
אחד מכל חמישה ישראלים לא צפה בערב יום העצמאות בטקס הממלכתי בהר הרצל שבירושלים. אחד מכל חמישה ישראלים לא שמע את נציגיו נואמים מעל לארונו של בנימין זאב הרצל. אחד מכל חמישה ישראלים לא מצא את מנהיגיו קבורים בחלקת גדולי האומה. אחד מכל חמישה ישראלים לא התפעל ממופע זיקוקי הדינור או התרגש ממעמד מדליקי המשואה או הזדהה עם סמלי המדינה אותם הפיחו לחיים חיילי צה"ל. אחד מכל חמישה ישראלים חש בערב יום העצמאות כי המושג ממלכתיות לא תקף לגביו שכן אחד מכל חמישה ישראלים הוא פלסטיני-ישראלי ואין לו מקום בממלכתיות הישראלית.
( כל הזכויות שמורות ל"הארץ")
מדינת ישראל מצטיינת בהכלה. ראשי ממשלות מכילים מורדים בתוך מפלגותיהם, שרים בכירים מכילים משברים בתוך משרדיהם וצבא ההגנה לישראל מכיל את הטרור על תשתיותיו השונות. אולם לצד יכולות הכלה אלו מדינת ישראל מצטיינת גם בהדרה ובעיקר בהדרת מיעוטים. הם אינם מוצאים את מקומם סביב שולחן הממשלה, הם אינם זוכים לראות את נציגיהם בעמדות בכירות במשק והם אינם שומעים אודות אפלייתם במהדורות החדשות. כך מגזרים שלמים נעלמים להם באורך פלא מן העיתונים היומיים ומערוצי הטלוויזיה הממלכתיים והמסחריים כאחד. סיפור הישרדותם של מגזרים אלו אינו זוכה לתשומת הלב לה זוכים השורדים של הערוץ השני.
ומבין אותם מיעוטים ניצב לו המיעוט הפלסטיני- ישראלי כייחודי. לא משום שאינו רוצה בטובתה של ישראל ולא משום שאינו חש זיקה אל שאר אזרחיה, אלא משום שסיפורו הוא טאבו, קורותיו הם חתרניים ודעותיו מסוכנות. זהו מיעוט שנדחק אל שולי החברה בכוח, ושבמשך שישים וחמש שנות קיומה של ישראל היה ועודנו חשוד בנטיות ליבו. מיעוט שנדרש פעם אחר פעם להוכיח את נאמנותו ולהבהיר כי אינו מהווה גיס חמישי. וככל שינסה לא יצליח אותו מיעוט לחדור ללב הממלכתיות הישראלית ולזכות במעמד של שווה.
ההדרה של המיעוט הפלסטיני- ישראלי לובשת צורות רבות. היא באה לידי ביטוי בראיונות לתארים מתקדמים במוסדות אקדמאיים, באחוז הפלסטינים -ישראלים המועסקים ע"י המדינה, בהפקרת התשתיות של כפריהם, באי גיוסם לחברות היי-טק, בהיעדרותם מכל המפלגות הגדולות ובאי אזכורם של פלסטינים- ישראלים שנפלו בקרבות על הגנת ישראל בכלי התקשורת הישראלים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
אך סמלי המדינה הם אלו אשר מספרים את סיפורו של מיעוט זה בצורה הטובה ביותר. דגל המדינה הוא כזה שאין הם יכולים להזדהות עימו והמנון המדינה הנו כזה שאין הם יכולים לשיר אותו. לא משום שנקרעו מיתרי הקול שלהם ולא משום שאינם מכירים את מילותיו אלא משום שאין נפשותיהם יהודיות .כך נהפך אחד מכל חמישה ישראלים לזר במדינתו וכך נהפך מיעוט זה למתוסכל יותר וזועם יותר. כאשר הזעם הזה יתורגם שוב למעשים, כאשר יצא המיעוט הזה לדרוש את מקומו בחברה הישראלית, אז יפגוש בשנית במטחי הכדורים של אוקטובר 2000.
במגילת העצמאות, המסמך הלאומי אשר התווה את צביונה של מדינת ישראל, נכתב כי בארץ ישראל קם העם היהודי וכי בארץ ישראל עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית. נכתב בה כי לאור הקשר ההיסטורי של העם היהודי למדינת ישראל חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה וכי לעם היהודי זכות טבעית לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. אך נכתב בה גם כי המדינה תשקוד על פיתוח הארץ לרווחת כל תושביה, כי היא תקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדלי דת, גזע ומין וכי המיעוט הערבי מוזמן לקחת חלק בבניין המדינה על יסוד של אזרחות מלאה ושווה.
שישים וחמש שנה לאחר הקמתה, נדמה כי מדינת ישראל הינה שונה מאוד מן המדינה עליה הכריז דוד בן גוריון. דווקא ביום חגה ראוי שמדינת ישראל תציין את הישגיה אך תכיר גם בכישלונותיה ותעשה כל שביכולתה להגשים את החזון של מייסדיה. |
חוות המוזיקה
בתגובה על דרוש סופרטאנקר
שלמיל
בתגובה על קריסתה ואיתנותה של קונספציית תל אביב
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תראה, לולא השתייכו כל המפלגות הערביות וכל מנהיגי הציבור הערביים לימין הלאומני הקיצוני ביותר - ולולא כל הצהרה פומבית של הערבים בנושא המדובר היתה כוללת את שלילת זכות העם היהודי להגדרה עצמית מתוך הכחשת עצם קיומו - אולי היינו מקשיבים להבלים הלעוסים האלה בפעם האלף.... אבל לא. אז לא.
"ניצב לו המיעוט הפלסטיני- ישראלי כייחודי. לא משום שאינו רוצה בטובתה של ישראל ולא משום שאינו חש זיקה אל שאר אזרחיה," דברים אלה אין להם שחר
דור שלישי בארץ
1. הפוסט הוא בעצם וריאציה נוספת של הפרדוקס עליו הושטתה המדינה - הפער בין יהודי (כלומר מדינה שנועדה לציבור בני דת אחד) לדמוקרטית (בה יש שוויון זכויות בלי הבדל גזע דת ומין). יש לא מעט שרואים בפרדוקס בעיה - אבל אני רואה בו סיכוי. במקום שבו יש שאלה תמידית - יש צורך תמיד לחשוב ולנסות לשפר את הדברים. טבעי שיתגבשו שני מחנות תומכי השוויון (מדינה דמוקרטית) מול תומכי הבדלנות (מדינה יהודית). לפעמים יש לפרדוקס תוצאות עגומות, אבל כשעושים שקלול - נראה לי שהוא לא כל כך גרוע.
2. נדמה לי שמלבד הערבים גם החרדים (ויש עוד ציבורים קטנים ולא הומוגנים) לא לגמרי מזדהים עם הנרטיב הציוני. למעשה עד שנות השמונים לחלק ניכר מהציבור המזרחי הייתה הזדהות בע"מ - משום שהם מודרו גם מהפירות של המעשה הציוני אך חמור מכך מהנרטיב עצמו. אולי הדבר החשוב ביותר במהפך של 77 הוא שהציבור המזרחי הפך מסוג של בן חורג לבורג מרכזי בתוך המפעל הציוני, הלוואי וניתן יהיה לחזור על אותה שיטה גם לגבי ציבורים אחרים.
3. יש צורך להתחשב במיעוט ולגרום לו להרגיש שהמדינה היא גם שלו - אבל אם חוזרים לסעיף הראשון החכמה היא לא לעשות זאת על ידי ביטול הזהות הלאומית שלנו. נדמה לי שאם בודקים לא מעט מדינות מערביות מגלים שלוח החופשות והחגים הרשמיים הם חגי הנצרות (ובחלק לא מבוטל הצלב מופיע גם בדגל הלאום) ובכל זאת אותן מדינות הם יעד אטרקטיבי להגירה של ציבור מוסלמי. אם כל הכבוד לסמלים נראה לי שהקושי המרכזי של הציבור הערבי הוא בסיטואציה בו לישראל יש קונפליקט מתמשך עם העולם הערבי (וצריך לזכור שתקופות ארוכות ערבים אזרחי ישראל נחשבו לבוגדים על ידי אחיהם), וכמובן עצם ההכרה בכך שהמדינה בה חיים שוללת את הזכות להיות אזרחים מאחיהם לא תורמת לתחושת השייכות.
4. לגבי ההמנון הלאומי - הבעיה הקטנה שלו היא שהמיעוטים הלא יהודיים לא יכולים להזדהות עמו, הבעיה המרכזית עם ההמנון היא שהוא ממדר את כל מי שהוא בפועל אזרח ישראל - שכן ההמנון מדבר על היהודים שחיים בארצות המערב - מתבוננים מזרחה וכמהים לעצמאות מדינית, אבל הוא לא מדבר על מי שחי באותו "מזרח" ומקיים מדינה עצמאית.
המצב יותר מורכב בהרבה ידידי,
אני חושב שחלק מאותם חמישית דווקא כן צפה בטקס יום העצמאות והשתתף בו בצורה זו או אחרת. ודווקא ישנם לא מעט יהודים שלא צפו/השתתפו באותו טקס. הבעיה לא מסתכמת בהכלה. הבעיה שישנם עוד הרבה אנשים שעדיין רואים/משתתפים באותו טקס ועדיין מרגישים שזהו יום חג של המדינה שעליה חלמו. אבל עדיין לא מרגישים את התרמית ולא מעכלים את האמת, שמדינת היהודים נמכרה מזמן למספר שודדי ים צמאי עושר ולא משנה כמה הונם נאמד. מדינת היהודים מזמן הפכה למדינה של ההון ושודדי ההון. חובות אדירים נמחקים לבעלי הממון כל פעם מחדש על חשבון כלל אזרחי המדינה, בעלי ההון מקבלים מתנות להגדיל את הונם מדי יום מהשלטון. והאזרח הפשוט נרדף על פרוטות כל יום מחדש.
לאזרח הערבי ישנה תוספת, שהוא נרדף כל פעם מחדש על שטחי המחיה שלו, נרמס בגלל היותו שונה, וחוקים על גבול הפשיזם התקבלו בכנסת האחרונה כדי לייעל את הרדיפה והרמיסה. והכנסת הזאת מבשרת על מטבח חדש של חוקים שיצבעו את מדינתם של היהודים בצבעי פשיזם מתקדם.
אני מאמין שנוכל להחזיר את הגלגל ולקחת את המדינה חזרה למסלול שפיות. הפשיזם והרדיפה שימשה מיעוטים מיוחסים כדי לשלוט. תמיד שליטי עבר רדפו את המיעוטים החלשים כדי להסיח את דעת הרוב מהבעיות האמתיות וכדי להשליט שלטון של מיעוט מיוחס על כלל הציבור. לזה קראו הפרד ומשול. הגיע הזמן שנתעורר לפני שאותו מיעוט מיוחס שקנה בזול את מצפונם של מרבית מקבלי ההחלטות יהרוס כל חלקה טובה ולא יהיה למרבית האזרחים סיבה לחגוג את חג העצמאות של מדינה שחלמה להיות ערכית ולכבד את האדם באשר הוא והפכה תוך פחות משלוש דורות למדינה של ערך אחד והוא ערך ההון וכל שאר הערכים נרמסים עם כל שחר מחדש.
מעגל החיים ינצח בסופו של דבר,
אנחנו יכולים לעזור בזירוז ניצחון מעגל החיים עם כל הערכים שבו שהביאו אותנו הלום
תודה על הפוסט מעורר השארה
חג חיים שמח
ממני באהבה,
הבוסתן הגלילי
אני חושבת שהפסקה הראשונה נכונה לקצת יותר מאחד מחמישה, יהודים כמוסלמים. אגב, אתה בטוח שלא מאזכרים חללים ערביים ביום הזיכרון? כי זה לא נשמע לי סביר.