0

1 תגובות   יום שבת, 13/4/13, 00:12

ושוב הוא הגיע היום הזה בשנה... היום שבו אני לא יודעת איך להתמודד איתו נפשית... 

לא נעים לא לשמוע על חיילים מתים..לא נעים לשמוע על משפחות אבלות.. אבל לפחות הם יודעים שהיקרים שלהם נמצאים במקום טוב שם למעלה... שהם היו גיבורים במותם.

לחיות עם פצוע מלחמה..זה קשה ההתמודדות הנפשית / הפיזית מידי יום 

הסיוטים בלילות, העצבות המתמדת. הזיכרונות כל דבר מזכיר לו את המלחמה. 

בעלי נפגע עופרת יצוקה. הוא פוסט טראומתי. משרד הביטחון מקצץ בתקציב והטיפולים הפסיכולוגים אליהם הוא היה הולך לאט לאט פחתו... והכל נופל עליי.. אישה שלא למדה כלים איך להתמודד עם מצבים כאלה.

ביום הזיכרון זהו יום היחידי שאני ובעלי לא מדברים.. אני פשוט לא מוצאת את המילים או ההתמודדות הנפשית להתמודד עם היום הזה.

אני כותבת כאן את מה שמעיק עליי ומפריע לי..

בעליי היקררר סלח לי שאני לא מסוגלת להיות איתך ביום הזה.!. הוא גם כבד עלי...

דרג את התוכן: