***הבהרה : טקסט זה מנוסח בלשון נקבה כי הוא פונה ומיועד בראש ובראשונה לנשים, אולם גברים ממין זכר בהחלט מוזמנים בברכה אף הם להשתתף בדיון ולהוסיף הערות/הארות כאוות נפשם וככל העולה על רוחם :) ***
אפתח בשני מושגים בעולם הכלכלה דווקא – תמ"ג ותל"ג. שמעתן עליהם פעם ? כי אם לא, תיקצר היריעה ולא כאן המקום והזמן לפרט. ובכל זאת אציין שהמשמעות שלהם נוגעת בכך שכל מדינה בעולם נמדדת בין השאר לפי התוצר הלאומי הגולמי שלה (תל"ג) וכן לפי תוצר מקומי גולמי (תמ"ג), ויש לערכים האלה שווי של ההון והחוסן הכלכלי שלה בהשוואה למיקום/דירוג שלה לעומת יתר המדינות האחרות. שני מושגים אלה הם מדד שקשור בייצור, וכאשר החישוב נעשה פר נפש - ככל שמספר האנשים שעובדים (כלומר יצרניים ותורמים לייצור בה) במדינה מסוימת גבוה יותר – כך בהתאמה החוסן הכלכלי שלה יהיה גבוה יותר. ניקח לדוגמה את סין, שבה בעבר אנשים עבדו בכפרים ולא השתתפו בחישוב הממוצע לנפש – הרי שהערכים שלה עלו משמעותית ככל שהם החלו להשתלב במעגל העבודה ולהיות מועסקים במפעלי ייצור שהוקמו שם ע"י יזמים ממדינות אחרות, מה שגרם באופן ישיר להתחזקות העולמית שלה ככל שחלף הזמן במדדים הללו, ויש לה עוד פוטנציאל להעלות את הערכים הללו גם בעתיד, ככל שימשיכו להעסיק שם עובדים נוספים שטרם נכנסו לסטטיסטיקות.
אבל אני עוצרת כאן וחוזרת לישראל, כי זה רק היה מבוא למה שרציתי לומר, והוא שבשורה התחתונה – ככל שיש לנו בארץ אבטלה גבוהה יותר ופחות אנשים תורמים לייצור באופן מעשי ככוח עבודה – ככה אנחנו מדינה חלשה יותר בתמ"ג שלנו לנפש.
***תיקון מושגי שהוסיפה מיכל ("ההלך") בתגובתה לטקסט : שיעור האנשים שלא עובדים אינו אבטלה אלא שיעור הבלתי מועסקים במשק.***
אז הנה לכן סיבה מספר אחת - הראשונה והבסיסית ביותר מדוע חשוב שאתן כנשים תצטרפו למעגל העבודה לטובת הכלל.
ונכון שבעבר נשים לא עבדו, העול היה מוטל באופן בלעדי על גברים שדאגו לפרנס נשים, וזה היה כך מאז ומתמיד - עניין שמשחר ההיסטוריה מאד מושך נשים עד היום, כולל אותי. לא אשקר : גם בעיני זה מאד גברי ומושך - גבר המשתכר היטב ובעל פוטנציאל לפרנס אותי כהלכה עושה לי את זה כמו שלכל אישה ממוצעת זה עושה את זה. מדובר בעניין הישרדותי שטבוע בנו כנשים, מה גם שקשה מאד להתנתק מהתניה מושרשת כל כך, להישען על גבר ולסמוך עליו שידאג לך זו פנטזיה שמוזנת היטב ועוברת מאם לבתה מדור לדור, גם אמא שלי האכילה אותי בבולשיט הזה שפסגת האושר היא להתחתן עם בעל עשיר.
זה לא היה כ"כ מזמן כפי שאתן בוודאי זוכרות, שנשים לא היו כלל יצרניות לשוק העבודה ולכלכלת המדינה : הן נשארו לעבוד בבית ולטפל בילדים ועבדו מאד קשה – אולם העבודה שלהן לא תורגמה לכסף, היא נתפסה כמובנת מאליה. הדבר לא מאד השתנה בימינו, כלומר גם כיום, נשים שבוחרות להישאר בבית ומשאירות את הפרנסה לבעליהן, אינן מתוגמלות על כך בשכר, ובבחירה שלהן הן למעשה ממשיכות להוריד את הממוצע הכולל של התמ"ג לנפש..
שיהיה ברור - אני לא שופטת אותן לשלילה, זכותן המלאה לבחור בכך, ומי שרוצה לפרוש ממעגל העבודה ולהקדיש את חייה לבית ומשפחה ולהטיל את עול הפרנסה על הגבר שלה בלבד, כלומר לא לחלוק עימו כשותפה בכלכלת הבית – זה עניין אישי שלה והחלטה משותפת בינה לבין בעלה ואין לי זכות להתערב , רק שבאחריותה להיות מודעת לכל ההשלכות לבחירה שהיא לוקחת, ואני מציינת כאן את המשמעות הכלכלית שנובעת בכך. כמו כן, אני גם מבינה שזה מאד קשה להיות מטופלת בילדים ובו בזמן להמשיך לתפקד במישור המקצועי-תעסוקתי ולתרום כיצרנית, לכן אני סבורה שיש טעם לקחת הפסקות יזומות של מספר שנים, לפחות עד שהפעוטות גדלים והופכים לילדים שנכנסים למסגרת לימודית (גן, בי"ס) על בסיס יומיומי.
כעת אני רוצה לדון בסיבה שהיא החשובה ביותר בעיני מדוע חשוב שנשים תעבודנה, ואין לה קשר כלל ועיקר לתמ"ג או לתל"ג :)
היא קשורה במספר גורמים שהמשמעות שלהם היא יציבות, ביטחון כלכלי , חופש ועצמאות :
לשם הדגמה, בואו ניקח למשל אישה שנשואה לגבר אמיד, אפילו עשיר, ומן הסתם כתוצאה מכך למשפחה שלה אין דאגות כלכליות כלל, כלומר אם היא לא תעבוד – זה לא יפגע בה או באף אחד ממשפחתה. לכאורה, אתן חושבות לעצמכן, הנה אחת שהיא בת מזל ושפר עליה גורלה, שנפלה בחלקה ההזדמנות הזו. - נכון ?
ואני אומרת – לא נכון.
יש כאן פוטנציאל לכל כך הרבה סכנות ושיבושים, כך שאני אפילו לא יודעת מאיין להתחיל למנות אותם..
המשותף לכל הצרות שיכולות לפקוד את אותה אישה : מי אמר לכן שזה יימשך לנצח ? ?
ראשית, יכול להיות שיימאס לה ממנו או שהאהבה תמות והיא תרצה להתגרש בשלב כלשהו.
שום דבר אינו נצחי, הכל זמני, את בוודאי יודעת. הכל. מזל טוב שהתחתנת באמת. אבל זה שיש לך טבעת על האצבע לא אומר שאת יכולה להיות רגועה ושהגעת אל חוף מבטחים. תשכחי מזה. את יכולה להשתנות או לרצות יותר מהחיים האלה, את יכולה להרגיש תחושת מיצוי או מבוי סתום או להיות אומללה איתו מאלף ואחת סיבות, ובפרט שכיום מאד קל ופשוט יחסית להתגרש, ומאד נפוץ.
שנית, ייתכן שדווקא יהיה זה הוא שיאבד בה עניין וירצה להתגרש.
אם הוא איש עסקים מצליח הוא עשוי להיות טיפוס שנהנה מכוח, עוצמה ושליטה, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהוא ירגיש שהוא יכול להחליף אותה ב"מודל" משופר וצעיר יותר אחרי כמה שנים, וגם אם לא – הוא יהיה חשוף לפיתויים רבים "בחוץ" שייתכן שיובילו אותו לבגוד בה. מצליחנים הרבה פעמים אינם מסתפקים במועט, וכשם שהם שואפים ותאבים לכסף – כך התשוקה מניעה אותם גם להשתדרג ולהשתכלל בתחומים אחרים בחייהם, כלומר לעיתים גם בחיי האהבה שלהם הם דינמיים וחסרי מנוח.
שלישית, הוא עשוי להשתעמם ממנה, על מה הם ידברו ? כל היום היא בבית והוא בחוץ, עם הריגושים והחיים המלאים שלו, יכול להיות שהיא תשעמם אותו בשלב כלשהו עד שלא יהיה להם שום דבר במשותף. היא גם מובנת מאליה ככה, וזה מסוכן. אישה שנתמכת ותלויה כלכלית לחלוטין בבעלה לא יכולה להיות בלתי מושגת עבורו או לשמור על נופך הולם של סקס אפיל. תלותיות היא לא דבר סקסי. המסתורין נגמר, הוא יודע (גם אם זה בתת מודע) שהיא שלו לגמרי, שאין אתגר, הוא גם שולט בה כלכלית, לטעמי זה ממש לא מומלץ, הייתי אפילו אומרת אסון.
רביעית, אנשי עסקים מצליחים הם הרבה פעמים הרפתקנים וחובבי ריגושים, ולא מעט מהם נוטים לקחת סיכונים. זו הסיבה שהם מצליחים ורוב האנשים לא. הם לא חוששים לקחת צ'אנסים. זה חיובי ושלילי גם יחד. הצד האפל של העניין הוא חוסר יציבות רגשית ונטייה להרס עצמי ולהימורים. אני באופן אישי מכירה יותר מדי מקרים (מהחיים האמיתיים) של גברים מצליחים שהתמכרו להימורים, אם זה ברולטות/קזינו ואם זה בבורסה, היינו הך. הסוף שלהם הוא בד"כ עגום - סופו של כל מהמר הוא לאבד הונו ולהוריד את משפחתו עימו לתחתית הביבים. מה תעשי אז, גברת ? אם לא תשכילי לחסוך "לימים גשומים" - מהר מאד תמצאי את עצמך יוצאת בגיל חמישים לשוק העבודה כשאת חסרת ניסיון או מקצוע או השכלה כדי להציל את משפחתך ותעבדי בלית ברירה במה שרק אפשר ותתפשרי אפילו על משרה במעדניית הגבינות בסופרמרקט, הכל רק על מנת להרים ראשך מעל המים ולתמוך בבעלך השוקע בדיכאונות, כולל לקושש נדבות מהורייך המסכנים שאותם תחלבי בצר לך. אני אומרת לך, ראיתי מקרוב יותר מדי מקרים כאלה, וזה מאד לא נעים. בטח לא כשהתרגלת לחיי נוחות מפנקים – פתאום לרדת לאשפתות מרמת החיים הגבוהה שהורגלת בה. זה אכזרי וטראגי. מה שנראה או נדמה מבחוץ כלייף סטייל מנקר עיניים הרבה פעמים מסתיר חובות אדירים וגירעונות מהגיהינום שלא חלמת עליהם בסיוטים הכי גרועים שלך, יש לא מעט בעלי עסק משגשג לכאורה – שהינם בפועל חסרי כל, כי הם איבדו את כל הונם בנטילת סיכונים לא מחושבים וירדו מנכסיהם עד שהפכו רעבים לפת לחם. גם שכיר במשרה בכירה יכול להיות מפוטר במפתיע ולהוריד את משפחתו שאולה כמובטל באמצע החיים. זה הגורל שאת מאחלת לילדייך ? הוא גם יכול לחלות או אף למות מתישהו במפתיע (מוקדם או מאוחר – אדם לא יודע אף פעם מתי יהיה יומו האחרון או מתי תתקוף אותו מחלה ממארת) ועם מותו - המזומנים יפסיקו לזרום לחשבון הבנק המשותף שלכם, וזה במקרה הטוב. השם אתי דודאי מ"מעושרות" מצלצל לך מוכר ? בעלה חטף התקף לב ומת בפתאומיות כשהוא מותיר אותה בחוסר כל עם חובות היסטריים מכאן ועד להודעה חדשה. תהיי בטוחה שהיא לא היחידה, היא פשוט מפורסמת.
כל הסעיפים שהעליתי לעיל מבוססים על אירועים מהחיים שהתרחשו באמת, על חלקם קראתי בעיתון או ראיתי בתוכנית טלויזיה או שמעתי עליהם ממקור שלישי (רכילות), ואת חלק מקורבנות המקרים אני מכירה בעצמי. לחברתי נטשה היה בן זוג מבוסס מאד, איש עסקים צעיר, שאפתן ונמרץ, שהשקיע את כל ההון שצבר בעסק החדש שלו. כשהכירו הוא היה בשיא הצלחתו : הוא פינק אותה, היה טיפוס נדיב ופזרן, הם נהגו לצאת למסעדות יוקרה כל יום, חיו בדירת לוקסוס מפוארת, טיילו המון בחו"ל והיא לא הוציאה שם שקל מכיסה – אפילו מגפיים יוקרתיים הוא לא הסכים שהיא תקנה מכספה. כשהוא פשט את הרגל וירד מנכסיו , היא לא האמינה שזה קורה לה והיתה בטראומה מהשינוי הקיצוני הפתאומי, והוא בכלל איבד את שפיותו והיה גמור מבחינה נפשית. הם עברו תקופה מאד קשה ביחד והיא תמכה בו כלכלית – מזל שהיא המשיכה לעבוד כל הזמן הזה ונשארה עצמאית כי אחרת מצבם היה הרבה יותר גרוע. היא הצילה אותו תרתי משמע. בסופו של דבר הוא לא הצליח להתאושש מהמכה הזו שהוא חווה, הוא מאד השתנה וזה גרם לכך שהם נפרדו, אבל הנקודה ברורה : אילולא היתה חכמה ושמרה על יציבות ועל עצמאות כלכלית וכל אותו זמן המשיכה לדאוג לעצמה ולעתידה ולפתח את עצמה מבחינה מקצועית אישית כעוגן, ולא הסתמכה רק על כספו אלא דאגה לכלכל את עצמה ולהשקיע בעתיד המקצועי שלה בעולם העבודה (היא למדה לתואר שני וגם עבדה במקביל), אין לדעת לאן הדברים היו מתדרדרים. כיום אגב, יש לה תפקיד מאד בכיר במשרד ממשלתי בירושלים (היא כלכלנית) והיא משתכרת היטב. היא תמיד היתה בחורה מבריקה ומוכשרת , שאפתנית עם ראש גדול, ככה שאני לא מתפלאת שהגיעה רחוק.
את יכולה ללכת בדרכיה ולקחת השראה מנטשה ולהשקיע בעצמך, לפרגן לעצמך כמוה, כלומר ללמוד , להתפתח ולאט לאט לצמוח במקצוע שאת בוחרת לחיים, אך יחד עם זאת, אני חלילה לא אומרת שכולן חייבות או אמורות לשאוף להיות מנכ"ליות או מנהלות, זה הרי לא ריאלי. יש איזון – ישנם עובדי ייצור ופועלים וישנם את הבכירים שממונים עליהם. כל אחת מסוגלת ובעלת יכולות אחרות, ומותר גם לעבוד כקופאית בסופר, ואף אחד לא אמר שאת מוכרחה לשאוף להתקדם לאחראית משמרת או למנהלת איזורית באשכול..זה בסדר גמור להישאר במקום ובמעמד שאת מרגישה בו נוח ושלמה איתו. כל עבודה היא ראויה וחשובה, העיקר להיות יצרנית ולעשות משהו לשם החופש והעצמאות הכלכלית שלך, ובינינו, הרי מישהו חייב גם לעסוק בעבודות הייצור הללו, אחרת מי יעשה אותן ? ראינו מה קורה אחרי שבוע שלא מפנים את הזבל וכמה קריטית המלאכה החשובה שפועליה עוסקים בה. אני לא מזלזלת באף מקצוע, צריך שיהיו עובדי ייצור בכל דרג ובמרבית העיסוקים. אמיתי, נשבעת לכם. העיקר להתפרנס בכבוד, ולא מזנות למשל. לטעמי זה גם פחות משנה כמה תרויחי - כל עוד הכסף הזה הוא שלך , פרי עמלך הבלעדי.
מה גם שתלוש משכורת של שכיר, כך נדמה לי לפעמים, הוא הביטחון הכלכלי הגבוה ביותר ומגלם בתוכו יציבות הרבה יותר גדולה לעומת עובדים שבוחרים להיות עצמאיים. נכון שגם שכירים אינם נחים על זרי הדפנה, כי גם מעליהם מרחף איום הפיטורין, (אין לדעת מה יילד יום), אך אני תמיד חשדנית וסקפטית הרבה יותר בכל הנוגע לעצמאיים, כי אף פעם אי אפשר להיות שקטים ורגועים כשאתה בעל עסק , וצריך להיות אדם תזזיתי וחסר מנוח כדי ליזום ולהניע ומלא בדלק להמון כוחות נפש, אבל זה כבר לא שייך לדיון, זו סתם הערת אגב, וממילא זה עניין של אופי וכל אדם בוחר את מה שמתאים לאישיותו. כך שאם את בוחרת להיות עצמאית ולפתוח עסק משלך – אני מאחלת לך בהצלחה. העיקר שתזכרי שכל עוד את יצרנית והעשייה שלך תורמת באופן אקטיבי (לכלכלת המיקרו או המקרו) - את בעלת ערך שלא יסולא בפז הרבה מעבר לשווי משכורת הנטו שלך בתלוש, כי יש לך משמעות, את יוצרת, את קיימת. יותר מזה, כשאת עובדת את מתפתחת כאדם - וזו הזדמנות להתפתחות אישית , את רוכשת מיומנויות, יש לך מטרות ואתגרים, את בעשייה, מבטאת את עצמך, מעניין לך, את מרחיבה את תחומי האחריות והעניין שלך.
זאת ועוד, יש פה גם עניין של ייעוד שלא דיברתי בו כלל והוא קריטי ביותר – מדענים למשל משנים את העולם ותורמים לידע שלנו אודותיו, אנשי רוח וציבור משפיעים על שינוי פני ההיסטוריה והחברה, אנשי סביבה הופכים את העולם שלנו לטוב יותר ומאריכים את קיומו, רופאים תורמים לבריאות שלנו, ויש עוד הרבה מקצועות מעוררי השראה ובעלי השפעה מכרעת על הקיום שלנו - כלומר כל אדם שעוסק ויוצר תורם מעצמו באופן כזה או אחר על מערכת הרבה יותר עצומה ומסועפת, והוא חלק מההתפתחות ומשכלול הידע בתחום עיסוקו. זה נפלא בעיני גם כאשר מדובר בתרומה שולית, ולא רק כאשר היא ניכרת.
ומעל הכל : מעבר לייעוד ולתרומתך הצנועה בין אם היא ליקום בכלל או לתמ"ג לנפש – תזכרי שאת מקדמת את עצמך ותורמת קודם כל לרווחתך באופן שהכי קרוב לך : את יכולה לסמוך רק על עצמך, אישה יקרה. אף גבר לא יכול להעניק לך את הביטחון והיציבות המוחלטים הללו שאת כמהה להם במלואם כי בסופו של יום – הכסף שאת מרוויחה הוא העצמאות הכלכלית והרוחנית שלך, הוא המהות שלך ושל מי שהינך כאדם, הוא כוח המשיכה שלך, הוא העוצמה שלך, הוא הלחם שלך, הוא החופש שלך. וזה משהו שהוא רק שלך, פרטי : את במפגש אינטימי קרוב עם עצמך. כמה חשוב לטפח את הבלעדיות הזו שלנו מול עצמנו.
לסיכום, יקירתי, כל עוד אינך חולה (פיזית או נפשית) ומסוגלת לתפקד - צאי ללמוד ולהתמחות במקצוע שתבחרי.
בין אם יהא זה בחצי או שלושת רבעי משרה, חלקית או מלאה - צאי לעבוד, אישה . |