שנות ה-90 היוו נקודת שיא בשאיפה הישראלית להפוך לאמריקה. אזרחי ישראל קצו בחיקויים הציוניים של בורגר ראנץ' וקפולסקי אחרי הסרט ושאפו להקים בפלשתינה את אמריקה החדשה. במקום ערוץ ציבורי, ערוץ מסחרי, במקום שירות ציבורי, שירות אישי ובמקום חוף ציבורי, חוף פרטי. באותן השנים כל שהיה צריך לעשות כדי לשווק מוצר חדש היה להדביק לו את השם אמריקה. כך RC קולה חדרה בקול תרועה לשוק הישראלי עם האמרה "הקולה שהפכה לאמריקה את הראש".
באמצע שנות ה-90 היה נדמה כי החלום הופך למציאות. הערוץ המסחרי עלה לאוויר ועימו אופרת הסבון הישראלית הראשונה בשם "רמת אביב ג". בסדרה נוסדה דמותה של הביצ'ית הישראלית הראשונה ואף אלילת הנוער הישראלית הראשונה- יעל בר זוהר. אלא שמהר מאוד התברר שהחלום עדיין חורק, שזו רק גרסא מזויפת של הדבר האמיתי. שחסר עדיין ה"גלנץ" עליו מדברים כדורי המזל בפרסומות של הלוטו.
ואז, לקראת סוף אותו עשור התרחש הנס לו ציפינו, הנס הכלכלי. מתעשרים חדשים, גורדי שחקים, low tech, היי- טק, אקזיט, בורסה דוהרת, Buy, Sell, מניות ישראליות בניו יורק וחברות מניו יורק בישראל. סניף של מקדונלדס לרגלי חומות העיר ציון וההבנה שאם אין מנוס אז- Hugo Boss. בנייני יוקרה לצד מסעדות יוקרה לצד מכוניות יוקרה. ג'יפים, האמרים, מוסטנג, מאזראטי ופורשות בשלל צבעים והקהל של דודו טופז שהיה אחוז טירוף בכל פעם שניתנה לו ההזדמנות לזעוק לשמיים "פר-סו-מות!". בנקאות פרטית, בתי ספר פרטיים, מכוני כושר פרטיים, מכללות פרטיות חברות פרטיות וכמובן ההפרטה. אוי כמה טוב היה להפריט, ואת הכול. להפריט ולהזמין מהתפריט סביצ'ה סלמון, טרטר טונה, נתח קצבים וקאווה. מיליונרים ציונים, ביליונרים ציונים ואפילו טייקונים ציונים שטסים במטוסים פרטיים ציונים כדי להפיץ עסקים ציונים בכל רחבי העולם. מעצמה כלכלית בלב המדבר.
טוב למות בעד הדירקטוריון!
והנה רק בשבוע שעבר קיבלנו תזכורות למידה בה צלח הניסיון שלנו להפוך לאמריקה. המגזין הכלכלי של "הארץ" "דה מרקר" דיווח כי הוכפל מספר המשפחות העניות הנשענות על שני מפרנסים. גם השנה גדלו עוד יותר הפערים שבין העשירים לעניים. גם השנה התרחב הפער שבין שכר המנכ"לים לשכר הממוצע במשק. גם השנה גזרו הטייקונים רווחים על חשבון המשקיעים. גם השנה גדלו הפערים בחינוך בין המרכז לפריפריה. במדד איכות החיים של ה OECD שבוחן אילו מדינות מעניקות לאזרחיהן את איכות החיים הגבוהה ביותר, זכתה ישראל לציון 5-6. אל חשש, אנו בחברה טובה עם מדינות שמובילות את הכלכלה הגלובאלית כגון המעצמה פולין, האימפריה סלובקיה ויוון שבעוד רגע פושטת את הרגל בפעם המי יודע כמה.
נדמה כי הצלחנו מעל למשוער. בתוך עשרים שנה הצלחנו לחקות את כל מה שרע באמריקה. הבאנו לשחיקה בסולידריות החברתית, לכרסום ביכולתה של המדינה לסייע לאזרחיה, לאימוץ ההשקפה של איש איש לביתו, לבוז כלפי החלשים, לאדישות כלפי העניים, לאלימות כלכלית ופיזית גואה ולהערצה לפוליטיקאים עשויים קרטון שמעדכנים סטאטוסים בפייסבוק ועוברים מסך עם הרבה...גלאנץ.
והרי שלא רצינו להיהפך לשוודיה מזרח תיכונית או דנמרק אוריינטאלית. לא בער בנו הרצון לבנות מדינת רווחה, בער בנו הרצון לקנות דירה. ולמרות ששוודיה, נורבגיה ודנמרק כולן מובילות במדד איכות החיים של ה OECD, ולמרות שכולן מצליחות לייצר שגשוג כלכלי לצד קיום מדינת רווחה, אנחנו עדיין רוצים אמריקה, עדיין רוצים להיות מעושרים. עדיין לא הבנו שהמשפט Greed is good לקוח מסרט ולא מהחיים האמיתיים. וכך יש את אלו שגם כעת זועקים "קצץ יאיר קצץ". קצץ לעניים, לחלשים ולחולים. אך אל תיגע ברווחים הגואים העדינים והכלואים, אל תיגע בשכר הבכירים ואל תקפל את מצנחי הזהב. קח דוגמא מביבי יאיר, תפוס את השור של וול סטריט בקרניו.
והנה ביום ראשון האחרון מצאתי עצמי מחוץ לבית החולים איכילוב שבתל אביב. בעודי יורד לעבר הרכב, פגשתי באדם בן חמישים שצעק על אימו הקשישה. האיש היה אחוז טירוף, הוא קילל אותה, העליב אותה, גער בה והשפיל אותה באמצע הרחוב. לצידי עמד עוד אדם צעיר שאמר לי "אל תעז להתערב הוא עוד ירה בך".
אחחח...חשבתי לעצמי-אמריקה! |
