נעים לי לקום בבוקר, שהשמש כבר זורחת וקרניים חמות נופלות לי על הפנים בעדינות ועושות בי גלים קטנים של נעימות מתוקה, שחודרת עמוק מתחת לעור, לבשר, פנימה אל המרכז. מדגדת אותי שם.

מעודד אותי שהבית נקי, והרצפה בלי פירורים, השולחן מסודר, הכלים רחוצים, והכביסה תלויה על הגג מתנפנפת בצפרירי הבוקר, מתייבשת בניחוח טהור של לובן חגיגי.

מנחם אותי, שהמקרר שלי מלא באוכל שהכנתי אתמול בכיף, באהבה וברוגע. אוכל טעים, מזין ובריא. אוכל עם אנרגיות ביתיות שלי. זה מרגיע אותי לדעת שאני מוכן לשבוע שמתחיל. שאני לא אצטרך לחטוף ביס פה ושם.

שמח לי, שאני יכול לארח חברים, לשתות, לדבר, לצחוק, להתרגש, והכל בנחת וברוגע.

מרגש אותי, שאני מתגעגע לבנות שלי, שיבואו היום ויהיה להן נחמד ונקי ונעים אצלי. ויהיה להן אוכל שהן אוהבות, ואני ארגיש שאני מזין, מכיל ועוטף אותן.

זה טוב לי, שיש לי שקט, והדברים זורמים.

ואז עולות לי דמעות שבא לי לבכות.

וזה טוב...