זה שפלשתינים זורקים אבנים ובקבוקי תבערה על ישראלים זה לא חדש. זה שישראלים נפצעים ונהרגים מאותן אבנים, גם זה לא חדש. אפילו זה שיש ישראלים מספיק הזויים לתמוך ואף לעודד את אותן זריקות אבנים, אפילו גם זה לא חדש. אז מה בעצם השתנה?
ובכן, הרבה. לאחר שנים רבות ואלפי אבנים, ייתכן והאסימון נפל. בעקבות אירועי התקופה האחרונה, תקופה בה השם אדל ביטון הפך למוכר והשמות אשר ויונתן פלמר חזרו לכותרות, אני מרגיש שמשהו בציבור הישראלי השתנה. כיום אנחנו כבר לא מהססים כאשר שומעים על זריקת אבנים, זה כבר ברור לנו שמדובר בטרור.
לאורך השנים היססנו, למרות נפח האירועים וכמות הנפגעים, להגדיר זריקת אבנים כטרור וזורקי אבנים כמחבלים. חלק גדול מהאשמה מוטל על התקשורת הישראלית שכלל לא מדווחת על אירועים רבים, או שחוטאת בדיווח לקוני ויבש. שום מילה על האימה של הנסיעה בלילה, על החשש מכל דמות בצידי הדרך, על ההאצה לפני פניות מועדות לפורענות. אבל ילדה מתוקה בת 3 ו״עיתונאית״ מגוחכת שינו את התמונה. אין כמעט ישראלי שנשאר אדיש לתמונת אדל הקטנה ששוכבת במצב קשה מאוד בבית חולים ולצידה אימה שאינה מפסיקה להאמין, ומצד שני אין ישראלי שנשאר אדיש (חוץ מחבריה המעטים ל״מחנה הנאור״) שנשאר אדיש לאחר שקרא את ההסתה והשנאה העזה שרוחשת ההיא-שלא-נזכיר-את-שמה לבני עמה. בשבועיים האחרונים נחשפנו בפריים-טיים לחיים תחת טרור האבנים, על כל היקפיו, נפגעיו, נזקיו ומבֵצעיו.
אבל לא רק התקשורת אשמה. לאחרונה פורסם באחד העיתונים ראיון עם אלוף פיקוד המרכז ומי שקרא את כל הראיון יכול היה להבחין בבעיה ללא קושי - מצד אחד האלוף מדבר על כך ש״כל אבן היא מלחמה״ אבל מצד שני הוא מודה בפה מלא שזה ״עוד לא הגיע לציבור הרחב״. ופה הסתירה- כל עוד זה נשאר מעבר להרי החושך, בכבישי המתנחלים, אז זה לא כל כך נורא שיש ״מלחמה״. כל עוד ״הציבור הרחב״ (קרי, לא מתנחלים) לא נפגע אז זה בסדר, אפשר לחיות עם זה. אבל אלוף הפיקוד לא מספר לנו שמי שמוותר לזורקי האבנים בכבישי השומרון יקבל זורקי אבנים באריאל, ב-443 וגם בכבישי הגליל ובדרך לירושלים.
רק לאחרונה הקשיחו בצה״ל את הוראות הפתיחה באש, שגם ככה היו מגבילות ביותר וכבלו את ידי החיילים וכיתות הכוננות. כיצד יתכן ומצד אחד אלוף פיקוד מרכז מגדיר אבנים כמלחמה והאוגדיונר היוצא מגדירן בפירוש כטרור, ומצד שני מונעים מכוחות הביטחון להגיב כראוי? לא לכל חייל ולכל רבש״צ (ובטח ובטח לכל נהג/ת עם ילדים ברכב) יש אמצעים לפיזור הפגנות. לא כל כך קל לעשות נוהל מעצר חשוד כאשר משליכים בלוקים על מכוניות שנוסעות בשמונים קמ״ש ותאונה זה גזר דין מוות כמעט ודאי. פעם היו מספרים לנו שאי אפשר לנצח את הטרור והוכחנו שדווקא כן אפשר. גם את טרור האבנים ניתן לנצח, רק תנו לכוחות הביטחון לעבוד. לא כל חייל חייב לירות אבל כל מחבל חייב לדעת שעלולים לירות בו.
כאשר מצד אחד שופט מקל על מחבלי-אבנים כי זה ״מעשה קונדס״ ומצד שני אותו שופט גוזר עונש חמור (וראוי) על מחבל-אבנים אחר, זה בדיוק הבלבול ששורר במדינה בנוגע לטרור זה. הרי אף שופט לא היה מעז לקרוא לאונס בפארק, תקיפה ושוד של קשישים או דקירה בחניון ״מעשה קונדס״. הרי אף אחד לא היה טוען שנער שדוקר נער אחר זה ״קונדס". ניסיון רצח זה ניסיון רצח. נקודה. ושיא האבסורד הוא שאותו שופט שהזכרתי הקל על מחבלי-האבנים בגלל שיש כל כך הרבה אירועי טרור כאלה ורק מעט נפגעים. אני באמת מצטער כבודו, אנחנו ננסה לסדר לך סטטיסטיקה יותר מדממת כדי שתוכל סוף סוף להעניש מחבלים. מוזר, לא זכור שמערכת המשפט הישראלית מקילה על נער שמנסה לרצוח מישהו עם סכין, אז למה היא מקילה על נער שמנסה לרצוח מישהו עם אבן? אולי זה בגלל שאין ספק שזה על רקע לאומני ולא איזו מריבת שכנים, אולי לפשיעה כזאת מגיע עונש קל, מה אתם אומרים?
אם כל המערכות פשוט יתאפסו על עצמן ויתיישרו עם המציאות שבה חיים מאות אלפי אזרחי ישראל, הכנעת טרור-האבנים תהיה משימה לא מסובכת. קשה, כן. ארוכה, ככל הנראה. אבל לא מסובכת. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו- אלה בחרב, אלה בגז ואלה באבנים. מבחינת שונאי ישראל, כל האמצעים כשרים. הגיע הזמן שלנו יהיו יותר אמצעים מאשר אמצעים לפיזור הפגנות. הגיע הזמן לאמצעים למניעת רצח. ולאו דווקא אמצעי לחימה למניעת רצח, פשוט תבינו, תגדירו, תסבירו ותפנימו שאבן זה רצח, בין אם זה ערבי, חרדי, אנרכיסט או נער גבעות, אבן זה רצח.
הגיע הזמן לעצור את זה.
|