כותרות TheMarker >
    ';

    הפעם לא שותקים יותר

    אתה חשוב, אין לך מושג כמה אתה מיוחד וחשוב.

    0

    ה-נתינה

    64 תגובות   יום חמישי, 11/4/13, 19:55

    בזמן האחרון אני בוחן שוב את אמונותיי.

    ברור לי שמשהו חייב להשתנות, אצלי.

    אז במקום לרעות בשדות זרים, חזרתי למקורות, אל אברהם אבינו.

    הוא הכי מסקרן אותי, הקונפליקט יש לי איתו הוא הפער בין הנתינה הבלתי פוסקת שלו, ללא גבולות, לכולם, חוץ מאשר למשפחתו. את אביו השאיר מאחוריו, את בנו ישמעאל זרק למדבר, ואת יצחק כמעט עקד! וגם את אשתו, שאהב נתן לפרעה!  איך אתה יכול לתת אותה לפרעה, השתגעת? איך? איך אתה מסוגל להתנהג ככה?

     

    ואולי דווקא בזה כוחו?!! זהו כוח ההישרדות שלו? אני נותן הכול, לאחרים, ולא מותיר לעצמי שום דבר? לי אין כלום, ואני לא משאיר אצלי כלום, אפילו לא את היקרים לי ביותר. אני מוותר על הכל, על מעמדי, על משפחתי, על שני בני, את שתי הנשים שאני אוהב... זהו, כנראה, סימבול לנתינה המקסימאלית.

     

    אני לא מסוגל להבין זאת, ובטח לא לפעול כמוהו - אבל, יש החושבים אחרת ממני!

     

    דבר אחד כן לקחתי ממנו, דבר- עצום, אותו אני כן רוצה לאמץ אל ליבי.

    נתינה, ללא גבולות, לכולם, בלי לרצות מאומה לעצמך, אבל חלילה, מבלי לפגוע ביקרים לך.

    וזה קשה, כי אני תמיד מצפה לקבל. רמת הציפיות שלי מהאחרים גבוהה. וזוהי השטות הכי גדולה שלי.

    כדבריו של חליל ג'ובראן "ויש הנותנים בכאב ובצער ואלה מנת חלקם";

    ואני לא רוצה שזוהי תהיה מנת חלקי יותר.

     

     

    אז אני מתחנן, בואו נלמד לתת, כי לחומריות אין משמעות

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2889952/

     

    ומה מתאים יותר לשלב את הנתינה שלמדתי מאברהם, עם שיר הנתינה – של משורר ישמעאלי, ג'ובראן חליל ג'ובראן, שיחדיו מיצרים עבורי את השלם .

     

    הנתינה - ג'ובראן חליל ג'ובראן

     

    "אתה נותן אך מעט, עת תיתן מרכושך,

    רק עת תיתן מעצמך זוהי נתינת אמת.

    כי מה הם קניינייך אם לא דברים אשר תשמור

    מפחד שמא תזקק להם מחר?

    והמחר, מה יצפון בחובו לכלב מתחכם

    הקובר עצמות בחולות נודדים

    בדרכו אחר עולי הרגל אל עיר קדשם?

    ומהו הפחד מפני הזדקקות, אם לא ההזדקקות עצמה?

    והפחד מפני הצמא, שעה שבארך מלאה ושופעת,

    מהו אם לא צמא שלא ישבר לעולם?

     

    יש הנותנים מעט מן הרב אשר להם ובכבוד חפצם

    ורצונם המוסתר מכתים את נתינתם;

    ויש הנותנים את כל המעט אשר להם –

    הם המאמינים בחיים, הם מלח הארץ וטנאם מלאה תמיד;

    יש הנותנים בשמחה, והשמחה שכרם;

    ויש הנותנים בכאב ובצער ואלה מנת חלקם;

    יש הנותנים בלא צער ובלא שמחה-

    כשם שההדס בחיק העמק שופע ובשמו בכל-

    מהם דובר אלוה

    ובעיניהם שופע חיוכו על פני עולם.

     

    טוב לתת למבקש 

    אך מוטב לתת ללא בקשה, מתוך הבנה. 

    רחבי הלב המחפשים את המקבל –  

    שמחתם בחפשם רבה משמחת הנתינה. 

     

    כל אשר לך ינתן באחד הימים

    על כן תן עכשיו ולך תהיה הנתינה, לא ליורשיך.

    תדיר תאמר –אתן רק לראויים,

    ראה תחילה שתהיה אתה ראוי לתת ולהיות כלי לנותן,

    כי החיים הם הנותנים לחיים,

    ואילו אתה הרואה עצמך כנותן, אינך אלא עד.

     

    ואתם המקבלים, וכולכם מקבלים הנכם,

    אל תכבירו תודתכם פן תכבידו עליכם ועל הנותן.

    התעלו יחד עם הנותן ונתינתו מעל כנפי נשים,

    כי רוב הרעפת תודה –כפירה בחסדו

    של זה אשר אדמת החירות היא לו אם והאלוהים אביו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (64)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/13 06:50:

      צטט: ארזעמירן 2013-04-14 14:20:26

      אין לי ספק בעניין חשיבות הנתינה (והלקיחה, גם:) אבל דווקא בעניין אברהם אבינו יש משהו מקומם.- התפיסה שאשתו, ובניו הם שלו לתת. מבחינת רכוש שזכותו לחלק לפי ראות עיניו.

      אני אתך, זה אבסורד מוחלט, נוגד כל הגיון בריא...

      ואהבתי את השימוש בנתינה ובלקיחה (ולא בקבלה- שהיא פסיבית)

        15/4/13 06:48:

      צטט: מרב 1956 2013-04-14 07:57:24

      מאוד מוצא חן בעיני.

      ציטוט

      ואתם המקבלים, וכולכם מקבלים הנכם,

      אל תכבירו תודתכם פן תכבידו עליכם ועל הנותן.

      התעלו יחד עם הנותן ונתינתו מעל כנפי נשים,

      כי רוב הרעפת תודה –כפירה בחסדו  מינון מילת מפתח.

      יש לדעת לתת לקבל ולפעול במינון.

      אכן... חשוב מאוד, תודה על ההארה

        15/4/13 06:47:

      צטט: במבי בגוב האריות 2013-04-13 23:15:37

       

      אברהם 

      אל תגע בילד הזה
      הוא לא שייך
      אתה לא רואה
      אין זמן
      אל תלך שבי אחרי
      עמוד עשן
      סיפור ישן
      תתעורר

      לעולם
      תחפש אחרי השביל הנעלם
      לחזור הביתה
      אתה נלחם
      עובד קשה ומשתדל להסתדר
      עם מה שיש והכאב שלא עובר
      אתה נלחם עוד

      אברהם
      אל תגע בילד הזה
      הוא לא שייך

       

      אתה לא רואה 
      אין זמן
      אל תלך שבי אחרי
      עמוד עשן
      סיפור ישן
      תתעורר

      גיטרה ושירה - דניאלה ספקטור

       

      תודה רבה מגניב

        15/4/13 06:45:

      צטט: perach1 2013-04-13 23:35:03

      כדבריו של חליל ג'ובראן "ויש הנותנים בכאב ובצער ואלה מנת חלקם"; ואני לא רוצה שזוהי תהיה מנת חלקי יותר. ~*~*~*~ תודה על הפוסט היפה ... מלא תובנות לחיים .

      לטעמי, זה המשפט אותו אאמץ  

        14/4/13 14:20:
      אין לי ספק בעניין חשיבות הנתינה (והלקיחה, גם:) אבל דווקא בעניין אברהם אבינו יש משהו מקומם.- התפיסה שאשתו, ובניו הם שלו לתת. מבחינת רכוש שזכותו לחלק לפי ראות עיניו.
        14/4/13 07:57:

      מאוד מוצא חן בעיני.

      ציטוט

      ואתם המקבלים, וכולכם מקבלים הנכם,

      אל תכבירו תודתכם פן תכבידו עליכם ועל הנותן.

      התעלו יחד עם הנותן ונתינתו מעל כנפי נשים,

      כי רוב הרעפת תודה –כפירה בחסדו  מינון מילת מפתח.

      יש לדעת לתת לקבל ולפעול במינון.

        13/4/13 23:35:
      כדבריו של חליל ג'ובראן "ויש הנותנים בכאב ובצער ואלה מנת חלקם"; ואני לא רוצה שזוהי תהיה מנת חלקי יותר. ~*~*~*~ תודה על הפוסט היפה ... מלא תובנות לחיים .

      ''

       

      אברהם
      אל תגע בילד הזה
      הוא לא שייך
      אתה לא רואה
      אין זמן
      אל תלך שבי אחרי
      עמוד עשן
      סיפור ישן
      תתעורר

      לעולם
      תחפש אחרי השביל הנעלם
      לחזור הביתה
      אתה נלחם
      עובד קשה ומשתדל להסתדר
      עם מה שיש והכאב שלא עובר
      אתה נלחם עוד

      אברהם
      אל תגע בילד הזה
      הוא לא שייך
      אתה לא רואה
      אין זמן
      אל תלך שבי אחרי
      עמוד עשן
      סיפור ישן
      תתעורר

      גיטרה ושירה - דניאלה ספקטור

        13/4/13 22:58:

      צטט: ת ה י ל ה 2013-04-11 22:41:24

      לתת מהנשמה זה נפלא...גם לקבל זה נפלא!

      ללא ספק, נתינה קבלה אמיתית הן עונג צרוף

        13/4/13 22:57:

      צטט: muliofir 2013-04-13 20:18:04

      ענק

      רב תודות, שבוע נפלא

        13/4/13 20:18:
      ענק
        13/4/13 19:56:

      צטט: המספרית 2013-04-13 19:17:11

      כמו המעגל החשמלי שיכול להתקיים רק בין שני קטבים -מינוס ופלוס -כך אני רואה את מעגל הנתינה והקבלה.

      אם לא תעשה את שתי הפעולות יחד,במינון מאוזן,לא יהיה "חשמל" והמעגל לא ינוע...

      אברהם אבינו עשה המון טעויות. גם העקדה, גם לגרש את הגר למדבר רק כי שרה קינאה בה -אברהם הוא ממש לא דוגמא לנתינה מאוזנת עם קבלה ובהחלט לא מודל בשבילי.כל אחד צריך ליצור לעצמו את המודל הנכון לו. גם אתה,ניר...

      *

      אלומה

      אני עופר צוחק 

      זה יפה מאוד לחשוב על זה כך.

      גם עבורי אברהם לא מודל, אני לא מבין מדוע הוא מודל עבור אחרים? אני לא מצליח להבין את כוחו, ולא ברור לי מהי נתינתו... או תרומתו לאומה, מבחינת נתינה (אני לא מדבר על הברית). 

       

        13/4/13 19:52:

      צטט: אבו ג'ילדה 2013-04-13 16:08:40

      מלילם יפות כמו משי ונעימות לאוזן אבל ..יש אנשים שהנתינה שלהם הם סוג של קבלה . הם לא מסוגלים לקבל דבר מאנשים אחרים כולל מתנות ימי הולדת הם שמחים לתת . נתינה שנייה היא מתוך רחמים ולא מתן בסתר המעליב את המקבל ..ישנה גם נתינה אוטומטית כמו האם לילוד או הנתינה התלויה בדבר כאילו מה אקבל בתמורה ...בכול מקרה ובנימה לייצית .סבי היה אומר " כשאתה נותן לך לא נשאר דבר " אחלה שבוע

       

      אני מסכים, יש כל מני נתינות, רובן משולות לקבלה, ואפילו ללקיחה. כי כשמסרבים לאכול את מה שבישלתי, ומתעקשים להביא אוכל מהבית, זה מעליב, וזוהי לקיחה. וכאלה דוגמאות יש המון...

      אני מתכוון לנתינה האחת, היחידה שהיא באמת נתינה- מתוך אמפטיה, מתוך אכפתיות, לא בגלל שזה עושה לי טוב, כשהדגש הוא עלי. אלא בגלל שזה נכון, וזה הדבר היחידי שמותיר אותי מלא, כאילו קבלתי. תחשוב על סקס טוב, אתה נותן ומקבל באותה מידה, מיידית, אחרת- זה סקס רע!

        13/4/13 19:44:

      צטט: מריםרוזנצוייג 2013-04-13 13:03:24

      כתבת יפה ונכון...

      הנתינה- ערך כול כך חשוב ומהותי...

      מוזמן לקרוא פוסט שהעליתי לפני זמן מה שמלקט מספר מאימרותיו של חליל ג'ובראן....

      http://cafe.themarker.com/post/2497907/

      תודה על השיתוף... מקסים

        13/4/13 19:43:

      צטט: גילהסטחי 2013-04-13 11:34:55

      נתינה ואהבה הם כוח שמעניק משמעות לחיים. כשהאחר שמח ומרוצה מהאיכפתיות שלי זה גורם לי לאושר.רק מי שחווה סבל יכול להבין את זה.

      פשוט וקולע. לא להעריך את מה שקיבלת חמור ומעליב את הנותן. 

        13/4/13 19:41:

      צטט: סוקראטס 1 2013-04-13 10:21:09

      רמת נתינה אבסולוטית היא לא אצל אברהם ולא בשום מקרה אחר במקרא

      וגם לא אצל חליל ג'ובראן שמספרו הנביא המובאה שבפוסט.

      לענ"ד

      נתינה אבסולוטית אפשר למצוא הלכה למעשה דווקא אצל הנזירים הבודהיסטים ואפילו יותר אצל נזירי הז'ן.

      ההסתפקות במועט רק לצורכי קיום והשאיפה לנירוונה שהיא המטרה. והחלוקה המשותפת עם מה שיש לך תוך ביטולו המוחלט של הרצון של מה שיש לי

      תמצא רק במקומות שציינתי.

      לגבי סיפורו של אברהם

      איך שלא תסתכל על זה פוליטית הוא התנהל נכון

      סוקראטס

      אתה בטוח שנזירות היא נתינה? לטעמי, היא קבלה. הם מקבלים מכולם, אוכל, נדבות... כדי להגיע לנירוונה שלהם, הם עושים זאת למען עצמם, לא למען הזולת. מעטים שם עושים למען הזולת. החיים בקומונה הם חיי שיתוף, לא חושב שזוהי מהות הנתינה.

      ובנוגע לאברהם- בלי ספק היה גאון- אחרת לא היה החשוב שבחשובים!

        13/4/13 19:37:

      צטט: פוצקלה 2013-04-13 07:51:28

      אברהם הוא סמל. מייצג את הנתינה. מאד קשה לנהוג כך. זה בהחלט אתגר. קל לתת למי שאין יותר קשה לתת למי שיש. תודה על הפתיחות. כשעוברים קושי (פיזי ונפשי) נושא הנתינה מועצם (כך לפחות אני הרגשתי) והפסל מקסים. הושטת הידיים יכולה להתפרש כנתינה וכרצון לקבל. (ובעיני זה כמעט אותו דבר אם בשניהם אין רוע). חג שמח

       

      תודה רבה. אגב, לדעתי, הרבה יותר קשה לתת למי שאין, חשבי על זה, אנחנו לא אוהבים לתת לעניים, (אני לא מדבר על נדבה של כמה שקלים). אנחנו נותנים להם קמצוץ ומרגישים שנתנו הרבה. הרבה יותר קל לתת לבעלי האמצעים, אתה נותן והם נותנים, וכך כולם מקבלים חזרה. 

        13/4/13 19:17:

      כמו המעגל החשמלי שיכול להתקיים רק בין שני קטבים -מינוס ופלוס -כך אני רואה את מעגל הנתינה והקבלה.

      אם לא תעשה את שתי הפעולות יחד,במינון מאוזן,לא יהיה "חשמל" והמעגל לא ינוע...

      אברהם אבינו עשה המון טעויות. גם העקדה, גם לגרש את הגר למדבר רק כי שרה קינאה בה -אברהם הוא ממש לא דוגמא לנתינה מאוזנת עם קבלה ובהחלט לא מודל בשבילי.כל אחד צריך ליצור לעצמו את המודל הנכון לו. גם אתה,ניר...

      *

      אלומה

        13/4/13 16:08:
      מלילם יפות כמו משי ונעימות לאוזן אבל ..יש אנשים שהנתינה שלהם הם סוג של קבלה . הם לא מסוגלים לקבל דבר מאנשים אחרים כולל מתנות ימי הולדת הם שמחים לתת . נתינה שנייה היא מתוך רחמים ולא מתן בסתר המעליב את המקבל ..ישנה גם נתינה אוטומטית כמו האם לילוד או הנתינה התלויה בדבר כאילו מה אקבל בתמורה ...בכול מקרה ובנימה לייצית .סבי היה אומר " כשאתה נותן לך לא נשאר דבר " אחלה שבוע
        13/4/13 13:03:

      כתבת יפה ונכון...

      הנתינה- ערך כול כך חשוב ומהותי...

      מוזמן לקרוא פוסט שהעליתי לפני זמן מה שמלקט מספר מאימרותיו של חליל ג'ובראן....

      http://cafe.themarker.com/post/2497907/

        13/4/13 11:34:
      נתינה ואהבה הם כוח שמעניק משמעות לחיים. כשהאחר שמח ומרוצה מהאיכפתיות שלי זה גורם לי לאושר.רק מי שחווה סבל יכול להבין את זה.
        13/4/13 10:21:

      רמת נתינה אבסולוטית היא לא אצל אברהם ולא בשום מקרה אחר במקרא

      וגם לא אצל חליל ג'ובראן שמספרו הנביא המובאה שבפוסט.

      לענ"ד

      נתינה אבסולוטית אפשר למצוא הלכה למעשה דווקא אצל הנזירים הבודהיסטים ואפילו יותר אצל נזירי הז'ן.

      ההסתפקות במועט רק לצורכי קיום והשאיפה לנירוונה שהיא המטרה. והחלוקה המשותפת עם מה שיש לך תוך ביטולו המוחלט של הרצון של מה שיש לי

      תמצא רק במקומות שציינתי.

      לגבי סיפורו של אברהם

      איך שלא תסתכל על זה פוליטית הוא התנהל נכון

      סוקראטס

        13/4/13 07:51:
      אברהם הוא סמל. מייצג את הנתינה. מאד קשה לנהוג כך. זה בהחלט אתגר. קל לתת למי שאין יותר קשה לתת למי שיש. תודה על הפתיחות. כשעוברים קושי (פיזי ונפשי) נושא הנתינה מועצם (כך לפחות אני הרגשתי) והפסל מקסים. הושטת הידיים יכולה להתפרש כנתינה וכרצון לקבל. (ובעיני זה כמעט אותו דבר אם בשניהם אין רוע). חג שמח
        13/4/13 06:48:

      צטט: face 2013-04-13 00:41:27

      עופר,

      לא מאמינה בנתינה ללא גבולות. כי צריך לקבל כוחות בשביל שיהיה מה לתת. ולגבי אותו אברהם אתה קצת מכיר את דעתי על הספרים ההם ובכלל. אבל, כל אחד ואמונותיו הוא. ובעיקר עם ואם מה שעושה טוב :))

       

      face יקירתי - אני מאמין שהנתינה יוצרת כוחות. הבעיה היא שלא כולם נותנים, או שנותנים את מה שאנחנו לא צריכים.

      ההתעסקות בחוסר הנתינה מהאחרים מחלישה אותנו, היא שמסלקת את הכוחות מאתנו. אצלנו, בארץ, למשל, לא מחייכים. חשבי כמה כוח את מקבלת מחיוך. כמה טוב זה עושה לך. אם תחייכי לאחרים, חלקם יחייכו חזרה, אני מקבל מזה כוחות. 

      בנוגע לאברהם, ולתנך בפרט. אני לא איש דתי, נהפוך הוא, אבל אני רואה בתנך ספר פילוסופיה.

      דמותו של אברהם מסקרנת אותי, דווקא בגלל הקונפלקטים המוסרים שדמותו מעלה.  

      הדואליות הזו של נתינה ללא גבולות, חוסר המוסריות של המעשים שלו נגד משפחתו הוא זו שמעלה תהיות לגבי האב הרוחני הראשון המונואיסטי. מדוע דווקא הוא? במה כוחו? לדעתי בקונפליקט עצמו.  

        13/4/13 06:39:

      צטט: laline 2013-04-12 20:52:59

      עופר אהבתי מאוד את הפסל ,יכולתי לראות בו נתינה אינסופית ושחרור מעומק הנשמה ,מצד שני את הזעקה ראיתי לקבלה ,כך או כך לדעתי הן משלימות אחת את השניה ...כתבת יפה על אמונת הנתינה ..שהיא מחוללת פלאים בלב הנותן ...בקשר לאברהם ...נתינתו גדולה ,אבל לא במחיר הפגיעה ביקיריך ...

      אני מופתע מאוד. את הראשונה שראית את מה שאני חשתי כשיצרתי את היצירה. הקונפליקט מוביל אותי תמיד, גם ביצירה הזו. 

      בנוגע לנתינה, האבסורד הוא שאנחנו מסרבים להודות שאני מקבלים לפעמים הרבה יותר סיפוק בלתת מאשר בלקבל.

        13/4/13 06:34:

      צטט: לחפשולאבד 2013-04-12 20:09:09

      מסכימה עם תיאטרון-התודעה,גם לי קצת צרמה הפרשנות למעשיו של אברהם.אבל,זה לא העיקר.שירו של ג'ובראן - זה העיקר והמחשבות שלך על נתינה-הן העיקר.פגשתי בחיי רק אדם אחד שנתינתו היתה שלמה ומלאה.אין רבים כאלה.הבית האחרון בשירו של ג'ובראן עוסק בהכרת התודה של המקבל...מוכר ולגמרי מאמצת המסר.הנתינה הכי מושלמת וטהורת כוונות היא זאת שהמקבל אינו יודע עליה כלל.

      אני מסכים עם כל מלה שלך. תודה על תגובתך.

        13/4/13 06:32:

      צטט: babta Bat-Simon 2013-04-12 18:57:25

      נתינה מבלי לחכות לתמורה היא נתינה של אושר

      אכן, אבל צריך תכנות מחדש בשביל זה.

        13/4/13 06:31:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2013-04-12 17:03:57

      יש לי בעיה עם אברהם אבינו- הבן אדם היה מוכן לשחוט את הבן שלו רק בגלל שאלוהים אמר לו. איך בן יכול לאהוב את אביו ביודעו שאמונתו של האב גדולה מאהבתו לבנו, שהיתה צריכה להיות האינסופית בעצמה?

      זה נשגב גם מבינתי. זה מטורף בעיני. 
        13/4/13 00:41:

      עופר,

      לא מאמינה בנתינה ללא גבולות. כי צריך לקבל כוחות בשביל שיהיה מה לתת. ולגבי אותו אברהם אתה קצת מכיר את דעתי על הספרים ההם ובכלל. אבל, כל אחד ואמונותיו הוא. ובעיקר עם ואם מה שעושה טוב :))

        12/4/13 20:52:
      עופר אהבתי מאוד את הפסל ,יכולתי לראות בו נתינה אינסופית ושחרור מעומק הנשמה ,מצד שני את הזעקה ראיתי לקבלה ,כך או כך לדעתי הן משלימות אחת את השניה ...כתבת יפה על אמונת הנתינה ..שהיא מחוללת פלאים בלב הנותן ...בקשר לאברהם ...נתינתו גדולה ,אבל לא במחיר הפגיעה ביקיריך ...
        12/4/13 20:09:
      מסכימה עם תיאטרון-התודעה,גם לי קצת צרמה הפרשנות למעשיו של אברהם.אבל,זה לא העיקר.שירו של ג'ובראן - זה העיקר והמחשבות שלך על נתינה-הן העיקר.פגשתי בחיי רק אדם אחד שנתינתו היתה שלמה ומלאה.אין רבים כאלה.הבית האחרון בשירו של ג'ובראן עוסק בהכרת התודה של המקבל...מוכר ולגמרי מאמצת המסר.הנתינה הכי מושלמת וטהורת כוונות היא זאת שהמקבל אינו יודע עליה כלל.
        12/4/13 18:57:
      נתינה מבלי לחכות לתמורה היא נתינה של אושר
        12/4/13 17:52:

      צטט: עופר לבבי 2013-04-12 14:56:25

      צטט: דליהו 2013-04-12 13:42:31

      בקשר לאברהם מעשיו הם אחרי מאבק פנימי. נראה שלמד משהו מאז עקדת יצחק של נעשה ונישמע. מאברהם אני לוקחת את הברית. לכרות ברית עם הזולת. הסכם. שבת שלום עופר.

       

      השאלה היא מה קורה אם הברית הזו עומדת בסתירה לחשוב לך, בסתירה לדת, או לפולחן בו את מאמינה, או למשפחה?  מה שמטריד אותי איפה עובר הגבול, בין הברית למול החברה, כי תמיד יש נפגעים.

      אתן מספר דוגמאות שמבהירות את הדילמה המוסרית של אברהם:

      האם להקריב את בנך יחידך למען החברה? -אם יש לך ילד אחד, תשלחי אותו למלחמה בשם הציונות?

      האם לזרוק את הפוגעים בך או במשפחתך, למרות קרבתם המשפחתית אליך, האם זוהי ברית? אם יש לך ילד מחוץ לנישואין, ואשתך מתנגדת אליו, תזרוק אותו? תוותר עליו? תפרנס את ילדיך החוקיים ותתעלם ממנו, ומרווחתו?

      ועוד דילמה משפחתית - מה עם המתנחלים? להותיר אותם לגורלם, כי אני מאמין אחרת? או לשמור עליהם, ולכבד את אמונתם, ומרות שאני לא מוכן לקבל את מעשיהם?

      ובעניין לתת את אשתי לפרעה, האם היית נותן את אשתך ללילה בשביל מיליון דולר? ומה בנוגע לעשרה מיליון? 

      אלה הדילמות המוסריות של אברהם, לדעתי. כי הבעיה המוסרית היא באמת קשה, תלוי איך מסתכלים עליה.

       

      מה שאתה מתאר זהקונפליקטים שיש לאדם ואמר מרטין בובר באדם  היהודי יש את האחדה השניות קימת אולם האחדה היא מה שיש לשאוף אליו .כמו שאמרתי קודם אברהם למד  ועבר דרך מאז העקדה וכבר לא נעשה ונישמע אלא הבנה וראיה של מה עומד מול .הבנת השניות שיש באדם זו הגדולה שלו וזו הדרך שהוא עשה. ברית ביחסים עם הזולת  זה חשוב כי זה מאפשר דיאלוג  שיויון וכבוד הדדי.

      יש לי בעיה עם אברהם אבינו- הבן אדם היה מוכן לשחוט את הבן שלו רק בגלל שאלוהים אמר לו. איך בן יכול לאהוב את אביו ביודעו שאמונתו של האב גדולה מאהבתו לבנו, שהיתה צריכה להיות האינסופית בעצמה?
        12/4/13 14:56:

      צטט: דליהו 2013-04-12 13:42:31

      בקשר לאברהם מעשיו הם אחרי מאבק פנימי. נראה שלמד משהו מאז עקדת יצחק של נעשה ונישמע. מאברהם אני לוקחת את הברית. לכרות ברית עם הזולת. הסכם. שבת שלום עופר.

       

      השאלה היא מה קורה אם הברית הזו עומדת בסתירה לחשוב לך, בסתירה לדת, או לפולחן בו את מאמינה, או למשפחה?  מה שמטריד אותי איפה עובר הגבול, בין הברית למול החברה, כי תמיד יש נפגעים.

      אתן מספר דוגמאות שמבהירות את הדילמה המוסרית של אברהם:

      האם להקריב את בנך יחידך למען החברה? -אם יש לך ילד אחד, תשלחי אותו למלחמה בשם הציונות?

      האם לזרוק את הפוגעים בך או במשפחתך, למרות קרבתם המשפחתית אליך, האם זוהי ברית? אם יש לך ילד מחוץ לנישואין, ואשתך מתנגדת אליו, תזרוק אותו? תוותר עליו? תפרנס את ילדיך החוקיים ותתעלם ממנו, ומרווחתו?

      ועוד דילמה משפחתית - מה עם המתנחלים? להותיר אותם לגורלם, כי אני מאמין אחרת? או לשמור עליהם, ולכבד את אמונתם, ומרות שאני לא מוכן לקבל את מעשיהם?

      ובעניין לתת את אשתי לפרעה, האם היית נותן את אשתך ללילה בשביל מיליון דולר? ומה בנוגע לעשרה מיליון? 

      אלה הדילמות המוסריות של אברהם, לדעתי. כי הבעיה המוסרית היא באמת קשה, תלוי איך מסתכלים עליה.

        12/4/13 14:38:

      צטט: תיאטרון-התודעה 2013-04-12 09:49:26

      צטט: עופר לבבי 2013-04-12 07:26:24

      צטט: תיאטרון-התודעה 2013-04-11 22:07:27

      הוספת תגובה

       

      עופר יקר,

      מה התיארת כנתינה של אברהם, אינה נתינה כלל.

      כשנתן את אישתו לפרעה זה היה אקט הגנתי - קרא היטב מה שנאמר שם - הוא נותן אותה, וכך מבטיח את עצמו שלא יהרגוהו. יש שם הפקרה. יש שם ניצול מכפיר.


      את בנו ישמעאל הוא זרק למדבר, יחד עם אימו, כי היה נתון ללחץ נשי של קנאה ושנאה. איזו נתינה זו? זו שוב הפקרה.

       

      כשעזב את הוריו, הוא הלך לממש את עצמו. גם שם לא הייתה נתינה... בעניין יצחק - זה כבר יותר עמוק ולא אכנס לזה עכשיו.

       

      מעניין מדוע הוא מהווה בשבילך דמות לדיון עם עצמך. זה לא הנתינה כנראה... זה משהו אחר... בכל אופן - נראה לי שהנושא של הנתינה הוא בהחלט משהו שעולה בזמן האחרון אצל כולנו. אנחנו באמת מתעסקים המון בעצמנו, ומעט מדי באחרים... הדור שלנו עובר מהפך - הדור שעבר ביטל את עצמו לגמרי, לטובת אידיאלים, ואנחנו מחפשים את עצמנו, ודואגים מאד לרווחתנו הנפשית והפיזית. אחרי יום השואה חשבתי הרבה, עם אשמה, על קטנות הנתינה שלי, ואחר פתאום ראיתי כמה הרבה אני נותנת.... אירי

      זוהי בדיוק הדילמה - מה שאני רואה ומכיר אצל אברהם זה את ההתנהגות הנפשעת שלו, זה בדיוק מה שמבלבל אותי.

      האדם זה נחשב מכניס האורחים הגדול בתורה, מצטיין במסירות נפש ואהבה גדולה לבריות, ובמקביל הוא האיש שיצר את העוול הגדול בגדול ביותר למשפחתו. 

      ואני תמה, על שום מה אדם זה הוא אבי השושלת? מה יש בו שמגמד לחלוטין את מעשיו?

      בחנתי את הפרשנויות השונות וכולם מדברים עליו כעל הנותן האולטימטיבי. 

      אנחנו נותנים ומצפים לקבל. כי זה חלק מקיום תקין של חיים.

      את יודעת מה? לדעתי, רובינו נותנים המון, תמיד, זה גורם לנו עונג רב, אלא שלפעמים הנתינה שלנו לא באה לטפל בצורך של המקבל, אלא בצורך שלנו לתת, לחוש טוב עם עצמנו, מטעמים אגואיסטיים, וזה מה שמייצר את הפער, בין תחושת הנתינה, וחוסר בקבלה...

       

       

      ----

       

      עופר יקר,

       

      עלינו, מחפשי האמת והחופש להיזהר מאד בבחירת הפרשנים של התנ"ך... פרשנים אלו שקראת, היו בעלי מגמה ברורה. הם אינם נטולי אינטרס ורצון לכוון את תלמידיהם למשהו שנחשב בעיניהם האמת - ולא בהכרח מתגלה כאמת, כשחוקרים בו לעומק.

       

      חקירה אישית עמוקה של הנתינה הפרטית שלך, תתן לך תמונה נכונה על עצמך, ועל הנתינה שלך - מתי יש מאחוריה אינטרס קטנוני, ומתי יש בה רוחב לב ואהבה.

      כל אדם, לעולם יעשה את מה שגורם לו עונג. ויידחה מעליו את מה שגורם לו סבל. אין בכך רע. אין בכך אגואיזם. אין בכך שום עיוות. כך אנו בנויים, וצריכים ללמוד לאהוב את עצמנו כפי שהננו, ללא תחושת אשם.

       

      נתינה אוהבת גורמת לנו להרבה הנאה. נתינה מאולצת גורמת לנו לסבל. נתינה מחושבת גורמת לנו לבוז לעצמנו. כל שעלינו לעשות זה למצוא בחיינו הרבה נתינות אוהבות. להרחיב את היכולת שלנו לתת מהמיטב שלנו לאחרים.

       

      אלוהים (האמיתי) הוא הנותן הגדול (לא אברהם) והוא מצוי בתוכנו.

      כשאתה אדם שמתחבר לעצמך בעומק - כלמור לאלוהי שבך - אתה נותן לעולם את היופי הגדול ביותר לו הוא זקוק.

       

      אירי ישראלי-רושין

       

      אירי יקרה

      משפטים נאורים. אהבתי מאוד את אשר אמרת.

      אבל, לצערי, לא כולם כאלה, יש הנהנים מהשפלת הזולת, מהקטנתו. מלקיחה (לא קבלה), מעושק, מחמדנות...

      מאלה צריכים להישמר, אילו כולם היו אחרים, עולמנו היה גן עדן.

        12/4/13 14:31:

      צטט: טלי פרי 2013-04-12 08:58:45

      עופר, אני רואה את הנתינה דווקא בהתנדבות לעזור לאחרים. אני עושה את זה כבר שנים והסיפוק שבכך רב. טלי*

      תבורכי, יקירה. הערכה רבה לי למתנדבים.

        12/4/13 14:28:

      צטט: shabat shalom 2013-04-12 08:38:36

      לי נדמה שאני לא מבין עברית כהלכתה. ובחוסר הבנתי את השפה.... אני רואה ב"נתינה" של אברהם את היקר לו - בגידה או לפחות אקט של אדנות כלפיהם. איפה פישלתי?

      נראה שחוסר ההבנה שלך הוא גם חוסר ההבנה שלי. 

      גם לי לא ברורה "נתינתו של אברהם" יש לי קונפליקט חמור עם האדם הזה. מדוע דווקא הוא, הפך סמל לנתינה? בעיקר כאשר הפקיר את היקרים לו? 


        12/4/13 13:42:
      בקשר לאברהם מעשיו הם אחרי מאבק פנימי. נראה שלמד משהו מאז עקדת יצחק של נעשה ונישמע. מאברהם אני לוקחת את הברית. לכרות ברית עם הזולת. הסכם. שבת שלום עופר.
        12/4/13 09:49:

      צטט: עופר לבבי 2013-04-12 07:26:24

      צטט: תיאטרון-התודעה 2013-04-11 22:07:27

      הוספת תגובה

       

      עופר יקר,

      מה התיארת כנתינה של אברהם, אינה נתינה כלל.

      כשנתן את אישתו לפרעה זה היה אקט הגנתי - קרא היטב מה שנאמר שם - הוא נותן אותה, וכך מבטיח את עצמו שלא יהרגוהו. יש שם הפקרה. יש שם ניצול מכפיר.


      את בנו ישמעאל הוא זרק למדבר, יחד עם אימו, כי היה נתון ללחץ נשי של קנאה ושנאה. איזו נתינה זו? זו שוב הפקרה.

       

      כשעזב את הוריו, הוא הלך לממש את עצמו. גם שם לא הייתה נתינה... בעניין יצחק - זה כבר יותר עמוק ולא אכנס לזה עכשיו.

       

      מעניין מדוע הוא מהווה בשבילך דמות לדיון עם עצמך. זה לא הנתינה כנראה... זה משהו אחר... בכל אופן - נראה לי שהנושא של הנתינה הוא בהחלט משהו שעולה בזמן האחרון אצל כולנו. אנחנו באמת מתעסקים המון בעצמנו, ומעט מדי באחרים... הדור שלנו עובר מהפך - הדור שעבר ביטל את עצמו לגמרי, לטובת אידיאלים, ואנחנו מחפשים את עצמנו, ודואגים מאד לרווחתנו הנפשית והפיזית. אחרי יום השואה חשבתי הרבה, עם אשמה, על קטנות הנתינה שלי, ואחר פתאום ראיתי כמה הרבה אני נותנת.... אירי

      זוהי בדיוק הדילמה - מה שאני רואה ומכיר אצל אברהם זה את ההתנהגות הנפשעת שלו, זה בדיוק מה שמבלבל אותי.

      האדם זה נחשב מכניס האורחים הגדול בתורה, מצטיין במסירות נפש ואהבה גדולה לבריות, ובמקביל הוא האיש שיצר את העוול הגדול בגדול ביותר למשפחתו. 

      ואני תמה, על שום מה אדם זה הוא אבי השושלת? מה יש בו שמגמד לחלוטין את מעשיו?

      בחנתי את הפרשנויות השונות וכולם מדברים עליו כעל הנותן האולטימטיבי. 

      אנחנו נותנים ומצפים לקבל. כי זה חלק מקיום תקין של חיים.

      את יודעת מה? לדעתי, רובינו נותנים המון, תמיד, זה גורם לנו עונג רב, אלא שלפעמים הנתינה שלנו לא באה לטפל בצורך של המקבל, אלא בצורך שלנו לתת, לחוש טוב עם עצמנו, מטעמים אגואיסטיים, וזה מה שמייצר את הפער, בין תחושת הנתינה, וחוסר בקבלה...

       

       

      ----

       

      עופר יקר,

       

      עלינו, מחפשי האמת והחופש להיזהר מאד בבחירת הפרשנים של התנ"ך... פרשנים אלו שקראת, היו בעלי מגמה ברורה. הם אינם נטולי אינטרס ורצון לכוון את תלמידיהם למשהו שנחשב בעיניהם האמת - ולא בהכרח מתגלה כאמת, כשחוקרים בו לעומק.

       

      חקירה אישית עמוקה של הנתינה הפרטית שלך, תתן לך תמונה נכונה על עצמך, ועל הנתינה שלך - מתי יש מאחוריה אינטרס קטנוני, ומתי יש בה רוחב לב ואהבה.

      כל אדם, לעולם יעשה את מה שגורם לו עונג. ויידחה מעליו את מה שגורם לו סבל. אין בכך רע. אין בכך אגואיזם. אין בכך שום עיוות. כך אנו בנויים, וצריכים ללמוד לאהוב את עצמנו כפי שהננו, ללא תחושת אשם.

       

      נתינה אוהבת גורמת לנו להרבה הנאה. נתינה מאולצת גורמת לנו לסבל. נתינה מחושבת גורמת לנו לבוז לעצמנו. כל שעלינו לעשות זה למצוא בחיינו הרבה נתינות אוהבות. להרחיב את היכולת שלנו לתת מהמיטב שלנו לאחרים.

       

      אלוהים (האמיתי) הוא הנותן הגדול (לא אברהם) והוא מצוי בתוכנו.

      כשאתה אדם שמתחבר לעצמך בעומק - כלמור לאלוהי שבך - אתה נותן לעולם את היופי הגדול ביותר לו הוא זקוק.

       

      אירי ישראלי-רושין

       

        12/4/13 08:58:
      עופר, אני רואה את הנתינה דווקא בהתנדבות לעזור לאחרים. אני עושה את זה כבר שנים והסיפוק שבכך רב. טלי*
        12/4/13 08:38:
      לי נדמה שאני לא מבין עברית כהלכתה. ובחוסר הבנתי את השפה.... אני רואה ב"נתינה" של אברהם את היקר לו - בגידה או לפחות אקט של אדנות כלפיהם. איפה פישלתי?
        12/4/13 07:59:

      צטט: לואיס קרול 2013-04-11 23:35:28

      היהדות כל  כך גדולה ...והלכתה  שמאלה לחליל  זר  ... בחפשך  חכמה

      המילה  נתן  היא  דו  סטרית ...ולא  במיקרה,  כי  בעברית  הכל  מסודר  ....מיקרה...הוא  היפוך  של  רק- מהשם

      ים הכנרת  מקבל  על  מנת לתת.....   ים  המלח  מקבל ...על מנת  רק  לקבל...

      זו  הבנת  היהדות

      אברהם  קיבל ..על  מנת לתת ..כצינור  של  שפע....שעד  היום  אנו  חשים  את  תוצאותיו

      כשאתה  נותן...אתה מקבל.... ועל  זה  אמרו  חז"ל  הרבה (ראה  א]ילו  עקיבא ואשתו הצעירה שישנו על קש...ואליהו הנביא)

      אתה  בהחלט  צודק  כשאתה  בוחן  את  אמונותייך, אבל  אתה  מסתכל  במראה  ונעול באותו  מבט.

      כל כך  הרבה  חכמה ביהדות ...עקיבא..הגאון  מוילנה, המהר"ל  מפראג...( והקשבת  לאש  זרה...ראה  נדב  ואביהו)

      שמעון

       

       

       

      שמעון, אני בהחלט מתמודד עם היהדות. בחרתי בחליל ג'ובראן, דווקא משום היותו בנו של אברהם, בנו של ישמעאל. כי לאברהם יש גם בן נוסף. סגירת מעגל, עבורי, הוא לראות את כולם, בדיוק כפי שרשום בתורה, "כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.   וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה". זרע אברהם לא כולל רק את יצחק ויעקוב, אלא את כל השושלת. להם הובטחה הארץ!.

       אגב, לתפיסתך, לטעמי כולם רק נותנים. הכנרת רק נותנת, היא מקבלת רק מה שנותנים לה. היא לא עסוקה בקבלה. היא לא דורשת לקבל. אם לא יתנו לה היא תקטן, אבל לא תפסיק להתקיים. 

      ים המלח לכאורה לא יכול לתת, הוא רק מקבל, אבל בתוכו הוא מייצר את המלח, שמעניק חיים לאחרים. אליו צריך להגיע על מנת לקבל, הוא לא אקטיבי בנתינה, אבל הוא מספק לכולם את מה שהם צריכים. הוא מרפא, צריך רק לגלות אתו, ולהגיע אליו. 

      מזה אני מסיק שכולם נותנים, אבל אחרת, ישנם מוחצנים בנתינתם, וישנם מופנמים, שצריך להגיע אליהם.

        12/4/13 07:54:

      צטט: שיר_שטוטית 2013-04-12 07:08:06

      על הנתינה, יפה כתבת

      ותודה גם על חליל ג'ובראן

      ראוי להזכיר לנו את שיריו המיוחדים.

       

      שבת שלום:)

       

      תודה רבה גם לך, ושבת שלום.

        12/4/13 07:41:

      צטט: ת ה י ל ה 2013-04-11 22:41:24

      לתת מהנשמה זה נפלא...גם לקבל זה נפלא!

      נכון, השאלה איך לקבל, האם בציפייה, שלא תגיע, או בנתינה שתייצר את התשתית הנכונה לקבלה.

      חשבי על זה, אם כולם רק יתנו, אז כולם רק יקבלו, לא?

        12/4/13 07:39:

      צטט: * אילת השחר * 2013-04-11 22:37:10

      כתבת יפה להפליא.

      אכן,

      המשורר חליל ג'ובראן - הוא בעל יכולת כתיבתית מעולה.

      .

      קדמונינו אומרים ש...

      "רק כאשר אנו נותנים מעצמנו זו היא נתינת אמת.

      בעצם עצמות הנתינה - שם ורק  שם טמונה הקבלה.

      ולא משלנו אנחנו נותנים - הכל משלו ושלו."

      ..

      אכן מדויק ומתומצת. את זה צריך ללמוד. זה לא ברור מאליו

        12/4/13 07:36:

      צטט: shydor 2013-04-11 22:08:04

      עופר , כרגיל אתה נוגע בנקודות רגישות מאוד, אכן יכולת הנתינה והרצון לתת היא תכונה ומתנה נהדרת אם האדם ניחן בה.אולם בלי לקבל אדם נשאר מרוקן.. בלי אנרגיות נפשיות שמטעינות אותו לדעתי. ללמוד לקבל מהסביבה בעיקר מהמעגלים הקרובים אליך חשוב ביותר. אסור לסגור את הערוצים האלה. שמחה שחזרת אלינו .

      מתי אדם נותן מבלי לקבל? יש דבר כזה?

      עצם הנתינה גורמת לאדם לתחושת עונג, לא? אדם המקבל ממך, אם הוא אדם הגון, תמיד יחוש צורך להחזיר. השאלה היא רק איך. 

      אני חושב שהנתינה מייצרת את האנרגיות הללו, ולא הקבלה. כי היא זו שמתניעה את כל השאר. 

      חשבי על זה, ממתי קבלת כשדרשת לקבל? אני, אף פעם, תמיד קבלתי פרצוף חמוץ ותסכולים, על עצם התובענות.

      לעומת זאת, כשנתתי למשהו מה שהיה צריך, קבלתי במינימום, חיוך ומלה חמה, או תודה, קבלתי תפיחה על השכם.

      לדוגמה עכשיו, כתבתי משהו שבא לי לכתוב, שהעסיק אותי,

      יש כאלה שמחזירים לי - על ביקורים שלי אצלם, ויש כאלה שמתייחסים למה שיצרתי, והענקתי להם.

      כולם נותנים לי חזרה.

      אני נתתי. ועצם הכתיבה יצרה אצלי את תחושת העונג הגדולה ביותר, נתתי מעצמי, וקבלתי מהאחרים אוטומטית!

        12/4/13 07:26:

      צטט: תיאטרון-התודעה 2013-04-11 22:07:27

      הוספת תגובה

       

      עופר יקר,

      מה התיארת כנתינה של אברהם, אינה נתינה כלל.

      כשנתן את אישתו לפרעה זה היה אקט הגנתי - קרא היטב מה שנאמר שם - הוא נותן אותה, וכך מבטיח את עצמו שלא יהרגוהו. יש שם הפקרה. יש שם ניצול מכפיר.


      את בנו ישמעאל הוא זרק למדבר, יחד עם אימו, כי היה נתון ללחץ נשי של קנאה ושנאה. איזו נתינה זו? זו שוב הפקרה.

       

      כשעזב את הוריו, הוא הלך לממש את עצמו. גם שם לא הייתה נתינה... בעניין יצחק - זה כבר יותר עמוק ולא אכנס לזה עכשיו.

       

      מעניין מדוע הוא מהווה בשבילך דמות לדיון עם עצמך. זה לא הנתינה כנראה... זה משהו אחר... בכל אופן - נראה לי שהנושא של הנתינה הוא בהחלט משהו שעולה בזמן האחרון אצל כולנו. אנחנו באמת מתעסקים המון בעצמנו, ומעט מדי באחרים... הדור שלנו עובר מהפך - הדור שעבר ביטל את עצמו לגמרי, לטובת אידיאלים, ואנחנו מחפשים את עצמנו, ודואגים מאד לרווחתנו הנפשית והפיזית. אחרי יום השואה חשבתי הרבה, עם אשמה, על קטנות הנתינה שלי, ואחר פתאום ראיתי כמה הרבה אני נותנת.... אירי

      זוהי בדיוק הדילמה - מה שאני רואה ומכיר אצל אברהם זה את ההתנהגות הנפשעת שלו, זה בדיוק מה שמבלבל אותי.

      האדם זה נחשב מכניס האורחים הגדול בתורה, מצטיין במסירות נפש ואהבה גדולה לבריות, ובמקביל הוא האיש שיצר את העוול הגדול בגדול ביותר למשפחתו. 

      ואני תמה, על שום מה אדם זה הוא אבי השושלת? מה יש בו שמגמד לחלוטין את מעשיו?

      בחנתי את הפרשנויות השונות וכולם מדברים עליו כעל הנותן האולטימטיבי. 

      אנחנו נותנים ומצפים לקבל. כי זה חלק מקיום תקין של חיים.

      את יודעת מה? לדעתי, רובינו נותנים המון, תמיד, זה גורם לנו עונג רב, אלא שלפעמים הנתינה שלנו לא באה לטפל בצורך של המקבל, אלא בצורך שלנו לתת, לחוש טוב עם עצמנו, מטעמים אגואיסטיים, וזה מה שמייצר את הפער, בין תחושת הנתינה, וחוסר בקבלה...

        12/4/13 07:11:

      צטט: דו-קוטבי 2013-04-11 20:33:34

      עופר יקר,מקוה שאתה מרגיש טוב יותר. אין גבול לנתינה ואולי כדאי להביט לפעמים מהצד ולראות מי מקופח בגלל עצם הנתינה של אחרים... סופשבוע נעים!ראשית תודה, אני משתקם, וכבר יכול לכתוב ולפסל,וזה נפלא. 
      אתה צודק- אבחנה חשובה.  הנתינה לרוב ממוקדת באדם או בקבוצה או מוכוונת מטרה. לא על זה דברתי, אלא על נתינה למי שזקוק,
      מבלי רצון לקבל, אלא לתת בגלל שהוא צריך, וכמה שמתאפשר. 
        12/4/13 07:08:

      על הנתינה, יפה כתבת

      ותודה גם על חליל ג'ובראן

      ראוי להזכיר לנו את שיריו המיוחדים.

       

      שבת שלום:)

        12/4/13 07:08:

      צטט: debie30 2013-04-11 21:34:18

      הפסל נהדר, קורא אל הצופה. העלים המבצבצים מהצד נכנסים היטב לסיפור של הפסל.

      נשמת האומן שלך מרגשת. את תמיד קולטת הדקויות הקטנות.

      התקווה חייבת הייתה להיות- לכן העלים הירוקים. תודה על ההבחנה,

      על הנתינה, כי זה לא מובן מאליו.

        12/4/13 07:04:

      צטט: אביה אחת 2013-04-11 21:15:53

      כתבת מקסים לעיתים מרגישה שנותנת לאחרים ו...שוכחת לקבל :) סופשבוע נעים

       

      אני רוצה לומר זאת אחרת- את מרגישה שאת נותנת יותר ממה שאת מרגישה שאחרים נותנים לך.

      כי הרי לקבל לא תלוי בך- רק באחרים. ההרגשה לתת היא נפלאה.

      עצתי אליך, מניסיון- שמה תישארי. עם ההרגשה הנפלאה של הנתינה. חבל על התסכול ועל ההתחשבנות.

        11/4/13 23:35:

      היהדות כל  כך גדולה ...והלכתה  שמאלה לחליל  זר  ... בחפשך  חכמה

      המילה  נתן  היא  דו  סטרית ...ולא  במיקרה,  כי  בעברית  הכל  מסודר  ....מיקרה...הוא  היפוך  של  רק- מהשם

      ים הכנרת  מקבל  על  מנת לתת.....   ים  המלח  מקבל ...על מנת  רק  לקבל...

      זו  הבנת  היהדות

      אברהם  קיבל ..על  מנת לתת ..כצינור  של  שפע....שעד  היום  אנו  חשים  את  תוצאותיו

      כשאתה  נותן...אתה מקבל.... ועל  זה  אמרו  חז"ל  הרבה (ראה  א]ילו  עקיבא ואשתו הצעירה שישנו על קש...ואליהו הנביא)

      אתה  בהחלט  צודק  כשאתה  בוחן  את  אמונותייך, אבל  אתה  מסתכל  במראה  ונעול באותו  מבט.

      כל כך  הרבה  חכמה ביהדות ...עקיבא..הגאון  מוילנה, המהר"ל  מפראג...( והקשבת  לאש  זרה...ראה  נדב  ואביהו)

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2762916/

        11/4/13 22:41:
      לתת מהנשמה זה נפלא...גם לקבל זה נפלא!
        11/4/13 22:37:

      כתבת יפה להפליא.

      אכן,

      המשורר חליל ג'ובראן - הוא בעל יכולת כתיבתית מעולה.

      .

      קדמונינו אומרים ש...

      "רק כאשר אנו נותנים מעצמנו זו היא נתינת אמת.

      בעצם עצמות הנתינה - שם ורק  שם טמונה הקבלה.

      ולא משלנו אנחנו נותנים - הכל משלו ושלו."

      ..

      כוכב מאילת השחר לכבוד חג העצמאות התשע"ג

        11/4/13 22:08:
      עופר , כרגיל אתה נוגע בנקודות רגישות מאוד, אכן יכולת הנתינה והרצון לתת היא תכונה ומתנה נהדרת אם האדם ניחן בה.אולם בלי לקבל אדם נשאר מרוקן.. בלי אנרגיות נפשיות שמטעינות אותו לדעתי. ללמוד לקבל מהסביבה בעיקר מהמעגלים הקרובים אליך חשוב ביותר. אסור לסגור את הערוצים האלה. שמחה שחזרת אלינו .
        11/4/13 22:07:

      הוספת תגובה

       

      עופר יקר,

      מה התיארת כנתינה של אברהם, אינה נתינה כלל.

      כשנתן את אישתו לפרעה זה היה אקט הגנתי - קרא היטב מה שנאמר שם - הוא נותן אותה, וכך מבטיח את עצמו שלא יהרגוהו. יש שם הפקרה. יש שם ניצול מכפיר.


      את בנו ישמעאל הוא זרק למדבר, יחד עם אימו, כי היה נתון ללחץ נשי של קנאה ושנאה. איזו נתינה זו? זו שוב הפקרה.

       

      כשעזב את הוריו, הוא הלך לממש את עצמו. גם שם לא הייתה נתינה... בעניין יצחק - זה כבר יותר עמוק ולא אכנס לזה עכשיו.

       

      מעניין מדוע הוא מהווה בשבילך דמות לדיון עם עצמך. זה לא הנתינה כנראה... זה משהו אחר... בכל אופן - נראה לי שהנושא של הנתינה הוא בהחלט משהו שעולה בזמן האחרון אצל כולנו. אנחנו באמת מתעסקים המון בעצמנו, ומעט מדי באחרים... הדור שלנו עובר מהפך - הדור שעבר ביטל את עצמו לגמרי, לטובת אידיאלים, ואנחנו מחפשים את עצמנו, ודואגים מאד לרווחתנו הנפשית והפיזית. אחרי יום השואה חשבתי הרבה, עם אשמה, על קטנות הנתינה שלי, ואחר פתאום ראיתי כמה הרבה אני נותנת.... אירי

        11/4/13 21:58:
      תודה שהבאת עופר. זה אחד הטקסטים האהובים עלי, נתינת אמת מעצמך היא שיעור נפלא לחיים ומתנה בפני עצמה.
        11/4/13 21:34:
      הפסל נהדר, קורא אל הצופה. העלים המבצבצים מהצד נכנסים היטב לסיפור של הפסל.
        11/4/13 21:33:

      עופר,
      תודה על הדברים שהעלית,
      ברור,שלתת לא מסתכם בדברים חומריים,
      מבחינתי לתת זה להיות בשביל .....(בעיקר כשצריך(
      רואה ברשומה שלך נתינה.
      סופשבוע נפלא

        11/4/13 21:15:
      כתבת מקסים לעיתים מרגישה שנותנת לאחרים ו...שוכחת לקבל :) סופשבוע נעים
        11/4/13 20:33:
      עופר יקר,מקוה שאתה מרגיש טוב יותר. אין גבול לנתינה ואולי כדאי להביט לפעמים מהצד ולראות מי מקופח בגלל עצם הנתינה של אחרים... סופשבוע נעים!
        11/4/13 20:30:

      צטט: מזל וברכה 2013-04-11 20:25:35

      עופר יקר,
      אינני מאמינה בקיום אלטרואיזם טהור.

      מי שנותן, וכל מערכת יחסים, בנויים על קבלה לצד נתינה, גם כאשר שהקבלה איננה אלא תחושת סיפוק עצמי, וכניעה לאופי הנותן, שלא יכול היה לנהוג אחרת בתנאים אלה. 

      את יודעת, כאשר כולם נותנים כולם מקבלים, כי משהו מקבל את מה שהאחר נותן. 

      אין כאן אלטרואיזם, אלא הסתכלות שונה על אותו דבר.

      מעטים אלה שמקבלים מבלי להחזיר. אתה תמיד מקבל ממקום שאתה לא מצפה לו, לאו דווקא מהאדם לו נתת.

        11/4/13 20:25:

      עופר יקר,
      אינני מאמינה בקיום אלטרואיזם טהור.

      מי שנותן, וכל מערכת יחסים, בנויים על קבלה לצד נתינה, גם כאשר שהקבלה איננה אלא תחושת סיפוק עצמי, וכניעה לאופי הנותן, שלא יכול היה לנהוג אחרת בתנאים אלה. 

      ארכיון

      פרופיל

      עופר לבבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין