"חנות לספרים עתיקים בבעלותו של קרל קונרד קורנדר. כתובת זו התנוססה על גבי דלת מזוגגת של חנות קטנה, אך כך כמובן נראתה, רק אם השקפת מן הפנים האפלולי החוצה לרחוב, דרך הזגוגית".
כך התחיל הספר הירוק שלי.
ספר ירוק, ישן ונושן, שקיבלתי בגיל 8 בערך. אז כבר ידעתי לקרוא בלי ניקוד והחוויה של קריאת הספר הזהזכורה לי עד ליום זה.
כילדה קטנה, הייתי תולעת ספרים ענקית. גמעתי ספרים כמו שתייה קלה.
הייתי מצטיינת בקריאה של בית הספר. 3 ספרים בכל פעם.
3 פעמים בשבוע.
וקראתי כל מה שיכולתי לקרוא.
קריוס ובקטוס, השביעייה הסודית, ג'ינג'י, קופיקו, החמישייה הסודית, דנידין, חבורת החמציצים, אל עצמי, דנה כותבת יומן, האליפים, שרה גיבורת ניל"י, פצפונת ואנטון.
כל ספר, נקרא על ידי בשקיקה. כל ספר היה עולם ומלואו בעיניי. הזדמנות נהדרת לגלות עולם חדש, מעבר לעיר הגדולה.
לדמיין שאני פותרת תעלומות, עפה על דרקונים, קופצת לתוך תמונות.
האהבה לספרים רק הלכה ופרחה. אגאטה כריסטי, שרלוק הולמס, שייקספיר, מולייר. כולם ליוו אותי בתקופת התיכון.
וכל ספר הביא איתו ריחוף חדש. ולא רציתי להפסיק.
וגם בשנים האחרונות, לא העזתי לוותר על קריאה. תמיד הולך איתי איזה ספר. בישיבה בבית קפה, בהפסקות בלימודים, על שפת הים.
גם בחו"ל. בסנטרל פארק, על גדות הסיין, בהייד פארק, על חוף הים ברודוס. לכל מקום ספר אחר.
ותמיד מלווה אותי אותה תחושה של אז. כילדה.
כל ספר, חדש או ישן, מעורר בי התרגשות. הריח שלו, המרקם.
נזכרת איך התרגשתי אז מהכניסה לחנויות ספרים. איך היה קשה לי להחליט איזה ספר לקנות. איך רציתי שאמא או אבא יקנו לי עוד ועוד.
ובעיקר, נזכרת ברגע הזה, יושבת מול הספר, בד"כ על המיטה. ופותחת את העמוד הראשון ומתחילה לקרוא.
והספר הירוק שלי, כך הוא מתחיל.
בחנות ספרים עתיקה. ילד קטן בשם בסטיאן נכנס לחנות ומוצא ספר שישנה את חייו. ילד קטן שמזכיר לי מאד את עצמי.
הסיפור שאינו נגמר. הספר הירוק שלי. ועליו בכיתוב חום:"עשה מה שלבך חפץ".
ואני מנסה.
ואתם, מה הספר שלכם? |