מבחן בוזגלו – מטבע הלשון של אהרון ברק שאמר: "דין ידלין - כדין בוזגלו". לא כולל את האבסורד הבלתי פוסק במדינתנו הקטנטונת, שחרתה על דיגלה שהחוק שווה לכולם ועושה הכל להוכיח לנו שאין חוק ואין דין.

מדינת כל אזרחיה, היא רפובליקת בננות המאפשרת לאזרחים לקחת את החוק לידיים, כי הם בידיהם מושחתות של שלטון החוק הבעייתי והפוליטיקאים האטומים העסוקים בהנאותיהם והתעשרותם בלבד. מדינה  המאפשרת מצבים נוראיים של חוקים מגוחכים להורגי ילדים (שנה מאסר למבשל הילדה באוטו, או מעצר בית לנהג המשאית מחיפה הרוצח), שופטים מקללים, מתעללים בילדיהם- בקיצור אין דין ואין דיין.

מבחן בוזגלו נרמס פעם נוספת ע"י התספורת לטייקונים.

לכאורה, אין כל הבדל בפני החוק בין החזק לחלש. מבחן בוזגלו מוכיח פעם אחר פעם שהשחיתות השלטונית אצלנו, מאפשרת מצבים אבסורדיים בעיקר בין העם לטייקוני הארץ.  לנו יעקלו את האוטו או הבית, ויגבו ריביות שאפילו השוק השחור ומשפחות הפשע נבוכים לדרוש, ולהם? לנוחי, וללב, ולתשובה? יש תמיד תשובות.

מבחן בוזגלו הוא המבחן שבו יש לבחון את התנהלות המדינה לאזרחיה. התספורת של נוחי דנקנר, מוכיחה מעל לכל ספק שיש כאן שתי ישראל, האחת, המקבלת, והשנייה הנאנסת, כי לא שואלים אותנו אם אנו מעוניינים לתת, אלא הכול נלקח מאיתנו בגסות רוח ובאלימות שלטונית, וניתנת בתואנות שווא לטייקונים ה"אומללים". המאיימים בריסוק הכלכלה הישראלית ובאימת הפיטורין של עובדיהם האומללים.

כי באמת, לאחר שהתעשרו על גבם של העובדים המרווחים שכר זעום, וגדלו, והתעשרו, ושמנו על חשבונם, מאיימים המסתפרים להמשיך ולפגוע בהם. לא יאומן כי יסופר. .

ושוב, כיאות לתספורת – השאלה מי מספר ומי מסופר.

מצאתי טוקבק מוצלח במיוחד שפורסם לפני מספר שנים, ולהפתעתי, רלוונטי גם היום.

קמתי בבוקר.
נכנסתי לשירותים והשתמשתי בנייר טואלט של חוגלה- הקופה של נוחי מצלצלת.
ניגבתי אתה הפנים במגבת של כיתן- הקופה של נוחי מצלצלת.
הכנתי לי כוס קפה שקניתי בשופרסל- הקופה של נוחי מצלצלת.
עכשיו אני רעב. זה הזמן לקצת קורנפלס תלמה. ומי מייצר את הקרטון של הקורנפלס. פרנקל כד- הקופה של נוחי מצלצלת.
לפני שיצאתי עוד הספקתי להחליף חיתול לילד. חיתול האגיס שמייצרת חוגלה- הקופה של נוחי מצלצלת.
יצאתי מהבית והתקשרתי לחבר. מהסלקום שלי- הקופה של נוחי מצלצלת.
המשרד שלי ממוקם בבניין של חברת גב-ים בהרצליה- הקופה של נוחי מצלצלת.
הדפסתי כמה עמודים בעבודה. דפים שיוצרו במפעלי נייר חדרה- הקופה של נוחי מצלצלת.
אופס. הדפסתי משהו בטעות. זה הזמן להשליך לפח המחזור של אמניר- הקופה של נוחי מצלצלת.
בדרך לאוטו אני עובר בבנק כדי למשוך קצת כסף. כמובן בנק דיסקונט- הקופה של נוחי מצלצלת.
סוף סוף הגעתי הביתה. הגיע הזמן להתיישב מול המחשב ולגלוש קצת בראווטר. עם הספק של נטוויז'ן- הקופה של נוחי מצלצלת.

אז קונה בקיוסק ליד עיתון מעריב - הקופה של נוחי מצלצלת.
הנה סניף של דיזנהוז. בדיוק בא לי חופשה קצרה- הקופה של נוחי מצלצלת.
אפצצצצ'ייייי. תביאו מהר טישו. של חוגלה- הקופה של נוחי מצלצלת.
זה בדיוק הזמן להיכנס למיטה לישון. סוף סוף אני נרדם אחרי יום מלא הוצאות. המצעים אגב, קניתי בכיתן- הקופה של נוחי מצלצלת.

אז אני מצונן וחולה ממצלצליו של נוחי, שמקורם מחשבון הבנק שלי וחשבון הבנק של חברי.

אבל קופתו הציבורית ריקה.  

רק בחשבון הבנק הפרטי שלו יש עדיין הרבה מצלצלים- הרבה מידי הייתי אומר.

התספורת תיישר שוב את חובותיו לאומה, והמצלצלין ימשיכו לזרום בקצב אחיד לכיסו, לא, חלילה, לקופה המרוקנת, הוא ימשיך ליצור חובות ואנחנו נמשיך לשלם.

ואם נעז לדבר, יהיו חברינו המפוטרים הבאים, 

אז, שלא יעבדו עליכם? עובדים עלינו בעיניים,

צריך לעצור את השלטון המושחת, ולקחת את החוק לידיים שלנו, של שומרי החוק האמיתיים. 

ואני מוסיף לינק המסביר את ה"שיטה"

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-83002-00.html