רימון סגורים בחג".

    לפני העלייה הביתה עוד עברתי בפיצוצייה לרכוש סיגריות.
    בדיוק הניח שם מישהו 25 שקלים על הדלפק וביקש ווינסטון לייט.
    שמתי 27 שקלים. "משווה ומעלה ב 2" אמרתי, "מרלבורו לייט בבקשה".
    הבחור הסתכל בי בעוינות. הוא לקח חטיף סניקרס מן המדף, שם 7 שקלים ואמר: "משווה ומעלה ב 5".
    נעצתי בו מבט לבדוק אם הוא מבלף. לקחתי פסק זמן ללא סוכר, שמתי 7 שקלים ואמרתי "משווה ומעלה ב 2".
    האיש היסס. לבסוף, לאחר מספר שניות מתוחות לקח שני מסטיק בזוקה, הניח 2 שקלים על הדלפק ואמר: "משווה, תראה את הקלפים".
    "איזה קלפים?" אמרתי לו.
    "לא משחקים פוקר?" שאל.
    "מה אתה מקשקש" אמרתי לו.
    הוא שילם, לקח את מצרכיו והלך.
    לקחתי את המרלבורו לייט וחצי מסכום הקנייה הנוסף של האיש, בהתאם להסכם הנוכלות שלי עם בעל הקיוסק, ועליתי הביתה.

    התחברתי לטוויטר של קים ג'ונג און.
    "שיכה בך ברק, אובמה" כתבתי.

     

    המשך ל "הימים היפים בקיבוץ".

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/4/13 07:43:
      תודה ברווזה :)
        10/4/13 22:34:
      אין עליך...געגעתי :)
        6/4/13 21:51:

      צטט: גיל שלו 2013-04-06 20:15:09

      תודה בן מזל, ברוך הבא, מוזמן לקרוא מהתחלה - מובטחים קטעים משובחים מזה. נ.ב. איך אתה מעז לקרוא לעצמך בן מזל אם רק היום נחשפת לבלוג שלי :)

       

      :))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

        6/4/13 21:48:

      צטט: גיל שלו 2013-04-06 20:15:09

      תודה בן מזל, ברוך הבא, מוזמן לקרוא מהתחלה - מובטחים קטעים משובחים מזה. נ.ב. איך אתה מעז לקרוא לעצמך בן מזל אם רק היום נחשפת לבלוג שלי :)
      מצחיק
        6/4/13 20:15:
      תודה בן מזל, ברוך הבא, מוזמן לקרוא מהתחלה - מובטחים קטעים משובחים מזה. נ.ב. איך אתה מעז לקרוא לעצמך בן מזל אם רק היום נחשפת לבלוג שלי :)
        6/4/13 19:27:
      צחקתי כל הדרך