גירוש הגר והעקדה
שני נושאים שעליהם התיחסו מספר יוצרות/ים ביצירותיהן/ם
רב היצירות שנשלחו התייחסו לעניין העקדה. בחלק מהיצירות העתיקו את מצב העקדה לימינו, למצבים הדומים לעקדה וכך הסמל שבעקדה מוצה.
כמו כן יש לנו רק יצירה אחת חזותית, מקווה מאד שבעתיד תהינה גם יצירות מסוג זה, מרובות בחברותא.
על המזבח
אוולין כץ
נִתְלָה גּוֹרָלָהּ שֶׁל יַלְדָּה
נִתְלָה גּוֹרָלָהּ עַל וָו רְקִיעִים נִקרָעִים.
עוֹרְבִים לָהֲקוּ יַחְדָּיו
לְהַטְבִּיעַ דִּמְעוֹתֶיהָ
כִּפְקָעַת נְחָשִׁים נֵעוֹרָה בָּאָבִיב
בְּלַהַט לוֹפֵתֵת טַרְפָּהּ
נִיחוֹחַ חָרִיף שָׁחוֹר וּמְבַעְבֵּעַ
עַל מִזְבֵּחָהּ בִּזְעַקָה חֲרִישִׁית.
רַק הַנַּחַל
הִזְרִיםּ דִּמְעָה אֲרֻכָּה וְרָכָּהֹ
עֵת חָבַק בְּמֵימָיו חִיּוּכָהּ שֶׁל רוֹז הַיַּלְדָּה.
מַלְאָכִים נָדַמּוּ בִּשְׁנָתָם.
3.10.08
בִּקַּשְׁתִּי
וְלֹא יָדַעְתָּ
וְלֹא חַשְׁתָּ.
הָיִיתָ קָרוֹב
אַךְ רָחוֹק לְמַגָּע
נָתַתָּ אוֹתוֹתּ
וְלא חִבַּקְתָּ. לָמַדְתִּי לא לִרְצוֹת
מִמְּךָ רָצִיתִי הַכָּרָה
וְלֹא נִתְּנָה.
חִפַּשְׂתִּי אֺזֶן קָשֶבֶת
לא הָיְתָה
לִשְׁפֹּךְ לִבִּי רָצִיתִּי
הַנְּיָר סָפַג וְדָמַע.
הֻרְחַקְתִּי, רָחַקְתִּי
לא הִשְׁמַעְתָּ, נֶאֶלַמְתָּ בָּכִיתִי, לֹא הֵגַבְתָּ
נוֹתַרְתִּי בָּדָּד.
שָׂנֵאתִּי, עֲזַבְתִּי
לא נִפְרַדְתָּ, עָבַדְתָּ
שָׂרַדְתִּי אוֹתְךָ
לא סָלַחְתִּי.
בָּגַרְתִּי, הָבִינוֹתִּי
הִסְכַּנְתִּי
לא הִסְכַּמְתִּי
הִשְלַמְתִּי.
בְּנוֹת לוֹט אַבְרָהָם וְשָׂרָה
פנינה עתיר
בָּאָרֶץ כְנָעַן
הָאָב אֶת בְּנוֹתָיו מוּכָן לְהַקְרִיב כְּדֵי שֶׁאִישׁ אֶת אוֹרְחָיו לֹא יַטְרִיד
וִיהִי עֶרֶב וִיהִי בֹּקֶר יוֹם אֶחָד הֲבִָּנוֹת אוֹתוֹ מְשִָּׁכְְּּרוֹּת
לְאַחֵר שָׁנִים שְׁנֵי הָעַמִּים הוֹפְכִים הָמוֹן
וִיהִי עֶרֶב וִיהִי בֹּקֶר יוֹם שֵׁנִי
שֵׁנִי מַלְאָכִים לְאַבְרָהָם עַל בֵּן מוֹדִיעִים
הוּא בָּא בְּיָמִים בֵּן נתִּשְׁעִים הִיא בַּת שְׁמוֹנִים
מֵאֲחוֹרִי הָעֵץ הִיא צוֹחֶקֶת הוּא עַל יָדָהּ מְצַחֵק
כַּעֲבֹר תִּשְׁעָה יְרָחִים הַבֵּן נוֹלַד אֵין סָפֵק
וִיהִי עֶרֶב וִיהִי בֹּקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי
כַּעֲבֹר שְׁמוֹנָה יָמִים
בְּרִית לְעַצְמוֹ וּלְבָנָיו עוֹשִׂים
הַבְּרִית בֵּין אַבְרָהָם וּבֵין אֱלֹהִים
אֲשֶׁר תַּחֲזִיק יָמִים וְדוֹרוֹת רַבִּים שָׂרָה מִבֶּן הָאַמָּה יְרֵאָה
הוּא הַיּוֹרֵשׁ מַמָּשׁ נוֹרָא
פְּקֻדָּה עַל אַבְרָהָם יוֹרֶה
"שָׁלַח אֶת הַבֵּן וְהָאַמָּה "
אַבְרָהָם עוֹשֶׂה זֹאת בְּבֶכִי נוֹרָא
וִיהִי עֶרֶב וִיהִי בֹּקֶר יוֹם חֲמִישִׁי
לֹא תָּם סִפּוּר יִצְחַק
אַבְרָהָם אֶת בְּנוֹ כְּשֶׂה לְעוֹלֶה לוֹקֵחַ
אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לֹא שׁוֹכֵחַ
עִם חַמוֹרוֹ וְשֵׁנִי נְעָרָיו פּוֹסֵעַ
וִיהִי עֶרֶב וִיהִי בֹּקֶר יוֹם שִׁשִּׁי
וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַיּוֹם
אֱלֹהִים הִתְגַּלָּה פִּתְאֹם.
הַתַחֲשוֹב כִּי אֶחְפֹֹּּץ בְּקָרְבָּן אָדָם?
קַח אֶת בִּנְךָָ מִיָּד מִשָּׁם
הַשֶּׂה עַל הַגִּבְעָה הוּא הַקָּרְבָּן
לְאַחַר שֶׁעִיֵּף הָאֵל מִמַּעֲשָׂיו
נָח בְּיוֹם הַשַּׁבָּת
כל הזכויות שמורות © שרה והגר -התבוננות בסיפור המקראי כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן֩ אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ בנוסף למועקת הזלזול הזו, נוספת מועקת תיסכול עמוקה עוד יותר-שרה חושדת שאברהם כבר משוחד ברגשותיו כלפי הגר הצעירה וההרה, שאולי בלבו הוא כבר מחבב אותה יותר מאשר אותה. היא מגיבה בקנאה ובכעס, ומבקשת מאברהם לגרש את הגר."ותאמר שרה לאברהם: חמסי עליך, אני נתתי שפחתי בחיקך, ותראה כי הרתה, ואקל בעיניה, ישפוט ה' ביני לבינך". תחושת הקיפוח היא כלפי אברהם. לכן שרה פונה אליו בכעס ובתוכחה קשה. היא מכניסה את אלוהים בכבודו ובעצמו לתוך הסכסוך הזוגי, על רקע הקנאה באישה הצעירה שזוכה להעדפה כביכול מצד אברהם. להפתעתה, ואולי להפתעתנו, אברהם אבינו אכן שומר על נאמנות רגשית כלפי אשתו מ שרה. הוא נותן לה יד חופשית להעניש את הגר כרצונה. "ויאמר אברם אל שרי, הנה שפחתך בידך, עשי לה הטוב בעיניך". בביטוי 'הטוב בעינייך' חבוי רמז, שאמנם שרה יכולה לעשות מה שהיא רוצה בהגר, אבל רצוי ששרה תבדוק אם תגובתה כלפי הגר נשארת במסגרת המעשה הטוב, המוסרי. אף שהגר נושאת ברחמה את בנו, שהוא מייחל לו, אברהם מבין ללבה של שרה, שמעוצמת מרירותה היא מערבת כאן את הקב"ה למשפט עם אברהם. אולי אברהם מכיר, בעקבות ודאי שיחס מענה עד כדי שהגר בורחת למדבר, מעיד על קושי רגשי עז להתמודד עם שינוי סטטוס בתוך המשפחה – אישה עקרה מול אישה צעירה הרה לאברהם, האיש שלה הנערץ זה שנים רבות. אחריו הלכה לארץ כנען הפרימיטיבית לעומת הארץ המפותחת והעשירה בחומר ובתרבות שבה נולדה, גדלה והתחנכה. שרה אינה מחנכת את הגר בדברי תוכחה שלה או של אברהם, היא מענישה אותה עונש הנראה כנקמה ולא כעונש מחנך. לרגע נדמה ששרה מענישה תשובתי מושפעת מתפיסת הרמב"ם במאמרו על דרכי התשובה, את הצדיקות: צדיק הוא מי שזכויותיו עולות על חובותיו; לא האדם המושלם. "כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (תהילים) רק אלוהים מושלם.זה המסר של כל התנ"ך. אל תעריצו אף אדם! כדי שלא יהיה עריץ כלפיכם.דווקא מחייהם ומגורלם של האמהות והאבות אנו יכולים ללמוד לקח, לטוב ולמוטב. אילולא עינוי הגר בידי שרה ולאחר מכן גירושה עם ישמעאל למדבר, לא היה ישמעאל זוכה לפיצוי כה נדיב מהאל. וצאצאי יצחק היהודים, לא משה גנן שלח לנו את הגיגיו בעניין אברם ונשיו
בענין אברהם, שלש נשים היו לו בחייו, שרי שמתה עליו כשהשמועה על עקידת יצחק הגיעתה, הגר ששרי גברתה השפיעה על בעלה לגרשה, וקטורה, שנשאה אחר מות שרי. המענין בענין בעיקר הוא כי שתי הדמויות הסיפור על עקידת יצחק גרם לאנשים רבים לעסוק בו, הין היתר קירקגאר ובעקבותיו, ב"ספר האגסים הצהובים", לפנחס שדה. ולעולם אזכור את ששדה כתב בנדון: אברהם המטורף ואברהם החכם אני רושם מלים אלה בלילה, ובשעה קשה בחיי. סיפור זה, בנוסחו המקובל, ידוע משכבר הימים. הסופר שכתב אותו כתב מתוך אמונתו שכך אירע הדבר, ואילו אני רושם כאן את קיצורו של הסיפור מתוך אמונתי שלי שהדבר לא היה יכול להתרחש אלא באחת משתי הנוסחאות שאני מביא להלן. וכבר אמרתי
כעת חיה
דר' אביבית קפח לוי
כָּעֵת חַיָּה
מָחָר
תִּהְיִי חוֹבֶקֶת
אַל תִּהְיִי צוֹחֶקֶת
הַבֵּן יְהֵא
עִם יִשְׁמָעֵאל
מְצַחֵק
וְלֹא תּוּכְלִי
לָשֵׂאת מָחָר
אֶל הַמִּדְבָּר
נִשְׁלַח יִשַּךְ כָּל יָד וְיָד
כָּל תִּקַּח מִמֶּנּוּ כָּךְ
וְלֹא תַּחְזֹר
מִשָּׁם הָגָר
מָחָר.
קח את בנך
קַח אֶת בִּנְךָ
יְחִידְךָ
וְאֶת הַשֵּׁנִי קַח
אִתְּךָ יֵלְכוּ
לַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ,
אֲנִי יוֹדַעַת,
הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
לְהַר הַמּוֹרִיָּה,
וְשִׁנַּנְתָּ לָהֶם וְדִבַּרְתָּ
לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
וּמֵאַיִן וְלִפְנֵי מִי,
וַאֲנִי
אֶתְפַּלֵּל שֶׁגַּם הַפַּעַם
יֵרָאֶה הָאַיִל. שלום רחל,
מַה קּוֹרֶהבַּמְּשֻׁלָּשׁ?
ר. מיפו.
הַשֶּׁמֶשׁ טִפְּסָה בְּמַעֲלֵה הָרָקִיעַ, מְגַשֶּׁשֶׁת אַחַר יוֹם
שֶׁיִּהְיֶה מְעַנְיֵן, עָצְרָה לְהִתְבּוֹנֵן, הוּא יָצָא מֵאָהֳלוֹ
מַכְרִיז עַל רְצוֹנוֹ:
"אֲהָהּ, אִלּוּ הֵכִינָה אִשְׁתִּי שָׂרַי כּוֹס קָפֶה
מַדְלִיקָה לִי סִיגַרְיָה הוֹי לְאַחַר לֵיל אֲהָבִים כָּזֶה...
זוֹ, הַשִּׁפְחָה שֶׁנָּתְנָה לִי, חֲלֵב אִמָּהּ עֲדַיִן עַל שְׂפָתֶיהָ, כָּל כָּךְ רַעֲנַנָּה,
מְעַרְבֶּלֶת דָּמִי בְּעוֹרְקַי, הָיִיתִי לְעוּל יָמִים, עַל אַף כֹּבֶד שְׁנוֹתַי."
נֶאֱנַח שׁוּב, וְהַהִיא זְהֻבָּה מִלְּמַעְלָה
אֲהָהּ, מִתְבַּשֶּׁלֶת לָהּ כָּאן דְּרָמָה,
עָצְרָה מִלֶּכֶת, מְרַחְרַחַת, אָזְנֶיהָ מַאֲרִיכָה עַד לָאֲדָמָה.
וְגַם סִיגַרְיָה אֲסוּרָה..."
אֶצְלָהּ כְּמוֹ הַזְּמַן עָצַר מִלֶּכֶת, יָפָה,
עֲדַיִן, וִיבֵשָׁה...
"מִיָּד, בַּעֲלִי הַיָּקָר, אֶלָּא שֶׁכְּבוֹדְךָ אָסוּר לוֹ הַסִּיגַרְיָה,
"הָגָר, הָגָר, אוּצִי רוּצִי הָבִי כַּד מַיִם מֵהַבְּאֵר,
שִׁפְתִי הַפִינְגַ'אן, הָכִינִי לַאֲדוֹן הַבַּיִת קָפֶה."
מִתּוֹךְ הָאֹהֶל מְצִיצָה הַשִּׁפְחָה,
פָּנֶיהָ יָפוֹת כִּפְנֵי הַלְּבָנָה,
וְאָז עִוּוּת עַל פָּנֶיהָ וּשְׂפָתֶיהָ גַּם
בְּיָדֶיהָ מְכַסָּה וּמְמַהֶרֶת לְצַד הָאֹהֶל.
הַקִּיא אֵינֶנּוּ יָכוֹל עוֹד בְּתוֹכָהּ,
מִתְפָּרֵץ בְּצָהֳלָה כְּבֵדָה.
"אֵיזֶה חֹסֶר כָּבוֹד, גֹּעַל נֶפֶשׁ...!
לְכִי הָבִיאִי אֶת הַמַּיִם!" הַשִּׁפְחָה הַיָּפָה עֲדַיִן לֹא נִרְגְּעָה,
חוֹטֶפֶת אֶת הַכַּד, רָצָה אֶל הַבְּאֵר,
מַעֲלָה מַיִם עַל הַכַּד, בְּלִבָּה הַכְּאֵב.
הִיא תּוּבַל אֵל יְצוּעַ הַזָּקֵן,
יָדְעָה שֶׁיִּסּוּרֶיהָ יִגְדְּלוּ,
לֹא שִׁעֲרָה אֶת גֹּדֶל הַתִּעוּב
מִמַּעֲשֵׂי זְנוּנָיו.
יָצְקָה מְעַט מַיִם עַל יָדֶיהָ,
עָשְׂתָה כַּפָּהּ כְּגָבִיעַ וּמִלְּאָה פִּיהָ מַיִם
יָרְקָה, וְשׁוּב הֵבִיאָה מַיִם אֶל פִּיָּה,
הַגְּבֶרֶת צָפְתָה מֵרָחוֹק בְּמַעֲשֶׂיהָ,
רָתְחָה מִזַּעַם,
הַבְּחִילָה, לָמָּה הַבְּחִילָה בְּשִׁפְחָתָהּ?
לָמָּה לֹא בָּהּ?
קְרָבֶיהָ זָעֲקוּ, הַגֶּבֶר שֶׁלָּהּ הָיָה בַּשִּׁפְחָה.
מִהֲרָה לִזְעֹק, "מַהֲרִי,טִפְּשָׁה, הַקָּפֶה..."
מִלְּמַעְלָה הִבִּיטָה בִּפְלִיאָה הַזְּהֻבָּה,
מְעַנְיֵן יִהְיֶה כָּאן, נַעֲשֶׂה תַּחֲנָה,
נִתְבּוֹנֵן, הַצָּגָה שְׁלֵמָה.
הַשִּׁפְחָה הֵרִימָה הַכַּד
נָשְׂאָה עַל רֹאשָׁהּ
בָּאָה לְהָכִין כְּדִבְרֵי גְּבִרְתָּהּ.
יָדְעָה, שָׂרַי תִּצְעַק עָלֶיהָ בֵּין תֵּעָשֶׂה הָעֲבוֹדָה נְכוֹנָה
בֵּין יִפֹּל הַכַּד מִיָּדֶיהָ, כָּל מַה שֶׁתַּעֲשֶׂה,
הַגְּבֶרֶת תִּפְתַּח עָלֶיהָ פִּיהָ,
אֲבָל מַה זֶּה?
שָׂרַי צָבְטָה לָהּ בִּזְרוֹעָהּ
"אַייי..."
"מָה אַתְּ צוֹרַחַת מָה,"
"אַתְּ מַכָּה אוֹתִי, וַאֲנִי נוֹשֵׂאת בְּנוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ,"
הִתְחַצְּפָה הַשִּׁפְחָה. שָׂרַי פָּנֶיהָ אָדְמוּ, לְרֶגַע הָיָה נִדְמֶה
שֶׁהַשָּׁבָץ יַכֶּה בָּהּ.
הִיא רָצָה אֶל אַבְרָם
שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בְּעִתּוֹן הַבֹּקֶר...
שָׁם מִלְּמַעְלָה הַזְּהֻבָּה הֵיטִיבָה עֶמְדָּה. "אַבְרָם, אַבְרָם, הִיא חֲצוּפָה..."
קְרִי,עִתּוֹנוֹ
"חֲמָסִי עָלֶיךָ, אָנֹׁכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה
וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ: יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ"
"אֲהָהּ, ה," הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה, וְעֵינָיו הִתְחַפְּרוּ עָמֹק בֵּין הָאוֹתִיּוֹת.
"מָה, אֵינְךָ עוֹשֶׂה דָּבָר?"
"נָשִׁים, נָשִׁים, לֹא נוֹתְנִים מְנוּחָה לְאִישׁ,
מָה רָצִיתִי סַךְ הַכֹּל, לְפַנְטֵז עַל שָׁנִים יָבוֹאוּ
עַל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים,
לִהְיוֹת כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים,
לְהִתְעַנֵּג עַל כּוֹס קָפֶה,
לִקְרֹא עִתּוֹן בְּשֶׁקֶט
וְלַחְשֹׁב עַל מִי יְנַצֵּחַ בַּבְּחִירוֹת...
וְהֵן,
הֵן חוֹשְׁבוֹת שֶׁכָּאן הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים
לְאַחַר הַסְּפִירָה!
הֵן רוֹצוֹת זְכֻיּוֹת!
מַה בֶּאֱמֶת?
הִתְבַּלְבַּלְתִּי,
רֶגַע רֶגַע, אִשְׁתִּי הַיְּקָרָה,
עֲשִׂי מַה שֶּׁאַתְּ רוֹצָה, רַק עִזְבִי אוֹתִי בִּמְנוּחָה."
וְאַבְרָם שָׁב אֶל עִתּוֹנוֹ,
וְשָׂרַי הִתְנַפְּלָה בְּמֶרֶץ עַל הַשִּׁפְחָה,
עַד שֶׁזּוֹ נִזְכְּרָה בְּעֻבָּרָהּ,
וְרֶגֶשׁ חַם חָדָשׁ מִלֵּא אֶת לִבָּהּ,
בְּאֹמֶץ פָּרְצָה מִבֵּין זְרוֹעוֹת הַמַּכָּה
רָצָה רָצָה רָצָה... הִדְרִימָה, כָּל הַזְּמַן הִדְרִימָה בְּרִיצָה,
אַי שָׁם תַּחְזֹר מִצְרַיְמָה,
הָאֲדָמָה הַשְּׁחֹרָה, הָאֲהוּבָה,
שָׁם, רַק תּוֹשִׁיט הַיָּד הַיְּאוֹר הַזַּךְ
מַיִם, מַיִם, מַיִם
וְנַפְשָׁהּ הִתְגַּעְגְּעָה לְמַיִם.
הַחוֹל הִתְגַּבֵּהַּ, פִּיהָ יָבַשׁ
רַגְלֶיהָ לֹא נְשָׂאוּהָ עוֹד
הַחוֹל הָיָה מַזְמִין
הִיא שָׁכְבָה
חָלְמָה כַּאֲשֶׁר הַמַּלְאָךְ אָמַר לָהּ:
"שׁוּבִי אֶלגְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ"
כָּאן בַּמִּדְבָּר, תָּמוּת בַּצָּמָא,
וְתַחַת לִבָּהּ בְּנָהּ, מְבַקֵּשׁ
לְהִוָּלֵד.
"הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶתזַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב"
רָצְתָה לִזְעֹק לוֹ לַמַּלְאָךְ:
"מָה אִכְפַּת לִי מִזַּרְעִי?
הַאִם הוּא יָקֵל עָלַי מִמַּלְקוֹת גְּבִרְתִּי?"
אֲבָל קָמָה, נִעֲרָה הַחוֹל מִשִּׂמְלָתָהּ,
חָזְרָה אֶל הַמַּאֲהָל. הִבִּיטָה בִּגְבִרְתָּהּ,
יָדְעָה:
"לִי יִהְיֶה מָגֵן, בְּנִי מְגִנִּי.
מִי יִהְיֶה לָךְ?" שָׁם מִלְּמַעְלָה הַזְּהֻבָּה זָזָה תודה ליוצרות וליוצרים ששתפו פעולה.
|