כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תגובות (9)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      27/4/13 20:20:
    *נפלא אהבתי שבוע ברכה
      17/4/13 21:33:
    יפה, החייים מחייבים גמישות, אהבתי
      15/4/13 01:41:

    נפלא! כל מה שלמעלה :)) הרישום. שנראה מפה כמו ציור בזכות הצבעים וכמובן. הכתיבה,

      14/4/13 20:30:
    מקסים.
      14/4/13 09:39:
    סיפור קטן ונחמד על קפה . איזה יופי של סיפור ובאמת גם אני אוהבת קפה אבל בוץ עם חלב. נכון שזה לא אותו הדבר כמו הקפה השחור , אבל אוליי את צודקת והוא יותר טוב מהקפה מהפרקולטור
      12/4/13 12:48:
    "עסק טוב עשה המתי הזה" - אמרתי לידיד שלי "אלוהים אוהב אותי", אז הוא ענה "נכון, אבל את מתי יותר...."
      12/4/13 12:45:
    בהקשר לטור - נשאלתי - מתי הזמן לקבל החלטות ולעשות שינויים (אלה שכבר נשואים עשרות שנים) עניתי - כשהקפה גולש. ככה זה. מחכים. מתרגלים. רק אחרי שהקפה גלש עושים שינויים.
      12/4/13 11:43:
    :)
      12/4/13 09:45:
    עסק טוב הוא עשה, מתי הזה... משתלם מכל הכיוונים. ואני - אני שמחה מאוד בשבילך!
    0

    הקשר הנסתר בין פרקולאטור קפה לבין זוגיות לטווח ארוך

    9 תגובות   יום חמישי, 11/4/13, 22:18

    ''
      11.4.2013

       
      

    הקשר הנסתר בין פרקולאטור קפה וזוגיות לטווח ארוך

     

    כאשר התחלנו את חיינו המשותפים גרנו מול הים בשכונת עָגָ'מִי, יָפוֹ. תירגלנו מנהגים חדשים. ישָנים. כל בוקר קיבלתי למיטה קָפֶה. שחור מהביל. זה היה חדש. לפעמים הוכרחתי לצאת מן המיטה אל המרפסת הפתוחה לים כדי לקבל את הקפה שלי. זה היה יָפֶה. יום אחד הגיע הביתה מכשיר פרקולאטור קפה עתיק יומין. "את תראי איזה קפה נהדר אני מכין " התגאה מלאך הקפה שלי. הקשבתי להסבר מדוקדק כיצד אדי המים מפעפעים בלחץ, מזקקים וממצים את טעם הקפה שהופך חָלָק ומרוכז, וכמה חשוב להשגיח ולהסיר את הפרקולאטור מהאש ברגע הנכון, לפני שהקפה נשרף.
    למחרת, במרפסת,  קיבלתי את הקפה שלי. איש הפרקולאטור התיישב עם הקפה שלו. "פרקולאטור?" שאלתי, מצביעה על הכוס שלי. "מה פתאום" ענה, "השתגעתי להכין לך קפה פרקולאטור?" חייכתי, חשבתי שהוא צוחק. אבל הוא לא התבדח. "אם אעשה לך קפה משובח שכזה אצטרך להכין לך בכל פעם שתרצי." הוא היה רציני לגמרי, "ובכלל, את הרי אוהבת קפה בוץ" הוסיף וקימט את חוטמו אנין הטעם. גרוני התכווץ. הופתעתי. הבטתי בים האינסופי ושקלתי להיעלב עמוקות כשפתאום חשבתי לעצמי – "את לומדת דברים חדשים, אז תחשבי, תבדקי אתהרעיון." הנחתי את העלבון בצד, קרוב אלי, יכולתי להושיט יד ולקחת אותו בחזרה בכל רגע. ניסיתי לסדר בראשי את הרעיון הזה של מי שחשבתי עליו עד אותו רגע כעל מלאך הקפה שלי, אולם כשהסתבר לי שאקבל "בוץ" בלבד, ואילו הוא ישתה קפה משובח, נפגמה באחת ההילה שהקיפה את ראשו. התפכחתי, וטוב שכך, שאם לא כן הייתי נופלת בפער שבין תפיסתי אותו כמלאך לבין המציאות שלא הייתה גן-עדן ולא מלאכים.  משהבנתי שבן זוגי אינו מלאך עברתי מיד לחשיבה של בני אדם, כלומר – אינטרסים. חשיבה זו הייתה קשה לי מאד. ראשית - העלבון שהיה מונח על הרצפה, נעלב בעצמו על שלא נמצא לו שימוש וניסה לקפוץ בחזרה על ברכי. שנית -  ניצבתי בפני בעיה הלוגית ששברה אקסיומה – האם מותר להשתמש בחישובי משאבים בתוך נוסחת אהבה? זה היה מוזר לי מאד ואפשר לומר – אפילו לא חוקי. מה פתאום לעשות חשבון בתוך אהבה? הרי האהבה אינה הגיונית, באהבה איננו חושבים, אנחנו נותנים "הכל". בעצם למה לא? למה לא לחשוב? אולי נכון שלא להיסחף בפרץ התלהבות של הרגע ולהסתכן במחויבות נצחית שאיננו יכולים לעמוד בה. אולי צריך לשקול את מידת הפינוק של בן הזוג, כדי שלא נאלץ למלא משאלות תובעניות  שלו כל החיים. יתכן שהגבר הזה צודק בדרכו הלא מלאכית. אולי זו חשיבה הגיונית דווקא בזוגיות לטווח ארוך? צריך לחשב את קוי גבולות הנתינה בהתאם ליכולת היומיומית. הבטתי במַתִּי שהביט בי – "ואם אבקש פעם קפה פרקולאטור בשביל הפינוק?" חיוך רחב עלה על פניו – "אז תקבלי." מרוצה מההבטחה הזו המשכתי לשתות את הקפה שלי, העלבון התייאש ונעלם, התפנה שטח מוח נוסף למחשבה מרוננת לב. אם כך, הרי גם אני אינני מחויבת לתפקידי האישה המסורתית אותם אימצתי בלב אוהב (ולא חושב) כשנישאתי בגיל עשרים, והתשוקה להיות "superwoman" בערה בי. באותו רגע, מול גלי הים הסוערים של חוף גבעת עלייה, תחנת המצילים מספר 1 בתל-אביב, לקול קרקורם הצוהל של התרנגולים של משפחת סיקסיק השכנה, נשמטו מידי האחריות למזווה מלא ומקרר עמוס, כמו גם האחריות לניקיון ומטלות אפרפרות ומייגעות כגון אלו. משק הבית החל להתנהל בגמישות קלילה, ללא תובענות, לא שלי מעצמי, לא ממתי ולא של מתי ממני. עם הזמן והמרחב שהתפנה מעלבונות ומקיבעונות גילינו כי מתי מבשל טוב ממני ולשמחתם של ילדי "מנת הבית" היא בשר כבש בתנור ועוף נימוח בפה, בעוד אני מסתפקת
    בסלט חסה, אורז בשקדים וצימוקים ועוגת תפוחי עץ. עוד התברר כי אני מכבסת טוב ממנו, אך הוא תולה ומסיר כבסים בזריזות. אני מקלידה במיומנות, והוא מחַמֵר בי ללא לאות שאחזור לכתיבה "רצינית". היומיום  שלנו מנוקד בתגליות פשוטות ומשמחות שכאלו, וחלוקת התפקידים משתנה בהתאם למצב הרוח ולמשאבי הזמן והאנרגיה העומדים לרשותו של כל אחד משנינו ברגע נתון. בסך הכל, לטווח ארוך, נוצר שיווי משקל דינמי, מערכת הוגנת בה כל אחד יכול לסמוך על הגינותו של השני, אבל גם שומר על גבולותיו שלו.
    אגב, ניסיתי את הקפה הפֶּרקוּלָאטִי של מַתִּי. לא משהו. חזרתי לבוץ.

     

     הרשימה מבוססת על קטע מתוך ספר האמן שיצרנו מתי גרינברג ואנוכי - "שרידי האישה ההגיונית/ The Remains
    Of The Logical Woman". הספר מכיל  רישומי צבע של מתי גרינברג שנעשו בלונדון בשנים 1970-1990(רישום למעלה) ורשימות מתוך יומנה של נוֹמִיקָן, שנכתבו בעג'מי, יפו בשנת 2011. הספר יצא לאור במהדורה מצומצמת בהוצאת "הדפס אמנותי ירושלים".

    דרג את התוכן: