לאחרונה עלתה לדיון ציבורי שאלת גילם של המאבטחים המוצבים בבתי הספר וזאת לאחר שנשקו של המאבטח בן ה-72 שעמד בכניסה לבית הספר "לאה גולדברג" בנתניה נחטף ממנו על ידי שני צעירים.

המקרה החמור שאירע בנתניה גרם להורים רבים, תושבי העיר, לפנות לעירייה ולחברת אבטחה במטרה לדרוש את העסקתם של מאבטחים צעירים יותר – כאלו שיהיו מסוגלים למנוע את המחדל שיכול היה להסתיים באסון. אני סבור כי תביעתם של ההורים היא יותר מלגיטימית נוכח העובדה שרק מאבטחים צעירים שעברו הכשרה מיוחדת בטרם העסקתם, וכאלה שימשיכו לעבור הכשרות תקופתיות עם קבלתם לתפקיד – יכולים לעסוק באבטחת מוסדות החינוך.

למרבית המזל מדינת ישראל לא חזתה לאורך דברי ימיה באירועי ירי קשים בתוך כתלי בית הספר. ואף על פי כן, האירועים החוזרים והנשנים שעליהם אנו שומעים מעבר לים מחדדים את הצורך בחברת אבטחה שתעסיק מאבטחים מקצועיים שיכולים להתמודד עם האיומים הרלוונטיים.

איזה סוג של מאבטחים יכולים לעבוד במוסד חינוכי?
מאבטח שמופקד על השמירה על בטחונם של התלמידים חייב להיות אדם צעיר (לא צעיר מדי כמובן, אך בוודאי גם לא אדם מעל גיל 50 – שלא לדבר על גיל 72) המצוי בכושר פיזי מצוין בכל רגע נתון. מעבר לתקריות מהסוג שאירע בנתניה ובו שני צעירים חטפו את נשקו של המאבטח כנראה לצורך סגירת חשבונות פליליים, הרי שלא ניתן לשלול על הסף מצב בו מחבל ירצה לחדור אל שטחי בית הספר ולפגוע בתלמידים.

במקרה של חדירת מחבל חייב המאבטח לרדוף אחריו מהר ככל הניתן ולמנוע ממנו לפגוע בתלמידים הנקרים בדרכו. אין מקום לטעויות משום שכל שבריר שנייה יכול להיות גם ההבדל בין החיים והמוות.

אשר על כן, על משרד החינוך והחברות שאחראיות על העסקתם של המאבטחים לדאוג לכך שאך ורק מאבטחים שעברו סדרה של הכשרות ואימונים מפרכים ובהם אימונים לשימוש בנשק ואימוני כושר וקורדינאציה. חייהם של הילדים אינו הפקר והרשויות הרלוונטיות צריכות להתייחס לנושא במלוא הרצינות המתבקשת.