כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דון-קישוט

    בלוג זה מוקדש בעיקר למלחמה בתופעות ההורסות את חיינו במדינה ה\"נהדרת\" הזו.

    ארכיון

    0

    אמא נותרה שוב ללא קבר

    79 תגובות   יום ראשון, 14/4/13, 23:00

    ''

     אפריל 1974. כחצי שנה אחרי מלחמת יו"כ. לביתנו בירושלים מגיעה משלחת של שלושה קצינים מהרבנות הצבאית. "רצינו להודיע לכם שמצאו את גופתו של בנכם צבי",  אמר אחד מהם להוריי. השתררה דממה מעיקה. אימי מחתה דימעה עקשנית שצצה בזוית עינה. "המקום נמצא בידי הכוחות המצריים בסיני, ורק לאחרונה איפשרו לנו להגיע לשטח ולהתחיל לחפש", הוא הסביר. בשלב זה, שלף אחד הקצינים שקית ניילון קטנה והושיט אותה להוריי. "אתם בוודאי מזהים את השיער שלו", אמר בטון בטוח. מיהרנו לרכון קדימה ואחד אחד הבטנו בקווצת השיער האדמונית שהוצגה בפנינו. "זה לא השיער שלו", אמר אבי וכולנו הסכמנו  איתו. "תסתכלו שוב", ביקש הקצין, "וקחו בחשבון שעברה חצי שנה והתנאים במדבר יכולים גם הם להשפיע". "אבל זה לא הצבע הנכון", התעקשה אימי, "זה אפילו לא קרוב לצבע".

     

    היה זה לאחר כמה חודשים קשים מנשוא עבורנו. אחי, צבי יעקבי, ששירת כתותחן טנק בחטיבה 14 בסיני, היה אמור להשתחרר משירות סדיר שבועיים אחרי המלחמה. לא שמענו ממנו כל התקופה הראשונה שלאחר פרוץ הקרבות. אבל אז, כשבוע לאחר תום הקרבות, מגיעה בשורה שמעלה חיוכים אצל כולנו: "צבי התפקד במיפקד שנערך בצבא". אמא ממשיכה לשלוח חבילות ואבא מצרף מכתבים בכתב ידו הגדול והעגול – ואין כל תגובה. הוריי פנו לקצין העיר, אך שם נתקלו בתגובות אטומות-רגש: "לא להגזים, יש הרבה חיילים שלא כתבו כי פשוט לא חשבו שזה חשוב". ואחרי עוד זמן: "גברת, אם יהיה משהו חדש, אנחנו כבר נודיע לך. אין טעם שתמשיכי לבוא". הם יוצאים משם חפויי ראש ונזופים. לבסוף, מגיעה אלינו משלחת קצינים ומודיעה בצורה לקונית שצבי נעדר. איך זה שרק לפני שבועיים הודיעו שהתפקד ועכשיו נעלם להם מבין הידיים?... נכנסנו לטלטלה נוראית של חוסר-ודאות וחוסר אמון במערכת הצבאית.

     

    קיבלתי חופשה מהצבא וניסיתי לזהות אותו במרכז לאיתור נעדרים בקריה בת"א: מאות אנשים נדחקו שם לראות כמה תמונות מטושטשות בשחור-לבן של חיילינו, וכל משפחה טוענת שזה הבן או האבא או האח. כולם נראים בתמונות כל כך דומים, מלוכלכים ומאובקים. מסביבנו חיילים ג'ובניקים חסרי רגישות, מתבדחים על נושאים "חשובים", כמו "למה כבר אין טוויסט בשקם" ו"מאיפה קיבלת את נעלי הצנחנים המדליקות האלה?" ללא התייחסות רגישה לבני המשפחות. המצב בבית היה מתוח והאווירה קשה. אמא ואבא מסתגרים יותר ויותר בחדרם, וכשיוצאים, קשה שלא להבחין בעיניים האדומות. בכל זאת, הם מנסים להסתיר את הרגשות הקשים.

     

    ואז הגיע הביקור השני של אנשי הרבנות הצבאית. אלא שהביקור הזה, שנועד להוכיח שנמצאה גופת אחי, גרם דווקא לאובדן סופי של האמון במערכת. גם ניסיונם להראות התאמה כביכול בין צילום השיניים שסיפקנו להם ובין הצילום מהגופה – לא שיכנע והתקבל על ידינו כמפוברק. אבל הלחץ עשה בסוף את שלו: הוריי הסכימו לערוך לאחי הלוויה, למרות שבעצם לא השתכנעו שזה אכן הוא. אני מניח שכבר נמאס להם. הם מעולם לא הזכירו את הסיבה להסכמתם. הוריי לא עלו אח"כ אפילו פעם אחת לקבר. ליבי נכמר עליהם, ובעיקר על אימי: הוריה ואחותה ניספו בשואה והיא לא זכתה לעלות לקבריהם. כ-30 שנה אח"כ היא מאבדת את בנה, וגם הפעם אין לה קבר לבכות עליו.


    רק שנים רבות אחרי המלחמה, נודע לי שאחי היה בקבוצה של 17 חיילים שנשלחה בטעות מטופשת של אחד המפקדים הבכירים, הישר למארב ידוע מראש של מאות אנשי קומנדו מצריים. הם נלחמו כאריות, אך רק שני חיילים שרדו מאותה תקרית. כל השאר, וביניהם אחי, נהרגו מיד או נפצעו אח"כ וחיילים מצריים אכזריים ביצעו עליהם וידוא הריגה. כמובן שהסתרתי את הפרטים הקשים מהוריי.

     

    החדר המשותף לי ולאחי נראה כל כך ריקני בחודשים שאחרי המלחמה. עדיין קיוויתי שאוטוטו הוא יהיה בכניסה לבית, עייף ומאובק, יחייך ויגיד: "אבא, אמא, סליחה שלא כתבתי, אבל היינו קצת עסוקים", יילך לתפוס שינה ארוכה, יקום רענן, ינגן קצת על הפסנתר משירי הביטלס, יקליט כמה שירים מהרדיו, יקפוץ העירה לחנות הצילום כדי לפתח סרט צילום שצילם לפני המלחמה, או ייפגש עם חבר טוב. חלומות שכבר לא יתגשמו.
     

     

    צבי היקר, נוח בשלום על משכבך, באשר הוא.

     

    סיפור חייו הקצרים - באתר חטיבה 14 

    דרג את התוכן:

      תגובות (79)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/12/13 18:17:

      צטט: שרה בכור 2013-12-08 00:42:01

      יהא זכרו ברוך ולך מלוא הכח להמשיך , להאמין על אף כל אלה

      אני ממש אשתדל, שרה. תודה לך!

        8/12/13 00:42:
      יהא זכרו ברוך ולך מלוא הכח להמשיך , להאמין על אף כל אלה
        5/11/13 17:44:

      צטט: סטודיו אמן 2013-10-26 19:46:47

      עצוב... זו היתה מלחמה אכזרית... הייתי שם.. קשה לתאר את הזוועות ואת חוסר הוודאות... יהי זכרו ברוך.

       

      אכן, היו במלחמה הזו דברים אכזריים במיוחד, כמו ההוראה שקיבלו הכוחות המצריים בימים הראשונים של המלחמה לא לשבות שבויים - וזה כדי לנקום על עלילת דם שכביכול אנו הרגנו שבויים שלהם במלחמת ששת הימים. תאר לעצמך שהיו שם, כמה חיילים פצועים, חסרי ישע, ואולי גם אחי ביניהם (עד היום לא ברור לי איך בדיוק נהרג) והמצרים פשוט עברו מאחד לשני ווידאו הריגה. זה כבר לא אנושי בכלל. אפילו חיות לא הורגות סתם, בד"כ.

      תודה לך.

        26/10/13 19:46:
      עצוב... זו היתה מלחמה אכזרית... הייתי שם.. קשה לתאר את הזוועות ואת חוסר הוודאות... יהי זכרו ברוך.
        20/10/13 20:00:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-10-20 15:53:08

      חוזרת הנה שוב, המלחמה ההיא חוררה חור גדול בלבות בני המחזור שלי, בנוסף למתים ולנעדרים. במשפחתי היה נעדר שנמצא בתום זמן רב מאד, ומאוחר יותר זוכרת ימים קשים לבתי שהיתה קצינת נפגעים מטכ"לית, תפקיד נורא

      תתפלאי, אבל בתוך הכאב, האבל והריק העצום שאחי הותיר אחריו (ולא מזמן, גם אימי ז"ל) - בכל זאת חשבתי לפעמים גם על האנשים האלה שתפקידם להיות בקשר עם המשפחות (כמו בתך) וצר לי עליהם ועל מה שהם צריכים לספוג. אבל, עד לבוא המשיח, כנראה שתפקידם הוא חיוני וחשוב. תודה לך.

        20/10/13 19:40:

      צטט: ליאתקוש 2013-09-18 12:57:28

      בני היקר, לאחרונה, בעקבות מלאות 40 שנה למלחמת יום כיפור, יצא לי לדבר עם אמא שלי, יהודית, על המלחמה והיא סיפרה לי את הסיפור של אחיך ז"ל עד כמה שהיה ידוע לה. במקרה הגעתי לפוסט שלך ואתה בטח לא תתפלא שחטפתי צמרמורת. מייד דיברתי עם אמא שלי והקראתי לה את הפוסט והיא אישרה כמעט את כל הפרטים. היא ואני מקוות שעצם גילוי העובדה שאחיך נלחם בגבורה מניחה קצת את שלוותך. אימי מוסרת שנעלמת לה ומוסרת גם כן דרישת שלום, שנה טובה וחג שמח.

       שלום ליאת. איזו הפתעה! איכשהו אני רגיל שמגיבים פה אנשים שאני לא מכיר אישית, והנה את מצאת אותי דווקא כאן... לא פלא שחטפת קצת צמרמורת, מכיוון שמדובר גם בסבא וסבתא רבה שלך (ואני מתכוון כמובן ליצחק ויהודית דה-יונג ז"ל). לפני כמה שנים פתאום קפץ לי לראש שלאימי לא נותרו אפילו קברים של הוריה ושל אחי צבי ז"ל. אז, קצת באיחור, שנה טובה לך ותמסרי גם גם לאימך. בני

      חוזרת הנה שוב, המלחמה ההיא חוררה חור גדול בלבות בני המחזור שלי, בנוסף למתים ולנעדרים. במשפחתי היה נעדר שנמצא בתום זמן רב מאד, ומאוחר יותר זוכרת ימים קשים לבתי שהיתה קצינת נפגעים מטכ"לית, תפקיד נורא
        18/9/13 12:57:
      בני היקר, לאחרונה, בעקבות מלאות 40 שנה למלחמת יום כיפור, יצא לי לדבר עם אמא שלי, יהודית, על המלחמה והיא סיפרה לי את הסיפור של אחיך ז"ל עד כמה שהיה ידוע לה. במקרה הגעתי לפוסט שלך ואתה בטח לא תתפלא שחטפתי צמרמורת. מייד דיברתי עם אמא שלי והקראתי לה את הפוסט והיא אישרה כמעט את כל הפרטים. היא ואני מקוות שעצם גילוי העובדה שאחיך נלחם בגבורה מניחה קצת את שלוותך. אימי מוסרת שנעלמת לה ומוסרת גם כן דרישת שלום, שנה טובה וחג שמח.
        30/7/13 19:49:

      צטט: שרה קונפורטי 2013-07-15 00:51:05

      ביקרתי אותך שנית,
      סיפור מטלטל מאוד
      יהי זכרו ברוך

       

      תודה שרה, ואם תעיינו ב-YNET מהיום, 30.7.13, תמצאי עוד מקרה קשה של חוסר זיהוי חייל שהגיע  לבג"צ.

        30/7/13 19:43:

      צטט: שלום הלוי 2013-06-20 12:42:53

      כתבה מרגשת . תהיה נשמתו של אחיך צרורה בצרור החיים.

       

      תודה שלום.

        30/7/13 19:36:

      צטט: דינמיקה 2013-05-24 21:06:47

      בני יקירי, קפצתי לראות מה העניינים ונתקלתי בפוסט שלך. ריגשת אותי עד דמעות בפוסט הזה. יהא זכרו של אחיך ברוך.

       תודה דינה. סליחה על האיחור בתגובה. אגב, היום ראיתי ב-YNET מקרה מצמרר על בקשה לפתיחת קבר לשם זיהוי חייל שלכאורה נפל במוצב החרמון ביו"כ.

        15/7/13 00:51:

      ביקרתי אותך שנית,
      סיפור מטלטל מאוד
      יהי זכרו ברוך

        20/6/13 12:42:
      כתבה מרגשת . תהיה נשמתו של אחיך צרורה בצרור החיים.
        24/5/13 21:06:
      בני יקירי, קפצתי לראות מה העניינים ונתקלתי בפוסט שלך. ריגשת אותי עד דמעות בפוסט הזה. יהא זכרו של אחיך ברוך.
        10/5/13 20:59:

      צטט: שרה קונפורטי 2013-05-09 13:14:34

      מבקרת אותך רק כעת אין כמעט משפחה שלא עברה אבל, מוות, דור שני או שלישי לשואה העם הנבחר אנחנו חבל שכל כך הרבה כאב וסבל שזורים בעברנו

       

      שרה, זה נחמד שאת מנסה להפחית מעוצמת הצער שחוו בני משפחתי. אבל התעלמת משום מה מעיקר הפוסט - לא כל משפחה בישראל חווה שוב מצב של חוסר וודאות  לאורך שנים (כשחייל נעדר) או מצב של חוסר במקום קבורה של הבן / האח. 

        9/5/13 13:14:
      מבקרת אותך רק כעת אין כמעט משפחה שלא עברה אבל, מוות, דור שני או שלישי לשואה העם הנבחר אנחנו חבל שכל כך הרבה כאב וסבל שזורים בעברנו
        20/4/13 16:29:

      צטט: MishaK 2013-04-20 0:31

      להיות נעדר זה קשה למשפחה. לגדול בלי אמא ואפילו בלי קבר שלה  , זה היה מנת חלקי ומנת חלקו של אבי - ניסיון מר מתקופה אחרת לגמרי (כמו עוד מאות אלפים ובעצם מליונים).

       מצטער לשמוע. רק אחרי ששני הוריי הלכו לעולמם, התחלתי בעצם להבין מה עבר על אימי לאחר השואה, כשמכפילים את הכאב פי שניים או שלוש לפחות, כי מדובר במוות ללא התראה ובגיל יחסית צעיר. ממש נורא. מקווה שגם אתה תמצא יום אחד נחמה כלשהי.

        20/4/13 01:01:

      להיות נעדר זה קשה למשפחה. לגדול בלי אמא ואפילו בלי קבר שלה  , זה היה מנת חלקי ומנת חלקו של אבי - ניסיון מר מתקופה אחרת לגמרי (כמו עוד מאות אלפים ובעצם מליונים).

        17/4/13 15:23:

      תודה מקרב לב לכל המגיבים והמככבים. תקוותי היא שלא פגעתי חלילה באף אחד מבני המשפחות השכולות הקשורות לאירוע, בכך שהעליתי שוב את המקרה לפרטי פרטים. ואם פגעתי במישהו - אבקש את סליחתו/ה.

        17/4/13 01:44:

      צטט: יוסי נבו 2013-04-16 22:22:31

      עצוב עצוב! ליבי איתך!

       תודה יוסי.

        17/4/13 01:43:

      צטט: חביבוש 2013-04-16 02:15:28

      מצמרר בלתי נתפס, כמה צער וכאב יכול לסבול האדם? יהי זכרו ברוך באשר הוא

      נכון, קשה להבין ולתפוס. תודה לך.

        17/4/13 01:41:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-04-15 23:38:32

      עצוב וכבד על הלב, מחדל חמור.

       בהחלט, בכל המובנים. תודה לך.

        16/4/13 22:22:
      עצוב עצוב! ליבי איתך!
        16/4/13 02:15:
      מצמרר בלתי נתפס, כמה צער וכאב יכול לסבול האדם? יהי זכרו ברוך באשר הוא
      עצוב וכבד על הלב, מחדל חמור.
        15/4/13 21:23:

      צטט: HagitFriedlander 2013-04-15 19:56:53

      עצוב מאד שלוש פעמים, האובדן הנורא של אחיך, דמות הוריך ואתה שמספר זאת בצורה ישירה וקורעת לב. אבל העצוב הרביעי הוא נורא לא פחות, הדרך ...הדרך הנוראית לבדוק ולזהות לבשר זאת בהתנהלות כל כך לא אנושית. אין לי יותר מילים...שולחת לך חיבוקים על כל שנה מתוך הארבעים ♥

       תודה חגית. אכן, גם הדרך בה הדברים נעשו אינה מוסיפה כבוד לכל הגורמים המעורבים.

        15/4/13 21:19:

      צטט: ניקיטה רנא 2013-04-15 19:05:52

      אכן קשה ומצמרר... מילים קשות וכואבות. יהי זיכרו ברוך.

       ותארי לעצמך שהמילים הקשות והכואבות האלה מצליחות לתאר רק קצה קצהו של הקושי והכאב שעברה המשפחה ובעיקר הוריי.... תודה לך ניקיטה.

        15/4/13 19:56:
      עצוב מאד שלוש פעמים, האובדן הנורא של אחיך, דמות הוריך ואתה שמספר זאת בצורה ישירה וקורעת לב. אבל העצוב הרביעי הוא נורא לא פחות, הדרך ...הדרך הנוראית לבדוק ולזהות לבשר זאת בהתנהלות כל כך לא אנושית. אין לי יותר מילים...שולחת לך חיבוקים על כל שנה מתוך הארבעים ♥
        15/4/13 19:05:
      אכן קשה ומצמרר... מילים קשות וכואבות. יהי זיכרו ברוך.
        15/4/13 18:05:

      צטט: ~בועז22~ 2013-04-15 08:29:32

      כול-כך כואב לקרוא מילים כאלה. אין ולו מילה אחת היכולה לנחם. יהי זיכרו ברוך

       אכן כך. אין מילת נחמה. גם לא מצד המימסד: למשל: בענין סימן השאלה לגבי מקום הקבורה. כשהעליתי את הנושא שנים אחר-כך בפני המימסד, לא שמענו מילת נחמה או רצון  ממשי לעזור, לעיתים להיפך.

       

      היה בן-בליעל, אדם פרטי וגס רוח, שכינה את הוריי "פראי אדם" כי לא הבין איך הוריי כביכול "נטשו" את הקבר של אחי...יש גם כאלה, לצערי. אז העדפתי לשתוק ולא להגיב. אני הרי כבר לא אצליח לחנך אותו מחדש. תודה בועז

        15/4/13 17:58:

      צטט: צ'ילי מתוק 2013-04-15 17:40:49

      הלב נקרע...

       כן, לא קל. תודה לך.

        15/4/13 17:40:
      הלב נקרע...
        15/4/13 17:14:

      צטט: liat62 2013-04-15 16:49:35

      רוצה לומר משהו, אבל אין מה לומר...גם כי אמרו הכל לפני, וגם כי הכאב כה עמוק וחזק. אז לא נותר לי אלא לשלוח חיבוק ותמיכה וירטואליים לך ולמשפחתך.

       תודה ליאת על החיבוק. לא תמיד צריך לדבר. חיבוק שווה אלף מילים.

        15/4/13 17:12:

      צטט: moran.m 2013-04-15 16:42:35

      קראתי והצטמררתי , סיפור טרגי ביותר , לא יכולתי לעצור בעד דמעותי ,וסיפרתי את הסיפור לבני משפחתי שגם הזדעזעו . יותר מכל חשבתי על אמך ועל הכוחות הנפשיים שנדרשו ממנה כדי לעבור את התופת הזו , חשבתי שצהל של אז שונה מצהל של היום , אך דבר לא השתנה , הזילזול והקלות הבלתי נסבלת עדיין קיימים שם .
      יהי זכרו ברוך באשר הוא

       

      ריגשת אותי מורן. את יודעת, לפי תגובת המערכת המימסדית, שהיתה קרה ופורמלית לרוב, היתה לי מחשבה שאולי אני לא הייתי בסדר, אולי הוריי לא היו בסדר (על כך שהתעקשנו לא לעלות לקבר, על כך שאחרי סיום הקרבות התעקשנו שמשהו לא בסדר על כך שהוא לא מגיב). לקח לי די הרבה זמן להפנים שאנחנו, המשפחה, היינו בסדר. המערכת היא זו שהיתה דפוקה (וכנראה היא עדיין כזו, כפי שכתבת). וכן, את צודקת: אימי עברה תופת בשואה וגם במלחמת יו"כ. אבל הכל נשאר בפנים. היא התמודדה עם זה ע"י הדחקה, ואנחנו, אני ואחותי, עזרנו לה בכך. אבי, לעומת זאת, התקשה להתמודד באותה דרך וזה ניכר עליו תוך כמה שנים. שניהם כבר לא איתנו, אבל התופת ההיא עדיין רותחת אצלי בפנים.

      תודה לך מורן.

       

        15/4/13 16:49:
      רוצה לומר משהו, אבל אין מה לומר...גם כי אמרו הכל לפני, וגם כי הכאב כה עמוק וחזק. אז לא נותר לי אלא לשלוח חיבוק ותמיכה וירטואליים לך ולמשפחתך.
        15/4/13 16:48:

       

      בני, גם ממך נדרשו כוחות נפשיים כדי לשתף אותנו בתחושותיך הקשות ,

      לא פשוט כלל  מה שעברת .. אני בעד שתעשה כל דבר שיכול להקל עליך  .

      שתף כמה שאתה רוצה .

      יהי זכרו ברוך , שלא תדעו עוד צער.

        15/4/13 16:42:

      קראתי והצטמררתי , סיפור טרגי ביותר , לא יכולתי לעצור בעד דמעותי ,וסיפרתי את הסיפור לבני משפחתי שגם הזדעזעו . יותר מכל חשבתי על אמך ועל הכוחות הנפשיים שנדרשו ממנה כדי לעבור את התופת הזו , חשבתי שצהל של אז שונה מצהל של היום , אך דבר לא השתנה , הזילזול והקלות הבלתי נסבלת עדיין קיימים שם .
      יהי זכרו ברוך באשר הוא


      http://i.start.co.il/cfs-filesystemfile.ashx/__key/CommunityServer.Discussions.Components.Files/181/4431._E005E805_-_D605DB05E805D505DF05_.jpg

        15/4/13 16:34:

      צטט: פרח יפה 2013-04-15 03:59:57

      מתארת לעצמי כמה כוחות נפש גייסת בשביל לכתוב את תחושותיך ,יש בהם כעס ותיסכול ואולי גם מירמור על השלומיאליות וחוסר המקצועיות ........מניחה שזה לא נעשה מתוך רוע אלא מחוסר אפשרות למידע אחר ........ואני רק חושבת על חייה של האמא אחרי הידיעה המרה במיוחד שכתבת שהיתה גם ניצולת שואה .לא יודעת אילו מילות נחמה אומרים אחרי ככ הרבה שנים ......עצוב

       קלעת למטרה, אכן הייתי זקוק להרבה תעצומות נפש להעלות את הפוסט הזה. חשבתי בהתחלה רק להעלות את תמונת אחי ז"ל, ואולי אפילו להורידה בתום היום ותחילת חגיגות העצמאות, אבל החלטתי הפעם, אחרי כל השנים, לשתף עוד אנשים בתחושותיי. אולי יהיו שיראו  בכך חשיפה לא נאותה, כיוון שאנו על פתחו של יום עצמאות, אך החלטתי לעשות זאת. נמנעתי בכוונה מציון שמות אנשים אחרים.

      לגבי הרוע, אינני חושב שהיה רוע כזה, אבל לעיתים טיפשות שנובעת מיוהרה וגאווה (במקרה של המפקד) או מטעמים דתיים-כביכול (הרבנות הצבאית) - גרועים יותר מרוע. תודה על תגובתך. 

        15/4/13 16:22:

      צטט: ...אירית... 2013-04-15 16:10:40

      משתתפת בצער ובכאב הרב. שאתה נושא כל השנים. יהי זכרו של אחיך ברוך.

       תודה אירית. אכן משא כבד.

        15/4/13 16:12:

      צטט: gubi's world 2013-04-15 08:23:11

      עצוב. מאחל שפצעכם יעלה ארוכה והכאב יתקהה

       אוי, כמה שאני משתדל שלא לחשוב על זה. זה פשוט צץ ועולה כאילו קרה אתמול. תודה לך. 

        15/4/13 16:10:

      צטט: louba 2013-04-15 08:17:49

      כואב לקרוא, כואב לשמוע ועוד יותר כואב לחיות עם הכאב הזה

       לצערי, את צודקת. תודה לובה.

        15/4/13 16:10:
      משתתפת בצער ובכאב הרב. שאתה נושא כל השנים. יהי זכרו של אחיך ברוך.
        15/4/13 16:09:

      צטט: איילת הלר 2013-04-15 08:08:23

      עצוב ומעניין, יהי זכרו ברוך

       אני הייתי מוותר על נוכחותי בסיפור העצוב והמעניין הזה, תאמיני לי. הבעיה היא שהוא רודף אותי ואני בתוכו. תודה איילת

        15/4/13 16:08:

      צטט: *****MMM 2013-04-15 07:54:20

      כואב בתוך ים כאב ואובדן שהעם הזה חווה, שלא תדעו עוד צער....

      צדקת. למרות שהעם בים של כאב, בעיקר במלחמה ההיא, הכאב האישי לא מתגמד ולא פוחת. הוא רק מתווסף. תודה מיכל.

        15/4/13 16:03:

      צטט: doubiar 2013-04-15 07:38:08



      מצב אבסורדי קשה ולא אפשרי כשההיגיון מטלטל נוכח מציאות הזויה...

       מוות של אדם יקר קשה מאוד. ההיטלטלות הזו בין חיים ומוות אפילו קשה קשה יותר. תודה

        15/4/13 15:59:

      צטט: kimchid 2013-04-15 07:23:13

      עצוב שוב לשמוע ספור כזה... יהי זכרו ברוך!

       תודה.

        15/4/13 15:57:

      צטט: מרים דראט 2013-04-15 07:14:33

      כל כך עצוב, אין מילים שיכולות לנחם, יהי זכרו ברוך.

      נכון. אין מילים כאלה. אולי רק המחשבה שהוא כבר לא סובל. תודה מרים.

        15/4/13 15:55:

      צטט: floret 2013-04-15 06:21:19

      סיפור עצוב..יהי זכרו ברוך.

       נכון. עדיין עצוב כאילו זה היה אתמול. תודה פלורט.

        15/4/13 15:54:

      צטט: דוקטורלאה 2013-04-15 05:35:51

      יהי זכרו ברוך! זו היתה מלחמה איומה, ועד היום היא מעיקה על מי שנלחם ומי שהמתין ללוחמים.

      אכן, אבל העובדה שהכאב והשכול היו נחלת רבים לא הפחיתה מהכאב האישי. תודה.

        15/4/13 15:11:

      *
      כואב כל כך.
      איך אפשר לשכוח ואיך לסלוח?
      זוכרים כל יום וכל דקה, הם תמיד אתנו, ביום ובלילה.

       


      (יום) הזיכרון

      ''

        15/4/13 09:47:

      צטט: cleopatra9 2013-04-15 02:58:31

      כל כך עצוב,יהי זכרו ברוך.

       תודה לך.

        15/4/13 08:29:
      כול-כך כואב לקרוא מילים כאלה. אין ולו מילה אחת היכולה לנחם. יהי זיכרו ברוך
        15/4/13 08:23:
      עצוב. מאחל שפצעכם יעלה ארוכה והכאב יתקהה
        15/4/13 08:17:
      כואב לקרוא, כואב לשמוע ועוד יותר כואב לחיות עם הכאב הזה
        15/4/13 08:08:
      עצוב ומעניין, יהי זכרו ברוך
        15/4/13 07:54:
      כואב בתוך ים כאב ואובדן שהעם הזה חווה, שלא תדעו עוד צער....
        15/4/13 07:38:



      מצב אבסורדי קשה ולא אפשרי כשההיגיון מטלטל נוכח מציאות הזויה...

        15/4/13 07:23:
      עצוב שוב לשמוע ספור כזה... יהי זכרו ברוך!
        15/4/13 07:14:
      כל כך עצוב, אין מילים שיכולות לנחם, יהי זכרו ברוך.
        15/4/13 06:21:
      סיפור עצוב..יהי זכרו ברוך.
        15/4/13 05:35:
      יהי זכרו ברוך! זו היתה מלחמה איומה, ועד היום היא מעיקה על מי שנלחם ומי שהמתין ללוחמים.
        15/4/13 03:59:
      מתארת לעצמי כמה כוחות נפש גייסת בשביל לכתוב את תחושותיך ,יש בהם כעס ותיסכול ואולי גם מירמור על השלומיאליות וחוסר המקצועיות ........מניחה שזה לא נעשה מתוך רוע אלא מחוסר אפשרות למידע אחר ........ואני רק חושבת על חייה של האמא אחרי הידיעה המרה במיוחד שכתבת שהיתה גם ניצולת שואה .לא יודעת אילו מילות נחמה אומרים אחרי ככ הרבה שנים ......עצוב
        15/4/13 02:58:
      כל כך עצוב,יהי זכרו ברוך.
        15/4/13 02:10:

      צטט: חנה אקרמן-חן בטבע 2013-04-15 01:28:07

      כל כך עצוב, המוות הזה וגם החיים בצילו של כל בני המשפחה. וגם - האטימות של המערכות הציבוריות. יהי זכרו ברוך. פשוט אין לי מילים חכמות במיוחד להוסיף על הצער העמוק הזה.

       תודה חנה. המילים שלך היו מאוד חכמות וחמות.

        15/4/13 02:09:

      צטט: שלויימה 2013-04-15 01:08:12

      וואוו , אין מילים להוסיף.

      דווקא היו לי כמה מילים להוסיף אך אני חושש מתביעות דיבה... תודה שלויימה.

      כל כך עצוב, המוות הזה וגם החיים בצילו של כל בני המשפחה. וגם - האטימות של המערכות הציבוריות. יהי זכרו ברוך. פשוט אין לי מילים חכמות במיוחד להוסיף על הצער העמוק הזה.
        15/4/13 01:08:
      וואוו , אין מילים להוסיף.
        15/4/13 01:03:

      צטט: כריסטין 2013-04-15 00:55:21

      עצוב.. יהי זכרו ברוך.

       תודה כריסטין.

        15/4/13 01:02:

      צטט: sbhsport 2013-04-15 00:45:41

      סיפור אישי חזק וטרגי צבי, אבל אתה מבזבז "כעס" על "המערכת", תהייה בטוח שכולם פעלו מתוך רצון וכוונה טובים, אפילו אם התוצאות היו לעיתים שגויות. שלא תדע עוד צער.

      כן, שמעתי על הכוונה הטובה של הרבנות הצבאית לסגור תיקים "כדי לתת CLOSURE" למשפחות. אז אני מוותר על כוונות טובות שנעשות מתוך טיפשות וחוסר חשיבה, או מתוך טעמים דתיים כאלה או אחרים. בענין הכעס על המערכת, זה כבר יותר תיסכול מכעס, בעיקר כשכמה "גנרלים" שלא אנקוב בשמותיהם, לא התביישו להתגאות אחרי המלחמה בהישגיהם. אני לא מבין איך הם ישנים בלילה.  ואגב, צבי זה דווקא אחי, לא אני. תודה לך על התגובה.

        15/4/13 00:55:
      עצוב.. יהי זכרו ברוך.
        15/4/13 00:45:
      סיפור אישי חזק וטרגי צבי, אבל אתה מבזבז "כעס" על "המערכת", תהייה בטוח שכולם פעלו מתוך רצון וכוונה טובים, אפילו אם התוצאות היו לעיתים שגויות. שלא תדע עוד צער.
        15/4/13 00:31:

      צטט: גלית א' 2013-04-15 00:17:22

      סיפור מזעזע ועצוב.

      מעניין שלי קשה לומר "מזעזע" על כך. אולי כי היו לי כמה עשרות שנים להתרגל לענין. אני חייתי בתוך הטלטלה הזאת, חייתי שנים בתוך שכול-לא שכול (אולי הוא בכלל שבוי במצרים, ככה גם חשבנו פעם)  אז כנראה שהעוצמה של המכה ושל הכעס על המערכת המימסדית האטומה, איכשהו היטשטשו. העצב לעומת זאת קיים, כאילו זה קרה רק אתמול. תודה לך.  

        15/4/13 00:23:

      צטט: דיתי ר. 2013-04-15 00:16:21

      יהי זכרו ברוך, הזיכרון חשוב ועתה הוא של עוד אנשים

      כן, נכון. שנים שמרתי את הפרטים בבטן. מה לעשות? דור שני לשואה, אז שומרים בבטן. תודה לך. 

        15/4/13 00:21:

      צטט: הלנה היפה 2013-04-15 00:12:42

      יהי זכרו ברוך

      תודה הלנה.

       

        15/4/13 00:17:
      סיפור מזעזע ועצוב.
        15/4/13 00:16:
      יהי זכרו ברוך, הזיכרון חשוב ועתה הוא של עוד אנשים
        15/4/13 00:12:
      יהי זכרו ברוך
        15/4/13 00:12:
      תודה שרה. אכן עצוב.
        15/4/13 00:09:
      עצוב לי לקרוא, יהי זכרו ברוך...לא מככבת כי זה לא נראה לי מתאים, שולחת חיבוק במקום

      תגובות אחרונות

      פרופיל

      בני יעקבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פוסט שלי שפורסם ב"הארץ" - דה-מרקר