נתתי לכמה חברים שלי לקרוא את הספרים שיצאו לאור לפני שנה-שנתיים ושקניתי אותם בחנויות הספרים. חברים שלי רצו לקנות את הספרים האלה, אבל בשביל מה לקנות אם יש אפשרות לבקש את הספר הנדרש ממני (בתמורת ספר שלא קניתי, אבל ברצוני לקרוא אותו). אני לא כותב פה על ספרי שירה או רומנים פוסט-מודרניים, אלא על ספרות מקצועית בתחומים מדעי המדינה, יחסי ציבור ופרסום. אני אינני רשום בשום מקום כספרייה ציבורית או פרטית. וגם חברים שלי אינם רשומים ככאלה. האם אנו עבריינים? לא חושב, אבל מישהו יכול לחשוב אחרת, במיוחד מחברים ומוציאים לאור.הפכתי עד עכשיו כעשרה ספרים לנגישים לחברים שלי בלי שום שימוש באינטרנט (ורק אחד בשימוש דוא"ל).

במה אני שונה מאנשים שמשתפים קבצים? מבחינה לוגית בכלום. מבחינה כמותית גם בכלום, מאחר ולתובעים לדין בבוסטון ופרברייה בארה"ב לא משנה כמה קבצים בן אדם שיתף, כמה אנשים הורידו את הקבצים שהוא שיתף וגם איזה הפסד כספי מציואותי נגרם להם על ידי פעולות שיתוף קבצים של מאושם.

אם מישהו חושב שאינו גרמתי בשיתוף ספרים את ההפסדים משמעותיים טועה. גרמתי ועוד איך. נניח חמישה חברים שלי קרוא את כל ספר ששיתפתי (10 ספרים נניח שמחיר הממצוא שלהם הוא 100 ש"ח). אף אחד מחמישה חברים שלי לא קנה את הספר אחר כך. הפסד שנגרם על ידי להוצאות לאור הוא 4000 ש"ח (ב-1000 ש"ח קניתי את הספרים האלה). נניח שחמישה חברים שלי משתפים ספרים באותו קצב. אז כולם ביחד גרמו הפסד 20.000 ש"ח. איזה הפסד פוטנציאלי אני יכול לגרום במשך 10 שנים הבאות אם כל אחד מחמישה החברים שלי יקרא את ה-10 ספרים חדשים שאקנא בעתיד כל שנה. 40.000 ש"ח. ואם חברים שלי ישתפו ספרים בקצב ההזה, ביחד אנו נגרום הפסד למוציאים לאור 200.000 ש"ח.   

 ואכשיו תחשבו איזה הפסד כלכלי יכולים לגרום 10.000 אנשים שכמוני להוצאות לאור (ללא שום שימוש באינטרנט).