אלימות מילולית, תרבותית,גנגנאם סטייל והקושי להיות זה שמבין
"את לא נורמאלית?! תחזיקי את הכלב שלך!" צעקה עלי במבטא רוסי כבד אישה כבת 40, לבושה אינו הולם את גילה והיא מדדה על מגפי העקב , מנסה להתאזן בעודה אוחזת ברצועה ובקצה כלב מזן קיקיוני משהו. עובדה היא, שהכלב שלי, אומנם מעורב ולא גזעי כמו שלה , שוקל .5 ק"ג, 200 ג"ר ויש לו בטחון עצמי של סמרטוט רצפה (וילון מתבדר ברוח גורם לו לברוח מתחת לספה לחצי יום). כאשר ריסנתי את הטרוריסט שלי (שאגב נורא נבהל מכל המעמד) האישה סיננה קללה בערבית לעברי (אין צורך לפרט), נפלאות כור ההיתוך. ביקשתי ממנה לחזור על דבריה והיא החלה לקלל אותי ברוסית בשלל מילים ששמעתי לפני כן רק כצופה מהצד, וגם כמה מילים שלא שמעתי לפני כן. פניה התעוו והיא הרגישה מרוצה מעצמה מאוד בגלל שחשבה שאינני מבינה אותה כלל. מודה אני. לא נשארתי חייבת אבל בגלל שאוצר המילים שלי בסלנג קללות רוסי (הנקרא בפי העם "מאט") הוא די קטן ובסיסי בחרתי לקלל באנגלית , בכאלה קללות שהיא בטוח שמעה רק בסרטים וכולם הבינו את זה חוץ ממנה. זו הייתה טעימה מהדייסה שבה ניסתה להאכיל אותי. אני בטוחה שדברים כאלה קורים הרבה ולהרבה אבל היום, כשכיביתי את הראש הרוסי שלי לשעה-שעתיים, הבנתי שקשה מאוד לחטוף קללות בשפה זרה. ולמה בכלל לקלל בשפה זרה? הרי הרעיון בקללה זה שיבינו אותך, לא? והרי בישראל 2013 כל ילד בן 12 כבר שמע 80% מהמילים האלה ויבין אותן. לשפות יש שוק. שפה אחת נחשבת יותר משפה אחרת על פי היוקרה הפוליטית והכלכלית של הדוברים בה. גם התרבות הפופולרית נותנת לשפה זו או אחרת יוקרה על פי כמו הצרכנים של אותה מדיה. כשאנחנו בוחרים לקלל בשפה שבמילא לא יבין האדם שמולנו, אנו מביעים פטרונות: הנייטיב מולי טיפש אני אעמיד אותו במקומו ולא אטרח שיבין כי אני מעליו במילא. אני בטוחה שהנכבדה לא קיללה אותי ברוסית רק כי חשבה שלא אבין והיא תצא מזה , אלא כי הרגישה עלי פטרונות מסויימת באותו רגע, שבאה ללמדני כיצד עלי לנהוג כבת תרבות. אני השבתי לה בשפה, שלטעמי שייכת לקבוצה החזקה יותר. בשורה התחתונה: שתינו הפסדנו. המסר לא עבר והיחידים שנהנו מההצגה היו עוברי האורח . גם ההחלטה ללמוד שפה זו או אחרת נובעת מאופנות חולפות הקשורות לטרנדים עולמיים. לראייה- כמות האנשים שלומדים קוריאנית בעולם, מאז פריצתו של סיי עם גנגנאם סטייל הכפילה את עצמה. סיי עצמו, בכל ראיון שנתן אמר שהתעקש שהשיר ישאר ללא תרגום ובקוריאנית, אם מסתכלים על ההמור בקליפ שלו, הבעות הפנים והפרשנות מבינים שהשיר נטוע עמוק בתרבות הקוריאנית, אבל הוא צבעוני, ומטומטם וקליט וכל אדם ממוצע יכול להתחבר אליו. אנשים התחילו להתעניין בקוריאה, ובפופ קוריאני שבכלל במקורו הוא חיקוי למקור בארה"ב (מעניין מה היה לאפלטון לומר על זה). כיום יש לקליפ מיליון גרסאות מכל מיני מקומות בעולם, הטפשות מאחדת. אנשים קוראים על קוריאה, לומדים את השפה ומחקים את הסגנון למרות שרק אתמול הייצוג היחיד שהיה לקוריאנים בטלויזיה המערבית זה הילד החנון שלומד מתמטיקה.
 הויכוח על השפה השולטת ובאיזה שפה צריכים לצרוך תרבות הוא ויכוח אינסופי , ישנו כמובן גם הויכוח הפילוסופי על האם אנחנו צריכים לצרוך את התרבות שלנו כשפה בכלל אבל לזה לא אכנס. הלהקה הגרמנית רמשטיין רצתה להחזיר עטרה ליושנה ויצרה את השיר אמריקה, השם לא בכדי, כתוב באיות הגרמני שלו ולא באנגלית ושתי השפות והתרבויות נשמעות במהלך הבתים והפזמון של השיר. השיר מבוסס על שיר מסיפור הפרברים (שמדבר על מהגרים לאמריקה) והקליפ מראה את השפעות הגלובליזציה (איך אמריקה מהגרת החוצה עם התרבות שלה) ומה שמטריד אותם הכי הרבה זה שאנשים שוכחים את שפת אמם ומפנים מקום לאנגלית.
גם הבעלות על ההומור היא גם מאבק סמוי. לאחר שקונאן אובריאן גילה שמשתמשים בסרטון הפתיחה של התוכנית שלו הוא משתמש בדימויים סטראוטיפיים של סין כדי להוריד את ערכה של התוכנית הסינית. הוא מכנה אותה "חיקוי זול" , מוחק ממנה את כל המשמעות שלה והופך את המערכון למפגן פטריוטיות אמריקאי- תראו מי פה הבוס. מובן שגם המנחה הסיני לא נשאר חייב.הוא העלה וידאו שגורם לקונאן להראות כמו טמבל והסביר את עיקרי ההומור הסינית, התרבות והעובדה שהוא לא הוגה נכון את שם התוכנית. סין גדלה ומתעצמת ומנדרין נחשבת לשפה הנפוצה בעולם , אף יותר מאנגלית. גם מבחינה כלכלית סין חזקה יותר ושווקים כמו שוק הרכבים והאפנה מנסים יותר ויותר לנסות להתאים את עצמם לשוק הסיני, הנחשב לשוק שנורא קשה לפרוץ אליו.
לסיכום אביא דוגמה נוספת, הפעם מעין בדיחה, מעין הומור בריטי משובח שנענשה בסגנון אמריקאי לגמרי (היפ הופ) על רקע מוסיקת ואלס, בו שר סולן הסטריטס "שתי אומות מופרדות על ידי שפה אחת וכ200 שנים של שירים וריקודים חדשים, אך ההבדל הוא שפה, ואם שכחתם במקרה, אנחנו המצאנו אותה" בהמשך הוא ישיר על כך שהאמריקאים אינם מסוגלים לשמור על כשרונותיהם בחיים ודאגו לחסל את לנון שהיה בריטי:
יש עוד כל כך הרבה דוגמאות לעימותים תרבותיים. האנושות מנסה להגדיר את עצמה ואת שפת התרבות שלה. בדרך היא מפספסת את כל היופי והעושר שיש לכולם להציע. ואני? אני ממשיכה להסתכל מהצד ולספוג עד שיום אחד אצליח להבין מה,למה ואיך אני רוצה ללכת. |