כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    "האדם חזק מברזל" - אמר אבא

    28 תגובות   יום ראשון, 7/4/13, 18:52

    בילדותו, היה אבא שלי מתחמק מהלמודים אל הכנסיה הסמוכה לביתו, בעיר רווה רוסקה שבפולין.הניגונים הכנסייתיים בלטינית שבו את לבו. עם השנים הבין, שהכרת הסגנון הייחודי של אותה כנסיה, הצילה את חייו.

    **

    שנת 1933 מוניו כבן 18. באחד הלילות, אמו גולדה העירה אותו ואת אחותו רגינה. והודיעה לו בלחש, בעצב ובנחישות, הודיעה להם שהסכנה קרובה מידי והם חייבים לברוח כעת. היא נתנה לו כסף ככל שיכלה והשביעה אותו להגיע לפלשתינה הרחוקה. היא סיפרה להם על אמונתה ובטחונה בכך שהם יצליחו להתחמק מהטבעת ההולכת ומתהדקת סביב היהודים בפולין. 
    מוניו ואחותו רגינה יצאו מהבית, מבינים שמרגע זה חייהם לעולם לא ישובו להיות כשהיו.
    אמו ואביו התבוננו בהם, צורבים את הרגע בזכרונם, יודעים שכנראה לא יזכו להתראות שוב.

     

    מתוך החושך יצא אליו איש גדל מידות, אחז במותניו והתחנן: 
    "אני יודע שאתה בורח מהעיירה, אנא קח אתך את בני הקטן, תציל אותו". שנים ארוכות לאחר אותו לילה עוד העיקה על מוניו התחושה הקשה על שסירב לבקשתו של האב, אך כבר באותו לילה ידע שלא יוכל לדאוג לשניהם, בקושי לעצמו.

    חתול שחור וגדול התקרב אליו ללא פחד וחצה את הדרך מטרים בודדים ממנו.

    לימים, סיפר לי אבא, שלמרות הדעה הרווחת שחתולים שחורים החוצים את הדרך, הם אות וסמל למזל רע, הוא ראה בכך אות מן השמיים למזל טוב, וכי לתחושתו, כל חייו מלווה אותו מלאך, השומר עליו ומניח תחת עורפו כף יד, המשמשת כמגן חי.

    **

    חריקת צמיגים החרידה את הרחוב. כ-10 מכוניות צבאיות סגרו את המתחם והעלו בכח עשרות צעירים וביניהם מוניו, הם עשו דרכם למחנות הכפייה, שלרבים היו למחנות השמדה. יריות קצרות נשמעו כל כמה רגעים. הוצאות להורג מטווח קצר היו דבר של מה בכך. 
    הסכנה היתה לכל. מלחמה, הצעירים והחזקים היו נלקחים בכח ע"י חיילים כדי שישמשו כח עזר ל"מאמץ המלחמתי" של גרמניה הגדולה, המשתלטת במהירות על כל אירופה ומבטיחה עולם טוב ונקי יותר...

    מוניו היה חלק מקבוצה, שהוטל עליה לקבור יהודים, שחוסלו ביריות במרכז המחנה. בין הגופות הוא זיהה רבים שהכיר. אך ברגע שזיהה את גופתו של רב העיירה שלו עטוף בטלית, חל המשבר האמוני בליבו. "איפה אתה אלוהי ישראל, אם קיים אתה, הופע כאן ועכשיו והצל את "עמך הנבחר". שתי תשובות קבל מוניו הצעיר באותו רגע. תשובות שקבעו בתודעתו את תחילת מלחמת ההישרדות שלו.

    צרור יריות ארוך שעורר אותו ממחשבותיו, המתריסות אל מול האל, ואקדח טעון, שמצא על אחת הגופות שהעמיס על העגלה.

    הוא ניגש בנחישות לכיוון שער היציאה מהמחנה, פונה בבטחון לש.ג שכיוון אליו את הרובה ואמר, שהוא חייב לצאת מהמחנה וכי יש לו פתק ממפקד המחנה לקנות ביצים...

    השומר ביקש לראות את הפתק. מוניו הכניס את היד לכיס, אך במקום פתק הוא שלף את האקדח וירה בשומר. כ-48 שעות התחבא מוניו בפיר של צואה ושתן, שכוסה על ידי מרצפת גדולה, שומע מעל ראשו את הסירנות ואת הקבוצות המחפשות עם הכלבים את הבורח, שחיסל את השומר.

    תחושת הריח הנורא והפחד ממקומות סגורים ליוו אותו שנים אך אופיו הסתגלן וההישרדותי לא נתן לאותן חרדות לקבוע דפוסי התנהגות חדשים, אלא הטביעו בו את הנחישות וההכרה שכל יום שעובר הינו מתנה.

    *

    מסוכן היה ללכת ברחובות, חטיפת צעירים לצורך עזרה 
    ל"מאמץ המלחמתי", היתה עניין שבשיגרה. שלשה ימים אחרי שהשתחרר לגמרי מהריח הנורא. נתפס שוב והושב בכח על כסא מול ספר שאמור היה לסמן לנאצי שעמד לידו, מי צועני, הומו או יהודי.

    כשהסכין על עורפו של מוניו, אמר לו הספר בשקט. "אני יודע שאתה יהודי ואני מאחל לך הצלחה. כשתקום מהכיסא, תראה בהמשך שתי דלתות, תקפיד לפנות ולצאת מהדלת הימנית, היא זו שפונה לרחוב. שים לב, אל תטעה..."

    **

    חודשים אחדים לאחר מכן כשנתפס ונשלח למחנה אחר, איחל לו ספר אחר חייכן אף הוא, הצלחה רבה ואמר לו: "כשאתה קם מהכיסא, תראה בהמשך שתי דלתות, תפנה ותצא לרחוב מהדלת הימנית". בהחלטה של רגע, החליט מוניו לצאת מהדלת האחרת, השמאלית וכך ניצלו חייו. מעבר לדלת הימנית האטומה ל"רעשים", ישב חייל גרמני עם מכונת יריה ולפניו בור עמוק. תפקידו היה לחסל את כל מי שזוהה על יד הספר כצועני הומו או יהודי...

    **

    על ידי זיוף מסמכים מדויק להפליא, הצליח מוניו להגיע לגרמניה. גם שם פשיטות הפתע היו לשיגרה. הוא נשלח למחנה חדש לצורך עבודה וסלקציה. החרדה שמא מזלו הטוב, לא ישחק  לו... קיננה בו.

    באחד מימי הראשון, הצטרף מוניו אל הולכים לכנסיה. 
    למזלו, צדה אוזנו של הכומר את שירתו, שנגינתה בלטינית נחשבה לייחודית. הכומר ניגש אליו והתעניין מה מקור השירה והסגנון העתיק והאריסטוקרטי. 

    מוניו סיפר לו על אהבתו לכנסיה ומסירותו לזו הסמוכה לביתו...

    למזלו, דרוש היה לכומר עוזר אישי. הוא שאל, אם ייאות לקבל את התפקיד ולשמש פרח כמורה... וכך לימד הכומר את מוניו באופן מושלם את המנהגים המקומיים.

    עם מותו הפתאומי של הכומר, תפס מוניו את מקומו. כשהוא מחופש לכומר בשם ז'בישק קופיובסקי, ערך מוניו את החתונות, הלוויות, הסילווסטרים והחגים של הקהילה הנוצרית  באחד המחוזות של גרמניה הנאצית. 
    אחותו של מוניו, רגינה שיינר, עבדה כמזכירה של מפקד נאצי בכיר.

    חליפת המכתבים בין הכנסיה למשרדי הגיסטאפו, ביצרה את בטחונם האישי באותה תקופה חשוכה והסירה כל חשד לגבי יהדותם. 
    ** 
    החרדה היתה חלק מחייו. מהפחד, שמא יפתיע אותו מישהו במיקלחת ויבחין שהוא נימול, היה מוניו "מוריד את השלטר" ומחשיך את הכנסייה. בעוד כל הנמצאים בכנסייה, היו עסוקים במרדף אחרי השובב האלמוני, היה מוניו מסיים להתרחץ, מתלבש ועוטה את הגלימה. עם הזמן הלך וגדל הפרס, שקבע מוניו למי שימצא את "השובב" שמהתל בכולם.

    **

    אחרי המלחמה. התייצבה אחותו בשערי הכנסייה, דברה אל ליבו כשהיא נלחמת על הצלתו הרוחנית והתחננה שלא יכרית את שרשרת הדורות היהודית.
    מוניו עלה ארצה והחליף את שמו למשה. 

    הוא בקש לממש את אהבתו עם הדה ולהתחתן, אך אחותו אמרה לו את המשפט הכי פולני ואכזרי שאפשר : 
    "מוניו, אם אתה מתחתן לפניי, אני מתאבדת..." 
    האימה, שמא תממש את איומה, סרסה שנים ארוכות של מחשבה על חתונה. 

    כשהתחתנה סוף סוף, בקש אבי לממש את אהבתו הגדולה, אך אהובתו  הדה, כבר היתה "תפוסה". גם לה היה משפט פולני - "אתה באמת חושב שאני אחכה לך כל השנים ? -היום יש לי את יצחק"  

    אחרי מס' שנים, התחתן עם אימי. לזכותה ייאמר, שאפשרה לחברות של אבי עם הדה להתקיים כל חייו.

    ** 
    כשהוריי טיילו בטיילת של ת-א, באחד המוצ"שים של שנות ה-60, נתקלה בהם אשה, שהתבוננה באבי בעיניים קרועות. לפתע אחזה בידו ולא הרפתה, ממררת בבכי ובהתרגשות, היא זיהתה אותו, ככומר שהציל את חייה.
    הנאצים, הביאו אותה לכנסייה ודרשו שיקבע, אם היא נוצריה או יהודיה. אבי, המחופש לכומר, דרש בתקיפות מהחיילים להשאירם לבד, בטענה שרק הוא יודע, איזה שאלות לשאול. מדובר בעניין של חיים ומוות ועליו להזהר מאימת יום הדין.
    הוא זיהה מיד שהיא יהודיה והרגיע אותה. הוא הינחה אותה להיכן לנסוע ולמי לפנות, כדי שתעלה ארצה. לחיילים אמר בתקיפות לשחרר אותה מיד.
    **

    באותה שנה, נכנס איש מבוגר ולבוש בהידור, לסניף בנק המזרחי ברח' עמק יזרעאל  11 בת-א, כדי לפתוח חשבון עסקי. מנהל הסניף, חשב שהוא עומד להתעלף...
    הוא זיהה, שעומד לפניו הכומר, שלפני מס' שנים, בזמן המלחמה, העביר קבוצת אנשים בשיירה את הגבול בין גרמניה לפולין, כשהוא מחזיק בידו האחת צלב ענק, ובידו השניה את ידו הקטנה...

     

    **

    טרם עלייתו לארץ מגרמניה, לימד אבא ברשת אורט נוער יהודי את מקצועות הדפוס. אחד העובדים שלמד ועבד שם כסדר-יד, היה יענקוביץ, שלימים ניהל את המחלקה הדתית בעירית חולון.

    הוא סיפר לי בקול רועד על אותו בוקר בלתי נשכח, שכשהגיע לעבודה, הודיעו לו ש"אדון גרואר מעלה את מכונות הדפוס לארץ ישראל" הוא מיהר לביתו ואמר לאשתו: "לא רק שאנו עושים עלייה, יש לי גם מקום עבודה".
    ** 

    כשאבי משה (מוניו) גרואר ז"ל, הלך לעולמו, אמרה הדה, שבעלה יצחק נפטר, שנה קודם לאימי, שהיא מרגישה שהתאלמנה פעם שניה...

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/5/13 18:33:
      סיפור מרגש
        12/4/13 15:59:
      מדהים..\ *לך
        11/4/13 18:09:
      יהודי עם תושיה, יהי זכרו ברוך
        9/4/13 18:36:
      מאוד מרגש!
      מרגש נורא. סיפור הישרדות מיני רבים שמחבר אותנו עוד קצת לקושי הבלתי נתפס של אותם ימים. תודה!
        8/4/13 23:20:

      דורון חברי נשיקה

      ווואוו איזה סיפור מרגש, כעת במרחק של השנים

      כל סיפור כזה של הישרדות, עזרה לאחרים להימלט מהאימה

      מעוררים רגשות של הערצה לאבא משה ז"ל ולכל אותם אנשים

      דיי רגילים אך גדולים מהחיים

      *

      לעולם לא נישכח

       

      וואו...באמת  ספור עצום...מאוד מרגש..

        8/4/13 21:41:
      חתיכת סיפור... מרגש
      סיפור חיים מרתק ומעורר השראה.
        8/4/13 16:58:
      אין מילים...רק רגשות
      כמה מרגש ...
        8/4/13 08:21:
      מרגש מאוד יהי זכרו ברוך צחית
        8/4/13 07:51:
      יהי זכרו ברוך
        8/4/13 07:29:
      מדהים !!! עולה על כל דמיון !! היה לך אבא גיבור אמיתי !!!
        8/4/13 07:28:

      סיפור גבורה מצמרר של אביך שהבאת בכשרון רב.

      היכולת שלו לשרוד ואף לעזור לאחרים

      בתקופה הכי קשה לעם היהודי מרגשת.

      יהי זכרו ברוך.

        8/4/13 07:04:
      עוד סיפור מרגש שצריך לספר ולהעביר לדורות הבאים
        8/4/13 06:59:
      וואו , איזה סיפור מרגש מאוד....הצטמררתי ♥
        8/4/13 00:40:
      שנדע רק טוב
        8/4/13 00:10:
      מרגש מאוד. תודה שכתבת
        7/4/13 23:17:
      אילו טלטלות עבר אביך ושכמותו....אכן סיפור מרתק....תודה שהעלת...
        7/4/13 22:17:
      צריך לדעת גם כשקשה
        7/4/13 22:07:
      מרגש, מצמרר ומרטיט את הלב.
        7/4/13 21:32:
      הצלחת לתמצת את הגורל היהודי במאה ה-20 דרך הסיפור האישי שהבאת. שאפו
        7/4/13 20:25:
      מרגש עד דמעות וכתוב בצורה נפלאה. יהי זכרו ברוך.
        7/4/13 20:25:
      קשה
        7/4/13 19:41:
      סיפור מדהים. אחד מני רבים, שכיום אין כמותם. נקווה שגם לא יהיו.
        7/4/13 19:34:
      זכרו של אדם הקיים בפיו של בנו ובכתובים מחזיק לנצח את רוחו כקיימת . כתבת נפלא ומרגש עד מאד. זו זכות גדולה לשמוע על חייו ועל ההחלטות הנפלאות שקיבל להציל את עצמו וכל כך הרבה אנשים זרים. תודה.
        7/4/13 19:22:
      דורון - תודה