כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    נטישות קטנות

    70 תגובות   יום שני, 8/4/13, 21:55

    ''

    נטישות והתבעבעות

     

    עד עכשיו אני מחפשת מילים, ביטוי, כותרת קולעת ומתאימה, משהו...למה שהרגשתי ברגעים שהיא נכנסה לחדר מטופפת בקלילות כמנוע טורבו קטן שחזר מחופשה ארוכה. רעננה ומלאת מרץ בהתאם, כמי שרק זו ששוקלת פחות מ"שק מלט" יכולה להיות. ולחשוב שבקטנותי הייתה משאת חיי להיות אישה מלאה ודשנה, איזו שטות.

    ''

    אז היא מחפשת כסערה דבר מה, לא זוכרת איפה למצוא, ושואלת כבדרך אגב, מבלי להסתכל בעיניים (זה לא חשוב בכלל שאני עסוקה ובשיחה בטלפון) בנונשלנטיות קלילה, כאילו זה הנושא עצמו זבוב טורדני שנתקע לה בראש:

    "את מכירה מישהו שרוצה כלב?....", כשאיננה מקדישה תשומת לב לארשת פני, לתשובה, אם אני עסוקה או לא, וחשוב מכל לנושא עצמו.

     

    יש את הטיפוסים הללו, אתם יודעים, שרואים עצמם משום מה חופשיים לדבר אתך גם אם אתה עסוק, מכירים את הקטע הזה?

    אתי ספציפית  הם מרשים לעצמם לדבר חופשי בנושאי בעלי חיים, כל הזמן. כאילו זה העיסוק היחידי שיש לתאים האפורים שלי שם למעלה. לא נעים לומר אבל גם לי לפעמים כמו כל בן אדם כואב הראש, עסוקה, או סתם אין מצב רוח לשמוע כל דבר שטות גם אם הוא משהו ברומו של עולם כגון איזו שטות של פוצי הפרסי הגזעי האישי או קולר משגע עם נצנצים של מעצבים, אבל לכאלה זה לא בדיוק משנה בכלל.

    '' 

    אני מדגישה שאין הכוונה חלילה ושס כשניגשים ורוצים עזרה או להתייעץ ברצינות בנושא בהתייחסות ראויה, אלא יותר למשהו כמו לזרוק משא או מטלה כלשהם שרוצים להיפטר מהם על אחר, שיעשה עבורך את העבודה. ולמה?  כי :

    "הרי את אוהבת את זה"?

    "את הרי מתעסקת עם זה"

    "לי אין זמן...." - (למה לי יש? גם אני אוהבת?)

     

       ''

    יותר מכל "ביעבעו" אותי האופן והצורה בהם היא זרקה זאת לכיוון, וגרמו להשקעת אנרגיה מאסיבית לעצירת הקיטור שאיים לצאת ולגמוז אותה טוטאלית, כשאני אומרת לה באמת a peace of my mind"".

    אך ניסיון יש לי בעניין ולבעלי החיים לא היה יוצא מזה שום דבר חיובי.

    אז לא הגבתי לא אמרתי דבר.

    היא שלא הסתכלה בכלל לכיוון ממשיכה במעשיה בהתרוצצות, שמה לב פתאום שאינני עונה והואילה להקדיש שנייה ולהרים מבט לעיניים. אז – עניתי:

    שאלתי אם ברורה לה המשמעות של שינוי כזה עבור כלב? במיוחד בגיל מבוגר, ואם ידוע לה שכלב אינו חפץ "להעביר עליו בעלות" בקלות כזו.

     

    היא מצאה עצמה משנה טון, מתרצת בחצי פה ש:

    "הם "לא מתכוונים לזרוק אותו או משהו", הרי הוא כלב שלהם (איך אני בכלל חושבת עליה ככה, דה), אבל פשוט עם שני ילדים זה מתחיל להיות קשה",

    ו"הוא לא ממש מבוגר בן כמה שנים", וחשבה "אולי יש מישהו אחר שירצה אותו".

    שאלתי אותה אם כשלקחה אותו לא חשבה על זה,

    אם כל אחד שיסכים לקחת אותו היא תיתן אותו,

    כן, מלמלה מתחת לאף, אבל:

    זה הולך ונהייה קשה ואין לי זמן ו"חשבתי למצוא לו בית שיותר יקדישו לו",

    אין לי זמן "כואב לי עליו".....הפטירה.

     

    הבהרתי חד משמעית שגם אם מוצאים לו בית אחר, והוא אוהב וטוב – עדיין המשבר יהיה הרבה יותר קשה עבורו ממה שחושבים, שכן עבורו זו נטישה. כלב הוא בעל חיים ששינויים בהרגלים, מהותיים וגדוליםכאלה, או בגיל בוגר, אינם עושים להם טוב. כדאי לשקול היטב את הנושא, ובכל מקרה לחפש בצורה רצינית יסודית בית מתאים ולבדוק היטב, זה לא הולך כל כך מהר. זו עבודה טרחה רבים אך אם לטובת הכלב היא חושבת זו הדרך.

    חוץ מזה זרקתי "מטעימה" את דברי בטון שונה, אם באמת חושבים על הכלב, עדיף לפעמים עבורו שיישאר במשפחה בה גדל גם אם תקופה מסוימת מקדישים לו קצת פחות, והרי ילדים גדלים כל כך מהר....

    כן...היא הפטירה.....

     

    השארתי אותה איך אומרים - תקועה.

    ברור שכוונתה הייתה להשליך לעברי "חבילה" בתקווה שאחרים יעשו לה את העבודה....

    טוב נראה.... הוסיפה כשראתה שאינני קופצת ו"מתנדבת" לעזור למצוא בית כפי שמשום מה קיוותה....

    '' 

    מצבים כאלה גורמים לך לנוע כמטוטלת על גבול דק ברצון לעשות באמת לטובת בעל החיים עצמו, וקשה לדעת מה הכי טוב לעשות. לפעמים עושים טוב ויוצא נורא, לפעמים שוגים וזה יוצא לטובה. אפשר לעשות מה שבאותו הרגע האינסטינקט אומר, בתקווה שיצא הכי טוב לבעל החיים.

     

    אם תקפוץ מיד ותציע עזרתך במציאת בית, אולי תעשה בכך קל מדי עבור שכמותה, וצ'יק צ'ק תמצא את כלבם על מפתן ביתך.

    מצד שני אם לא תעזור בשום אופן, יש מי שיימאס להם, שלא בראש שלהם להשקיע, ואז מה שאתה עלול לשמוע בהמשך זה משהו בסגנון של: "הוא ברח, מה לעשות", "זה פשוט קורה הוא נעלם". גם לא תשמע אותם מצטערים או באים בטענות לעצמם, הם גם אלה שישנים טוב מאד אח"כ בלילה, לא יודעת איך.

     

    על מקרים של אנשים שנוטשים את בעל החיים שגדל אתם בחוסר התחשבות ורשעות במודע או בקשירתם לגדר של עמותה, או סתם בשדה התעופה אינני מדברת בכלל, הם לא בני אדם בעיני, ואני מקווה שחוק נגד התופעה המכוערת הזו יקודם וייאכף בהקדם.

     

    בהרגשתי, ואני מקווה שכך הוא, נהגתי נכון, אך עדיין ההתלבטות תמיד גדולה. כשאני רואה ושומעת על תופעת נטישת והפקרת חיות בית,  מקרה אחר מקרה, הקלות והאדישות בה זה נעשה, אני  קצת מאבדת ת'עשתונות (ולא לראשונה).

     ''

    אנשים לא מודעים ומעדיפים לא לדעת מה זה אומר עבור בעל חיים שגדל וחי אתך.

    איך חייו נראים אח"כ, אם יש לו בית, מה קורה אתו נפשית ופיסית, וכו. במקרה הטוב בהדגש הטוב, המשבר עבורו קשה ונותן אותותיו מהרבה בחינות, כי כלב נטוש נשאר בנפשו קצת פגוע, זה אף פעם לא עובר לו לגמרי.

    כל אימוץ של כלב נטוש זו עבודה והשקעה ממשיים, במיוחד בהתחלה. השכר מגיע בהמשך, ובמקרה כזה הוא מתוק ומכמיר בצורה אינסופית.

     

    מעולם לא הבנתי, לעולם לא אבין, ולא רוצה להבין את הנוטשים. מי שמבין מעשה מכוער כזה, אולי באיזה מקום מקבל זאת ("גזירה"), או קצת כזה בעצמו, ואין המדובר כמובן על מקרים של באמת חוסר ברירה.

     

    אז כשניגשים אלי בצורה כמו זו שפנתה, הכול אצלי בפנים מתבעבע כמים רותחים. הייתי רוצה להראות ולספר מה קורה בשטח עם כל הנטישות, כמה אנשים פועלים בתחום בטרחה והקרבה כה רבים, כמה בעלי החיים משלמים בחייהם לאחר סבל רב. אבל זמן לזה לא ניתן, ואלה מעדיפים לא לדעת.

     

    כל אשר אני יכולה לעשות (ולא מדובר כאמור על אלה שברצינות ניגשים אליך לבקש עזרה ומידע) זה לנסות למצוא שביל נכון בין הדברים  לטובת בעל החיים.

     

    ''
     

    מפייסבוק, כל פעם זה שובר לי את הלב מחדש, "בקטנה", בלי תיאורים ותמונות קשות.

     

    נ.ב. הפוסט הזה כנראה הוא פוסט חי, כל הזמן אני מוסיפה, משנה. הוספתי סרטון אנימציה של אנימטור אדיר בנושא, ושיניתי את השם, פתאום נראה לי יותר נכון.

    נראה איך יתפתח הלאה.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/15 22:58:
      מי שנוטש או זורק חיה הוא לא בן אדם
        17/4/13 20:38:
      הלב יודע. הלב שלך ידע. אל תתחבטי. את מותק.
      איך אפשר לנטוש כלב או כל חיה אחרת שמלווה אותנו ברגעים השמחים והעצובים של חיינו, שהופכת להיות בת או בן משפחה, לא מצליחה להבין את האנשים האלה שפשוט לוקחים אליהם אושר ואחרי רגע "נפטרים" ממנו.. כשלוקחים על עצמנו אחריות שכזו צריך לבדוק את הנושא מכל ההיבטים! אני אספתי לביתי לפני מספר שנים חתול נטוש וזמן קצר לאחריו כלב נטוש, למזלם הם קיבלו בית קבע, יש הרבה אחרים שפשוט נכנסים לדיכאון. ממש כמו בני אדם שננטשים. חייבים לעשות לזה סוף!
        15/4/13 19:52:
      הי לך, תסלחו לי אנשים על ההשוואה, אבל, כמו שלא נוטשים ילד, ככה בדיוק לא נוטשים כלב. נכון זה לא אותו הדבר, ההבדלים לדעתי הם בחלט דקים ביותר, כלב כן מרגיש, כן חש, כן אוהב, כן שונא, ההבדל היחידי שהוא לא יכול לדבר, או יותר נכון לבטא את שהוא מרגיש. קצרה כאן היריה מלהכיל, כל פעם מחדש, שהחמודה מתוקה, מדהימה, נפלאה, אהובת ליבי, באה אלי כדי להגיד לי שלום, זה לא משנה אם היא מרגישה טוב, או שכואבת לה הרגל והיא מדדה, השמחה הרבה שהיא באה אלי, תמיד אבל תמיד מחממת את ליבי. ואם הייתי יכולה להסריט את זה ולהפיץ לכל האנשים שיבינו וידעו.... חברים אפילו לקרוא כאן את ההודעות, קורע לי את הלב, והכי והכי מפריע וכואב, זה שאין לי את היכולת לעזור לכולם - חיות, אנשים פחות מעניינים אותי, ולו רק בגלל העובדה שכל אחד יכול ומסוגל לדאוג לעצמו חיות לא. מקווה שבעתיד, ניהיה אוהבים יותר, מקבלים יותר, מבינים יותר, מכילים יותר וקצת חכמים יותר. שרון.
        15/4/13 02:05:
      חותם בשתי ידיים. לא מבין איך אנשים נוטשים יצור חי וחסר ישע. לא מבין.
        14/4/13 20:21:

      צטט: יעל מ 2013-04-14 12:21:19

      את מאוד רגישה ולכן את חשה בעוצמה רבה את כל העוולות וחוסר הצדק בעולם. מוצא חן בעייני אופן ההתבטאות הכנה שלך שנוגע בדיוק במקום שבו המציאות כואבת, מציאות אמיתית שכדאי לנסות לשנות

      '' 

        14/4/13 20:19:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-04-14 10:08:20

      *** מבינה אותך מאד מאד אבל...יש כל מיני אנשים (ומצחיק אגב שציינת הערה על משקל הגברת...) אני טפלתי בבעית השיניים של חתול-החצר הזקן שלי לפני שטפלתי בשיני-שלי, אבל אומרים ש"פריירים גם לא מתחלפים.." :)).

      --

      צר לי שאת רואה זאת כך, ואת עצמך כ"פריירית שמתחלפת". אני לא רואה עצמי כך ועבורי זה טבעי לדאוג לבעל החיים שגר אתי כפי שאני דואגת לעצמי.

       

      ''

        14/4/13 20:14:

      צטט: סיגלשטיבלמן דרעי 2013-04-13 05:49:59

      אוי...זה מזכיר לי שלא מזמן נפגשתי עם חברה לקפה ושיחה מפה לשם התלוננתי בפניה על הכלבה שלי שלאחרונה עם גירושיי היא "השתגעה" לגמרי והחלה לעשות את צרכיה בבית, ומרגע שאני נכנסת הביתה היא הולכת אחריי לכל מקום, "איך את מסוגלת?" היא שאלה אותי, "תזרקי אותה!" והוסיפה וסיפרה שאת הכלב שלה היא השאירה קשור לגזע עץ סמוך לאגודת "צער בעלי חיים" בחיפה, לא האמנתי למה ששמעתי משום שחשבתי שאני מכירה אותה. כמובן שאמרתי לה מה אני חושבת על המעשה שלה, והיא שניסתה לייפות את המעשה ולהסביר מדוע עשתה זאת רק הגעילה אותי יותר - בן הזוג שלה הציב לה אולטימטום. לא מסוגלת לשמוע ולראות אותה מאז. הקלות הזאת שבה נוטשים כלבים כאלו היו חפץ ללא רגשות , היא פשוט בלתי נתפסת. ועוד כשמדובר בכלב שגידלת מאז היותו גור וחווה איתך שנים רבות.

      --

      מי שכך מתייחס לחסר ישע שחי וגר אתו, סופו שהחיים יתייחסו אליו בדומה. 

      החיים הם כמו הים, מה שאתה זורק חוזר אליך.

        14/4/13 20:10:

      צטט: אמינות 2013-04-13 00:55:11

      לצערי הרב מכירה את זה מאוד, כשאנחנו מדברים על לאקי שלנו, ומספרים שאף פעם לא יצאנו כל המשפחה לטיול בחול, או לכל מקום אחר בארץ לכמה ימים, לגמרה ממודעות, שאת ה"קטנה" שלנו אי אפר להשאיר בשום מקום מפני שהיא לא תחזיק מעמד, אנשים מרימים גבה וחושבים עלינו כעל מוזרים, משונים או כל דבר אחר. לפעמים נדמה לי שאנישם קצת איבדו את צלם עצמם, אני כבר לא מדברת על העובדה שאין להם כל בעיה לשחוט ולאכול אותם, אבלהבורות שלבעל החיים כאילו ואין רגשות, נשמה, תמיד מדהימה אותי מחדש, וזה בכלל לא משנה כמה הבן אדם "אינטלקטואל", "אינטליגנט". כיף נורא לדעת שיש אחד כמוך בעולם שאיכפת לה כל כך וגם עושה משהוא עם זה.

      -

      וכיף לדעת שגם את כך.

      הרבה זמן לא יצאתי לחופשה כי האנשים היחידים עליהם אני סומכת ממש לגבי הכלבים שלי אינם יכולים לשמור עליהם לצערי.

      אבל זו בחירה שלי, ואינני מצטערת עליה.

      כשהיה מי שסמכתי עליו שישמור על הכלב שלי נסעתי.

      מזעיף את הפה

       

        14/4/13 20:05:

      צטט: שולה63 2013-04-12 09:06:20

      יש כאלה שנוטשים גם הורים זקנים

       

      בחיי שרציתי להזכיר זאת, ועוד כמה מקרי נטישה, אבל לא רציתי לכלול זאת ביחד שלא יגידו אנשים מה את משווה.

      נטישה היא נטישה. חסרי ישע הם חסרי ישע.

      צודקת. ולא רק זקנים גם ילדים.

        14/4/13 20:03:

      צטט: מוטיש_ 2013-04-10 16:15:32

      בונבוניטה יש באמתחתך סיפור מרגש קצת עם סיום טוב.

      תודה.

      לא תמיד למרבה הצער הסיפור מסתיים בטוב כפי שציינתי. 

        14/4/13 20:02:

      צטט: ארזעמירן 2013-04-10 16:14:32

      להתבעבע - מאמץ !! (את הביטוי, לא את הכלב :)

      זה ביטוי אצלנו מאז שהיינו קטנים בשכונה. 

        14/4/13 19:59:

      צטט: למדנית 2013-04-10 14:05:20

      מרגישה כמוך, בונבונייטה. אחת הדרכים של העמותות להילחם באנשים שמאמצים כלב או חתול כגחמה בלבד, היא לדרוש סל אימוץ. מי שאינו מבין שאימוץ בעל חיים כמוהו כהכנסת בן משפחה נוסף לבית, אל לו לגדל חיות.

       -

      ומי שקיבל לאחריותו ולביתו בעל חיים, הסכים לקבלו לביתו ראוי שיתן לו לסיים חייו בביתו בנחת, ולא ישליכו ממנו לעת זקנה.מזעיף את הפה

        14/4/13 19:56:

      צטט: * חיוש * 2013-04-09 23:40:34

      התחשק לי לשתף -  עד כמה יש בכלבים רגישות......

       דין אחרי טיפול שיניים שנעשה בהרדמה

      כולו מטושטש מניח את ידו על ידי - שלא אתרחק ממנו

      ובכלל לא התכוונתי  (-: ישבתי לצידו באהבה גדולה

      --

      כן, אני מכירה את זה. גם אני מאלה שלא עוזבות יושבות שם שעות.

      רק לי הוטרינרים מרשים תמיד לחכות שם. כולם הולכים וחוזרים לקחת אותם אחרי כמה שעות.

      הסנני 

        14/4/13 19:54:

      צטט: טונקס 2013-04-09 23:31:53

      במיוחד אני אוהבת את הביטוי "להרדים את כלבתי אם לא תימצא לה משפחה" (מרב) - להרדים, נומי נומי כלבתי. רק שלא קמים מ"ההרדמה" הזאת. אז למה לא לכתוב את האמת "להרוג את כלבתי אם לא תימצא לה משפחה"? ואת את מוכנה להרוג אותה למה שהמשפחה הבאה לא תחליט להרוג אותה אם יימאס לה ממנה? הרי זה לגיטימי לגמרי בעינייך. כשהייתי בכיתה א' למדנו סיפור על ילדה שהיתה לה חברה טובה עם בובה ישנה, ששתיהן אהבו מאוד לשחק אתה. יום אחד באה הילדה לחברתה וראתה שהיא זרקה את הבובה הישנה ולקחה חדשה ונוצצת. הילדה אמרה לה שהיא לא רוצה להיות יותר חברה שלה כי היא עלולה לעשות גם לה את זה. לויאליות זו תכונה בסיסית של אדם טוב, של אדם הגון. בוודאי כשמדובר בנפש, בבעל חיים שתלוי בך לגמרי, שאת כל עולמו, שהוא כילד תמים. במצב כזה נטישה, מסירה, ונכונות להרוג מישהו חף מפשע שהיה איתך כל החיים, מסור ואוהב - היא הדבר הנלוז והמכוער ביותר שאדם יכול לעשות ובוודאי שאדם כזה לא יכול לקרוא לעצמו אדם טוב או הגון. ההיפך הגמור.

      --

      ובסוף עוד אומרים עלי, עליך על מי שכך חושב ומרגיש ואלה אמות המידה שלו שאנו "קיצוניים", "לא הגיוניים" וכד'.

      לפעמים כאלה אפילו מקבלים לגיטימציה וטפיחה על הכתף על האומץ "לכנות" המכוערת שלהם.

      כתב על זה ארז המקסים שני פוסטים נפלאים על אלה ש"כנים" ועל איך שהם אומרים זאת...הוא ניסח זאת נפלא  ''

       

       

        14/4/13 19:48:

      צטט: * חיוש * 2013-04-09 23:05:56

       

      כשאני כותבת את זה וניזכרת כמה דאגתי לדין ובירכתי על הממזריות שלי באותם ימים

      אני מודה ליקום שנתן בי רגישות ואהבת אדם וחיה

      כמה סיפורים עצובים שמעתי על כלבים שדעכו, הפסיקו לאכול אחרי

      שנינטשו וגם מצאו את מותם בצער

      מצטרפת גם לתגובה של שמעון היקר.....

      * בונבוניטה יקירתי, מעריצה את רגישותך לבעלי החיים

      ואני מברכת על כך שאת חברה שלי כאן באתר להבדיל מ......

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול

      --

      תודה חיוש נשיקה

        14/4/13 19:45:

      צטט: תודנה 2013-04-09 22:04:11

      נשמעת כמו אלו שמחליטים לאמץ כלב כי הם חושבים שזה "COOL" ו"מגניב", ומגלים את מלוא המשמעות מאוחר מדי.. על חשבון הכלב, כמובן..

      או שה"מתנה" עושה פיפי על השטיח כי שכחו להוציא אותה אז פתאום היא "בורחת"... מזעיף את הפה

        14/4/13 19:15:

      צטט: real life:) 2013-04-09 21:30:59

      לא מבינה את הקטע של נטישת כלבים, הכלבה שלי נחשבת לבת בית, כמו הבת השלישית שלי, וכך מתייחסים אליה בבית, באהבה ובכבוד כיאה לחית בית , כמונו. זה סתם אכזרי הזלזול הזה בחיות, סתם לא אנושי.

      תודה לך.

      זה שאמרתי, לא מבינה, לא רוצה להבין וכנראה גם אין לי כלים להבין דבר כזה. מזעיף את הפה

        14/4/13 12:21:
      את מאוד רגישה ולכן את חשה בעוצמה רבה את כל העוולות וחוסר הצדק בעולם. מוצא חן בעייני אופן ההתבטאות הכנה שלך שנוגע בדיוק במקום שבו המציאות כואבת, מציאות אמיתית שכדאי לנסות לשנות
      *** מבינה אותך מאד מאד אבל...יש כל מיני אנשים (ומצחיק אגב שציינת הערה על משקל הגברת...) אני טפלתי בבעית השיניים של חתול-החצר הזקן שלי לפני שטפלתי בשיני-שלי, אבל אומרים ש"פריירים גם לא מתחלפים.." :)).
        13/4/13 06:55:
      PPPPPP
      אוי...זה מזכיר לי שלא מזמן נפגשתי עם חברה לקפה ושיחה מפה לשם התלוננתי בפניה על הכלבה שלי שלאחרונה עם גירושיי היא "השתגעה" לגמרי והחלה לעשות את צרכיה בבית, ומרגע שאני נכנסת הביתה היא הולכת אחריי לכל מקום, "איך את מסוגלת?" היא שאלה אותי, "תזרקי אותה!" והוסיפה וסיפרה שאת הכלב שלה היא השאירה קשור לגזע עץ סמוך לאגודת "צער בעלי חיים" בחיפה, לא האמנתי למה ששמעתי משום שחשבתי שאני מכירה אותה. כמובן שאמרתי לה מה אני חושבת על המעשה שלה, והיא שניסתה לייפות את המעשה ולהסביר מדוע עשתה זאת רק הגעילה אותי יותר - בן הזוג שלה הציב לה אולטימטום. לא מסוגלת לשמוע ולראות אותה מאז. הקלות הזאת שבה נוטשים כלבים כאלו היו חפץ ללא רגשות , היא פשוט בלתי נתפסת. ועוד כשמדובר בכלב שגידלת מאז היותו גור וחווה איתך שנים רבות.
        13/4/13 00:55:
      לצערי הרב מכירה את זה מאוד, כשאנחנו מדברים על לאקי שלנו, ומספרים שאף פעם לא יצאנו כל המשפחה לטיול בחול, או לכל מקום אחר בארץ לכמה ימים, לגמרה ממודעות, שאת ה"קטנה" שלנו אי אפר להשאיר בשום מקום מפני שהיא לא תחזיק מעמד, אנשים מרימים גבה וחושבים עלינו כעל מוזרים, משונים או כל דבר אחר. לפעמים נדמה לי שאנישם קצת איבדו את צלם עצמם, אני כבר לא מדברת על העובדה שאין להם כל בעיה לשחוט ולאכול אותם, אבלהבורות שלבעל החיים כאילו ואין רגשות, נשמה, תמיד מדהימה אותי מחדש, וזה בכלל לא משנה כמה הבן אדם "אינטלקטואל", "אינטליגנט". כיף נורא לדעת שיש אחד כמוך בעולם שאיכפת לה כל כך וגם עושה משהוא עם זה.
        12/4/13 21:06:

      צטט: חופר סדרתי :) 2013-04-09 21:22:15

      קודם כל פוסט חשוב וכל נושא נטישת בעלי חיים או להעביר אותם מאדם אחד לאחר הוא בעיניי זלזול, דבר שני אין ספק שלגבי מה שרשמת בהתחלה אנשים נוטים להתייחס לזמן שלהם ולפרטיות שלהם בכמה דרגות משלך ולכן אינם מתחשבים בצד השני.

      תודה

      '' 

        12/4/13 21:03:

      צטט: Shimon Rosenberg 2013-04-09 21:13:56

      יש שני סוגי בני אדם המגדלים כלב. 

      אלה שסבורים כי כלב הוא בן אדם. בעל רגשות ותבונה, כלה הוא ילד.

      ואלה שמתייחסים לכלב, ואולי גם לילדיהם, כמו ל...כלב 

      תארי לעצמך שהגברת הייתה אומרת לך: אולי את מוכנה לקחת את הילד שלי, יש לי כבר שניים ואין לי זמן.

      הגברת המתוארת כנראה שייכת לסוג השני.

      --

      שמעון

      תגובתך קולעת עבורי במידה שאינך יכול לתאר ונגעה בנימי הנפש של איך שאני מרגישה , תודה.

      מה שאני יכולה לשלוח לך כתגובה זה רק את זה

      ''

       

        12/4/13 20:57:

      צטט: צוריאל צור 2013-04-09 20:48:34

       הרבה פעמים, ילד או ילדה קטנים מבקשים מההורים כלב או חתול במתנה . והם מתיחסים לבעלי החיים כמו לצעצוע או בובה שלהם. אחרי זמן קצר נמאס להם לנקות אחריו או להוציאו לטיול ואז בעל החיים הופך לנטל על ההורים שרוצים להיפטר ממנו.

      אולי אם יחוקקו חוקים וקריטריונים מחמירים לאימוץ וקניית בעלי חיים (כמו באימוץ ילדים) זה יצמצם קצת את תופעות הנטישה.

      בדיוק, תודה.

      לפעמים גם מבוגרים מתייחסים כך לכלב שלהם כשנמאס בבגרותו לטפל בו. 

      הסנני

        12/4/13 20:55:

      צטט: noa_p 2013-04-09 16:16:51

      אוי כמה שאת צודקת.... (כרגיל).  

       ל-לואי  לקח כמה שבועות טובים להסתגל למעבר לביתנו, שהוא ממש לא "נזרק" אליו, ואנחנו מאוהבים בו ומודים על מזלנו הטוב שזכינו בחתול מדהים שכזה עד היום, ועדיין...בתמונה הזו רואים כמה הוא המום מהבית החדש שנחת בו.

      ובעבודה, יום אחד הופיע חתול יפיפה, מלא פרווה, שרק חיפש קירבת בני אדם.  הוא חתול בית, שמישהו, ברוב התחשבותו, זרק בחצר פה, מכיוון שידע שיש פה חתולים ומטפלים בהם.  אז הוא שרד, זה כן, אבל היום הוא מפוחד מבני אדם, לי לוקח הרבה זמן לשכנעו לבוא אלי לליטוף (ואז הוא מתמסר מאוד), אבל הוא מסכן מאוד, שכח איך מתנקים, או שפשוט לא משתלט על הלכלוך כבר, מלא פרעושים, ורזה מדי. והוא שובר את ליבי בכל מפגש.

      --

      כן, יש כאלה ששוברים את הלב. אני מכירה את זה.

      לפעמים אני תוהה באם כדאי היה כבר מההתחלה לצרף לשניים שלי עוד מישהו....כעת קצת מאוחר.

      לואי שלך לא רוצה חבר? 

      ''

        12/4/13 20:53:

      צטט: itzikyy 2013-04-10 18:25:39

      נו, מה עושים שאר התאים? זרקי פה איזו עצם..

       

      אצלי למשל, חלק נכבד מהתאים הוקדש לאחרונה לסוליטייר לא עלינו

       

      --

      לפעמים אני חוטאת בקצת טלוויזיה, לא הרבה.

      בראש שלי שם בפנים אני מרבה לבקר באפריקה, לכתוב, לא תמיד לפרסום, לפעמים חוטאת בעבודות יד, פעם למדתי אמנות, ציור, פיסול, אתה יודע זה לא אובד תמיד נשאר אתך.

      במציאות לא תמיד עקב טרדות היום יש כח לעשות כל מה שבלב שלך.

      קלפים מעולם לא היו בכיוון. אבל אי אפשר לדעת, למדתי בחיים שלא ניתן לחוות דעתך על משהו עד שלא ניסית אותו. צוחק

        12/4/13 20:48:

      צטט: דוקטורלאה 2013-04-09 15:34:18

      באופן כללי אני סבורה שכל אדם צריך להתנהג, על פי אופיו. בוודאי אדם מבוגר שכבר גיבש עמדה. לכן אני חושבת שנהגת נכון בגברת עם הכלב. את אומרת את מה שאת חושבת ומאמינה. לא מוצא חן? לא צריך.

      וואלה, דוקטורלאה,

      הרסתותי עם התגובה הזו שלך, תמשיכי ככה

      ''

      אלא שאם אנו לוקחים את הדברים שלך גם לכיוון לא שלי אלא ההפוך, מצד של אלה שנוטשים אני סבורה שגם הם צריכים לנהוג לפי אופיים, ואם ככזה הם אינם בנויים לעמידה באחריות מסוימת כלפי בעל חיים אל להם להתחיל עם זה. כשמתחילים ובעל חיים חלק מהחיים שלך הרבה שנים, אז, במקרה כזה עליהם לעמוד בה.

      זה הדבר הראוי לעשותו, מה גם שזה לא לנצח בעל החיים חי הרבה הרבה פחות מאתנו. 

        12/4/13 09:23:

      אנשים חסרי רגישות ..

      פוסט כואב..פשוט ככה..

        12/4/13 09:06:
      יש כאלה שנוטשים גם הורים זקנים
        11/4/13 20:27:

      צטט: רונה ב 2013-04-09 12:19:13

      מבינה ללבך . זו הסיבה שלמרות אהבתי הרבה לכלבים איני מאמצת כלב . פשוט איני בבית רוב הזמן . אין לי לב לעשות זאת לכלב או לכל בעל חיים אחר.

      לכל אחד הגבולות ואהבות שלו כמובן. יש לי מכרים שכמוך אינם בבית הרבה ובכל זאת אוהבים מאד בעלי חיים ואימצו חתול (שאינו דורש הורדה פעמיים שלוש ביום למטה), וכדי שיהיה לו חברה אמצו עוד חתול, וכעת יש להם שניים, כך שמבחינה זו לפחות אין להם דאגות כשהם אינם בבית. מגניב

        11/4/13 20:25:

      צטט: absalom 2013-04-09 11:46:09

      בונבונייטה
      התפוצצת עליה בפוסט למרות שהיא לא נטשה 

      נכון, התפוצצתי עליה בפוסט ובחרתי לעשות זאת כך ולא עליה בחיים, אז. נראה לי יותר נבון כך, לא?

       אנשים לא תמיד מיישירים מבט למרות שמדברים בכנות
      את פסלת אותה על רקע צורת כניסתה והנושא הרגיש

      לא פסלתי אותה אלא את האופן והצורה בה היא פנתה ואת התייחסותה. אם הייתה פונה בצורה שונה אני משערת שהייתי עוזרת יותר.

      גם על פי עדותך שאין שנייה לה ביושרה הרי היא דיברה בכנות
      צריך לעזור לה במידת האפשר

      עם יד על הלב אבשלום, אם היו נוהגים בך כך בצורה שהיא נהגה בי, מצפים שאתה תעשה להם את העבודה - היית עוזר ברצון?
      כדאי גם לברר מה בדיוק מציק לה בהמשך אחזקת הכלב. לעיתים יש פתרון מעבר לפינה
      ולעיתים לא

      היא אמרה, ושאלתי וזה מה שאמרה שמתחיל להיות לה קשה עם הילדים, ללא שום בעיה.
      אבשלום

      תודה אבשלום, אם אתה מוכן- אתה עצמך למרות צורת ההתיחסות שלה לעזור ולנסות למצוא לכלב הזקן שלה בית אוהב אתה מוזמן לפנות אלי באישי אומר לה ואקשר ביניכם.

       

        11/4/13 20:18:

      צטט: נ.י.ל.י 2013-04-09 11:02:03

      כואב ומרגיז שמתייחסים לבעל חיים כאל חפץ
      מאד מקוה שלא ישליכוהו לרחוב.
      ובקשר למה שכתבת בתחילת הפוסט-אותי מרגיז הרבה יותר כאשר אני זקוקה לשרות והאדם מולי מדבר בטלפון שיחה פרטית ארוכה ומתעלם לחלוטין ממני!

      --

      כן. והכי קטע כשאת עומדת באיזה מקום לקבל שירות ויש שם כמה דלפקים והם מדברים אחד עם השני והתור לא זז הסנני

        11/4/13 09:35:

      צטט: נערת ליווי 2013-04-11 00:48:40

       

      ולתגובתה של נערת ליווי:

      אני לא הזמנתי את מרב 1956 כי אינני נוהגת להתגרות ולהניף דגלים אדומים מול אנשים, והתכנים אצלי פתוחים לכל (למעט טרולים). היא מבחינתה נכנסה אלי לבלוג שלי - ולא לקהילה, קראה את רוח הדברים, ומבחירתה החופשית הגיבה כאן לראשונה, ונוכח עובדות אלה אין ויכוח.

      היות וכך, טבעי שיענו לה.

      אז לתגובתך זו כאן אין הצדקה או מקום.

      ----- 

      אף אחד לא עורך ציד מכשפות, אלה הבעות דעה שונות, דיון, עם דיעות שונות, ולפי מה שאני רואה בצורה סבירה, וכאמור בכל מקרה את יריית הפתיחה הרי נתנה הרי מרב עצמה.

      --------

      בונבונייטה יקירתי.

      מוזר לי לראות עכשיו כאילו אני כתבתי את הדברים למרב כשבעצם את כתבת אותם.

      אז כן, כנראה שככה ה"קפה" עושה צטט תגובה. ועדיין. את קצת מכירה את דעתי לגבי בעלי חיים וגם בעלים חיים.

      ואני בכל זאת, לפעמים נעזרת בתגובה של מגיב או מגיבה, אבל לעולם לא בכדי לנגח את אותו מגיב או מגיבה, אלא להיעזר בתוכן, כאשר אותה כתיבה מעלה נקודות ענייניות. אז קצת חבל מה שקרה כאן, כאילו אני הבאתי דברים שלא בשם מי שאמרה.. 

      ושוב,

      במקום לדון בעיקר הדיון הוא על החלטה של אשה אחת ולא על מהות נטישה של עשרות אם לא מאות אנשים לא חבל?

      -----

      חברה שלי, מכירה דיעותייך, ולא יודעת מה ואיך יצא לא תקין אבל בוא נעזוב את זה.

      כשכתבתי זאת כתבתי אכן לגבי עשרות ומאות אנשים, לגבי התופעה. לא אני הפכתי זאת למקרה של אשה אחת.

       

      מקווה שאכן החברים האחרים יגיבו לגבי התופעה בכללית, וזו אכן תופעה כואבת ומבישה, ואני מתייחסת בכלל לתופעת הנטישה בצורה מורחבת. לא רק לחיות בית שזה המקרה הגרוע ביותר, שכן הם יצורים חיים נושמים בעלי חישה כאדם, גם לנטישת דברים אחרים:

      בניינים ישנים ומפוארים שעומדים עזובים ונטושים,

      עצים שנוטעים ו"עוזבים" אותם ללא השקיה וטיפול והם גוועים לאיטם זקופים.

       

      כשאני רואה דברים כאלה זה מפריע לי, את מבינה, אני רואה אותם, לא מתעלמת מהם.

      מזעיף את הפה

        11/4/13 00:48:

      צטט: bonbonyetta 2013-04-10 19:32:49

      ''

        היום 6:39:

       

      עוד ציטוט : 

       לעבור שוב מבית לבית זה גרוע ממוות.ענית כאן לשאלתי.

       

      ''
        היום 6:08:

      החלטתי כעת להגיב רק למשפט אחד.

       העברת אותה לבן שלך 

      בבקשה הראי לי וכולם, מהיכן לקחת משפט זה

        

      ------

      ''

      נערת ליווי

        היום 1:00:

      -------

       

      שלום מירב

       

      נשאר לי בזכרון מכל הסיפור והתגובות שהיו, שנכתב שבזמנו שהבן שלך ואביו הביאו אותה, וכיון שאינם בבית יותר ראוי שתהיה אצלם, ואז כשהוצאת אותה מהבית ראיתי מובן מאליו שהיא הועברה לבן.

      אינני מתכוונת לחפש את הכתוב והתגובות שיצרו בי רושם זה הוא אינו נוצר סתם הרי, מפני שזה כבר לא מהותי.  

      אולי ראיתי מהרהורי לבי כי קיוויתי ורציתי להאמין בזה, כי אפשרות אחרת הייתה גרועה הרבה יותר בעיני. אם טעיתי בנקודה זו אני מתנצלת על הפירוש הלא מדויק שנתתי לדברים.

       

      מסתבר אם כך שזה עצוב יותר מכפי שחשבתי, וזה לא רק בית זר אך של מישהו מוכר, הבן, אלא מכלאות ובתי אומנה זרים שמשתנים.

      כל מה שאני רואה נגד עיני זה את הכלבה המבוגרת שבודאי אינה יודעת נפשה מצער, לא מבינה איפה הבית שלה נעלם, וצר לי על כך מאד, לא חושבת שאת יודעת עד כמה.

       

      האמת? זה הדבר המהותי החשוב היחידי בעיני, ולא פירושן או הלבנתן של מילים כמו נטישה, ויכוחים סמנטיים, או אם אמרת שהיא אצל הבן או לא.

       

      לתגובתך על הכתוב אצלי "לעבור שוב ושוב מבית לבית זה גרוע ממוות" – בעיני כן.

      אני יודעת ורואה וקוראת מה קורה בשטח עם כלבים מבוגרים שננטשו וזה עגום בלשון המעטה.

      מבחינת מצפונו של מי שנוטש זה אינו כך, כי לא נטל את חייו של בעל החיים בעצמו, הוא "העביר את החבילה", מה שיקרה הלאה זה כבר לא "באחריותו".

       

      בפועל כלבים מבוגרים בגיל כזה כשמוצאים מביתם ולא רק זה עוד עוברים מבית לבית ממכלאה למכלאה –לא תמיד שורדים את זה. את זה יודעים מי שמטפלים בהם, בעמותות למען בעלי חיים בהתנדבות, שמוציאים ממרצם זמנם ונשמתם להציל ולמצוא בתים לבעלי החיים הזקנים הנטושים הללו.

      הם אלה שמביטים בכל העיניים הללו שכבר לא רואות טוב ושאינן מבינות מה קורה.

       

      ולתגובתה של נערת ליווי:

       

      אני לא הזמנתי את מרב 1956 כי אינני נוהגת להתגרות ולהניף דגלים אדומים מול אנשים, והתכנים אצלי פתוחים לכל (למעט טרולים). היא מבחינתה נכנסה אלי לבלוג שלי - ולא לקהילה, קראה את רוח הדברים, ומבחירתה החופשית הגיבה כאן לראשונה, ונוכח עובדות אלה אין ויכוח.

      היות וכך, טבעי שיענו לה.

      אז לתגובתך זו כאן אין הצדקה או מקום.

       

      אף אחד לא עורך ציד מכשפות, אלה הבעות דעה שונות, דיון, עם דיעות שונות, ולפי מה שאני רואה בצורה סבירה, וכאמור בכל מקרה את יריית הפתיחה הרי נתנה הרי מרב עצמה.

       

      '' 

      בונבונייטה יקירתי.

      מוזר לי לראות עכשיו כאילו אני כתבתי את הדברים למרב כשבעצם את כתבת אותם.

      אז כן, כנראה שככה ה"קפה" עושה צטט תגובה. ועדיין. את קצת מכירה את דעתי לגבי בעלי חיים וגם בעלים חיים.

      ואני בכל זאת, לפעמים נעזרת בתגובה של מגיב או מגיבה, אבל לעולם לא בכדי לנגח את אותו מגיב או מגיבה, אלא להיעזר בתוכן, כאשר אותה כתיבה מעלה נקודות ענייניות. אז קצת חבל מה שקרה כאן, כאילו אני הבאתי דברים שלא בשם מי שאמרה.. 

      ושוב,

      במקום לדון בעיקר הדיון הוא על החלטה של אשה אחת ולא על מהות נטישה של עשרות אם לא מאות אנשים לא חבל?

        10/4/13 23:34:

      צטט: ~בועז22~ 2013-04-09 10:37:22

      ממש במקרה, עוד לפני שקראתי את הרשומה הזאת שלך, נזכרתי במישהו שהכרתי בעברי, ציון. הוא אימץ כלב נטוש שמצא ברחוב. אי אפשר לתאר במילים את הקשר שנוצר בים שניהם. אין מילים. פשוט..., אין.

      בהחלט מבינה, בחושים שלהם הם עוברים אותנו בקפיצה קלה. צוחק

        10/4/13 19:52:

      צטט: sari10 2013-04-09 09:13:07

      מבינה אותך לגמרי.

      נתחיל "בקטנה".

      צחקתי ששאלת אם מכירים את אלו שמדברים אליך

      ולא מעניין אותם אם את עסוקה או לא, הם מדברים . . .

      ואת - "צריכה" להקשיב להם.

      כן, בטח שמכירה, וזה מרגיזזז חיוך
      ===
      בקשר לנושא העיקרי בפוסט,

      אני חושבת שנהגת נכון.

      אותה אישה בטח התעצבנה מהתגובה שקיבלה ממך,

      רצתה פשוט פתרון למי למסור את הכלב.

      אבל . . . אולי את נתת לה היבטים שלא חשבה עליהם?
      הרי הם רצו כלב מלכתחילה וכרגע קשה להם עם הילדים הקטנים

      כך הבנתי.

      ...........

       

      תודה שרי, את אכן פעמים רבות מבינה לנפשי וקלטת את הכוונה הנכונה של הדברים.

      ''

        10/4/13 19:48:

      צטט: ~ ~ 2013-04-09 06:53:31

      מעולם לא הבנתי, לעולם לא אבין, ולא רוצה להבין את הנוטשים.

      מי שמבין מעשה מכוער כזה, אולי באיזה מקום מקבל זאת ("גזירה"),

      או קצת כזה בעצמו,

      ואין המדובר כמובן על מקרים של באמת חוסר ברירה.???

      (יש דבר כזה "אין ברירה"?)

       

      אכן כך מבחינה פילוסופית, אין כזה דבר שאין ברירה.

      וגם בנושא זה אין מצב כזה אלא שכל אחד מסתבר חושב ומרגיש אחרת וגבולותיו שונים.  מבינה היטב כוונתך, תודה

      ''

       

        10/4/13 19:32:

      ''

        היום 6:39:

      עוד ציטוט : 

       לעבור שוב מבית לבית זה גרוע ממוות.ענית כאן לשאלתי.

       

      ''
        היום 6:08:

      החלטתי כעת להגיב רק למשפט אחד.

       העברת אותה לבן שלך 

      בבקשה הראי לי וכולם, מהיכן לקחת משפט זה

        

      ------

      ''

      נערת ליווי

        היום 1:00:

      -------

       

      שלום מירב

       

      נשאר לי בזכרון מכל הסיפור והתגובות שהיו, שנכתב שבזמנו שהבן שלך ואביו הביאו אותה, וכיון שאינם בבית יותר ראוי שתהיה אצלם, ואז כשהוצאת אותה מהבית ראיתי מובן מאליו שהיא הועברה לבן.

      אינני מתכוונת לחפש את הכתוב והתגובות שיצרו בי רושם זה הוא אינו נוצר סתם הרי, מפני שזה כבר לא מהותי.  

      אולי ראיתי מהרהורי לבי כי קיוויתי ורציתי להאמין בזה, כי אפשרות אחרת הייתה גרועה הרבה יותר בעיני. אם טעיתי בנקודה זו אני מתנצלת על הפירוש הלא מדויק שנתתי לדברים.

       

      מסתבר אם כך שזה עצוב יותר מכפי שחשבתי, וזה לא רק בית זר אך של מישהו מוכר, הבן, אלא מכלאות ובתי אומנה זרים שמשתנים.

      כל מה שאני רואה נגד עיני זה את הכלבה המבוגרת שבודאי אינה יודעת נפשה מצער, לא מבינה איפה הבית שלה נעלם, וצר לי על כך מאד, לא חושבת שאת יודעת עד כמה.

       

      האמת? זה הדבר המהותי החשוב היחידי בעיני, ולא פירושן או הלבנתן של מילים כמו נטישה, ויכוחים סמנטיים, או אם אמרת שהיא אצל הבן או לא.

       

      לתגובתך על הכתוב אצלי "לעבור שוב ושוב מבית לבית זה גרוע ממוות" – בעיני כן.

      אני יודעת ורואה וקוראת מה קורה בשטח עם כלבים מבוגרים שננטשו וזה עגום בלשון המעטה.

      מבחינת מצפונו של מי שנוטש זה אינו כך, כי לא נטל את חייו של בעל החיים בעצמו, הוא "העביר את החבילה", מה שיקרה הלאה זה כבר לא "באחריותו".

       

      בפועל כלבים מבוגרים בגיל כזה כשמוצאים מביתם ולא רק זה עוד עוברים מבית לבית ממכלאה למכלאה –לא תמיד שורדים את זה. את זה יודעים מי שמטפלים בהם, בעמותות למען בעלי חיים בהתנדבות, שמוציאים ממרצם זמנם ונשמתם להציל ולמצוא בתים לבעלי החיים הזקנים הנטושים הללו.

      הם אלה שמביטים בכל העיניים הללו שכבר לא רואות טוב ושאינן מבינות מה קורה.

       

      ולתגובתה של נערת ליווי:

       

      אני לא הזמנתי את מרב 1956 כי אינני נוהגת להתגרות ולהניף דגלים אדומים מול אנשים, והתכנים אצלי פתוחים לכל (למעט טרולים). היא מבחינתה נכנסה אלי לבלוג שלי - ולא לקהילה, קראה את רוח הדברים, ומבחירתה החופשית הגיבה כאן לראשונה, ונוכח עובדות אלה אין ויכוח.

      היות וכך, טבעי שיענו לה.

      אז לתגובתך זו כאן אין הצדקה או מקום.

       

      אף אחד לא עורך ציד מכשפות, אלה הבעות דעה שונות, דיון, עם דיעות שונות, ולפי מה שאני רואה בצורה סבירה, וכאמור בכל מקרה את יריית הפתיחה הרי נתנה הרי מרב עצמה.

       

      '' 

        10/4/13 19:22:

      צטט: נערת ליווי 2013-04-10 00:49:41

      צטט: ~ ~ 2013-04-09 06:53:31

      מעולם לא הבנתי, לעולם לא אבין, ולא רוצה להבין את הנוטשים.

      מי שמבין מעשה מכוער כזה, אולי באיזה מקום מקבל זאת ("גזירה"),

      או קצת כזה בעצמו,

      ואין המדובר כמובן על מקרים של באמת חוסר ברירה.???

      (יש דבר כזה "אין ברירה"?)

       

      כן.

      יש דבר כזה אין ברירה. אני לא מדברת על נטישה, אלא על העברת כלב או חתול לבית אחת כי לפעמים יש דבר כזה אין ברירה.

       

      את רוצה הסבר?

      אני מוכנה להסביר לך כאן מול כולם אפילו במקום הזה, אם זה נדרש, למרות שאני די בטוחה שכל מי שהגיב פה יודע לעשות 1+1 ויוצא לו 11 והוא או היא מצליחים לעשות את החשבון מצוין ....

      ----

      מבינה שהגבת ל ~ ~ ובכל זאת אענה לך את דעתי.

      יש מצבים מאד מאד לא קלים, אני מבינה זאת, ציינתי בפירוש וייתרתי את המקרים של חוסר ברירה אמיתיים, ואני מכירה כאלה.

      אני סבורה שהתגובה כאן הייתה יותר פילוסופית למושג "חוסר ברירה" וגם את זה אני מבינה ומסכימה לו, אבל לאו דווקא בהקשר שלך.

      לפעמים מלחץ, ומהמון סיבות אחרות אדם עלול להמצא במצב שהוא רואה כ"חוסר ברירה", אלא שהמצב אינו תמיד כפי שהוא נראה לו באותו זמן, ולפעמים יש ברירה, אלא שהוא אינו רואה אותה.

      שוב, הכוונה כאן הייתה יותר פילוסופית נראה לי.

        10/4/13 18:25:

      נו, מה עושים שאר התאים? זרקי פה איזו עצם..

       

      אצלי למשל, חלק נכבד מהתאים הוקדש לאחרונה לסוליטייר לא עלינו

       

       

      צטט: bonbonyetta 2013-04-09 18:56:57

      צטט: itzikyy 2013-04-09 15:53:06

      את בטוחה שיש לתאים האפורים שלך עוד עיסוקים חוץ מבעלי חיים? רגע אני הולך לבדוק בפוסטים שלך..

       

      אני מכריזה בזאת חגיגית שאני מתה עליך אפילו שאתה "מגחגך" עלי.נשיקה

       

      אם תלך אחורנית, כפי שאתה מאיים? מבטיח? יש דווקא תכנים שאינם נוגעים בתחום, אך שוד ושבר אין זה מוכיח ולו רבע מטענתך לגבי התאים האפורים או בכלל.

      הרי מה שאני מנסה לעשות כאן בקפה זה חלק ממה שאני עושה.

      אז מה הסקת מזה?

      לבד מזה שאולי נגלה שנינו יחד שאין לי כל כך הרבה תאים אפורים בכלל....

      ''

      אשמח לדעת במה אתה מעסיק את התאים האפורים שלך, אם תספר לי מבטיחה לספר לך במה עוסקים יתר התאים שלי שאינם בקפה.

       

        10/4/13 16:15:
      בונבוניטה יש באמתחתך סיפור מרגש קצת עם סיום טוב.
        10/4/13 16:14:
      להתבעבע - מאמץ !! (את הביטוי, לא את הכלב :)
        10/4/13 14:05:
      מרגישה כמוך, בונבונייטה. אחת הדרכים של העמותות להילחם באנשים שמאמצים כלב או חתול כגחמה בלבד, היא לדרוש סל אימוץ. מי שאינו מבין שאימוץ בעל חיים כמוהו כהכנסת בן משפחה נוסף לבית, אל לו לגדל חיות.
        10/4/13 06:39:

      עוד ציטוט : 

       לעבור שוב מבית לבית זה גרוע ממוות.

      ענית כאן לשאלתי.

       

        10/4/13 06:08:

      החלטתי כעת להגיב רק למשפט אחד.

       העברת אותה לבן שלך 

      בבקשה הראי לי וכולם, מהיכן לקחת משפט זה.

        10/4/13 01:00:

      צטט: טונקס 2013-04-09 23:31:53

      במיוחד אני אוהבת את הביטוי "להרדים את כלבתי אם לא תימצא לה משפחה" (מרב) - להרדים, נומי נומי כלבתי. רק שלא קמים מ"ההרדמה" הזאת. אז למה לא לכתוב את האמת "להרוג את כלבתי אם לא תימצא לה משפחה"? ואת את מוכנה להרוג אותה למה שהמשפחה הבאה לא תחליט להרוג אותה אם יימאס לה ממנה? הרי זה לגיטימי לגמרי בעינייך. כשהייתי בכיתה א' למדנו סיפור על ילדה שהיתה לה חברה טובה עם בובה ישנה, ששתיהן אהבו מאוד לשחק אתה. יום אחד באה הילדה לחברתה וראתה שהיא זרקה את הבובה הישנה ולקחה חדשה ונוצצת. הילדה אמרה לה שהיא לא רוצה להיות יותר חברה שלה כי היא עלולה לעשות גם לה את זה. לויאליות זו תכונה בסיסית של אדם טוב, של אדם הגון. בוודאי כשמדובר בנפש, בבעל חיים שתלוי בך לגמרי, שאת כל עולמו, שהוא כילד תמים. במצב כזה נטישה, מסירה, ונכונות להרוג מישהו חף מפשע שהיה איתך כל החיים, מסור ואוהב - היא הדבר הנלוז והמכוער ביותר שאדם יכול לעשות ובוודאי שאדם כזה לא יכול לקרוא לעצמו אדם טוב או הגון. ההיפך הגמור.

       

       

      חבר'ה

       

      כנראה כמו כל האנשים פה, גם אני קיבלתי הודעה שמזכירה את הפוסטים של מרב.

      לא מכירה את מרב ולא נכנסת לשיקולים שלה.

      הגבתי קודם על מסירה כשאין ברירה.

      לרגע לא אומרת שזה מה שמרב עשתה.

      אבל בעניין האין ברירה, נכון שזה לא מה שנכתב בפוסט המקורי. אבל בחיאת, מה זה הצייד מכשפות הזה?

      אני במקרה מגיבה לתגובה הזו, כי לי יצא כן להרדים יותר מחתול אחד וחתולה אחת בחיי. כי הם היו מדי זקנים ומדי חולים ואני ממש לא הולכת להסביר באיזו דרך הומנית זה נעשה. לא אני בן אדם נורא רע, אלא כי זו ממש לא הנקודה.

      מישהו פה חושב מה קורה לכלב או חתול של בן אדם שיודע שימיו ספורים? שאולי צריך למצוא לאותו כלב או חתול בית חלופי בזמן שאותו בן אדם עוד בחיים?

      אז כן, זה מקרה קיצון. ולמה? למה? אנשים חייבים לשפוט אנשים אחרים?

       

      ושוב, אני לא מתייחסת לפוסט, זה קצת חבל, אבל הגעתי מאוחר, אז הדיון שזז ממה שנכתב במקור והיה יפה מבחינתי ודן בנושא העיקרי עבר להאשמות ולשים אשה אחת על המוקד. חבל, כי זה לא העיקר!

       

      העיקר זה אנשים שחושבים שאם הם יזרקו את מה שלא נוח להם בחיים על אנשים אחרים יהיה להם יותר פשוט כי משם תבוא הישועה...

       

      עצוב!

        10/4/13 00:49:

      צטט: ~ ~ 2013-04-09 06:53:31

      מעולם לא הבנתי, לעולם לא אבין, ולא רוצה להבין את הנוטשים.

      מי שמבין מעשה מכוער כזה, אולי באיזה מקום מקבל זאת ("גזירה"),

      או קצת כזה בעצמו,

      ואין המדובר כמובן על מקרים של באמת חוסר ברירה.???

      (יש דבר כזה "אין ברירה"?)

       

      כן.

      יש דבר כזה אין ברירה. אני לא מדברת על נטישה, אלא על העברת כלב או חתול לבית אחת כי לפעמים יש דבר כזה אין ברירה.

       

      את רוצה הסבר?

      אני מוכנה להסביר לך כאן מול כולם אפילו במקום הזה, אם זה נדרש, למרות שאני די בטוחה שכל מי שהגיב פה יודע לעשות 1+1 ויוצא לו 11 והוא או היא מצליחים לעשות את החשבון מצוין ....

        9/4/13 23:40:

      התחשק לי לשתף -  עד כמה יש בכלבים רגישות......

      דין אחרי טיפול שיניים שנעשה בהרדמה

      כולו מטושטש מניח את ידו על ידי - שלא אתרחק ממנו

      ובכלל לא התכוונתי  (-: ישבתי לצידו באהבה גדולה

      http://cafe.themarker.com/image/2858545/

        9/4/13 23:31:
      במיוחד אני אוהבת את הביטוי "להרדים את כלבתי אם לא תימצא לה משפחה" (מרב) - להרדים, נומי נומי כלבתי. רק שלא קמים מ"ההרדמה" הזאת. אז למה לא לכתוב את האמת "להרוג את כלבתי אם לא תימצא לה משפחה"? ואת את מוכנה להרוג אותה למה שהמשפחה הבאה לא תחליט להרוג אותה אם יימאס לה ממנה? הרי זה לגיטימי לגמרי בעינייך. כשהייתי בכיתה א' למדנו סיפור על ילדה שהיתה לה חברה טובה עם בובה ישנה, ששתיהן אהבו מאוד לשחק אתה. יום אחד באה הילדה לחברתה וראתה שהיא זרקה את הבובה הישנה ולקחה חדשה ונוצצת. הילדה אמרה לה שהיא לא רוצה להיות יותר חברה שלה כי היא עלולה לעשות גם לה את זה. לויאליות זו תכונה בסיסית של אדם טוב, של אדם הגון. בוודאי כשמדובר בנפש, בבעל חיים שתלוי בך לגמרי, שאת כל עולמו, שהוא כילד תמים. במצב כזה נטישה, מסירה, ונכונות להרוג מישהו חף מפשע שהיה איתך כל החיים, מסור ואוהב - היא הדבר הנלוז והמכוער ביותר שאדם יכול לעשות ובוודאי שאדם כזה לא יכול לקרוא לעצמו אדם טוב או הגון. ההיפך הגמור.
        9/4/13 23:15:

      צטט: bonbonyetta 2013-04-09 18:56:57

      צטט: itzikyy 2013-04-09 15:53:06

      את בטוחה שיש לתאים האפורים שלך עוד עיסוקים חוץ מבעלי חיים? רגע אני הולך לבדוק בפוסטים שלך..

       

      אני מכריזה בזאת חגיגית שאני מתה עליך אפילו שאתה "מגחגך" עלי.נשיקה

       

      אם תלך אחורנית, כפי שאתה מאיים? מבטיח? יש דווקא תכנים שאינם נוגעים בתחום, אך שוד ושבר אין זה מוכיח ולו רבע מטענתך לגבי התאים האפורים או בכלל.

      הרי מה שאני מנסה לעשות כאן בקפה זה חלק ממה שאני עושה.

      אז מה הסקת מזה?

      לבד מזה שאולי נגלה שנינו יחד שאין לי כל כך הרבה תאים אפורים בכלל....

      ''

      אשמח לדעת במה אתה מעסיק את התאים האפורים שלך, אם תספר לי מבטיחה לספר לך במה עוסקים יתר התאים שלי שאינם בקפה.

       

       (((((((-: אם התעסקות ברווחת בעלי חיים נחשבת כהתעסקות של התאים האפורים

      אז אני מאחלת לכולנו שהתאים האפורים שלהם יתעסקו כן.... כן - לא רק בעצמם אלא מה שקורה מסביב

       

      כמה ניפלא שבונבוניטה היקרה מנצלת את התאים האפורים בצורה רגישה ואיכפתית

      ועל כך אני מחבקת אותה בחום ואהבה

       

      גם את השואה יצר אדם חולני - שהפעיל את התאים האפורים שלו וגרף אחריו אנשים

      חולניים, סוטים,

       

        9/4/13 23:05:

      צטט: bonbonyetta 2013-04-09 22:06:32

      צטט: מרב 1956 2013-04-09 07:05:58

      מה עדיף לו לכלב,

      לעבור מבית לבית או למות?

      כשאני ביקשתי להרדים את כלבתי אם לא תמצא לה משפחה ,

      קיבלתי קיטונות של רותחין ("היה עדיף להרדים אותך" היה הכי חריף, אני חושבת)

      מה שקורה היום: היא נמצאת בכלביית הקיבוץ לאחר שממני עברה למשפחת אומנה,

      ממשפחת האומנה למשפחה מאמצת (כאן בקיבוץ) ועכשיו בכלבייה, מחפשת משפחה חדשה.

      -

      כנראה שאת מתעקשת שלא להבין ונגד זה אין תרופה.

       

      כלבה זקנה כמו שאת נטשת, עבורה לעבור שוב מבית לבית זה גרוע ממוות.

      הם אינם מסתכלים על החיים כמו שאנו, חושיהם כבר כהים, פחות רואים, פחות שומעים, מוגבלים פיסית, כהים אך קיימים, ובשל כך העובדה שהם אינם בביתם, אינם עם משפחתם אלא עם זרים ללא יחס אישי למרות שמטופלים אולי, במקום זר להם - עבורם קשה מאד.

       

      כן, מה שעשית נקרא נטישה, גם אם פיסית לפי המונחים של אדם לא נטשת ברחוב, אלא נטשת לבית ולאדם אחר.

       

      דרך אגב אמרת שלא נטשת - אלא העברת אותה לבן שלך !

      כעת את אומרת דברים שונים לגמרי:

      שהיא לא אצל הבן אלא בכלבייה, אחרי שהיתה אצל משפחה אומנת, ואח"כ למשפחה מאמצת, וכעת מחפשת משפחה שוב.

       

      מה זה אם לא נטישה? כלומר בלי לכבס את המילים, בהתייחסות למשמעות האמיתית - מה זה?

       

      התשובה אצל הכלבה שלך, איך את חושבת שהיא מרגישה כעת ? - הנה לך התשובה.

       

      נראה שאינך צריכה בכלל להתפלא על התגובות.

      למרות זאת משום מה את ממשיכה לדוש ולהעלות זאת, מתייחסת למילים עצמן מילולית, ומסרבת להכיר במשמעותן האמיתית שהיא אחת - נטישה.

       

      ''

       

        היום 21:13:

      יש שני סוגי בני אדם המגדלים כלב. 

      אלה שסבורים כי כלב הוא בן אדם. בעל רגשות ותבונה, כלה הוא ילד.

      ואלה שמתייחסים לכלב, ואולי גם לילדיהם, כמו ל...כלב 

      תארי לעצמך שהגברת הייתה אומרת לך: אולי את מוכנה לקחת את הילד שלי, יש לי כבר שניים ואין לי זמן.

      הגברת המתוארת כנראה שייכת לסוג השני

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

       

      כשקראתי את הפוסט של מירב על כלבתה בזמנו - עמדו דמעות בגרוני

      והירהרתי בדין שלי ועל כל אותם הפעמים שביקשתי מהבן שלי שיבטיח וישבע לי

      שאם יקרה לי משהו, הוא לוקח אליו את דין שלי - לא נותן לצער בעלי חיים, ולא לאף אחד....

      וכעת כשאני קוראת את תגובתה של מירב שהכלבה המסכנה כבר עברה כמה ידיים

      כמה עצוב! שנוטשים וזורקים כלב לכל דיכפין כי ה"שימוש" בו ניגמר

      כמו איזה חפץ שאין בו שימוש

      אני מתביישת עבור כל אותם אנשים שהמצפון לא מציק להם

      איך הם יישנים בלילות?

       

      סליחה וברשותכם וברשותך בונבוניטה אני חייבת לשתף.....

      אחרי שעברתי לכאן, חטפתי איזה זיהום וחצי פנים שלי התנפחו בצורה נוראית

      במיון החליטו לאשפז אותי, 3 ימים הייתי בבית חולים אחרי השעה 4 אחר הצהריים

      ואחרי 12 וחצי בלילה -  אחרי שקיבלתי אנטיביוטיקה לוריד

      היתי כאילו יוצאת לסיבוב, הלכתי ברגל לריכבי שחנה מחוץ לבית החולים

      ונסעתי הביתה כי דין שלי היה שם וחיכה לי ואני היתי יוצאת איתו לסיבוב

      ואחרי חצות היתי יושבת איתו ומלטפת עד השעה 3 לפנות בוקר

      וחוזרת לבית החולים, השלמתי שעות שינה בשעות שנאלצתי לשכב שם ולחכות לביקור הרופאים

       

      כשאני כותבת את זה וניזכרת כמה דאגתי לדין ובירכתי על הממזריות שלי באותם ימים

      אני מודה ליקום שנתן בי רגישות ואהבת אדם וחיה

       

       

      כמה סיפורים עצובים שמעתי על כלבים שדעכו, הפסיקו לאכול אחרי

      שנינטשו וגם מצאו את מותם בצער

      מצטרפת גם לתגובה של שמעון היקר.....

       

      * בונבוניטה יקירתי, מעריצה את רגישותך לבעלי החיים

      ואני מברכת על כך שאת חברה שלי כאן באתר להבדיל מ......

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול

        9/4/13 22:06:

      צטט: מרב 1956 2013-04-09 07:05:58

      מה עדיף לו לכלב,

      לעבור מבית לבית או למות?

      כשאני ביקשתי להרדים את כלבתי אם לא תמצא לה משפחה ,

      קיבלתי קיטונות של רותחין ("היה עדיף להרדים אותך" היה הכי חריף, אני חושבת)

      מה שקורה היום: היא נמצאת בכלביית הקיבוץ לאחר שממני עברה למשפחת אומנה,

      ממשפחת האומנה למשפחה מאמצת (כאן בקיבוץ) ועכשיו בכלבייה, מחפשת משפחה חדשה.

      -

      כנראה שאת מתעקשת שלא להבין ונגד זה אין תרופה.

       

      כלבה זקנה כמו שאת נטשת, עבורה לעבור שוב מבית לבית זה גרוע ממוות.

      הם אינם מסתכלים על החיים כמו שאנו, חושיהם כבר כהים, פחות רואים, פחות שומעים, מוגבלים פיסית, כהים אך קיימים, ובשל כך העובדה שהם אינם בביתם, אינם עם משפחתם אלא עם זרים ללא יחס אישי למרות שמטופלים אולי, במקום זר להם - עבורם קשה מאד.

       

      כן, מה שעשית נקרא נטישה, גם אם פיסית לפי המונחים של אדם לא נטשת ברחוב, אלא נטשת לבית ולאדם אחר.

       

      דרך אגב אמרת שלא נטשת - אלא העברת אותה לבן שלך !

      כעת את אומרת דברים שונים לגמרי:

      שהיא לא אצל הבן אלא בכלבייה, אחרי שהיתה אצל משפחה אומנת, ואח"כ למשפחה מאמצת, וכעת מחפשת משפחה שוב.

       

      מה זה אם לא נטישה? כלומר בלי לכבס את המילים, בהתייחסות למשמעות האמיתית - מה זה?

       

      התשובה אצל הכלבה שלך, איך את חושבת שהיא מרגישה כעת ? - הנה לך התשובה.

       

      נראה שאינך צריכה בכלל להתפלא על התגובות.

      למרות זאת משום מה את ממשיכה לדוש ולהעלות זאת, מתייחסת למילים עצמן מילולית, ומסרבת להכיר במשמעותן האמיתית שהיא אחת - נטישה.

       

      ''

        9/4/13 22:04:
      נשמעת כמו אלו שמחליטים לאמץ כלב כי הם חושבים שזה "COOL" ו"מגניב", ומגלים את מלוא המשמעות מאוחר מדי.. על חשבון הכלב, כמובן..
        9/4/13 21:30:
      לא מבינה את הקטע של נטישת כלבים, הכלבה שלי נחשבת לבת בית, כמו הבת השלישית שלי, וכך מתייחסים אליה בבית, באהבה ובכבוד כיאה לחית בית , כמונו. זה סתם אכזרי הזלזול הזה בחיות, סתם לא אנושי.
        9/4/13 21:22:
      קודם כל פוסט חשוב וכל נושא נטישת בעלי חיים או להעביר אותם מאדם אחד לאחר הוא בעיניי זלזול, דבר שני אין ספק שלגבי מה שרשמת בהתחלה אנשים נוטים להתייחס לזמן שלהם ולפרטיות שלהם בכמה דרגות משלך ולכן אינם מתחשבים בצד השני.
        9/4/13 21:13:

      יש שני סוגי בני אדם המגדלים כלב. 

      אלה שסבורים כי כלב הוא בן אדם. בעל רגשות ותבונה, כלה הוא ילד.

      ואלה שמתייחסים לכלב, ואולי גם לילדיהם, כמו ל...כלב 

      תארי לעצמך שהגברת הייתה אומרת לך: אולי את מוכנה לקחת את הילד שלי, יש לי כבר שניים ואין לי זמן.

      הגברת המתוארת כנראה שייכת לסוג השני.

        9/4/13 20:48:

       הרבה פעמים, ילד או ילדה קטנים מבקשים מההורים כלב או חתול במתנה . והם מתיחסים לבעלי החיים כמו לצעצוע או בובה שלהם. אחרי זמן קצר נמאס להם לנקות אחריו או להוציאו לטיול ואז בעל החיים הופך לנטל על ההורים שרוצים להיפטר ממנו.

      אולי אם יחוקקו חוקים וקריטריונים מחמירים לאימוץ וקניית בעלי חיים (כמו באימוץ ילדים) זה יצמצם קצת את תופעות הנטישה.

        9/4/13 18:56:

      צטט: itzikyy 2013-04-09 15:53:06

      את בטוחה שיש לתאים האפורים שלך עוד עיסוקים חוץ מבעלי חיים? רגע אני הולך לבדוק בפוסטים שלך..

       

      אני מכריזה בזאת חגיגית שאני מתה עליך אפילו שאתה "מגחגך" עלי.נשיקה

       

      אם תלך אחורנית, כפי שאתה מאיים? מבטיח? יש דווקא תכנים שאינם נוגעים בתחום, אך שוד ושבר אין זה מוכיח ולו רבע מטענתך לגבי התאים האפורים או בכלל.

      הרי מה שאני מנסה לעשות כאן בקפה זה חלק ממה שאני עושה.

      אז מה הסקת מזה?

      לבד מזה שאולי נגלה שנינו יחד שאין לי כל כך הרבה תאים אפורים בכלל....

      ''

      אשמח לדעת במה אתה מעסיק את התאים האפורים שלך, אם תספר לי מבטיחה לספר לך במה עוסקים יתר התאים שלי שאינם בקפה.

       

        9/4/13 16:16:

      אוי כמה שאת צודקת.... (כרגיל).  

       ל-לואי  לקח כמה שבועות טובים להסתגל למעבר לביתנו, שהוא ממש לא "נזרק" אליו, ואנחנו מאוהבים בו ומודים על מזלנו הטוב שזכינו בחתול מדהים שכזה עד היום, ועדיין...בתמונה הזו רואים כמה הוא המום מהבית החדש שנחת בו.

      ובעבודה, יום אחד הופיע חתול יפיפה, מלא פרווה, שרק חיפש קירבת בני אדם.  הוא חתול בית, שמישהו, ברוב התחשבותו, זרק בחצר פה, מכיוון שידע שיש פה חתולים ומטפלים בהם.  אז הוא שרד, זה כן, אבל היום הוא מפוחד מבני אדם, לי לוקח הרבה זמן לשכנעו לבוא אלי לליטוף (ואז הוא מתמסר מאוד), אבל הוא מסכן מאוד, שכח איך מתנקים, או שפשוט לא משתלט על הלכלוך כבר, מלא פרעושים, ורזה מדי. והוא שובר את ליבי בכל מפגש.

        9/4/13 15:53:
      את בטוחה שיש לתאים האפורים שלך עוד עיסוקים חוץ מבעלי חיים? רגע אני הולך לבדוק בפוסטים שלך..
        9/4/13 15:34:
      באופן כללי אני סבורה שכל אדם צריך להתנהג, על פי אופיו. בוודאי אדם מבוגר שכבר גיבש עמדה. לכן אני חושבת שנהגת נכון בגברת עם הכלב. את אומרת את מה שאת חושבת ומאמינה. לא מוצא חן? לא צריך.
        9/4/13 12:19:
      מבינה ללבך . זו הסיבה שלמרות אהבתי הרבה לכלבים איני מאמצת כלב . פשוט איני בבית רוב הזמן . אין לי לב לעשות זאת לכלב או לכל בעל חיים אחר.
        9/4/13 11:46:

      בונבונייטה
      התפוצצת עליה בפוסט למרות שהיא לא נטשה
      אנשים לא תמיד מיישירים מבט למרות שמדברים בכנות
      את פסלת אותה על רקע צורת כניסתה והנושא הרגיש
      גם על פי עדותך שאין שנייה לה ביושרה הרי היא דיברה בכנות
      צריך לעזור לה במידת האפשר
      כדאי גם לברר מה בדיוק מציק לה בהמשך אחזקת הכלב. לעיתים יש פתרון מעבר לפינה
      ולעיתים לא
      אבשלום

        9/4/13 11:02:

      כואב ומרגיז שמתייחסים לבעל חיים כאל חפץ
      מאד מקוה שלא ישליכוהו לרחוב.
      ובקשר למה שכתבת בתחילת הפוסט-אותי מרגיז הרבה יותר כאשר אני זקוקה לשרות והאדם מולי מדבר בטלפון שיחה פרטית ארוכה ומתעלם לחלוטין ממני!

        9/4/13 10:37:
      ממש במקרה, עוד לפני שקראתי את הרשומה הזאת שלך, נזכרתי במישהו שהכרתי בעברי, ציון. הוא אימץ כלב נטוש שמצא ברחוב. אי אפשר לתאר במילים את הקשר שנוצר בים שניהם. אין מילים. פשוט..., אין.
        9/4/13 09:13:

      מבינה אותך לגמרי.

      נתחיל "בקטנה".

      צחקתי ששאלת אם מכירים את אלו שמדברים אליך

      ולא מעניין אותם אם את עסוקה או לא, הם מדברים . . .

      ואת - "צריכה" להקשיב להם.

      כן, בטח שמכירה, וזה מרגיזזז חיוך
      ===
      בקשר לנושא העיקרי בפוסט,

      אני חושבת שנהגת נכון.

      אותה אישה בטח התעצבנה מהתגובה שקיבלה ממך,

      רצתה פשוט פתרון למי למסור את הכלב.

      אבל . . . אולי את נתת לה היבטים שלא חשבה עליהם?
      הרי הם רצו כלב מלכתחילה וכרגע קשה להם עם הילדים הקטנים

      כך הבנתי.

      זה לא מקרה כמו של מרב שבעצם אף פעם לא רצתה את הכלב.

      ברור שעדיף למסור כלב לבית שירצה אותו מאשר לנטוש אותו או להרוג אותו . . .

      ===

      אישית, אני מאוד קשורה לכלב שלי,

      לא יכולה לחשוב על למסור אותו,

      למרות שיש יותר "עבודה" "בגללו" בהיבטים שונים? -

       הוא בן משפחה לכל דבר. אפילו השתתף בליל הסדר חיוך

        9/4/13 07:05:

      מה עדיף לו לכלב,

      לעבור מבית לבית או למות?

      כשאני ביקשתי להרדים את כלבתי אם לא תמצא לה משפחה ,

      קיבלתי קיטונות של רותחין ("היה עדיף להרדים אותך" היה הכי חריף, אני חושבת)

      מה שקורה היום: היא נמצאת בכלביית הקיבוץ לאחר שממני עברה למשפחת אומנה,

      ממשפחת האומנה למשפחה מאמצת (כאן בקיבוץ) ועכשיו בכלבייה, מחפשת משפחה חדשה.

        9/4/13 06:53:

      מעולם לא הבנתי, לעולם לא אבין, ולא רוצה להבין את הנוטשים.

      מי שמבין מעשה מכוער כזה, אולי באיזה מקום מקבל זאת ("גזירה"),

      או קצת כזה בעצמו,

      ואין המדובר כמובן על מקרים של באמת חוסר ברירה.???

      (יש דבר כזה "אין ברירה"?)

       

      ארכיון