
מתה על אלה שלא מכירים אותי באמת ומתפתחת לי שיחה איתם שבמהלכה, איך לא, עולה עניין הסטטוס המשפחתי ואני אומרת שאני רווקה ופותחים זוג עיניים ענקיות:"את?? רווקה?? לא יכול להיות...!!!" באותן שניות ממש מתנפצת לי במוח ההכרה שאין בית משפט בעולם שירשיע אותי בסעיפי אלימות שונים, אם אתנפל על הדובר באגרופים הדוקים ודם בעיניים.
עוד יותר מתה על אלה שאני דווקא מכירה מהחיים שלי איפשהו ואני פתאום פוגשת בהם באמצע החיים בלי שבאמת היינו בקשר. ואתם יודעים...מדברים - ושוב, כיאה לחמצן הפולני שכולנו נושמים כאן בישראל, עולה עניין הרווקות. או אז נפערות אליי זוג עיניים משתתפות בצערי והפה נפתח:"אהההה, את עדיין רווקה...טוב - לא נורא" מה זה ה"לא נורא" הזה?? אני מחפשת על הגב שלי את החותמת של "סוג ב'" ובחיי - לא מוצאת.
והכי מתה על המבוגרות בשכונת הוריי שפוגשות אותי מפעם לפעם כשאני יורדת למרכז לעשות קצת קניות ולהביא דואר. הן הכי הורגות אותי. "נו נו - יש כבר בשורות טובות?" (אני) - "בטח יש בשורות טובות. תמיד" (כאילו אני לא מבינה על מה הן מדברות...וכאילו - כוס אמק! כל החיים שלי הם בשורה אחת טובה גדולה, הטבעת? זה העניין??) "את מתחתנת???" "אה - זה! לא, לא מתחתנת" "וואי וואי, את עדיין רווקה? לא נורא, בעזרת השם יבוא המזל שלך. את תראי. אבל אני אגיד לך מה הבעיה שלך - את בררנית מדי, לא צריך לבדוק כל אחד בציציות..." ופה אני כבר חושבת על זה שהאמת היא שלא אכפת לי אם יימצא בית משפט שכן ירשיע אותי. לא אכפת לי להיכנס על זה לכלא. כי די!!!!!!!!!!
נמאס מכל האנשים שחושבים שהם מכירים אותי, נמאס מכל האנשים שמנידים בראש ואומרים :"חבל, ילדה כל כך יפה ומוצלחת ומשפחה טובה - איך היא לא מצליחה למצוא מישהו"
זה המדד להצלחה שלנו בחיים ואני דוחה את זה מכל וכל. הקריירה שלי שהשגתי במלחמה קשה מאוד, שנלחמתי בשיניים לבסס אותה - זה כלום, לא שווה כלום כלום...
התואר שאני עומדת לסיים אחרי שנים של לימודים קשים, לילות בלי שינה, מתח וחרדות - זה - כלום!! שווה כקליפת השום.
החברים והחברות שיש לי - התחזוקה היומיומית של החברים, האושר האדיר שהם גורמים לי ואני להם - זה לא נספר בכלל...
מערכת היחסים הטובה ולעיתים אמביוולנטית שיש לי עם העולם - זה - כלום!
אין לך טבעת? אף גבר לא רצה אותך עד היום? זה המדד שלך כבנאדם במציאות שלנו. במיוחד אם את אישה.
אפילו דודה שלי הגדילה ועשתה ואמרה לי באחד האירועים המשפחתיים: "אני אגיד לך מה הבעיה שלך, אני מכירה אותך (ותאמינו לי, האישה רואה אותי אולי פעם בשנתיים כך שלהכיר אותי זה הכי רחוק מהמציאות שיש...) - את בטח בודקת כל אחד אם הוא גבוה מספיק, יפה מספיק, חכם מספיק...תעזבי את זה - אני יודעת, את חכמה - זאת הבעיה שלך. תצאי עם מישהו אפילו...אפילו טמבל. לא נורא. העיקר תתחתני, גם אם תתגרשו. עדיף להיות גרושה בת 40 ולא רווקה בת 40..." (ואני בכלל בת 31...) הקפה לא יכיל את גיבוב המילים שהצטברו בראשי אז.
משפטים כמו :"אני פשוט לא מאמינה שאת לבד. לא יכול להיות" יכולים לגמור אותי על המקום. אין דבר יותר מעליב מזה. פשוט מעליב. אין!
לאנשים האלה גם אין מושג וחצי מושג מה קורה איתי בחיים, אני מתה פעם לענות לאיזו בת 60 שמעזה להתערב לי בחיים ולהגיד לה:"לא, אני רווקה, לא התחתנתי ואין לי עדיין ילדים - אבל אני #*&^!#% שאין לך מושג בכלל כמה" אבל לא בא לי להיות חתומה על איזה התקף לב. וגם חינכו אותי לנימוסים והליכות וללכבוש את יצרי - כך ש...
ולא - הם לא שוברים את רוחי. רק גורמים לי להיות צינית ועוקצנית יותר ויותר. יום אחד מישהו ישלם ובגדול על פשעיהם של כל השאר... שלא תגידו שלא אמרתי...
|
ritabar
בתגובה על bad hair day / "שיער" - הגרסה האמיתית
^ ^
בתגובה על מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה!
ettgar1
בתגובה על ושוב מנקה את הנשמה!
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נו בסדר, כלכלנית.. גם את היריקות במנות מדודות.
מישהו צריך להיות השקול בבית הזה!
כן, אחרי שהגבתי ראיתי שהורקת על ליטל מכל הלב למעלה....
הייתי יורקת
עדינונת אחת..
חיק טפו
איזו תמונה מקסימה...
נעמה, תראי מה יש לדודה בת 64 לאמר בנושא
לחופש נולדה?
,תיזהרי.
נגעת בך נגעת בי :)
צודקת צודקת. טעות שלי
ושוב...בחסותך אוריד לעצמי כאפה
זאת הכאפה השניה שאני מורידה לעצמי ששמך מרוח עליה בגדול
אני אצטט גדולים ממני שביקשו קרדיט..
ברור שהבנתי נשמה.. :)
לפחות לתולעים של הגוויה שלי יהיה מה לאכול
(ממי, זה היה ברוח הפוסט אם לא הבנת...)
הייתי קרובה. זה מה שצריך לעשות כדי לגרש חרטטנים טיפשים.
את רוצה לחסל אותי, פה, במקום, נכון?
יגררו את הגוויה שלי על כל קפלן וישימו מתחת לפסי רכבת רק לוודא ששום דבר לא נשאר ממנה..
לא...
אני אחשוף את זה כאן אבל זה לא שלי מקורי...
חחחחחחחחחחחחחחחחיק טפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפו
מאז כל פעם שהוא פוגש אותי הוא ממשיך עם החירטוטים שלו.
ולמען האמת, עם כל הכבוד לזוגתו שתחיה, אני מעדיפה את חיי המשמימים. תודה.
אגב, מה זה ח"ט?...
לא, אבל היא צודקת ממי
את?? דווקא את לא הצלחת למצוא מישהו?
לא להרגיז אותי על הבוקר...
חרטטן טיפש?
"אנחנו נטפל בזה". ממש קבוצת תמיכה לרופאות רווקות. ומה הוא עשה מאז? יש לך סיכום למעשיו הטובים?
יכול להיות פוסט משעשע אם כי אני די בטוחה שהוא ירק הצידה, הודה לאל שהוא כבר לא והמשיך בחייו הכה טובים על כס המלכות כשאת חזרת לחייך השוממים והריקניים
אבל אנחנו רווקות. אוף, ממי - מה נעשה שלא התחתנו???
חחחחח
כן כן
מוכר...
ומה שמפריע לי זה לא בהכרח המילים, התימהון או ההשתתפות בצער...
זה מה שהם מרשים לעצמם לחשוב עלייך באותם רגעים...
לא רוצה להיות בוטה אבל תשאלי את חברתנו המשותפת ע' המהממת מה משמעות ראשי התיבות "ח"ט"
נשיקות
באמת כנראה צריך לטפל בך. רופאה רווקה? לא נשמע כדבר הזה...
זה לא ינחם, אבל זה סיפור אמיתי:
ביום הולדת של ידיד בן גילי, צבר של חבר'ה בני 29, לא דודות, לא סבתות פולניות, אנשים שעוד לא נגעו ב-30, ניגש אליי אחד החברים, מתחילה שיחת הא דא, ופתאום הוא שואל אותי - "רגע, את לבד פה??" בתימהון מזעזע. כשעניתי לו שכן, התגובה היתה "זו תקלה!! תקלה נוראית!! חייבים לעבוד על זה, אנחנו נטפל בזה", במבט המום ומודאג.
אני מבינה שזה היה מדאגה. מבינה שזה היה מחיבה כלפיי. אבל כל מה שעבר לי בראש באותו רגע היה "נו באמת.." ודי הצטערתי שאני לא יכולה לעשות איזה beam me up scotie קטן כזה ולהתנדף..
בן גילי. סיפור אמיתי..
זה והשמן שקניתי בזכותך
תשמעי, אלה שלא קרובים אליך, גם לא ממש מתעניינים בך. את רק משמשת חומר בערה באש-רכילות-התמיד שמזינה את חייהם המשעממים. אז הבת של זה רווקה והבן של זה הומו וזה של ההיא התגרש רחמנא ליצלן. יאללה. מה שלא יהיה - ידברו. העיקר ששנתך תהיה טובה מה שיביא לעור מתוח, אור בפנים, ניצוץ בעיניים ובחורים יפים סביב
הללויה בייבי!
תשרייני לך את מאי ביומן כי אני הולכת להריץ קמפיין שיעלה אותך לירושלים ביום העצמאות להדליק משואה!
כל הכוונה שלי בפוסט הייתה להגיד שמכריי, אוהביי וקרוביי מכירים אותי ואוהבים אותי והעובדה שאני זוגית בתקופות מסוימות ואי זוגית בתקופות אחרות לא משנות כהוא זה מ"מעמדי" בעיניהם.
מי שמרגיזים אותי, אבל באמת, זה אלה שלא נמנים עם הקרובים לי ומעזים לשפוט אותי, לבקר אותי והכי גרוע - לרחם עליי...
זהו.
אוהבת אותך מאוד מאוד.
הבטחת וקיימת. ההרמה להנחתה, הביאה אחת כזו. אאוצ'.
מה אגיד לך יקירתי, את החיים שלך את חיה לבד. ממש לבד. אני רווקה ומבוגרת ממך ותאמיני לי, שהייתי עשירה על כל הערה מטופשת ששמעתי בנידון. יאמינו לי או לא - לא חלמתי להיות 'מלכה ליום אחד' מעולם. חתונה לא היתה משאת נפש. אבל הי, מי יעז לשבור את רוח השבט הקולקטיבית (סליחה מראש, הרגע סיימתי לראות פרק ב"הישרדות").
אולי בגלל שאני גדולה יותר כרונולוגית ואולי בגלל שסביבי נמצאים אנשים מאד מסויימים, אני כבר מזמן לא מרגישה חריגה. חלק מהנשואים סביבי מודים כבר שלא כל הנוצץ זהב, חלק פשוט התגרשו וחבריי (זוגיים רבים בניהם) לא חושבים שיש בי משהו חריג, לא תקין. עוד סטטוס וזהו. כמה פעמים שמעתי והרגשתי את הקינאה כמעט בחופש, בחרות, בעצמאות שרכשתי לי.
אז כן, אני בת 42 ורווקה. רוצה זוגיות, בטח רוצה. היתה גם כזו בתקופות אלה ואחרות וזו רצויה מאד תמיד. אצל מי לא? אבל החיים שלי מחייכים, שלמים ומלאים גם ככה. אולי קשה יותר אבל גם זה בעיקר באופן הטכני ובעיקר - עצמאי לי מאד. אפילו ההורים שלי כבר לא באמת מודאגים (לא, הם לא התייאשו. תאמיני לי - הצעות מהם ומהחברים שלהם לא מפסיקות לזרום).
אני ליאת ואני רווקה. מה זה אומר לכם? כלום. נאדה. אתם לא יודעים עליי כלום. מי שאוהב אותי ואני אותו, סבבה. מהשאר, ממש אבל ממש לא איכפת לי.
אותך, למשל, אני מאד אוהבת אבל תגידי לי ממי, אין לך איזה בחור טוב להכיר לי?
את רואה שזה עובד !!! תאמצי את זה.
מתה עלך !!!
כן - זאת סוג של מציאות שמוכרת לכל הרווקות מגיל 26 בערך וצפונה
והקטע הכי יפה זה שגברים רווקים עד גיל 40 בערך לא נתקלים בזה בכלל...
זה נורא נורא לגיטימי שגברים לא ירצו או יצליחו להתחתן, כי הם גברים..
יאללה - שיהיה רק בשמחות
עדינדוש
פעם אמרתי לשכנה חטטנית (ותימניה מבוגרת) שהציקה לי בלי הפסקה
אבל באמת באמת בלי הפסקה שאני לסבית.
הס הושלך ברדיוס של 10 מטר מאיתנו, אבא שלי התפקע מצחוק, אימא שלי החווירה ומיד חישבה כמה הסברים היא תצטרך לתת אחרי זה
אבל ההיא לא מדברת על זה מאז יותר.
אותה ניטרלתי
למה אני רווקה?
אף אחד לא רוצה אותי
כן כן - אני אפילו לא שם...
(קרעת אותי לגמרי עם ה"מבושלת". קרעת אותי!)
העובדה שכל הישראלים חיים בוורידים האחד של השני, מרשים לעצמם לשאול שאלות, לדרוש תשובות, להעיר הערות. זה נורא!
עכשיו יקפצו כל אלה שיגידו שזה החום הישראלי ושיש בו גם הרבה טוב. אז נכון - יש בו טוב, אבל גם צריך לזכור שיש גבולות. יש נשים שלא מצליחות להיכנס להיריון - והדבר הכי נורא שהן יכולות לשמוע יום אחרי יום זה "נו, אתם לא רוצים ילדים?"
שאלה אותי אחת השכנות המבוגרות של הוריי פעם אם יש לי מישהו.
תגיד לי - זה נראה לך עניינה? זה מחרפן אותי!!
עניתי לה:"למה, את מחפשת?"
האישה התחרפנה, נאלמה דום והלכה
ובכלל כל התשובות הציניות שסיגלתי לעצמי משתיקות את העומדים מולי אבל התחושה שניתנת לי לאחר מכן היא "זה רק מתוך דאגה".
ואני אומרת: אל תדאגו!!!!!!!!! אני לא מודאגת, ואני היחידה שצריכה לדאוג לעצמה. גם מי אתם שתיעלבו אחרי שאתם בעצמכם נכנסתם לי לכל החורים בגוף.
איזה מרמריס אני יוצאת כאן...
כדאי שאעצור
זה לא כך כך מוכר לי מחיי, בכל פעם שאני פוגשת את השכנים שלי- נו, יש בשורות טובות.
או, נו את בררנית מדי, או נו מתי תזמיני אותנו לחתונה שלך?
הם רק זורעים פצעים וזה ממשיך.
כאילו כל מה שעשינו עד היום לא נחשב, כאילו אנו סתם.
אמנם עשיתי גם טעיות, אני לא אגיד שלו- גם באהבה היו לי שיעורים, מסתבר.
הבעיה היא גם בגברים שרוצים אותי... את קשה.. את בררנית למה את לא רוצה?
הבן אדם הכי פשוט שיש וניראה ממש לא טוב-
אני לא אעליב אותו והוא אומר את בררנית.
לקחתי לי את המילים, בפוסט הזה.
תפסי צחוק בלתי נשלט, תגידי "אף אחד לא רוצה אותי", תגידי שאת לסבית, תגידי שהחלפת דת, תני תשובות הזויות - הם כבר יעזבו אותך.
אבל, תגידי, בינינו, למה באמת את רווקה?
חחחחחחחחחחחחח
(שימותו הקנאים)
נעמה,
בארצות הברית הפוסט הזה היה מתקבל בגלי תדהמה. אולי פותח איזו מהדורת חדשות בפריים-טיים. בארץ אין אחד שלא מכיר את התופעה הזו, ולמרבה הזוועה - זה גם לא מרגש כמעט אף אחד.
העניין הוא, שזה לא מתחיל ובטח לא נגמר בעניין הסטטוס. ישראלים מרגישים שבגלל שיש להם אף סולד מתוק וחמוד, הם רשאים לתחוב אותו בכל חור שבא להם, גם אם אלו חיים של מישהו אחר.
לדעתי את יכולה לכתוב כבר את הפוסט של אחרי החתונה (אם וכאשר את תרצי) - כי אז כל הדודות יתחילו לספור לך חודשים, וישאלו אותך אם יש לכם "בעיות". ואחרי שיתברר שאין לכם "בעיות", הרי שכל אישה בהריון תספר לך, שהתעברות מפקיעה את הבטן שלך לטובת הכלל. כולם יכולים ללטף אותה, לשאול כמה עלית, להביע דעה אם את כבר "מבושלת" מספיק ומוכנה ללדת. וזה ברור לגמרי שגם תינוקות הם חלק מנחלת הציבור. איזה הסבר אחר יש לתופעה המחליאה, שאנשים זרים לחלוטין ניגשים אליך לקניון, מלטפים את הבת שלך ואומרים "איזה ילדה יפההה!".
בקיצור, אי אפשר להתחמק מזכות הציבור להתנחל על הווריד. פה זה ישראל, מותק!
איככככככככככ ממי
אפילו בצחוק אני לא יכולה להמשיך את השיח הזה
אוי - הרגת אותי מצחוק
חחחחח
לגמרי!!!
אני רוצה את זה עם החריץ בתחת והשחור ברגליים, את יודעת נו - זה בלי השיניים שיורק ומקלל. לך אני מציעה דווקא את ההוא שרוצה "7 שקל לחזור הבית" - הוא נראה לי יותר מתאים לך
לא בטוחה שמתים להיות במקומי
אבל אף לא אחד מהם מורשה לחטט לי בחיים ולבדוק למה אני "דפוקה"
בעוד שהרווקות כל כך לא מאפילה עליי היום, זה כל כך שולי ולא הכרחי להמשך בניית האני שלי
ראווק או רבק
או אולי כוס ראווקה ?
באמת מעצבן. כל אחד סופר לך את הביציות הנותרות וחושב שהוא - הוא! יודע מה טוב בשבילך. אל תנפי, לכי עם כל אפסוס שלא זכאי ללקק לך את הסוליות. העיקר שתתחתני.
אז יאללה ממי. אני אקח את ההומלס מהספסל הימני ואת מהשמאלי, נרים אחלה אירוע ושהדודות ירגעו
הם אומרם את זה לכל הרווקות אל תקחי קשה..
והם מתים להיות במקומך :)
ערב מענג