הרוחות בארץ סוערות ודעת הציבור ניטרדת נוכח העובדה שהרמטכ"ל בחר בניגוד לנוהל הקיים עד שנה זו להתחיל בהצבת הדיגלון הראשון על קבר חלל צה"ל האחרון לאותה שנה .ופסח על קיברו של החייל ממוצא רוסי בשל היותו של החלל "לא יהודי בהגדרה" שניראת תמוהה משהו למרבית הציבור בארץ.וכתוצאה מכך זכה חלל אחר בעל דרגה גבוהה בכבוד זה. התופעה הזו של העדפת בעלי דרגות גבוהות על פני חיילים מן השורה ימיה רחוקים והיא לא החלה עכשיו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא תופעת הענקת השם לישוב על פי ראשי תיבות שמותיהם של בעלי דרגה גבוהה והתעלמות מוחלטת מחייל ששירת איתם ולצידם, ונפל חלל ממש באותה פעולה ןאירוע ביטחוני ובאותו היום.שם היישוב ניתן לו בידי רחבעם זאבי אלוף פיקוד מרכז בזמן הקמתו, והוא מורכב מראשי תיבות שמם של מח"ט הבקעה אל"מ אריה רגב וקצין המבצעים החטיבתי סרן גד מנלה, שני מפקדי צה"ל שנפלו באזור הבקעה במרדף אחר מחבלים.שם הישוב לכן הוא "ארגמן" ודרגתו של החלל השלישי שנפל איתם באותה פעולה היתה רק סמל. מה שלא הספיק לשלטונות אז כדי לאזכר את הסמל לא בשם הישוב וגם לא ברשומות של ארכיון צה"ל שם מוזכרים שמות השניים והערה שנפל "חייל נוסף". וחייל נוסף זה נותר באלמוניותו עד היום ולא מצאתי את שמו ברשומות בשום מקום. עובדה זו הניעה אותי לכתוב את שיר "שלושה לוחמים כבר אז בשנת 1973 והוא יובא להלן.
"לוחמים" שלושה בשחר עלומים שלושה היו הלוחמים בסער קרב נפלו יחדיו לוחמים
בלב טהור נפלו שלושה למען חופש וקדושה בשעת ריגשה נפלו שלושה לוחמים
ליבם ארי פורץ סוגר כחץ מקשת משוגר באש סערה נפלו בגבורה לוחמים
אדמת אבות ריווה דמם כבוד הנחילו לעמם כתפם לעול יחדיו לפעול לוחמים
כל אחד בהם איכות עוטה פאר הדר מלכות אותם נלווה בלב דווה לוחמים
יהגה בהם העם לעד כל נים בלב לשמם ירעד. זיכרם נינצור תמיד נישמור לוחמים
לסיום כל מי שיוכל להאיר את עינינו ויכול או יודע שמו של הסמל האלמוני מוזמן לעשות זאת.כדי שאנו הציבור בארץ נדע לשמור לו את הכבוד הראוי. |