ארבע בבוקר פתחה את היום הסיטה החושך, הציתה האור על עקבים פסעה במדרגות לתפוס את האוטובוס הראשון
פתחה שער, דלתות חדרים התכופפה להרים כסאות הפוכים שפכה כלור על קירות נגבה והבריקה רצפות ובא הערב הרגליים נפוחות השיער פרוע והעניים נעצמות נרדמת על הספה בסלון
כך חלפו השנים על פניה התקבעו הקמטים גורל החיים לא השתפר הילדים התבגרו ונטשו הסוף קרב
והיא עוד, ממדרגות קומה שלישית יורדת ובעליה אותן נחנקת הגוף כבר לא צעיר מתלאות החיים שהכביד לחץ הדם התרומם, לגבהים הרמים של האל בלילות עת הדמעות על הכר לחות נזכרת במלמולי התפילות, בסיוטים של השואה ובתלאות על ילדות אומללה על דמעות חולמת להשכים קום, עם שחר ואור. לגור בקומה ראשונה, על כבוד של זקנה מעט שלווה לקוד קידה קטנה . לנשימתה האחרונה על במת החיים.
* כל הזכויות שמורות
|