כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    מוות לתאצ'ר יחי התאצ'ריזם

    1 תגובות   יום חמישי, 18/4/13, 00:29

    ''

     

    אמש בלונדון, הובאה ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר למנוחות. מאז מותה התפרסמו מספר כתבות על השפעתה הרבה של תא'צר על התרבות הפופולרית  כאשר הדגש שלהן התמקד כמעט תמיד בעויינות שהיא עוררה בקרב יוצרים, אמנים, זמרים ואנשי קולנוע בבריטניה.

     

    ללא ספק ביטוי המחאה נגד מדיניותה של תאצ'ר באמנות הפופולרית הם רבים וחלקם אף הצליחו, לא רק סתם להשמיצה או לייחל למותה, אלא גם להציג  את הצד האפל של מדיניותה  החברתית-כלכלית. יחד עם זאת, עיון נוסף בתרבות הפופולרית הבריטית יכול לסייע לנו למעשה לזהות את ניצחונה של תאצ'ר לא רק ברובד הכלכלי אלא גם במאבק על נשמתה ודמותה של החברה הבריטית.

     

    על בימות לונדון מוצגת כבר כמה שנים, גרסת מחזמר מצליחה לסרט הקולנוע שובר הקופות  משנת 2000 בילי אליוט. מיד לאחר היוודע דבר מותה של תאצ'ר אף התקיים משאל בקרב צופי ההצגה, האם  יש להסיר מן המחזמר את שיר הגנאי "חג

    מולד שמח גברת תאצ'ר" המייחל למותה הקרב "כולנו חוגגים היום, כי כל יום שעובר מקרב את מותך". הצופים הצביעו נגד הסרת השיר והסיפור הוצג כעוד דוגמא למערכת היחסים השלילית של בריטניה ובת החנווני. 

     

    ''

     

    אך דווקא הסיפור של בילי אליוט שהוצג כחלק מיצירה אנטי תאצ'ריסטית מבטא טוב יותר מכל דוגמא אחרת את האופן שבו תאצ'ר הדמות אולי נחקקה באופן שלילי בתודעה, אך המדיניות שלה נתפסת כיום בעיני רבים לא רק כהכרחית אלא כחיובית ומשחררת. למעשה בחינה מקרוב של הסרט בילי אליוט, מגלה כי הוא מגלם בתוכו את כל האמונות שלמענן יצאה תאצ'ר למסע הצלב שלה, ולכן הסרט אולי משלם מס שינאה לתאצ'ר האדם אך בו בעת מחבק בשתי ידיו את התאצ'ריזם.

     

    בילי אליוט הוא סיפורו של נער הגדל בעיירת כורים, המגלה, במקרה, את אהבתו לריקוד ומחליט לממש את חלומו להפוך לרקדן למרות התנגדותה הנחרצת של הסביבה לרעיון זה. עלילת הסרט מתרחשת בעת ההפגנות הגדולות של אמצע שנות השמונים, אשר ניסו להיאבק נגד המדיניות של תאצ'ר לסגור את המכרות. כך סיפורו של אליוט להגשמה אישית מוצג על רקע היחלשותה ולבסוף העלמותה של בריטניה הישנה. בריטניה של תעשייה כבדה וארגוני עובדים חזקים. בריטניה שמרנית ולא רלוונטית, גברית ומנותקת מן המציאות המשתנה. בילי אליוט, מן הבחינה הזו, הוא המחר, הילד שרוצה להגשים את חלומותיו. סמלה של בריטניה חדשה, שלא רוצה עוד לכרות פחם, בריטניה שרוצה לפרוש כנפיים לממש את עצמה. בילי אליוט מייצג את הצורך של החברה שהביאה לעולם את המהפכה התעשייתית להתעשת ולהבין שהעידן התעשייתי תם ושהיא צריכה להמציא את עצמה מחדש.

     

    הסרט מתחיל בחוג האגרוף של בילי. זהו הספורט שבו מתאמנים נערים צעירים, כפי שעשו לפניהם אחיהם הגדולים וכפי שעשו אבותיהם. זהו ספורט גברי, המכין אותך לחיים, המכין אותך לעולם של עבודה פיזית, זהו חלק מתהליך ההכשרה של כורה. אבל ההפגנות והשביתות שמטלטלות את בריטניה כבר מובילות לשינוי. בפינת אולם הספורט, מחוסר מקום, מתמקם חוג הבלט של גברת ווליקסון, שבמהרה ימשוך את תשומת הלב של בילי וישנה את מסלול חייו.

     

    כאשר אביו של בילי יגלה שבמקום ללכת לשיעורי אגרוף, בילי הולך לחוג בלט, הוא יאסור עליו להמשיך בכך. האב קשה היום של בילי, מייצג, כמובן, את העולם הישן, הוא לא רלוונטי, הוא שובת נגד סגירת המכרה והאבוד ומנסה למנוע מבנו לממש את עצמו, הוא למעשה מסרב להבין שהזמנים השתנו. לעומתו בעלה של המורה למחול, מבין זאת מן ההתחלה ודוחף אותו להתמודד עם אביו ולא לוותר. "הוא לא יכול למנוע ממך לרקוד" אומר מר וולקיסון. גם בהקשר של השביתה הוא ספקני, "הרי אין להם סיכוי, המכרה לא כלכלי לכן הם יפסידו. איזה הגיון יש להמשיך ולכרות פחם, אם יותר יקר לייצר אותו מאשר למכור אותו"?

     

    בילי נקרע בין שני העולמות הללו, בין המחויבות למשפחה לחלומו הפרטי, בין ההצעה של המורה שלו ללכת ולהיבחן לבית ספר יוקרתי למחול לבין חזרה למסלול חייו הקודם. אך זה מאוחר מדי, השינוי כבר החל, בריטניה איננה אותה בריטניה והחיידק כבר דבק בגופו. כאשר האב יבין שבילי לא מתכוון לוותר על החלום ושכנראה הוא גם ניחן בכישרון מסוים, הוא יחליט לתמוך בו ולסייע לו להגשים את החלום.

     

    כך, בין תקווה לעתיד טוב יותר לבנו לבין סולידריות חברתית, בוחרים האב והאח, לשבור את השביתה ולסייע לבילי לגייס כסף בשביל שיוכל לנסות להתקבל לבית הספר היוקרתי למחול. תאצ'ר ניצחה, השביתה מופרת, אבא של אליוט בוחר בטובת הבן שלו. אין יותר עתיד לעבודה המאוגדת, אין יותר עתיד לכריית הפחם. ההפרטה של תאצ'ר לא רק שברה את האיגודים וחיסלה את התעשייה המיושנת היא הובילה להפרטה של החברה, היא יצרה חברה של פרטים, בה כל אחד מפנה את מרצו ואת תשוקתו למה שמעניין אותו ולתא המשפחתי שלו, אין יותר מקום לסולידריות מעמדית אלא רק להגשמה, עצמית. אין יותר צורך באיגודים ובקולקטיב, בילי הולך בעקבות צוואתו של אמו, שהותירה לו מכתב לפני מותה ובו היא מבקשת אותו להיות עצמו.

     

    בסוף הסרט בילי אליוט הופך לא סתם לרקדן מן השורה הוא הופך ליוצר מפורסם, למקור גאווה למשפחה שלו ולבריטניה, כוראוגרף שאלפים נוהרים למופע שהוא מעלה ומהללים אותו ומוחאים לו כף. זהו ניצחונה של תאצ'ר היא לא רק שחררה את בריטניה מעברה היא נתנה לה עתיד ופתחה את הצהר ליזמות, ליצירתיות, להגשמה אישית. תאצ'ר אולי מתה אך התאצ'ריזם ניצח.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/13 07:43:
      תודה מולי. הפוסט הזה אקטואלי מאי פעם. על ישראל עובר גל פופוליסטי של אנטי תאצ'ריזם המובל על ידי עיתונאים שמעולם לא היו צריכים לנהל עסק ולדאוג לפרנסתם של עובדים אחרים. אין ספק שהמדיניות ששמה במרכז את האדם העובד טובה לחברה בטווח הבינוני והארוך. רק חברה מבוססת כלכלית, הנישאת על כתפיהם של יזמים חרוצים בעלי מוטיבציה, יכולה לספק את צרכיהם של החלשים והנזקקים. כל חברה חפצת חיים מנסה לזהות ולהוציא מתוך הרשת הסוציאלית את הפרטים, המוציאים עצמם מרצון, אלה שאינם רוצים להשתתף בהסכם החברתי הדדי של עבודה / עזרה לזולת . זו מהות הסדר החברתי החדש שהנהיגה תאצ'ר.

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין