כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהלב, מהבטן ושאר ירקות

    תרגיל מתמטי שואתי

    20 תגובות   יום ראשון, 7/4/13, 23:50

    "מטיחים בנו מספרים, מספרים רבי רושם, שנגמרים בהרבה אפסים. אבל מי מבינכם עוצר לעיתים כדי לחשוב באמת על המספרים האלה? מי מבינכם בכלל ניסה לספור את כל מי שהוא מכיר או הכיר בחייו, ולהשוות את המספר המגוחך הזה למספרים שהוא שומע בטלוויזיה, אותם המספרים המפורסמים, ששה מליון, עשרים מליון?...

     

    ...בואו נעשה תרגיל מתמטי.

    זה שימושי, מתמטיקה, זה נותן אמת מידה, מרענן את המחשבה.

    לפעמים אפשר ללמוד הרבה מתרגילים שכאלה. אז התאזרו במעט סבלנות והעניקו לי את תשומת לבכם.

     

    הסכסוך (של גרמניה) עם ברית המועצות נמשך מ22 ביוני 1941 בשעה שלוש לפנות בוקר ועד- באופן רשמי- 8 במאי 1945 בשעה אחת עשרה ודקה אחת, ואם נעגל- 46.5 חודשים, 202.42 שבועות, 1417 ימים, 34,004 שעות, או 2,040,241 דקות (אם סופרים את הדקה הנוספת).

     

    ניקח את אותם התאריכים לגבי התוכנית המכונה "הפתרון הסופי". לפני כן שום דבר עוד לא הוחלט או אורגן באופן שיטתי, האבידות היהודיות היו אקראיות. נצמיד עכשיו את שני משחקי המספרים: עבור הגרמנים מתקבלים 64,516 מתים בחודש, שהם 14,821 מתים בשבוע, שהם 2,117 מתים ביום, שהם 88 מתים בשעה, שהם 1.47 מתים בדקה, וזאת בממוצע לכל דקה של כל שעה של כל יום של כל שבוע של כל חודש של כל שנה במשך שלוש שנים, עשרה חודשים, ששה עשר ימים, עשרים שעות ודקה אחת.

    באותו פרק זמן, עבור היהודים, כולל אלו הסובייטים, קיבלנו כ-109,677 מתים בחודש, שהם 25,195 מתים בשבוע, שהם 3599 מתים ביום, שהם 150 מתים בשעה, שהם 2.5 מתים לדקה.

    ולבסוף, בצד הסובייטי, מתקבלים כ-430,108 מתים בחודש, 98,804 מתים בשבוע,14,114 מתים ביום, 588 מתים בשעה, או 9.8 מתים בדקה, עבור אותו פרק זמן.

     

    דהיינו, סך הכל בשדה הפעילות שלי, הממוצעים הם 572,043 מתים בחודש, 131,410 מתים בשבוע, 18,772 מתים ביום, 782 מתים בשעה ו-13.04 מתים בדקה, בכל הדקות של כל השעות של כל הימים של כל השבועות של כל החודשים של כל שנה בפרק הזמן הנתון, שהוא, כדי לרענן את הזכרון, שלוש שנים, עשרה חודשים, ששה עשר ימים, עשרים שעות ודקה אחת.

     

    יואילו מי שמלגלגים על הדקה האחת הנוספת הזו- שהיא אומנם נוקדנית במקצת- ויזכרו שמדובר בכל זאת ב13.04 מתים נוספים, בממוצע, וידמיינו, אם יש ביכולתם, שלושה עשר מבין מכריהם נקטלים בתוך דקה.

    אפשר לחשב גם את מרווח הזמן בין מיתה למיתה: נקבל ממוצע של מת גרמני בכל 40.8 שניות, מת יהודי בכל 24 שניות, ומת בולשביקי (אם סופרים גם את היהודים הסובייטים) בכל 6.12 שניות, דהיינו בממוצע כולל מת בכל 4.6 שניות, וזאת במשך כל התקופה הנדונה.

     

    כעת יש באפשרותכם לבצע, על פי המספרים הללו, תרגילי דמיון ממחישים.

    קחו לדוגמא שעון בידכם, וספרו מת אחד, שני מתים, שלושה מתים, וכן הלאה, בכל 4.6 שניות (או בכל 6.12 שניות, 24 שניות או 40.8 שניות, אם יש לכם העדפה כלשהי), תוך שאתם מנסים לייצג אותם כאילו הם עומדים שם מולכם, בשורה, אותם אחד, שניים, שלושה מתים."

     

    וזאת במשך כל דקה של כל שעה של כל יום של כל שבוע של כל חודש של כל שנה במשך שלוש שנים, עשרה חודשים, ששה עשר ימים, עשרים שעות ודקה אחת.

     

    מתוך "נוטות החסד", ג'ונתן ליטל.


    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/7/13 13:26:
      במלחמת העולם הראשונה היו קרבות שמתו בהן מאות אלפים בפרק זמן קצר להחריד בסוף הקרב היו הממשלות היו מקבלות סיכום אנגליה 50 אלף, גרמניה 30 אלף, צרפת 270 אלף לסכום היה מצטרף גם כמה תותחים וסוסים נוטרלו אני חושב על זה חייל אחד גוסס מגז רעיל בראות או טיפוס המעיים בגלל הצפיפות או סתם כדור. הורים שאוהבים אותו, אשה שמחכה, ילדים שלא ראו אותו שנה וכבר לא יראו אותו.. והוא בכלל נעלם בסטטיסטיקה שנמסרת לממשלה.
        6/6/13 02:03:

       

      לא התכוונתי לפזר אופטימיות. רק נתונים יבשים.

      גם לא התכוונתי להציע משהו.

      גם לא אמרתי שהכל ייגמר, שצריך להרוג, לא קץ העולם ולא כלום.

      לא הבנת נכון. טענתי שהבעיות שאמורות להטריד את האנושות הן שונות מאלה שבהן רבים אוהבים להשתכשך. 

      עכשיו אני אומר שאם ברור שאין באפשרותנו לעשות מעשה, כדאי לעשות את הכי טוב וזה רק להמשיך ליהנות ולא לעשות כלום.

       

        5/6/13 19:41:

      צטט: אלי למה 2013-06-05 02:41:23

      מתוך כוונה לעודד את רוח הקוראים (בערך), יאללה מתמטיקה.

      במאה העשרים הומתו בכוונה, ברחבי העולם, קרוב לשלושה אנשים מכל מאה. מספר זה כולל את כל הרוגי המלחמות, החיילים והאזרחים, וכן את שאר המתים שסיימו את חייהם בנסיבות אלימות.

      לתושבי העולם הקדום, ובעיקר בתקופה בה החלה חקלאות להתפתח, היה את כל הסיבות להישאר שלווים ממספרים כאלה, שכן שיעור המומתים בכוונה היה בערך פי עשרים!

      נראה כי ההומוספיאנס הולך ומשתפר. אי אפשר להגיד שאין מה לדאוג. אם בימים קדומים בני אדם המיתו בכוונה זה את זה, כיוון שהם ללא ספק בדרך לחדול מכך לגמרי, הכדור שהוא ביתנו מתקרב במהירות למצב בו לא יתקיימו בו משאבים לאפשר חיים. תוך חמש שנים נמנה מיליארד בני אדם נוספים ובתוך כמאה שנים נוסיף מיליארד בכל שנה!

       

      הרסת עם הסוף.

      פיזרת אופטימיות, ראיה יפה ופתאום הפחד מהעולם החרב והטבע שלא יכיל את עצמו.

      קץ העולם הוא קץ העולם. דוחפים לנו אותו בסרטים, בנבואות, בכל מקום אפשרי.

      מי אמר שזה יגיע בכלל? כלומר, מה הוא יודע, מי שאומר?

      ומה יעזור לפחד מזה? אם יהיה סוף זה יגמר (לא שיש לנו מושג מה זה אומר "נגמר"). יש מה לעשות עם זה?

      עדיף להרוג אחד את השני כדי שישאר מקום? זה הרי מגוחך. 

       

        5/6/13 02:41:

      מתוך כוונה לעודד את רוח הקוראים (בערך), יאללה מתמטיקה.

      במאה העשרים הומתו בכוונה, ברחבי העולם, קרוב לשלושה אנשים מכל מאה. מספר זה כולל את כל הרוגי המלחמות, החיילים והאזרחים, וכן את שאר המתים שסיימו את חייהם בנסיבות אלימות.

      לתושבי העולם הקדום, ובעיקר בתקופה בה החלה חקלאות להתפתח, היה את כל הסיבות להישאר שלווים ממספרים כאלה, שכן שיעור המומתים בכוונה היה בערך פי עשרים!

      נראה כי ההומוספיאנס הולך ומשתפר. אי אפשר להגיד שאין מה לדאוג. אם בימים קדומים בני אדם המיתו בכוונה זה את זה, כיוון שהם ללא ספק בדרך לחדול מכך לגמרי, הכדור שהוא ביתנו מתקרב במהירות למצב בו לא יתקיימו בו משאבים לאפשר חיים. תוך חמש שנים נמנה מיליארד בני אדם נוספים ובתוך כמאה שנים נוסיף מיליארד בכל שנה!

       

        3/5/13 11:26:
      מחובתה של ברייה אנושית להבין את ערך המספרים כקטילתה שלה שכן אלו הם מיתותיה..[כקולקטיב] אך רקובה היא בינתו של האנוש לכן הוא מונה אותם בהפרדות כדי להצדיק את חלאתו האנושית - כן זה [האנוש] אין כל ערך לשום מספר מלבד זה שאנו דוחסים לתוכו!!
        3/5/13 00:17:
      מסתבר שיעילות היא דבר נוראי
        15/4/13 20:13:

      צטט: זכות התשוקה 2013-04-14 08:18:29

      ספר מזעזע ומטלטל "נוטות החסד" החשבון המתמטי שציטטת מייצג את אוירת הספר. עדיין לא ברור לי לגמרי האם הספר עושה שירות טוב או רע לתודעת השואה. מצד אחד זה חשוב להבין מנקודת המבט של הרוצח ומצד שני פורנוגרפיה של שואה.

       

       

       

      גם לי לא ברור. עדיין קוראת אותו. עוצרת הרבה. לפעמים מחלחל בי פחד שאלמד לרחם על הצד האכזר. שאצליח לראות את הנורמה שבטירוף.

       

      כן, אני חושבת שזה עושה שרות טוב. ברגע שהרוצח מודה שרצח- קשה יהיה לעולם לגרום לזה להתפוגג. למכחישי השואה למיניהם. ואם כך- דיינו.

       

      מה גם שמעדיפה את השואה מוגשת על מגש נוטף דם ואיברים שנקרעים מאשר בסרט מלא צבע ורגעים הוליוודים. 

      האמת מדברת בצורה הרבה יותר מטלטלת, ברורה וחד משמעית.

       

       

        14/4/13 08:18:
      ספר מזעזע ומטלטל "נוטות החסד" החשבון המתמטי שציטטת מייצג את אוירת הספר. עדיין לא ברור לי לגמרי האם הספר עושה שירות טוב או רע לתודעת השואה. מצד אחד זה חשוב להבין מנקודת המבט של הרוצח ומצד שני פורנוגרפיה של שואה.
        10/4/13 01:07:

      צטט: באשי- 2013-04-09 21:59:47

      המזעע חייב לחזור אל היחיד

       

      הם לא באים אחד על חשבון השני

        9/4/13 21:59:

      המזעע חייב לחזור אל היחיד

        8/4/13 22:27:

      צטט: אטיוד5 2013-04-08 10:44:19

      כל LSB הוא/היא בנדם. חוצמזה החז'בון חוטא לאמת כי פרקי הזמן לגבי הקבוצות שונים.

       

      אם הוא חוטא לאמת, זה רק מאריך את פרקי הזמן ומגדיל את מספר הנרצחים.

        8/4/13 22:22:

      צטט: דוקטורלאה 2013-04-08 21:12:18

      אין ספק שמספרים בסדר גודל כזה מזעזעים. אבל עברו שנים, האם לא כדאי לזכור את המספר הכללי, את מירב הבעיות. ואולי להניח לפרטים. צריך בעיקר ללמוד לקח. והלקח אינו קשור במספר מדוייק של קרבנות, בדרך פטירתם. צריך ללמוד על עליית הנאציזם (מדוע?), על בעיית היהודים, חולי הנפש, שיתוף הפעולה של העמים האחרים. וכל כיוצא בזה.

       

      כדאי. כדאי הכל.

      לזכור את השמות, ואת הפרטים, ואת ריח הצחנה.

      ואת הדרך בה הנאציזם עלה, והסיבות (מהן?! פוליטיות? איך אפשר ללמוד מזה לקח?) וכל דרך "ניהול המלחמה" וכו' וכו'.

       

      לזכור הכל.

      כי מעולם, לפני כן, לא היה רצח עם המוני כל כך מתוכנן. מעולם לפני כן אף אדם מן השורה לא היה יכול להעלות בדמיונו משהו כמו "שואה". 

      לזכור הכל ולו בכדי לדעת שגם מה שאינו עולה בדמיוננו, יתכן. 

       

       

        8/4/13 22:16:

      צטט: עצבן 2013-04-08 21:35:50

      .....

       

      חוץ מזה שבעייני ערבוב של חישובים מתמטיים וחיי אדם מרגיש קצת זילות בצד השני של המשוואה. לכן הייתי מעדיף להתמקד בזיכרון האנשים במקום בזיכרון המספרים.

       

      זה העניין בדיוק.

      כשקראתי את נוטות החסד, הקטע הזה פתאום גרם לי להבין משהו שלא עיכלתי קודם.

      הקור הזה. הסכמתיות. הפתרון הסופי. מכונה.

      ככה בדיוק זה הרגיש לי כשקראתי. 

      פתאום הבנתי משהו ששום סיפור מרגש לא מכיל. כשכל כך הרבה נרצחים לידך, במשך כל כך הרבה זמן, ברצף, ללא הפסקה, מתישהו הזעקות נשמעות דוממות, המכות כואבות לגוף, הנפש מתנתקת מהתודעה. כל כך הרבה מתים ואף אחד לא טורח לקבור ערמות של גופות לידך. אתה מסתכל, ולא רואה כלום. אתה מתחנן שיהרגו את הילד שלך בייריה.. 

      ראיתי דוקומנטרי על השואה. הנה הלינק:

      http://www.youtube.com/watch?v=HAa2p0UnV6k (קשה לצפיה)

      אחד מהמתעדים מספר שם איך הם באו לשחרר את היהודים. שום קול לא נשמע. אף אחד לא זעק משמחה. העיניים הביטו במבשרי הבשורה במבט ריק והוא תהה- האם הם בכלל שומעים? האם הם רואים אותו? האם משהו חודר פנימה?

       

      כן. לכל איש יש שם.

      הזוועה היא כשהוא מאבד אותו. כשמסות של אנשים הפכו להיות כלום. אפילו לא מספר.

      כשהנפש כבר לא מסוגלת להכיל עוד. ומתנתקת מעצמה.

      ואנחנו צריכים לחתור ולנסות להבין (מצטערת, לא מצאתי שוב מילה אחרת..) את מה שלא נוכל להבין לעולם. ולו רק בכדי לדעת שיש מי שמסוגל לראות באנשים כלום למעט וירוס.

       

      מפחיד אותי היום בו ניצולי השואה יפרדו מן העולם.

       

      סליחה בפני הנפשות הרכות.

      לא בציניות בכלל.

       

        8/4/13 21:35:

      אם מדברים על מספרים כדאי להזכיר שמתחמת העולם השנייה נהרגו מעל 64.5 מיליון בני אדם, כ-33 מיליון מתוכם אזרחים.

       

      אם מדברים על מספרים נטו - היו רצחי עם יותר קרבנות מאשר השואה (כמו הרצח השיטתי של בלגיה את הקונגולזים - שמסתכם ב-10 מיליון).

       

      חוץ מזה שבעייני ערבוב של חישובים מתמטיים וחיי אדם מרגיש קצת זילות בצד השני של המשוואה. לכן הייתי מעדיף להתמקד בזיכרון האנשים במקום בזיכרון המספרים.

        8/4/13 21:12:
      אין ספק שמספרים בסדר גודל כזה מזעזעים. אבל עברו שנים, האם לא כדאי לזכור את המספר הכללי, את מירב הבעיות. ואולי להניח לפרטים. צריך בעיקר ללמוד לקח. והלקח אינו קשור במספר מדוייק של קרבנות, בדרך פטירתם. צריך ללמוד על עליית הנאציזם (מדוע?), על בעיית היהודים, חולי הנפש, שיתוף הפעולה של העמים האחרים. וכל כיוצא בזה.
        8/4/13 10:44:
      כל LSB הוא/היא בנדם. חוצמזה החז'בון חוטא לאמת כי פרקי הזמן לגבי הקבוצות שונים.
        8/4/13 07:26:
      לצרוב ולא לשכוח
        8/4/13 07:26:
      לצרוב ולא לשכוח
        8/4/13 01:42:

      ):
      המספרים. זה משהו שאף פעם לא יקלט.

      תודה לאל על כך.

      כל 4 שניות נרצח אדם. במשך שנים. לא כולם נרצחים באותה הצורה. אמא אחת רצה אחרי הבן שלה, שרץ לתוך בית קפה של גרמנים, ומתה בבעיטות של כמה מגפיים על החוצפה וההפרעה. מישהו מקבל כדור לראש. ספרתי עד 4? גולגולת של ילד מתרוצצת לי על הפרצוף, כשאחד השומרים מאס בזמן שלוקח לילדון להדחס לקרון הרכבת, אולי יש לי מזל, ואני מצליח/ה לנוח לשתי דקות כשבזווית העין מישהו קופץ מרכבת, אני מספיק/ה לראות רק את הדף הגוף שלו מהכדור, עוד אחד נחנק מהקיא של עצמו. הוא נכנס לספירה הכוללת? בשורה של העומדים על קצות קבר האחים, הכדורים מפספסים כמה אנשים. מישהו דוחף אותם פנימה, לתוך נהר הדם ושלל הגופות. הם ימותו מחנק. הם לא זכו למות מכדור. 
      לחיות ככה, יום יום, דקה דקה, שניה שניה, כל 4 שניות, במשך שנים רצופות, ללא רגע מנוחה.


      הדעת הולכת לאיבוד.

       

      כהות חושים.

      לא ניתן לחשוב. איך אפשר לעכל? לעכל את המתרחש זה אומר למות.

       

      הדעת מתנתקת. 
      יש אנשים שמתפלאים איך אנשים רבו על פיסת לחם. פיסת לחם.. זה משהו מתוך העולם החיצון. אם היא שם, האינסטינקט אומר "לקחת" בלי לחשב חישובים. המוות מופיע בצורה ברורה. בלי חישובי ערכים ומוסר או עתיד אפשרי.


      אלוהים, איך הם שרדו את זה?

       

        8/4/13 00:48:

      מצמרר...,

      אבל נזכרתי בדרך אחרת, להמחיש לנו, קבוצה של

      תלמידי תיכון שהיו בסדנה בת 4 ימים במקום שנקרא

      בר-גיורא, ליד ירושלים, את העניין המספרי...,

      המדריך (מישאל, כך אני זוכר) יצא איתנו לחצר הפנימיה

      ושם, סביב לאחד מעצי הזיתים העתיקים היו מונחות אינספור

      חלוקי-נחל לבנבנות וחלקות.

      הוא ביקש מאיתנו לערום אותן לערימה אחת. לא הבנו על

      שום מה ולמה...,

      תוך שאנו טורחים, הלכה וגבהה הערימה...,

      בשלב מסויים הפסיק אותנו מישאל...,

      להערכתו, ערמנו תוך שעה כ-500 חלוקי נחל...,

      ניצבנו סביב הערימה, מיוזעים וחסרי נשימה. מישאל ביקש

      מאיתנו לעצום עיניים ולדמיין 6 מיליון חלוקי-נחל, בערימה אחת...,

      אני אישית? חשתי את ליבי פועם בחוזקה. אחת הבנות נפלה

      על ברכיה והחלה בוכה...,

      אני זוכר שכרענו לידה. היו עוד כמה שבכו...