0
ביום הזיכרון פגשתי את מישקה. דברים לזכרו: מישקה אף פעם לא פחד ללכת עד הסוף. אף פעם לא גרר רגליים בדרך למשהו חשוב. הוא גם לא הסתבך. במקומות בהם הסתדרו אחרים באמצעות המרפקים המשיך מישקה ללכת קדימה. אבל לא בגלל טוב לב אלא בגלל שהוא היה יצור שפל, ממש תולעת
האמת היא שירושלים שוקקת מישקות כאלה, שהם אגב הצורה הבסיסית ביותר של חרקים. כל הכנפיים והמחושים שיש לארבה לדוגמא היו במקור רגליים ועברו שינוי בגֶן אחד. darwin is a bitch. השתעשעתי ושאלתי את עצמי מה הם עושים חוץ מללכת, ומיד אח"כ ראיתי מישקה אחד אוכל תפוח. כן. לא צילמתי. קחו סתם תמונה
הנה מה שעבדכם הנאמן אכל באותו היום ממכונת חטיפים (והלואי שגם בתשעה באב יקפידו על סגירת קניונים כמו ביום הזיכרון. שואה)
זה פשוט לא יאומן. עומדת מכונה עם צ'יפס תפוחי-אדמה 30% שמן, ושאר הבלים, כשמחיר נמוך יותר נמצא החטיף הזה סגור הרמטית והוא פשוט כיף. אני מדגיש את ההרמטית כי תפוחים מיובשים זקוקים ליובש והאריזה הזאת בהחלט שומרת עליהם. אני יכול לומר שהטעם בפירוש לא יבש. ממש חקל תפוחין מצד שני מי אני שאדבר, יחד עם החטיף הזה קניתי גם.. פאנטה :( אבל בתור קו הגנה צריך להגיד שבניגוד לקוקה-קולה, בה אני לא נוגע, הרי שבמשקה הנוסף הזה שלהם יש רק מים, סוכר, חומצת לימון ובטא-קרוטן (שזה תמצית מגזר, צבע מאכל טבעי). טוב וקצת חומר משמר. נו מה, לא מספיק שיש סוכר.. אז מה אני אגיד, כנראה שאני בן אדם ושטויות הם חלק מהחיים. מתחיל להיות לי חשק לדבר על דברים נוספים כמו איפה לגור ומה לעשות, אבל להיום נישאר בתחומי התזונה: ביום העצמאות מכרתי את סודותיי וגיליתי לקרניבורים מה הם מחמיצים כשהם מרחמים על טבעוני: אנחנו מסיימים להם את הסלטים! אבל אין ספק שאת מצות היום אנחנו מפספסים. אנחנו רק שמחים שהמדינה קיימת וזה אסרו-חג שמח |