0
סבתא שלי- נינה סבתא שלי ,נינה, גדלה בברלין שלפני המלחמה. כשעלו הרוצחים, היא התחילה להרגיש לא בנוח ברחובות, בחזרות ובהופעות. הבארים, נעשו חשוכים יותר, בבתי הקפה, כבר לא הורשתה לשבת, החברים כבר לא היו חברים והמחזרים נעלמו כלא היו. אנשים התעלמו ממנה, הריחות ברחובות השתנו ונעשו מסריחים וקשים לנשימה. עם הכתם הצהוב על הבגד, הרגישה לא שייכת לעיר שחיבקה אותה. ערב אחד, נשמעה דפיקה בדלת, נכנסו אנשי האס-אס ולקחו את כל המשפחה, אפילו את אחותה הקטנה, הכניסו אותם לרכבת צפופה ומחניקה ובלתי ניתנת לעצירה ודהרו אל הלא נודע. כשירדה ראתה מחנה גדול, מוזנח, עם חולים, תשושים וגמורים, ממש כמו מתים מהלכים, לבושים בבלויים והריחות היו לא נעימים. היא ראתה אנשים שהפשיטו להם את העור בעודם בחיים. את הגברים לקחו לתור אחד, ואת הנשים למקום אחר. את אחותה ואמה לא ראתה יותר ואותה לקחו לרצות חיילים. הייתה מגישה להם אוכל שתיה ושירותים אחרים, שגרמו לה לצלקות נפשיות ופיזיות קשות.
"קיצלה שלי" קראה לי.
|