פוסטים שלי היום יהיו מוקדשים לא לדיון בנוא הפרת זכויות המפיצים באינרנט, אלא לניתוח של הצעת חוק אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי הגולשים המגיבים באתריהן (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2007 של ח"כ ישראל חסון. קראתי כתבה ב-ynet על הצעת חוק הזה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3493944,00.html, אחר כך קראתי את הצעת חוק עצמה.

החלטתי לכתוב את שתי פוסטים בנושא. בראשון אני אנתח את הצעה הזאת ואנקוט את הביקורת תרבותית, רצינית ומנומקת עלייה ועל ח"כ ישראל חסון. בשני אתייחס על עתידה של הצעת חוק הזה, על עתידה של קריירה פוליטית של ח"כ ישראל חסון ועל עבודת יחסי ציבור שעושים לו. לדעתי, הצעות חוק כאלה מצדו הורסות את הקריירה פוליטית שלו, פוגעות ביכולת אלקטוראלית של מפלגתו ומעוררות זעם בציבור.

עוד נקודה ספציפית חשובה. מה עושה ציבור עם פוליטיקאים רוצים שילקלק להם את התת? כלום! מה עושה ציבור עם פוליטיקאים רוצים שהציבור לא רק ילקלק להם תחת, אלא ירגיש הנאה מזה? תשובה נכונה - מרד (בהתחלה מרד אינטלקטואלי ואחר כך ממשי). כאשר לא נותנים אפשרות לזעם ציבורי להתבטא, מתחילים להתבטא אקדחים. היסטוריה הוכיחה את תשובה הזאת הרבה פעמים.