כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    זִקנה

    84 תגובות   יום רביעי, 17/4/13, 19:04

    ''

    זִקנה

     

    האמת שלמדתי להתייחס לאדם הזקן בזכותם של בעלי חיים, ולאחר מותו של אבי האהוב ז"ל ברובד עמוק וממשי. בדיעבד אני מבינה שנתתי יחס אוהב וראוי, שיותר לא יכולתי לתת, אך היו חסרים ראיה והבנה עמוקים, וזאת מקבלים מניסיון, שכידוע אין מורה טוב ממנו. כשאדם מתנסה בדברים בעצמו, ראייתו והרגשתו משתנים. זה בא מבפנים, לא בגלל ש"כך ראוי" או מצווה, מתווסף לזה מימד נוסף.

     

    סבלנות מעולם לא הייתה הצד החזק שבי, למען האמת, ואנשים זקנים זקוקים פעמים רבות למנה גדושה ממנה. אינני מאלה ש"קופצים לדום" כשאיש/ה מבוגר/ת עולים לאוטובוס כדי לפנות לו מקומי, מעולם לא עשיתי זאת. מפריע לי שיש מי מהם שנוהגים באטימות, רואים זאת כמובן מאליו, ולפעמים דורשים זאת במפגיע ללא הצדקה, מדברים בגסות בילדים צעירים, מקימים אותם כאילו אינם בני אדם בכלל (קטנים), גם זאת ראיתי.

     

    עם זאת למדתי טוב יותר לזהות מצוקה אמיתית של אדם זקן, ובכלל, ולהתייחס אליה בהתאם. משערת שכיש לך עסק ממושך עם בעלי חיים ש"מדברים" אליך בשפה שלהם אתה נאלץ לפתח את ה "חיישנים".

    אלה, שאינם מדברים לרוב זקוקים ביותר לעזרה, בין אם הם מבקשים זאת או לא, בשפתם שלהם או בשפתנו. אם מדובר במקום ישיבה בתחבורה ציבורית, לרדת ולעלות ממנה ואליה, לרדת ממדרכה, לחצות כביש, וגם מילה טובה לפעמים נדרשת כמו אויר לנשימה. הקשישים שממש זקוקים לעזרה, אינם דורשים או מבקשים רואים זאת עליהם ברור כשמש והם עומדים בשקט.

     

    לא יכולה לשכוח איך ברחוב פעם הלכה לקראתי אישה זקנה, לבושה יפה, בטוב טעם, מותאם כל כך. לא יכולתי להתאפק מלומר לה זאת. היא כל כך נהנתה שאני זוכרת את הבעת הפנים שלה עד עכשיו, אני בטוחה ש"עשיתי לה את היום".

     

    לפני שנים ראיתי איש זקן יושב בככר דיזינגוף לבדו כזה, מאכיל יונים. היו בישיבה והיציבה הזו שלו המון עצב, בדידות ויאוש, שהבחנתי בזאת איכשהו מרחוק. יצאתי אז עם ידיד ממסעדה בה חילקו ליום האישה שושנים. איכשהו זה די התבקש אצלי בפנים וניגשתי לזקן, הושטתי לו בחיוך ישיר לעיניים את הפרח. האיש נשא עיניו אלי מופתע כאילו שואל מה? למה? והמבט התמה התחלף בשנייה  לשמחה עם תודה בעיניים ובפה במילים.

    הוא היה טוב אל היונים הן אהבו אותו, לא פחדו, והרגשתי שאני רוצה להחזיר לו קצת מהיחס שהוא נותן להן. לא הייתי צריכה להסתובב, אני בטוחה שהבעת הגוף שלו השתנתה אחרי זה, פשוט בטוחה.

     

    ישנם גם זקנים קשים, שתגובתם רעה ואפילו קצת אלימה לדברים שונים. אפשר רק לחשוב כמה קשה להם עם עצמם בחיים עם מרירות כזו, אבל באמת שאין לזה תירוץ. אינני נותנת לכאלה לעבור את הגבול, במיוחד לא כשזה קשור לחסרי ישע אחרים, כמו בפעם אחת עם כלבי הקודם זצ"ל שהיה פגוע קשה אורתופדית, או בפעם אחרת כשזקן אחד כזה סירב בכל תוקף לתת לזקנה עדינה אחרת לשבת לידו.

     

    שובר את הלב לראות חיות הבית זקנות שפחות בריאות, שכבר פחות רואות ושומעות, ננטשות על ידי בעליהם פשוט כי מאסו בהן, והן הפכו לטורח. זה אחד המעשים האכזריים, חסרי ההתחשבות, הלא הומאניים שאפשר לעולל, ואינני מסוגלת לקבל זאת. לעיתים זה נעשה כל כך באדישות וקלות שאינני יכולה שלא לתהות כיצד אלה יתייחסו לזקנים במשפחתם שלהם, ואיך הם בכלל ישנים בלילה.

    שום דבר שקראתי בנושא לא ממצה זאת לדעתי, אך קרוב לזה מה שכתב בזמנו Jim Willis

     "How Could You , ויש עוד רבים למרבה הצער.

     

    '' 

    מהדף של "תנו לחיות לחיות" בפייסבוק, כאן

     

    ''

    מפייסבוק

     

    נוטים לחשוב שאנשים זקנים פחות מבינים מה קורה אתם במיוחד כשהם כבר במצב באמת ממש לא טוב, אך אין זה כך. אני זוכרת שאבי האהוב ז"ל שהאלצהיימר הכריעו יחד עם מרעין בישין אחרים גם כשלא היה כל כך בהכרה חש היטב מתי הוא בבית חולים ומתי בבית האבות, למרות שהיינו כמעט תמיד לידו. היינו אני ואחותי מחליפות מבטים כי זה היה מדהים, הוא פשוט הרגיש.

     

    זקנה היא זקנה אצל כל הסוגים של בעלי החיים וגם אצל בעלי חיים מבוגרים חשים ומרגישים הכול גם אם כבר אינם רואים ושומעים, גם אם ממלאים את צרכיהם פחות או יותר, כלומר אם נמצא להם בית אחר או במכלאה של עמותה, ועבורם זה נורא. הכלב מרגיש את השינוי, הנטישה, ובמיוחד גדולה אומללותו בזקנתו כשחושיו אינם חדים כפעם, כאמור במקרה הטוב שנמצא בית מאמץ, לא תמיד זה מסתיים כך הרי.

     

    ynet  "לבן בשטח: איך שורד עורבני לבקן מעין החורש?" (5.12.2012) ארז ארליכמן – הכתבה מספרת על מקרה שעשה לי חיוך בפנים בלב: יחסה של משפחת עורבים לבן משפחתם הקשיש הפגיע הלבקן, וכיצד הם מגוננים ושומרים עליו.

    '' 

    צילום: רותי רם, מתוך הכתבה הנ"ל ב ynet כאן

     

     

    חשתי צורך עמוק לסיים במשהו טוב עבורכם ועבורי, כי כל מקרה של נטישה עושה לי קר וצמרמורת בלב.

     

    ''

    Photographer David Tay Poey Cher

    בכתבה ART: Old but not forgotten

    בעתון new straits times

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (84)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/15 19:58:
      צודקת במאה אחוז
        26/4/13 23:13:
      גם לי אין מה להוסיף על כל הנאמר כאן בתגובות רק אדגיש אנושי, מלבב ועצוב גם יחד!!! שבת שלום יקירתי אמיר
        26/4/13 21:35:

      צטט: missconception 2013-04-26 19:53:56

      קטונתי מלהוסיף דבר שטרם נאמר בתגובות הרבות לפוסט הזה, ובטח קטונתי מהִתְעָלוֹת על מה שכבר נכתב על ידך.
      מזדהה ומחזקת את מילותייך.
      פוסט חומל, עילאי ועצמתי.

      תודה, והלוואי והפוסט הזה היה מיותר.... מזעיף את הפה

        26/4/13 19:53:

      קטונתי מלהוסיף דבר שטרם נאמר בתגובות הרבות לפוסט הזה, ובטח קטונתי מהִתְעָלוֹת על מה שכבר נכתב על ידך.
      מזדהה ומחזקת את מילותייך.
      פוסט חומל, עילאי ועצמתי.

        23/4/13 16:49:
      מרגש לקרוא על הזיקנה, שירבו כמותך
        23/4/13 00:45:
      בונבושית, כדרכך, הכי אנושית שבעולם.........אנו דאגנו לאריכות ימים, אך לא די לאיכות הימים הללו. כתוצאה, עלה כידוע מספרם של אלו המגיעים לגילאי גבורות ויותר שאינם זוכים דיים לאותו יחס מכבד שזכו לו הזקנים של פעם. אני אומרת לך תודה על רגע של מחשבה שהבאת לי......
        22/4/13 12:36:
      עצוב נכון ומרגש
        22/4/13 12:01:
      נסיכה, שאפו גדול מאיתנו הזקנים...
        22/4/13 11:30:
      המכונה שבראו ישויות נעלמות-בין אם היא של אדם או של בעל חיים-זו מכונה מתכלה...לכן כואב לראות את האהובים עלינו הולכים ונעלמים לנו....
        22/4/13 06:54:
      עצוב ומרגש !!
        21/4/13 20:02:

      צטט: רוני מרום 2013-04-20 12:08:51

      קצת יחס וחמלה והכל סביבנו היה נראה אחרת....

      '' הלוואי

        21/4/13 19:59:

      צטט: Perfect-Beat 2013-04-19 16:06:47

      שאלוהים יחוס. אמי ז"ל חלתה באלצהיימר. המראות של הזקנה שאני ראיתי לעולם לא ירפו ממני. קול ענות חלושה פשוט. :(

      --

      גם לי לצערי יש נסיון בכגון אלה. תקופה קשה ואיומה לראות כך את היקרים לך. מזעיף את הפה

        21/4/13 19:57:

      צטט: ציפי*** 2013-04-19 15:27:51

      תודה על הפוסט המושקע. הזקנה היא תפיסה. נכון שהגוף נחלש , מגיעות מחלות שהן אובייקטיביות לירידה בתפוקת הגוף. יחד עם זאת, הגוף המזדקן מחזיק בפנים נשמה שהיא ללא גיל ספציפי. דווקא במקרים של חולי אלצהיימר זה יוצא ללא בקרה וגבולות ולכן אצלם ניתן לראות זאת ללא מסננת. תודה לך על הפוסט מעורר המחשבה, כמו תמיד אצלך, אי אפשר רק לקרוא בלי להישאר עם גירוי מחשבתי. שבת טובה

      --

      תודה, הפוסט והנושא לא רק על בני אדם כמובן, על היצורים החיים כולם, על הזקנה בכללותה ויחס החברה ואנשים מסוימים אליה

      ''

        21/4/13 19:54:

      צטט: Lisi-strata 2013-04-19 10:15:35

      יכולתי לכתוב פה ספר שלם כתגובה...אבל אין לי כח...אז רק קצת:

      מטפלת לאחרונה במישהו לא ממש זקן שחלה באלצהיימר -זה עוד יותר נורא..

      והשבוע נכנס למקום מוגן - מנסה להתייחס שם לא רק אליו - גם לאלה שאיתו - בדרגות שונות.

      ואת צודקת - ההבנה לנשמה אילמת - זה בא גם מההבנה לחיות - זה הולך ביחד.

      ברגע זה ישנה על  זרועי השמאלית, ליד המקלדת

      חתולתי הזקנה בת לפחות 15 אם לא יותר -

      נאספה עם גוריה לפני כ-14שנה - כך שאיני יודעת בת כמה היא בדיוק.

      הכי מתוקה ואוהבת זאת

      רק כל הזמן רוצה לאכול גם - בעיה של זקנים,כנראה :)

      אחת הפעילויות המעניינות של היום...

      הזקנה האחרת שהיתה לנו - ילידת 95 - אבל גם בריאה עד מותה,

      מתה בשנתה בשנה שעברה -

      פשוט התכנסה תחת אחת המיטות על שק שינה ופרחה לה...תמים

      כמו שגם כתבת -

      יש זקנים נרגנים ויש נחמדים - האופי האמיתי יוצא עם הזקנה - ביחוד בדמנציה

      אבל זה גם תלוי בסוג הטיפול מסביב...

      אמי, למשל שלמזלי היתה דמנטית רק ב-4 שנות חייה האחרונות, המיותרות  -

      חיה עד 93 לגמרי בסדר - פיזית ושכלית...

      עד אז היתה יקית עליזה , מעוניינת ומתעניינת

      אם כי היתה לה בקורתיות לא נעימה- מהצד הפולני שלה:)

      לקראת הסוף - נשאר רק זה..

      שרדנוחיוך

       

      תודה רבה ליזי לתגובה מעומק הלב והבטן. כואב הלב לראות לפעמים את כל אלה הנטושים, את המבט הכבוי הזה.

      ''

        21/4/13 19:49:

      צטט: אמינות 2013-04-18 18:36:45

      הצלחת ל"פצוע" אותי, במי שאת ולו רק בגלל העובדה שהשקעת זמן ומחשבה בפוסט שכזה....

      רואה זאת כמחמאה.

      חבל שאינני מצליחה ולו לשרוט קלות את מי שאליהם מופנה הפוסט הזה, לנוטשים לסוגיהם. 

      ''

        21/4/13 19:37:

      צטט: סיגלשטיבלמן דרעי 2013-04-18 17:39:43

      מאד מרגש... הכל עניין של חינוך, הכרחי לחנך את ילדינו מגיל מאד צעיר לקבל ולכבד קשישים, מבוגרים, הורים, בעלי חיים, ילדים, בעלי מוגבלויות, את הסביבה שהם חיים בה...את כל השונה מהם...כשאני רואה את יחס ילדיי לכל אלה אני יודעת שעשיתי משהו טוב בחיי...

      הילד הקטן והאיש הזקן/של סילברסטיין

      לפעמים הכפית נופלת לי", אמר הילד הקטן. "גם לי", ענה לו הזקן, "זה קורה מזמן לזמן." לחש הילד, "לפעמים נרטבים לי המכנסים." "גם לי זה קורה," ענה הזקן עם חיוך על השפתיים. אמר הילד הקטן, "יוצא לי די הרבה לבכות." אמר לו הזקן, "גם לי זה יכול לפעמים לקרות." שאל הילד, "ואתה יודע מה הכי כואב? נדמה לי שהמבוגרים בכלל לא שמים אלי לב". ועל כתפו הרגיש הילד י ד צנומה, חמה, זקנה. "אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון," אמר הסב בהבנה.

      ---

      תודה

      ומהנסיך הקטן: המבוגרים מתעלמים מדברים חשובים

      ''

       

        21/4/13 19:29:

      צטט: חופר סדרתי :) 2013-04-18 16:27:57

      אהבתי את השילוב של הזקנה בכמה נושאים :)

      תודה, שמחה ששמת לב. 

      ''

        21/4/13 19:28:

      צטט: צוריאל צור 2013-04-18 15:35:47

      מזדהה עם כול מילה שכתבת. אכן אנו חים בחברה שמקדשת וסוגדת ליופי, נעורים ובריאות.וכול מי שלא נמצא בקטגוריה הזו, נדחק לשוליים. אנשים שכמהים כמו כול אדם למילה טובה, יחס , מגע אוהב . וכמה שהם יודעים להעריך ולהוקיר את המעט הזה כאשר מישהו מעניק להםאת זה.

      ''

      לא מבינה לפעמים אנשים, הם חושבים שהם מחוסנים? שהם אף פעם לא יהיו במצבים שיזדקקו לאוזן קשבת? לעזרה?

       

        21/4/13 19:26:

      צטט: אסתר רבקה 2013-04-18 15:35:09

      זקנה היא חלק מהחיים שלא מבושש להגיע לפתחו של כל אחד.מודעות אליה וקבלתה אצל הזולת ואצלנו תביא להבנת עומקם וניסיונם של החיים אותנו

      תודה אסתר רבקה, שמחתי לראות שביקרת והשארת עקבות. את מוזמנת תמיד. צוחק

        21/4/13 19:25:

      צטט: ארזעמירן 2013-04-18 13:45:04

      החברה העכשווית מאוד לא טולרנטית להזדקנות. נדמה שזה הפשע הגדול ביותר שניתן לבצע חברתית - להזדקן. וזה מגוחך במיוחד לאור העובדה שכולנו נהיה שם. איש לא יינצל. כשאנחנו, חברתית ותרבותית, מעלימים את הזיקנה וייצוגיה מהנוף שלנו, אנחנו בעצם גוזרים את הדין גם עלינו.

      לא רק להזדקנות, גם לחוסר ישע, לעדינות, לרגישות - הבהמיות והגסות והבריונות שולטים במציאות של ימינו.כסף

       

        21/4/13 19:23:

      צטט: נועהר 2013-04-18 12:49:35

      כל כך נוגע...

      מזכיר לי את סבא שלי..

      יש לו כלבה נהדרת

      הם מטילים יחד והיא שומרת עליו..

      מודדת צעדים מקפידה ללכת איתו צעד בצעד..

      מידי פעם היא מרימה את ראשה בודקת שהכל בסדר..

      הוא מחייך אליה מלטף והם ממשיכים הלאה..

      הקשר המיוחד הזה בניהם כל פעם מרגש אותי מחדש..

      --

      כן, אני יודעת, היה סיפור כזה בין כלבי הראשון עליו השלום בוקסר אימתני ורגיש ועדין ואבי האהוב ז"ל. הם היו מאד רגילים אחד לשני ועם קשר.

      מתגעגת אליהם כל כך.מזעיף את הפה 

        21/4/13 19:21:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-04-18 12:15:32

      תודה בונבונייטה. חבל שפעם נהג הצירוף: זקן חכם והיום, חברתי המבוגרת ממני, משבקשה לשבת בקדמת האוטובוס גורשה ע"י מתבגרת בנוסח "עדיף שתלכי לבית אבות".

      --

      סתם ילדונת טפשה וחצופה, יש הרבה כאלה. מה שאני לא מבינה מדוע חברתך ביקשה לשבת דווקא בקידמת האוטובוס אם יש מקומות פנויים מאחור קצת...... הסנני

        21/4/13 19:19:

      צטט: אינדיאנית על ענן 2013-04-18 10:32:29

      ריגשת אותי! אוהבת אותך על הרגישות הזו שבך..

      שמחה לראות התבטאות שלך, יאללה, תעמיסי, תגיבי איך שאת מרגישה, תמיד. חיוך

        21/4/13 19:18:

      צטט: רומפיפיה 2013-04-18 09:18:30

      את כל כך מרגשת

      בכל נושא בו את נוגעת

      זוכרת את הורי הקשישים בערוב ימיהם

      את נוגעת  בי בזכרונות מיוחדים  ובלתי נשכחים

      בונבוניירה

      -

      איזה מזל שאני לא לידך הייתי יכולה לדקדק אותך עד שהיית מתפוצצת מצחוק. לשון בחוץ 

        21/4/13 19:16:

      צטט: ~בועז22~ 2013-04-18 08:46:31

      רשומה רגישה ונוגעת. וברשותך..., כדי לסגור איזו שהוא מעגל: ראיתי, ויותר מפעם אחת, איך קשיש מתנהג אל חיית המחמד שלו. סוג של נאמנות הדדית והבנה מוחלטת בין השניים. מדהים!

       

      --

      כן, גם אני , יש כמה תמונות מקסימות כאלה מתרוצצות ברשת, אכן נוגע ומרגש.

        21/4/13 19:12:

      צטט: יעל מ 2013-04-18 08:06:08

      החכמתי מהפוסט הזה!

      לכבוד לי  נבוך 

        21/4/13 19:11:

      צטט: למדנית 2013-04-18 07:31:59

      תודה על הפוסט הרגיש והחומל, בונבונייטה. הכתבה על העורבני הלבקן ריגשה אותי במיוחד לא רק בגין העורבני. הוזכר בה המשורר שהלך לאחרונה לעולמו אלישע פורת שהיתה לי זכות לכתוב על ספר השירה האחרון שלו.

      --

      העיקר שנגעתי במשהו שם בפנים, מה כ'פת לי איך ולמה....קריצה

       

        21/4/13 19:08:

      צטט: shabat shalom 2013-04-18 06:22:27

      אנשים (בלי קשר לגילם) שרעים לבעלי החיים הם רעים גם לבני האדם. ברור. אנשים רעים לבני אדם עשויים להיות טובים לבעלי החיים (מתוך אינטרס אישי שלהם). לא?

      -

      בדיוק, ולפעמים כשהאינטרס הזה לגבי בעלי חיים נגמר הם זורקים אותם מהבית כי כבר אינם יכולים להפיק מהם כלום והם לטורח עליהם. 

      לפעמים דפוס החשיבה והפעולה הזה קיים גם לגבי בני אדם.

      ''

        21/4/13 18:59:

      צטט: מיכאל 1 2013-04-17 23:36:30

      כבוד לזקנים, זו ראשית חכמה, וכמובן גם דרך ארץ. לצערי, המציאות אצלנו הרבה יותר עגומה. חלק מן הנוער כנראה שוכח שגם יומו יגיע. בבתי הספר לא משוחחים על נושא זה עם התלמידים. ואם כן - זה בוודאי לא מספיק. יפה שהעלית נושא חשוב זה.

      אכן כך. המצב כיום נוראי בעיניי. ועדיין אני מדברת על נטישה בלבד, ולא על אלימות כלפי זקנים וקשישים וחסרי ישע, זה בעיני מביש בליגה שונה. כאן מה שמזעזע יותר מכל הקלות והאדישות בה אנשים עושים זאת. 

      ''

        21/4/13 18:56:

      צטט: מוטיש_ 2013-04-17 23:29:35

      "אל תשליכני לעת זקנה" מילים ולחן: אביהו מדינה. http://www.youtube.com/watch?v=cN8BjWxI_N0 בהכללה היחס לזקן בחברה דורסני. וראוי לאמץ ערכים מהמסורת שלנו כמו "והדרת פני זקן" , "לפני שיבה תקום". באשר למבט הרגיש שניחנת בו. אשרייך.

      תודה, שנזכה תמיד ולא נזדקק

      '' 

        21/4/13 18:55:

      צטט: באבא יאגה 2013-04-17 23:29:14

      גם אנחנו בדרך לשם

      בדיוק, לכן אני כל כך תוהה על אלה שנוטשים בצורה איומה כזו אם הם שכחו את זה שגם הם יהיו פעם במקום הזה....

        21/4/13 18:51:

      צטט: פיציקי 2013-04-17 23:13:34

      כאחת שעובדת עם הגיל השלישי, מזדהה עם כל מילה שלך . באופן כללי, לא משנה העובדה האם אתה מוקף באוהביך או סתם ערירי ובודד- כי בסופו של דבר/יום אתה נשאר תמיד לבד . הבדידות , העצב והצער תמיד נטועים בתוכינו ובתוך בדידותינו . כמילות השיר : " אדם בתוך עצמו הוא גר .. "

      --

      כן, יש בזה הרבה. ועוד יותר בשביל סיבה זו גם כן, צריך להמנע מלגרום לזה במכוון לגבי יצורים חיים אחרים, ולא להשליכם כאין חפץ בזקנתם כי "נמאס" מזעיף את הפה

        21/4/13 18:49:

      צטט: סגנון 2013-04-17 23:07:18

      בוני יקרה,

      כהרגלך את נוגעת בלבבות רבים.

      הזיקנה שעוברת דרך כל יצור חי, שוחקת בגופם ומגבילה יכולות,

      גם אוספת ניסיון וחוכמה של חיים נוספים. מוזר איך אנשים מגיבים

      באופן כה שונה אליה ?

       אצל חיות בר לפעמים מכבדים את הזקנים ולפעמים מניחים להם

      למות בבדידות בשקט. כנראה שהמוות לא עושה עליהם כל כך רושם

      כמו עלינו. באופן טבעי אנחנו רוצים לעזור לחלש חסר יכולת או מוגבל,

      אבל גם כי אנחנו יודעים שתורנו יגיע ומאוד היינו רוצים שיתייחסו

      אלינו באופן דומה כמו סוג של מסורת.

       חיות עזובות זקנות (כלבים בעיקר, כי לא רואים חתולים עזובים),

      שוברות כל לב נורמלי. בכלל כלבים נטושים אמורים להפריד בין אנשים

      עם לב לכל השאר..... אולי ככה בוחנים אותנו מבלי שנדע ?

       חלמתי שאם יום אחד אהיה ביל גייטס, לא יהיו יותר כלבים עזובים בעולם.
      --

      צודק. וצודק שבעתיים בשל מה שכתבת - שוברות כל לב נורמלי. גם אני חושבת כך כמובן, אך כנראה שגם נורמלי כמו כל דבר הוא יחסי.....

      ''

       


       

        21/4/13 18:47:

      צטט: סירפד מתוק 2013-04-17 22:38:37

      בתור קשיש אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת בדם ליבך, בונבונית.

      בעיני בנות ובני טיפשעשרה כולנו קשישים סירפד יקר קריצה

        21/4/13 18:45:

      צטט: שיח אחר 2013-04-17 22:19:06

      ניחנת ברגישות יתרה בכל הקשור לבשר ודם...אשרייך תבורכי !!

      נבוך 

      את גדולה...
        20/4/13 18:24:
      לצערי, מכירה גם מקרוב אצל בני המשפחה הקרובה את תמונות הזקנה ... אסור לנו לשכוח , אנחנו לא בני-אלמוות . רק לא לגרום לסבל לקרובים לנו .
        20/4/13 12:08:
      קצת יחס וחמלה והכל סביבנו היה נראה אחרת....
        19/4/13 19:30:

      צטט: barami 2013-04-17 21:35:08

      בונבונייטה יקרה ערב טוב לך אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני - כמה שזה נכון וכמה שזה עצוב - כשהזקנה קופצת עלינו "לפתע פתאום" - הם חוזרים להיות ילדים בדרך התנהגותם- ולפעמים את לא יודעת את מי את מגדלת כואב ועצוב

      כן....בשביל זה ולכן הנטישה כל כך בזויה ונוראה בעיני.

      ''

       

        19/4/13 19:24:

      צטט: HagitFriedlander 2013-04-17 21:14:04

      את נהדרת ומרגשת את...

       ''

        19/4/13 19:24:

      צטט: בני יעקבי 2013-04-17 21:04:49

      עד כמה שזה בנאלי, אני יכול לסכם: "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני" (תהילים) - וזה כמובן נכון לחסרי ישע על שתי רגליים ( הליכון לפעמים) וגם להולכים על ארבע.

      --

      בדיוק זה נכון בכלל - לגבי כולם, כל יצור שנשמה בו וחיים.

       

      ''

        19/4/13 19:22:

      צטט: * חיוש * 2013-04-17 19:55:38

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      את הספקת להכיר אותי קצת (-:

      מצטרפת לכל מילה שכתבת

      לנהוג בחמלה לקשישים האנשים ולבעלי החיים הקשישים

      לאלו ולאלו - לא לנהוג בהם כחפץ שאין צורך בו.... רק כי הזקנה באה עליהם

      תודה על הכתבה הזו עם האישה הקשישה

      חבל שהוא באנגלית - אבל הסתדרתי (-:

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירתי

      -

      תודה חיוש יקרה

      '' 

        19/4/13 17:09:
      פוסט כה נכון מרגש ומזעזע
        19/4/13 16:06:
      שאלוהים יחוס. אמי ז"ל חלתה באלצהיימר. המראות של הזקנה שאני ראיתי לעולם לא ירפו ממני. קול ענות חלושה פשוט. :(
        19/4/13 15:27:
      תודה על הפוסט המושקע. הזקנה היא תפיסה. נכון שהגוף נחלש , מגיעות מחלות שהן אובייקטיביות לירידה בתפוקת הגוף. יחד עם זאת, הגוף המזדקן מחזיק בפנים נשמה שהיא ללא גיל ספציפי. דווקא במקרים של חולי אלצהיימר זה יוצא ללא בקרה וגבולות ולכן אצלם ניתן לראות זאת ללא מסננת. תודה לך על הפוסט מעורר המחשבה, כמו תמיד אצלך, אי אפשר רק לקרוא בלי להישאר עם גירוי מחשבתי. שבת טובה
        19/4/13 11:05:
      פוסט מושקע, מעולה ומרגש.
        19/4/13 10:15:

      יכולתי לכתוב פה ספר שלם כתגובה...אבל אין לי כח...אז רק קצת:

       

      מטפלת לאחרונה במישהו לא ממש זקן שחלה באלצהיימר -זה עוד יותר נורא..

      והשבוע נכנס למקום מוגן - מנסה להתייחס שם לא רק אליו - גם לאלה שאיתו - בדרגות שונות.

      ואת צודקת - ההבנה לנשמה אילמת - זה בא גם מההבנה לחיות - זה הולך ביחד.

       

      ברגע זה ישנה על  זרועי השמאלית, ליד המקלדת

      חתולתי הזקנה בת לפחות 15 אם לא יותר -

      נאספה עם גוריה לפני כ-14שנה - כך שאיני יודעת בת כמה היא בדיוק.

      הכי מתוקה ואוהבת זאת

      רק כל הזמן רוצה לאכול גם - בעיה של זקנים,כנראה :)

      אחת הפעילויות המעניינות של היום...

       

      הזקנה האחרת שהיתה לנו - ילידת 95 - אבל גם בריאה עד מותה,

      מתה בשנתה בשנה שעברה -

      פשוט התכנסה תחת אחת המיטות על שק שינה ופרחה לה...תמים

       

      כמו שגם כתבת -

      יש זקנים נרגנים ויש נחמדים - האופי האמיתי יוצא עם הזקנה - ביחוד בדמנציה

      אבל זה גם תלוי בסוג הטיפול מסביב...

      אמי, למשל שלמזלי היתה דמנטית רק ב-4 שנות חייה האחרונות, המיותרות  -

      חיה עד 93 לגמרי בסדר - פיזית ושכלית...

      עד אז היתה יקית עליזה , מעוניינת ומתעניינת

      אם כי היתה לה בקורתיות לא נעימה- מהצד הפולני שלה:)

      לקראת הסוף - נשאר רק זה..

      שרדנוחיוך

        18/4/13 20:36:
      רגיש ומרגש
        18/4/13 20:22:

      צטט: דוקטורלאה 2013-04-17 22:26:09

      נפריד בין בעלי חיים ובין אנשים.

      מה זה "נפריד"? אני לא מפרידה לעניין זה , כמובן שאת יכולה להפריד כרצונך.

      גם ילדים וצעירים יכולים להיות רחמנים לגבי בעלי חיים קשישים ולטפל בהם כיאות.

      בודאי אמרתי שלא?

      מי שאינו מתחשב בכלב בכל גיל בוודאי לא ירחם על כלב זקן ונכה. זקנים אנושיים הם אופרה אחרת. כאן אפשר לראות צעירים נחמדים הדואגים לקשישים, גם אלה שאינם בני משפחתם. אבל באופן כללי אנשים צעירים מתקשים להבין את הזקן. את חששותיו, את חשדנותו, את עקרונותיו עליהם לא יוותר, ועוד.

      נכון, גם אני ציינתי שלמדתי זאת לעומק יותר בשל נסיון לא עלינו ובזכות בעלי החיים ברבות השנים.

      עם העלייה בגיל, מתפתחת הבנת הקשיש במידה רבה. אבל, כאן ניראה הכללה. לא התייחסות לבעייה מסויימת, אלא משהו כגון:"מה אתה רוצה, אתה כבר קשיש, ויש לך כל מיני מחלות, זה טבעי, לא?". החינוך לסיוע לקשיש צריך להתחיל בבית, מקרובי המשפחה האהובים על הצעיר. יחד עם זאת, צריך לחנך את הצעיר לנימוס כלפי הקשיש. לא כל אחד מסוגל בגיל צעיר לקבל את הקשיש ולהתנהג אליו כראוי. לפחות שלא יעליב אותו. נחמד מאד לצטט סיסמאות ברוח קירוב הקשיש ודאגה לו, אבל בפועל - יש מרחק רב בין הסיסמא והפעילות בשדה.

      אם ילד מדי פעם יצטרך לעזור לסבא ולסבתא ולא רק חינוך על יבש, אם יהיה לו נסיון עם זה אני בטוחה שזה ישפיע גם על יחסו לקשישים אחרים.

      ולסיום, בבית אבות, ייטיבו לעבוד אנשים צעירים ובגיל הביניים. מדוע? הזקנה רחוקה מהם והם עוסקים ברווחת הקשיש כעבודה לכל דבר ועניין. אנשים מבוגרים, אפילו הם בריאים לא ייטיבו לפעול ולעבוד בבית אבות, ובמיוחד לא בבית אבות סיעודי, הם מלאי חרדה כי יומם קרב ובא, והם ירגישו, יראו ויצטרכו לסיוע כמו אלה בהם הם מטפלים עכשיו. רציתי להראות כי הנושא הזה אינו פשוט כלל ועיקר, והטפות לא תסעיינה לשיפור המצב.

      לא מבינה איך הגעת לנושא הזה כשנושא הפוסט היה באמת אחר לגמרי ולא בכיוון.

      זה שהנושא אינו פשוט אני הרי יודעת, והטפות? יותר מלעסוק בכך שפכתי את הלב מה אני חושבת ומרגישה, שכל אחד יקח מזה מה שהוא רואה בזה, כמו מראה, כל אחד רואה ומרגיש למקרא הדברים קצת שונה. 

        18/4/13 19:19:
      כתבת יפה... מרגש..
        18/4/13 18:36:
      הצלחת ל"פצוע" אותי, במי שאת ולו רק בגלל העובדה שהשקעת זמן ומחשבה בפוסט שכזה....

      מאד מרגש... הכל עניין של חינוך, הכרחי לחנך את ילדינו מגיל מאד צעיר לקבל ולכבד קשישים, מבוגרים, הורים, בעלי חיים, ילדים, בעלי מוגבלויות, את הסביבה שהם חיים בה...את כל השונה מהם...כשאני רואה את יחס ילדיי לכל אלה אני יודעת שעשיתי משהו טוב בחיי...



      הילד הקטן והאיש הזקן/של סילברסטיין

      לפעמים הכפית נופלת לי", אמר הילד הקטן. "גם לי", ענה לו הזקן, "זה קורה מזמן לזמן." לחש הילד, "לפעמים נרטבים לי המכנסים." "גם לי זה קורה," ענה הזקן עם חיוך על השפתיים. אמר הילד הקטן, "יוצא לי די הרבה לבכות." אמר לו הזקן, "גם לי זה יכול לפעמים לקרות." שאל הילד, "ואתה יודע מה הכי כואב? נדמה לי שהמבוגרים בכלל לא שמים אלי לב". ועל כתפו הרגיש הילד י ד צנומה, חמה, זקנה. "אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון," אמר הסב בהבנה.

        18/4/13 17:30:

      אהבתי את הכתיבה שלך,

      את האכפתיות והרגש.

      מסכימה איתך.

        18/4/13 17:20:
      כבר כתבו על זה: אל תשליכני לעת זקנה....
        18/4/13 16:27:
      אהבתי את השילוב של הזקנה בכמה נושאים :)
        18/4/13 15:35:
      מזדהה עם כול מילה שכתבת. אכן אנו חים בחברה שמקדשת וסוגדת ליופי, נעורים ובריאות.וכול מי שלא נמצא בקטגוריה הזו, נדחק לשוליים. אנשים שכמהים כמו כול אדם למילה טובה, יחס , מגע אוהב . וכמה שהם יודעים להעריך ולהוקיר את המעט הזה כאשר מישהו מעניק להםאת זה.
        18/4/13 15:35:
      זקנה היא חלק מהחיים שלא מבושש להגיע לפתחו של כל אחד.מודעות אליה וקבלתה אצל הזולת ואצלנו תביא להבנת עומקם וניסיונם של החיים אותנו
        18/4/13 14:55:
      אהבתי!
        18/4/13 13:45:
      החברה העכשווית מאוד לא טולרנטית להזדקנות. נדמה שזה הפשע הגדול ביותר שניתן לבצע חברתית - להזדקן. וזה מגוחך במיוחד לאור העובדה שכולנו נהיה שם. איש לא יינצל. כשאנחנו, חברתית ותרבותית, מעלימים את הזיקנה וייצוגיה מהנוף שלנו, אנחנו בעצם גוזרים את הדין גם עלינו.
        18/4/13 12:49:

      כל כך נוגע...

      מזכיר לי את סבא שלי..

      יש לו כלבה נהדרת

      הם מטילים יחד והיא שומרת עליו..

      מודדת צעדים מקפידה ללכת איתו צעד בצעד..

      מידי פעם היא מרימה את ראשה בודקת שהכל בסדר..

      הוא מחייך אליה מלטף והם ממשיכים הלאה..

      הקשר המיוחד הזה בניהם כל פעם מרגש אותי מחדש..

      ועוד משהו - אני רואה שתמונותיי טרם שוחזרו אז נראה שאמנע מפעילות עד תיקון התקלה. :))
      תודה בונבונייטה. חבל שפעם נהג הצירוף: זקן חכם והיום, חברתי המבוגרת ממני, משבקשה לשבת בקדמת האוטובוס גורשה ע"י מתבגרת בנוסח "עדיף שתלכי לבית אבות".
        18/4/13 11:38:
      מרגש כתבת
      ריגשת אותי! אוהבת אותך על הרגישות הזו שבך..
        18/4/13 09:18:

      את כל כך מרגשת

      בכל נושא בו את נוגעת

      זוכרת את הורי הקשישים בערוב ימיהם

      את נוגעת  בי בזכרונות מיוחדים  ובלתי נשכחים

      בונבוניירה

        18/4/13 08:46:
      רשומה רגישה ונוגעת. וברשותך..., כדי לסגור איזו שהוא מעגל: ראיתי, ויותר מפעם אחת, איך קשיש מתנהג אל חיית המחמד שלו. סוג של נאמנות הדדית והבנה מוחלטת בין השניים. מדהים!
        18/4/13 08:06:
      החכמתי מהפוסט הזה!
        18/4/13 07:31:
      תודה על הפוסט הרגיש והחומל, בונבונייטה. הכתבה על העורבני הלבקן ריגשה אותי במיוחד לא רק בגין העורבני. הוזכר בה המשורר שהלך לאחרונה לעולמו אלישע פורת שהיתה לי זכות לכתוב על ספר השירה האחרון שלו.
        18/4/13 06:33:
      אהבתי מאוד תודה רבה !!!
        18/4/13 06:22:
      אנשים (בלי קשר לגילם) שרעים לבעלי החיים הם רעים גם לבני האדם. ברור. אנשים רעים לבני אדם עשויים להיות טובים לבעלי החיים (מתוך אינטרס אישי שלהם). לא?
        18/4/13 00:46:
      תודה ששיתפת וריגשת צחית
        17/4/13 23:36:
      כבוד לזקנים, זו ראשית חכמה, וכמובן גם דרך ארץ. לצערי, המציאות אצלנו הרבה יותר עגומה. חלק מן הנוער כנראה שוכח שגם יומו יגיע. בבתי הספר לא משוחחים על נושא זה עם התלמידים. ואם כן - זה בוודאי לא מספיק. יפה שהעלית נושא חשוב זה.
        17/4/13 23:29:
      "אל תשליכני לעת זקנה" מילים ולחן: אביהו מדינה. http://www.youtube.com/watch?v=cN8BjWxI_N0 בהכללה היחס לזקן בחברה דורסני. וראוי לאמץ ערכים מהמסורת שלנו כמו "והדרת פני זקן" , "לפני שיבה תקום". באשר למבט הרגיש שניחנת בו. אשרייך.
        17/4/13 23:29:
      גם אנחנו בדרך לשם
        17/4/13 23:13:
      כאחת שעובדת עם הגיל השלישי, מזדהה עם כל מילה שלך . באופן כללי, לא משנה העובדה האם אתה מוקף באוהביך או סתם ערירי ובודד- כי בסופו של דבר/יום אתה נשאר תמיד לבד . הבדידות , העצב והצער תמיד נטועים בתוכינו ובתוך בדידותינו . כמילות השיר : " אדם בתוך עצמו הוא גר .. "
        17/4/13 23:07:

      בוני יקרה,

      כהרגלך את נוגעת בלבבות רבים.

      הזיקנה שעוברת דרך כל יצור חי, שוחקת בגופם ומגבילה יכולות,

      גם אוספת ניסיון וחוכמה של חיים נוספים. מוזר איך אנשים מגיבים

      באופן כה שונה אליה ?

       

        אצל חיות בר לפעמים מכבדים את הזקנים ולפעמים מניחים להם

      למות בבדידות בשקט. כנראה שהמוות לא עושה עליהם כל כך רושם

      כמו עלינו. באופן טבעי אנחנו רוצים לעזור לחלש חסר יכולת או מוגבל,

      אבל גם כי אנחנו יודעים שתורנו יגיע ומאוד היינו רוצים שיתייחסו

      אלינו באופן דומה כמו סוג של מסורת.

       

        חיות עזובות זקנות (כלבים בעיקר, כי לא רואים חתולים עזובים),

      שוברות כל לב נורמלי. בכלל כלבים נטושים אמורים להפריד בין אנשים

      עם לב לכל השאר..... אולי ככה בוחנים אותנו מבלי שנדע ?

       

        חלמתי שאם יום אחד אהיה ביל גייטס, לא יהיו יותר כלבים עזובים בעולם.

       


        17/4/13 22:38:
      בתור קשיש אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת בדם ליבך, בונבונית.
        17/4/13 22:26:
      נפריד בין בעלי חיים ובין אנשים. גם ילדים וצעירים יכולים להיות רחמנים לגבי בעלי חיים קשישים ולטפל בהם כיאות. מי שאינו מתחשב בכלב בכל גיל בוודאי לא ירחם על כלב זקן ונכה. זקנים אנושיים הם אופרה אחרת. כאן אפשר לראות צעירים נחמדים הדואגים לקשישים, גם אלה שאינם בני משפחתם. אבל באופן כללי אנשים צעירים מתקשים להבין את הזקן. את חששותיו, את חשדנותו, את עקרונותיו עליהם לא יוותר, ועוד. עם העלייה בגיל, מתפתחת הבנת הקשיש במידה רבה. אבל, כאן ניראה הכללה. לא התייחסות לבעייה מסויימת, אלא משהו כגון:"מה אתה רוצה, אתה כבר קשיש, ויש לך כל מיני מחלות, זה טבעי, לא?". החינוך לסיוע לקשיש צריך להתחיל בבית, מקרובי המשפחה האהובים על הצעיר. יחד עם זאת, צריך לחנך את הצעיר לנימוס כלפי הקשיש. לא כל אחד מסוגל בגיל צעיר לקבל את הקשיש ולהתנהג אליו כראוי. לפחות שלא יעליב אותו. נחמד מאד לצטט סיסמאות ברוח קירוב הקשיש ודאגה לו, אבל בפועל - יש מרחק רב בין הסיסמא והפעילות בשדה. ולסיום, בבית אבות, ייטיבו לעבוד אנשים צעירים ובגיל הביניים. מדוע? הזקנה רחוקה מהם והם עוסקים ברווחת הקשיש כעבודה לכל דבר ועניין. אנשים מבוגרים, אפילו הם בריאים לא ייטיבו לפעול ולעבוד בבית אבות, ובמיוחד לא בבית אבות סיעודי, הם מלאי חרדה כי יומם קרב ובא, והם ירגישו, יראו ויצטרכו לסיוע כמו אלה בהם הם מטפלים עכשיו. רציתי להראות כי הנושא הזה אינו פשוט כלל ועיקר, והטפות לא תסעיינה לשיפור המצב.
        17/4/13 22:19:
      ניחנת ברגישות יתרה בכל הקשור לבשר ודם...אשרייך תבורכי !!
        17/4/13 22:18:
      מרגש.
        17/4/13 21:35:
      בונבונייטה יקרה ערב טוב לך אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני - כמה שזה נכון וכמה שזה עצוב - כשהזקנה קופצת עלינו "לפתע פתאום" - הם חוזרים להיות ילדים בדרך התנהגותם- ולפעמים את לא יודעת את מי את מגדלת כואב ועצוב
        17/4/13 21:14:
      את נהדרת ומרגשת את...
        17/4/13 21:04:
      עד כמה שזה בנאלי, אני יכול לסכם: "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני" (תהילים) - וזה כמובן נכון לחסרי ישע על שתי רגליים ( הליכון לפעמים) וגם להולכים על ארבע.
        17/4/13 19:55:

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      את הספקת להכיר אותי קצת (-:

      מצטרפת לכל מילה שכתבת

      לנהוג בחמלה לקשישים האנשים ולבעלי החיים הקשישים

      לאלו ולאלו - לא לנהוג בהם כחפץ שאין צורך בו.... רק כי הזקנה באה עליהם

      תודה על הכתבה הזו עם האישה הקשישה

      חבל שהוא באנגלית - אבל הסתדרתי (-:

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירתי

      ארכיון