כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על הפרות של סנט-אנג'לו ועל היצירתיות גם

    77 תגובות   יום שישי , 19/4/13, 22:59

     

    ''

     

    בתחילת דרכם של המחשבים הביתיים, כשהתגאיתי ביני לבין עצמי ביכולתי לשלוט בתכנת איינשטיין (זוכרים אותה?), בלי לדעת שזו תוחלף מהר בתוכנות חכמות ממנה, התנסיתי בתקופת יובש ארוכה. התקשיתי לגמור ספר שהתחלתי לכתב.

    קבלתי מלגה לחופשה של חודש בסאן אנג`לו, בוירג`יניה, שבארה"ב, כפר אמנים. הגשתי מועמדות כלאחר יד, ולהפתעתי, התקבלתי.

     

    הייתי שם בפברואר, שלג ירד פתותים פתותים. חשבתי, יזכיר לי את הילדות, יזוז משהו בראש, ימס הקור בלב, תבוא השראה ברוכה.

     

    קדחת. דבר לא קרה.

     

    הייתי מתיישבת בסטודיו ערום הקירות, מול המחשב הענק (שסחבתי לצורך זה במיוחד מהארץ) ובוהה.

     

    עשיתי מדיטציה, עמדתי על הראש להזרים דם למח, טיילתי בקור, דשדשתי בשלג, עקבתי אחרי ציורי הכפור על החלון.  אעורר את היצרתיות עד שתחפוץ, חשבתי.

     

    קדחת, ההשראה לא באה.

     

    באו רגשות האשם, לקחתי חופשה מהעבודה ומהמשפחה, שלמתי עבור כרטיסי טיסה, סחבתי את המחשב, תכננתי לכתוב חודש בלי שום דאגה.

     

    קדחת, דבר לא קרה.

     

    היה לי שקט, היה נוף נפלא, היו ארוחות שבושלו והוגשו, היה סטודיו בלי גרויים מיותרים, כולו  לרשותי.  היה חמום, היה קרור, היה חדר שינה, הייתי פטורה מכל דאגה.

    תשני, תאכלי, תכתבי. אפילו חברותא של אמנים ,לערבים הקרים, גם כן היתה.

     

    קדחת. דבר לא קרה.

     

    קצת הגזמתי, התמונה השתנתה לטובה, כשראיתי לראשונה את הפרות שבחווה הסמוכה. הן רעו להן, הנשמות הטובות, ארוכות הריסים מעבר לגדר של כפר האמנים.

    כל מה שיצא לי אז מהשהות בכפר האמנים היה ספור אחד ארוך למדי, כן, על הפרות. שם הספור היה "עומדים בתור אל הנצח",  שפורסם  במוסף הספרותי של "מעריב" בשנות התשעים.

     

    הנה טעימה קטנה ממנו:

     

    "הפרה שמולי, ממקדת בי את מבטה, אבל אני אינני משיב לה מבט. לא עם כל פרה אני מעוניין להחליף מבטים אינטימיים. 943 לא היתה סולחת לי. אבל זאת שמולי, פרה עם אופי, איננה מרימה ידיים. עדיין מבטה תקוע בי. שתיים נוספות מדדות לעברי בבוץ. הגיעו.

    הן קופאות מולי, סמוך לגדר. אני מצליח לקרוא את המספרים, 789 ו-788. ודאי חברות, אולי אחיות, אני מסיק מן המספרים העוקבים. הן אינן מגלות בי עניין.

     

    789 דוחקת את ראשה מתחת לצווארה של 788. היא מרימה את ראשה. מרימה ומורידה אותו לסרוגין. חובטת בראשה בצווארה של 788.

    788 איננה מגיבה.

    789 איננה מפסיקה להטריד במכותיה את 788.

    788 איננה מגיבה.

    789 ממשיכה להכות בצווארה.

    788 עדיין איננה מגיבה.

    788 נשברת. 788 מלקקת לשון ומלקקת את עורפה של 789.

    789 סוף-סוף נרגעת. היא מכוונת את עורפה ללשונה של 788.

    788 מלקקת.

     

    בינתיים, מוקסם מבטויי האהבה, הסחתי את דעתי מן האחרות.

    פרות נוספות הגיעו. כולן מביטות בי, מסתכלות בעט ובפנקס שבידי. רוצות להיכנס אל הנצח.

    אני משיב להן מבט. איך תשפיע נוכחותי על התנהגותן.

    אני מונה אותן.

    שמונה פרות עומדות מולי,

    שלוש נוספות בדרך, קרֵבות אל הגדר משמאל.

    אחת עשרה פרות מולי, שתיים בדרך.

    שלוש- עשרה מולי. אחת מדדה לעברי, שתיים, חמש מדדות.

    המלוקקת מפנה אליי את זנבה. היא מטילה את מימיה בעומדה.

    המלקקת בעקבותיה. עדיין איננה יכולה להפסיק, מלקקת את עורפה.

    עוד שתיים מגיעות מימין.

     

    עשרים ואחת פרות מולי. שלוש באות מימין. אחת משמאל. שלוש. אחת. שבע. אבדתי את החשבון. תזוזה מימין. אני שולח את מבטי ימינה, למרחק. גם הפרות המרוחקות, שעד כה התעסקו בהעלאת גירה, חשות פתאום במתרחש. לאט-לאט הן מפנות לעברי את ראשיהן, כל אחת בתורה, אין מה להזדרז. הן קרבות אלי. אני לא מאמין למראה עיניי.

     

    עדר.

     

    כל העדר מצטופף מולי, סמוך לגדר. מרבד שחור ולבן פרוש מתחת לעיניי. אינני מבחין עוד בראשי הבקר.

    גם אלו רציתי לספור אותם לא הייתי מצליח.

    מִישהי בשורות האחרונות פוצחת ב"מו" מינורי.

    אחרת עונה לה. גם ה"מו" שלה מינורי. "מו" נוסף נשמע. לא שמתי לב מאיזה כיוון. כמה פרות משמיעות "מו" מעומק נשמתן.

    סטריו של מואים.

     

    פתאום נרגעו... אחת נוטשת את השורה, צעד קטן קדימה לעבר הגדר, נון-קונפורמיסטית שכמותה.

    האחרות מתבוננות בי קפואות, מי יודע, אולי רוצות לדעת, אם רשמתי אותן בפנקס.

    מים מוטלים בל לזוז, בלי הודעה מוקדמת. עוד זרם קולח, מתקצף לשלולית.

    הן מביטות בי.

     

    מי יודע כמה זמן זה יימשך, אני עוד צריך לכתוב היום.

    בו ברגע, כאילו קראה את מחשבותיי, הנון קונפורמיסטית מפנה את ראשה הצידה. חצי סבוב, סבוב שלם והיא מפנה אליי את זנבה. הבינה, אולי איננה פרה...."

     

    זהו. אבל בסך הכל, בהשוואה לצפיות -  קדחת, עד היום הרומן לא  נכתב. זאת אומרת, נכתב ושוכתב וחוזר חלילה, אבל בסופו של דבר – קדחת.

     

    אלו ידעתי אז, את מה שקראתי ב-26.11.2012 בעתון ,"הארץ", "מחקר: הטיפול בפרקינסון מעודד יצירתיות" , של דן אבן,   ואלו היה לי הרופא הראוי, שהיה מתחשב בי...

     

    לא חוש, לא נוף, לא שקט, לא מדיטציה, לא עמידה על הראש, לא כפר אמנים ואפילו לא פרות. כל מה שהייתי צריכה כדי לעורר את היצירתיות החבויה, ימח שמה, ולכתוב על אנשים ,להבדיל, ולא על פרות, היה  תרופה שנוטלים חולי פרקינסון, תרופה שמגבירה את פעילות הדופמין במח, וזה בתורו מגביר את היצירתיות. ממצאי המחקר עשויים לעורר חוקרים לפתח "גלולה להגברת היצירתיות". נו, אלו ידעתי.

     

    ואני לתומי חשבתי, יצירתיות, השראה, כשרון, נפש.

    כימיה, רבותיי.

    תרופה, זה מה שהייתי צריכה.

     

    כתבה: באבא יאגה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (77)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/5/13 01:40:

      צטט: mezra 2013-05-15 22:38:33

      איזה יופי

      תודה רבה, מאיר

       

        15/5/13 22:38:
      איזה יופי
        30/4/13 13:16:

      צטט: קביאר 2013-04-27 15:36:43

      כמו תמיד אני מגיעה אליך אחרי כולם. היתרון הוא שאני נהנית ומתמוגגת אחרי שכולם כבר עברו הלאה. מה שאהבתי הוא מה שאולי מנע ממך אז לפתח את הרומן: התיאור המאד סכמטי של הפרות, כמעט אנטומיה של חיי עדר ש נגלה לעינייך. זה נקרא כמעט כאילו הן החליטו להתגייס עבורך קצת, לתת לך חומר למחשבה, לחדד יכולת התבוננות. ואגב תרופה לעידוד יצירתיות, ל דעתי את לא צריכה אותה. המשיכי פשוט לתאר. את עושה את זה מצוין וגם משאירה חומר למחשבה

      היה שווה להתעסק עם הפרות, כדי להרוויח איזו מחמאה. תודה רבה

       

        30/4/13 13:14:

      צטט: ליריתוש 2013-04-29 23:28:20

      את עדר הפרות לא הייתי מסרבת לצלם כדי שיקשט את הספר........ :) מעניין מה יקרה כששימוש בתרופה לעידוד הדופמין יהפוך למשהו נורמטיבי לא פחות מהריטלין או אולי אפילו האקמול: כמה יצירות יגיעו לעולם ומה יהיה יחס האיכות מול הכמות?

       

      זו בהחלט שאלה

        29/4/13 23:28:
      את עדר הפרות לא הייתי מסרבת לצלם כדי שיקשט את הספר........ :) מעניין מה יקרה כששימוש בתרופה לעידוד הדופמין יהפוך למשהו נורמטיבי לא פחות מהריטלין או אולי אפילו האקמול: כמה יצירות יגיעו לעולם ומה יהיה יחס האיכות מול הכמות?
        27/4/13 15:36:
      כמו תמיד אני מגיעה אליך אחרי כולם. היתרון הוא שאני נהנית ומתמוגגת אחרי שכולם כבר עברו הלאה. מה שאהבתי הוא מה שאולי מנע ממך אז לפתח את הרומן: התיאור המאד סכמטי של הפרות, כמעט אנטומיה של חיי עדר ש נגלה לעינייך. זה נקרא כמעט כאילו הן החליטו להתגייס עבורך קצת, לתת לך חומר למחשבה, לחדד יכולת התבוננות. ואגב תרופה לעידוד יצירתיות, ל דעתי את לא צריכה אותה. המשיכי פשוט לתאר. את עושה את זה מצוין וגם משאירה חומר למחשבה
        27/4/13 13:14:

      צטט: צלילי הלב 2013-04-27 12:29:12

      או לחילופין להקשיב המון למוסיקה, אני היום במוד של סקריאבין, אלך גם לנגן אותו :) פוסט יפה ויצירתיות לפעמים כמו פרה...רועה בשדות זרים . נו... נו....מו... :))

      נכון מאד, תהני מסקריאבין

       

        27/4/13 12:29:
      או לחילופין להקשיב המון למוסיקה, אני היום במוד של סקריאבין, אלך גם לנגן אותו :) פוסט יפה ויצירתיות לפעמים כמו פרה...רועה בשדות זרים . נו... נו....מו... :))
        27/4/13 11:43:

      צטט: ארזעמירן 2013-04-25 15:10:43

      יש אנשים שמסתכלים על פרות ורואים ריסים ארוכים, ויש שמסתכלים ורואים סטייק.

       כן, אני רואה את הריסים הארוכים, הסטייק איכשהו לא מתקשר לי למראה הפרה כאילו יש הפרדה. הסטייק שייך לשולחן, לקצב, למטבח

        25/4/13 15:10:
      יש אנשים שמסתכלים על פרות ורואים ריסים ארוכים, ויש שמסתכלים ורואים סטייק.
        25/4/13 12:20:

      צטט: גליתוש. 2013-04-25 09:23:53

      מווו-פלא!

      מווו - תודה רבה

       

        25/4/13 11:35:

      צטט: --()-- 2013-04-24 22:46:26

      ואיפה ההשראה תופסת אותנו, בין הכלים לכביסה, בין הבישולים והסידורים. שם, כשאין זמן אליה, היא באה

      נכון, ממש כך

       

        25/4/13 09:23:
      מווו-פלא!
        24/4/13 22:46:
      ואיפה ההשראה תופסת אותנו, בין הכלים לכביסה, בין הבישולים והסידורים. שם, כשאין זמן אליה, היא באה
        23/4/13 23:06:

      צטט: Shimon Rosenberg 2013-04-23 20:04:39

      שלוש הערות ואחר כך נראה:

      א. מצטער על האיחור הלא אופנתי

      ב. לפעמים צריך השראה או מצב רוח גם לתגובה.

      ג. מוותר - על ההשראה, אם התרופה היא תנאי לה. 

      .

      .

      .

      .

      ד. פרות טרם עוררו בי השראה. אבל היו מספיק דברים אחרים שעוררוה בניגוד לכל הגיון קר.

      ה. כמעט שעשה זאת תיש שהתאהב בי בקיבוץ קליה, בחופשת מנוחה קצרה מטילי מלחמת המפרץ (1991).

      ו.  יש לי חוב מוסרי לתיש.  

      לעומת זאת בי התאהבה פרה, שממש לא הניחה לי במקלאודגנש למרגלות ההימליה, צלמתי אותה, ספרתי עליה ואז דברתי אליה, אבל היא ממש לא הרפתה 

      שתהיה לנו הרבה השראה בלי  תרופה

       

        23/4/13 20:04:

      שלוש הערות ואחר כך נראה:

      א. מצטער על האיחור הלא אופנתי

      ב. לפעמים צריך השראה או מצב רוח גם לתגובה.

      ג. מוותר - על ההשראה, אם התרופה היא תנאי לה. 

      .

      .

      .

      .

      ד. פרות טרם עוררו בי השראה. אבל היו מספיק דברים אחרים שעוררוה בניגוד לכל הגיון קר.

      ה. כמעט שעשה זאת תיש שהתאהב בי בקיבוץ קליה, בחופשת מנוחה קצרה מטילי מלחמת המפרץ (1991).

      ו.  יש לי חוב מוסרי לתיש.   

        22/4/13 23:53:

      צטט: OritZehavi 2013-04-22 11:26:07

      כבר אז היית יצירתית...

      נו ודאי, בהשראת הפרות!

       

        22/4/13 11:29:
      כבר אז היית יצירתית...
        22/4/13 11:26:
      כבר אז היית יצירתית...
        22/4/13 11:09:

      צטט: face 2013-04-22 02:51:35

      על פרות. על אנשים. על טיולים. [שלא לדבר על צילומים ] על הכל. עובדה! קריצה

       תודה על הכל...

        22/4/13 02:51:

      על פרות. על אנשים. על טיולים. [שלא לדבר על צילומים ] על הכל. עובדה! קריצה

        21/4/13 21:06:

      צטט: שולה ניסים 2013-04-21 16:55:37

      כל כך סוחרים במושג הזה "יצירתיות" שלפעמים זה נמאס. לא אקח שום גלולה להגברת היצירתיות. אשאר ככה, בלי סדנאות, בלי טיפולים, בלי כפר ששם עין על הכסף שלי. אשאר ככה, ומה שייצא ממני, ייצא. מה שלא, לא.

      טוב מאד, השארי כמו שאת.לא הכל נכתב ברצינות!

      תקון קטן, הכפר אינו גובה כסף על השהות שם, זוהי מלגה לכל דבר!  

        21/4/13 16:55:
      כל כך סוחרים במושג הזה "יצירתיות" שלפעמים זה נמאס. לא אקח שום גלולה להגברת היצירתיות. אשאר ככה, בלי סדנאות, בלי טיפולים, בלי כפר ששם עין על הכסף שלי. אשאר ככה, ומה שייצא ממני, ייצא. מה שלא, לא.
        21/4/13 12:45:

      צטט: Benj 2013-04-21 00:34:40

      תרופה להגברת יצירתיות זה כמו לשחוט פרה קדושה

      משהו מעין זה, אבל איזה כייף אחרי השחיטה!

       

        21/4/13 00:34:
      תרופה להגברת יצירתיות זה כמו לשחוט פרה קדושה
        20/4/13 21:12:

      צטט: איתן ב 2013-04-20 19:40:35

      הרהורים

      סיפור מהחיים

      היה לי חבר, חרדי, דוקטור למתימטיקה, כנר מעולה (הוא הסביר לי שעם הטלית והכיפה התחיל כשסיים תואר שני ומוסיקה ומתימטיקה הולכים ביחד - זו אותה צורת חשיבה)

      והוא החליט יום אחד לכתוב ספר פרשנות לתנ"ך - הוא רצה לכתוב אותו באיינשטיין שהיה מעבד התמלילים שכולם השתמשו בו - ובסוף ויתר על הרעיון

      הוא הסביר לי שלא ראוי לכתוב פרשנות לתנ"ך בתכנה גנובה, והוא ניסה להשיג "איינשטיין" מקורי ומחירה היה סכום עתק, אלפי שקלים

      הוא שאל את המפיץ איך זה יכול להיות והמפיץ השיב לו שלא משנה באיזה מחיר ינקוב ממילא איש לא קונה כי כולם משתמשים באיינשטיין גנוב.

      ואשר לפרות

      פעם הייתי נער הייתי ....

      אז אתה מכיר אותן מקרוב,איתן!

      ובענין איינשטיין, אני זוכרת שקניתי את התוכנה, אכן כמעט התרוששתי ואפילו ספר הוראות שמוש היה לי וגם קבלתי גבוי מודרך, כשהיה צורך

       

        20/4/13 20:01:

      צטט: babta Bat-Simon 2013-04-20 19:20:28

      מומומומומו.... סיפור נחמד

      מווווווו, תודה רבה

       

        20/4/13 20:01:

      צטט: דליהו 2013-04-20 19:19:05

      יפה שמופיע לו הטריגר ולא הספוילר.:}

      הלואי, הלואי

       

        20/4/13 20:00:

      צטט: עמנב 2013-04-20 19:12:47

      יפה כתבת, אלאונורה. אני מאמין לך, אבל קשה לי לקבל שתרופה היא שמגבירה את ההשראה. שבוע טוב, עמוס.

      גם לי קשה, אבל המחקר מוכיח

       

        20/4/13 19:59:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-04-20 18:49:25

      נסיוני הראה לי שההשראה לא באה דוקא בשקט...:))*

      היא באה בשקט, היא באה ברעש, היא אדון לעצמה!

       

        20/4/13 19:58:

      צטט: קוביקוב 2013-04-20 18:00:01

      נסי צפייה בקן נמלים קרוב.. :)

      את זה לא ניסיתי, מבטיחה לנסות. אם יהיו תוצאות אדווח

       

        20/4/13 19:57:

      צטט: bonbonyetta 2013-04-20 17:58:34

      * יש דברים שלא באים לפי הזמנה אין מה לעשות

      זה נכון. רק לחכות

       

        20/4/13 19:40:

      הרהורים

      סיפור מהחיים

      היה לי חבר, חרדי, דוקטור למתימטיקה, כנר מעולה (הוא הסביר לי שעם הטלית והכיפה התחיל כשסיים תואר שני ומוסיקה ומתימטיקה הולכים ביחד - זו אותה צורת חשיבה)

      והוא החליט יום אחד לכתוב ספר פרשנות לתנ"ך - הוא רצה לכתוב אותו באיינשטיין שהיה מעבד התמלילים שכולם השתמשו בו - ובסוף ויתר על הרעיון

      הוא הסביר לי שלא ראוי לכתוב פרשנות לתנ"ך בתכנה גנובה, והוא ניסה להשיג "איינשטיין" מקורי ומחירה היה סכום עתק, אלפי שקלים

      הוא שאל את המפיץ איך זה יכול להיות והמפיץ השיב לו שלא משנה באיזה מחיר ינקוב ממילא איש לא קונה כי כולם משתמשים באיינשטיין גנוב.

      ואשר לפרות

      פעם הייתי נער הייתי ....

        20/4/13 19:20:
      מומומומומו.... סיפור נחמד
        20/4/13 19:19:
      יפה שמופיע לו הטריגר ולא הספוילר.:}
        20/4/13 19:12:
      יפה כתבת, אלאונורה. אני מאמין לך, אבל קשה לי לקבל שתרופה היא שמגבירה את ההשראה. שבוע טוב, עמוס.
      נסיוני הראה לי שההשראה לא באה דוקא בשקט...:))*
        20/4/13 18:00:
      נסי צפייה בקן נמלים קרוב.. :)
        20/4/13 17:58:
      * יש דברים שלא באים לפי הזמנה אין מה לעשות
        20/4/13 16:56:

      צטט: יסינראל 2013-04-20 16:36:49

      לרקוד עם פרות... לספור פרות ולא כבשים... איך טקסט נולד? לא כמו תינוק. בהתחלה זה כואב [קצת כמו עם תינוק], אבל אחר כך הוא לא מיד מתחיל ללכת. ובכל זאת אומרים "חבלי יצירה".... נהניתי לראות את כישרון הכתיבה שלך מנווט בשדה, מוקף בעדר/עדריות, מחפש ספיח לעצמו...

      יפה תארת התהליך, חברה

       

        20/4/13 16:55:

      צטט: גילהסטחי 2013-04-20 15:41:36

      לעתים היצירתיות קופאת בנקודת החיבור של צופן כתיבת המילים, ופתאום.. מניץ הטריגר שעוזר למילים להפשיר ולהיכתב. אהבתי.

      כן, זה נכון, גילה,  שיגיעו הטריגרים

       

        20/4/13 16:54:

      צטט: צוריאל צור 2013-04-20 15:20:46

      זה כמו הפרות בחלומות של יוסף , שבע רזות- מסמלות את חוסר ההשראה ושבע השמנות - את ההשראה והיצירתיות :)

      ואללה, אם אתה אומר, ידע שור...

       

        20/4/13 16:53:

      צטט: רומפיפיה 2013-04-20 13:47:49

      חחחחחחחחחחחחחחח אהבתי מאד

       

      מו, מו, מוווו

       

        20/4/13 16:52:

      צטט: נועהר 2013-04-20 13:19:25

      יצירתיות, ...לפעמים היא לוקחת את הזמן.. אבל כשהיא מגיעה היא ממלאה את האוויר בחדוות יצירה..

      זה נכון, אבל לפעמים בסתם אוויר!

       

        20/4/13 16:51:

      צטט: הלנה היפה 2013-04-20 11:34:03

      "...עשרים ואחת פרות מולי. שלוש באות מימין. אחת משמאל. שלוש. אחת. שבע..." מניין פרות, בדיוק כמניין כבשים ערובה להרדמות מהירה, גם של המח!

      ואללה, מקווה שצלחת בלי להרדם, לאה

       

        20/4/13 16:50:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2013-04-20 11:26:29

      אני אוהבת לקרוא את זרם התודעה של יוצרים, ראייה מיוחדת.

      כן?

       

        20/4/13 16:50:

      צטט: דוד בובטס 2013-04-20 10:42:11

      קסם :)

      קסם על ים כנר..., קסם במרעה!

       

        20/4/13 16:49:

      צטט: זירעונית קוסמית 2013-04-20 10:31:58

      אתמול דיברתי עם אחותי על תובנות מאוחרות בחיים
      והיא אמרה שראתה איזה שהוא ציטוט

      "אם הייתי בן 50 כשהייתי בן 20 "

      אכן לפעמים היצרתיות נעצרת

      אך כשהיא חוזרת

      אין ,אי אפשר לעצור אותה:))

      מו ושבת שלוםחיוך

      תודה, מו, מו. גם לך

       

        20/4/13 16:48:

      צטט: מימד מיוחד בבד 2013-04-20 10:13:34

      לפעמים דווקא ברגעים הכי משמימים, הכתיבה מגיעה משום מקום... ואותם רגעים משמימים הופכים להיות מרכז ההוויה והעולם ומונצחים כרגעי יצירה מופלאה. תודה על השיתוף.

      תודה שהשתתפת

       

        20/4/13 16:36:
      לרקוד עם פרות... לספור פרות ולא כבשים... איך טקסט נולד? לא כמו תינוק. בהתחלה זה כואב [קצת כמו עם תינוק], אבל אחר כך הוא לא מיד מתחיל ללכת. ובכל זאת אומרים "חבלי יצירה".... נהניתי לראות את כישרון הכתיבה שלך מנווט בשדה, מוקף בעדר/עדריות, מחפש ספיח לעצמו...
        20/4/13 15:41:
      לעתים היצירתיות קופאת בנקודת החיבור של צופן כתיבת המילים, ופתאום.. מניץ הטריגר שעוזר למילים להפשיר ולהיכתב. אהבתי.
        20/4/13 15:20:
      זה כמו הפרות בחלומות של יוסף , שבע רזות- מסמלות את חוסר ההשראה ושבע השמנות - את ההשראה והיצירתיות :)
        20/4/13 13:47:

      חחחחחחחחחחחחחחח אהבתי מאד

        20/4/13 13:19:
      יצירתיות, ...לפעמים היא לוקחת את הזמן.. אבל כשהיא מגיעה היא ממלאה את האוויר בחדוות יצירה..
        20/4/13 11:34:
      "...עשרים ואחת פרות מולי. שלוש באות מימין. אחת משמאל. שלוש. אחת. שבע..." מניין פרות, בדיוק כמניין כבשים ערובה להרדמות מהירה, גם של המח!
      אני אוהבת לקרוא את זרם התודעה של יוצרים, ראייה מיוחדת.
        20/4/13 10:42:
      קסם :)

      אתמול דיברתי עם אחותי על תובנות מאוחרות בחיים
      והיא אמרה שראתה איזה שהוא ציטוט

      "אם הייתי בן 50 כשהייתי בן 20 "

      אכן לפעמים היצרתיות נעצרת

      אך כשהיא חוזרת

      אין ,אי אפשר לעצור אותה:))

      מו ושבת שלוםחיוך

        20/4/13 10:13:
      לפעמים דווקא ברגעים הכי משמימים, הכתיבה מגיעה משום מקום... ואותם רגעים משמימים הופכים להיות מרכז ההוויה והעולם ומונצחים כרגעי יצירה מופלאה. תודה על השיתוף.
        20/4/13 10:00:

      צטט: ~בועז22~ 2013-04-20 09:48:39

      חח..., מצויין !!! מזכיר לי איזה שהוא מין רגע שכזה, שעבר עליי. ואז מצאתי את עצמי פתאום כותב על הרגע הזה...

      תודה רבה, בועז. יש ויש רגעים, רגעי חסד...

       

        20/4/13 09:48:
      חח..., מצויין !!! מזכיר לי איזה שהוא מין רגע שכזה, שעבר עליי. ואז מצאתי את עצמי פתאום כותב על הרגע הזה...
        20/4/13 09:33:

      צטט: איציק אביב 2013-04-20 08:10:08

      שונה, יפה.

      תודה, איציק

       

        20/4/13 09:32:

      צטט: עופר לבבי 2013-04-20 07:43:44

      אהבתי מאוד, סופר יכול לספר דברים מופלאים, גם על נושאים ,לכאורה , משעממים.

      תודה רבה, זה נכון

       

        20/4/13 09:31:

      צטט: life3 2013-04-20 07:29:31

      מאמן יצירתי....זה מה שיפתור את בעיית המווו:))))

      איפה מוצאים אותו, תן כתובת, חבר!

       

        20/4/13 09:30:

      צטט: טלי פרי 2013-04-20 07:22:16

      אוי הימים היפים של הרפת וה"איינשטיין", שלעולם לא ישובו עוד...:) טלי*

      הלו טלי, טעית בי, לי אף פעם לא היו ימי רפת. סתם אהבה מאוחרת לפרות של סנט אנג'לו, שרעו במרחב

       

        20/4/13 09:28:

      צטט: philia 2013-04-20 00:46:26

      הזכרת לי נשכחות עם האינשטיין ההוא והעריכה שאז הייתה מה זה לא נוחה.. והפרות והמספרים. ההתחלה של ההתחלה של הסודוקו של היום [לא שאני קלטתי את עושים אותו. אגב,] אבל עוד יש לי קצת זמן להתעמלות של המוח למאחרים...

       

      דווקא אני אהבתי מאד  את איינשטיין, זו היתה תכנה נפלאה שקצרה לי את העריכה והקלה עליה מאד, לקח לי זמן לוותר על איינשטיין והצטערתי על ",מותו". בסודוקו אני בכלל לא יודעת מה עושים, ואני מעריצה את החכמים שכן יודעים    

       

        20/4/13 09:24:

      צטט: Eroit 2013-04-20 00:31:38

      מי כתב את הקטע על הפרות, מישהו שעבדתו ברפת גרמה לו סיוטים ? לא את בטח?

      אני, אני כתבתי, אני ברפת? בחיים לא, זו היתה פעם ראשונה שהתבוננתי ממש ממש קרוב בפרות!

       

        20/4/13 08:10:
      שונה, יפה.
        20/4/13 07:43:
      אהבתי מאוד, סופר יכול לספר דברים מופלאים, גם על נושאים ,לכאורה , משעממים.
        20/4/13 07:29:
      מאמן יצירתי....זה מה שיפתור את בעיית המווו:))))
        20/4/13 07:22:
      אוי הימים היפים של הרפת וה"איינשטיין", שלעולם לא ישובו עוד...:) טלי*
        20/4/13 00:46:

      הזכרת לי נשכחות עם האינשטיין ההוא והעריכה שאז הייתה מה זה לא נוחה.. והפרות והמספרים. ההתחלה של ההתחלה של הסודוקו של היום [לא שאני קלטתי את עושים אותו. אגב,] אבל עוד יש לי קצת זמן להתעמלות של המוח למאחרים...

        20/4/13 00:31:
      מי כתב את הקטע על הפרות, מישהו שעבדתו ברפת גרמה לו סיוטים ? לא את בטח?
        20/4/13 00:08:

      צטט: מריםרוזנצוייג 2013-04-19 23:57:11

      מה שנקרא "תובנות מאוחרות"....

      כן...

       

        19/4/13 23:57:
      מה שנקרא "תובנות מאוחרות"....
        19/4/13 23:42:

      צטט: אלוןארמה 2013-04-19 23:38:55

      אין לי מילים, רק מווווווווווווו.

      מו גם לך

       

        19/4/13 23:38:
      אין לי מילים, רק מווווווווווווו.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין