ראיתי אותו מתרסק לתוך קיר, עובר דרך החלון הקדמי

 נוגח בראשו בקיר האבנים וחוזר בתנופה חזרה לרכב.

יושב על כסא הרכב בשלווה, מוסיקה מתנגנת בעוצמה.

 עשן סיגריה יוצא מפיו, נושם נשימה אחרונה ומת.

עיסוי לב והנשמה, ללא הפסקה, עד בוא האמבולנס.

החובשים הגיעו, ״חברה, מה אתם עושים, אתם לא רואים״.

הם מאירים בפנס על ראשו, ״אין סיכוי, הוא הלך״.

אני ניגש לפנסי הרכב ומאיר על ידיי, חלקים ממוחו דבוקים עליהם.

מנסה לשטוף את ידיי בחול ומים, משפשף בחוזקה.

הכתמים ירדו, אך המראות חלחלו עמוק לתוך נשמתי.

מים לא שוטפים את הזכרונות.

אלון