כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    נטישה היא הרבה מעבר....

    74 תגובות   יום ראשון, 21/4/13, 20:55

    ''

    נטישה היא הרבה מעבר.... 

     

    נושא הנטישה לא עוזב אותי. כנראה שכל כך הרבה נטישות של חסרי הישע מכולם, בעלי החיים, ותוצאותיהן ראיתי, מקרים עצובים ומזעזעים, עיניים כבויות, כלבים וחתולים עם טראומות, שאולי פיתחתי משהו בדומה ל"אלרגיה" ל: קלות, האנוכיות והאדישות הנוראה בעיני, בה אנשים עושים זאת.

     

    הזיקנה זה חלק מהחיים, אם איננו מכבדים ומחנכים לכבד זאת, בכל יצור שחיים בו, איך נצפה לכך בעצמנו, כשאנו נגיע לזה? והרי כולנו, כל אחד ואחד מאתנו יגיע לזה, האם כך נרצה שיתייחסו אלינו?

    זה מה שבא לי להישיר מבט לכל הנוטשים ולשאול.

    אני רק יודעת שהם לא יבינו את החשיבה הזו, ישאלו מה אני משווה בכלל, ולא יבינו שזה חלק מהיחס לחיים ולחסרי הישע באשר הם.

     

    בעל חיים שגדל במשפחה שלנו, חי אתנו שנים רבות, שימח אותנו, העניק לנו, אפשר ככה לזרוק אותו כשאנו כבר לא יכולים "להשתמש" בו? כשכבר אינו משמח אותנו או גורם לנו קורת רוח אלא קצת יותר דורש טיפול?

     

    האם אנו מודדים יצור חי רק לפי מה שהוא נותן לנו או אנו מפיקים ממנו? זו תמציא החיים בעינינו?

    ''

    נראה שבחיים יש הרבה מעבר לזה, ומי שכך נוהג ביצור חי אחד (לדוגמא נוטש כלב זקן שגר אתו), ינהג כך ביצורים חיים אחרים, בני אדם ביניהם, בחיים בכלל. פשוט כי הוא רואה את העולם מבעד לאינטרס וכדאיות שלו עצמו, והשאר לא בדיוק נוגע בו, או לו.

     

    המושג, המילה "נטוש" מקפלים בחובם משמעויות בטווח רחב הרבה יותר משנדמה לנו לפעמים, בכל תחומי החיים, ובכלל לא רק לגבי נטישת בעלי חיים.

     

    שכשמכרתי לפני שנים את המכונית המופלאה הראשונה שלי לבחורצ'יק נחמד ומוכשר זה לא היה לי קל. כשיום אחד ראיתי אותה (ואותו)  ברמזור, בלי להתבלבל קפצתי לכביש, נדבקתי לחלון הנהג, אותו בחורצ'יק היה דהום לחתולין, ושאלתי אותו אם הכל בסדר עם המכונית "שלי" ואם הוא מתנהג אתה יפה....מצחיק הא?

    אפילו אותה קשה היה לי לנטוש. פתאום אני רואה אותה לפני מולי בכביש, מה? לא לומר שלום? לא יפה....

    '' 

    גם בבניינים נטושים יש משהו שלי אישית נוגע ללב. אפילו שהם דומם ואין בהם נשמה כמו יצורים חיים. בכל זאת, לראות בניין שידע ימים מפוארים בעל ארכיטקטורה מופלאה עומד בעליבותו, בהזנחה הלב מתחמץ, על חוסר ההתייחסות להיסטוריה, ליופי, על ההזנחה. מעטים הבניינים שזוכים לשיפוץ נאות והולם, את הזקנים, הישנים העזובים הנטושים מלאי ההוד והקסם הללו מסקר מספר אחד בתחום שרון רז, עמותת נטוש.

     

    לפעמים מכירים אנשים "אלפי שנים", או נוצר רושם מסוים, ויום אחד, בשל מילה, משפט, או הצורה בה הם נהגו במישהו שלגמרי "לא חשוב", בבת אחת מגלים מה שמתחת למסכות, שכבות, את מהות הבן אדם. לפעמים אין כוונה לחשוף זאת, ולא תמיד יש מודעות שזה מה שקרה, במשהו מביש או כל דבר אחר. זו דרך החשיבה שלהם ולפיה לכן אין בכך בושה, ככה הם, והם אינם יכולים לחשוב שונה ולהבין עד כמה דברים מסוימים מבישים.

     

    (אני זוכרת להבדיל את התקופה עד למאסרו של נשיאנו "היקר" קצב, לא הבנתי את עזות המצח, איך הוא ממשיך וממשיך כשאני הייתי רק רוצה לקבור עצמי מבושה, שלא לדבר לגבי נושא משרה ציבורית וכה רמה, מזמן הייתי מוציאה עצמי מהמערכת. אך גם כאן דרך החשיבה של האדם המדובר הייתה שונה, הוא לא התבייש בכלל, וסירב לראות זאת כקלון. אולי בחוגים שלו  אז, זה היה סימן לגבריות...) 

     

    אחת הממונות עלי יום אחד העירה לי שאני נוהגת במישהו (מהאנשים קשי היום שהזדמנו למקום) בצורה "חביבה מדי". פתאום קלטתי משהו בסיסי עליה שלא בדיוק שמתי עליו את האצבע קודם.

     

    במקרה אחר שכנה הזמינה לפני שנים (כשזה עדיין היה מקובל וחוקי) ידיד שלהם מהאוניברסיטה ללכוד חתולים ולמכור לניסויים כי "ממילא יש יותר מדי" וחסר להם כסף, מאותו יום וגם כעת אינני יכולה להסתכל עליה, לדבר אתה, אפילו ברכת שלום לא יכולה לענות לה, לא יכולה.

     

    אינני מדברת על מקרים של באמת אין ברירה, אם כי "אין ברירה" הוא מושג יחסית בעיני, ולעיתים מוגמש יותר מדי לפי האינטרסים של הבן אדם. גם כאן צץ ומבצבץ האדם שבפנים מתחת למסכות, בבחירות שאדם עושה בחייו. כי לומר אין ברירה זה מוצא נח, לחפש אותה, להמציא מוצא, זה קשה הרבה יותר.

     

    בנטושים יש משהו זועק ומכמיר בעיני, בין אם הם בעלי חיים, חסרי בית, או קשי יום שהחברה אינה מחשיבה, סופרת, או מוותרת עליהם, ילדים שננטשו, אפילו עצים שנעזבו לגווע זקופים ללא טיפול, ובתים ישנים מפוארים שעומדים נטושים עזובים לרוחות. כל אלה חסרי ישע וננטשו לפעמים לגורל רע ממוות.

     

    כשאדם עושה זאת באנוכיות וקלות דעת זה בלתי נסלח, ואומר עליו באמת משהו מאד יסודי וחשוב.

    ומעבר לכל אלה, אף אדם גדול מכובד אמיד וחסון ככל שיהיה לעולם לא יכול לדעת מה החיים מזמנים לו ואיפה הוא עלול למצוא עצמו בהמשך חייו, ואל לו לאף אחד מאתנו לשכוח זאת.

    גם לגבי המושג "צודק" או "צדק" יש מקרים שכדאי לגביהם לא לשכוח גם את החמלה, בדומה לפתגם הנודע "בכביש אל תהיה צודק היה חכם", כל אחד ואחת מאתנו זקוקים לזה באיזה שלב בחיים.

     

         ''

     

    ''

     

    חופים
    חוה אלברשטיין
    מילים: נתן יונתן
    לחן: נחצ'ה היימן


    *  *  * 

    חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
    ראיתי פעם חוף
    שנחל עזבו
    עם לב שבור של חול ואבן.
    והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
    להישאר נטוש ובלי כוחות
    ממש כמו חוף. .....

      

      

     '' 

     

    petnet "נטישת בעלי חיים – עברה על פי חוק!" (22.4.13) עו"ד סיון זבולון נוה

    סעיף 2א'(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד - 1994 (להלן: "החוק") קובע את האיסור לנטוש בעל חיים ולשונו כדלהלן: "לא ייטוש בעלים של בעל חיים, או אדם שבעל חיים נמצא ברשותו או באחריותו (בחוק נקרא- מחזיק) את בעל החיים." 

    http://www.petnet.co.il/articles/2269#.UXoYafh5xTc.facebook 



    ''

     

     

     

    תגובות שאהבתי במיוחד, שמוסיפות ומרחיבות בנושא, ומעידות על ההבנה גם מעבר למילים. 

    תודה  

     

    ''

      היום 13:27:
    נטישה היא חוסר יכולת להכיל ולהתמודד, מעין סגירות רגשית בפני מישהו שזקוק לך, זה נוראי בעיני, בכל המקרים, גם כשזורקים בת זוג כי נמאס וגם כי נוטשים גורים של חתולים כי לא יודעים כיצד להתמודד איתם וגם אם נוטשים כל מה שמכביד עלינו. יש נטישות טובות, של הרגלים רעים, של שכבות סוגרות, אבל לעזוב משהו זה כמו לאטום את הלב, איך אפשר לעבור הלאה?
    ''
      24/4/13 01:32:
    כל פעם שאני רואה כלב נטוש הלב שלי נשבר למיליון חתיכות. כל כך כואב לראות את המבט שלהם. פשוט בא לי לחבק את הכלב ולבקש ממנו סליחה בשם כל מי שפגע בו. בא לי לחבק אותו להגיד לו שעכשיו זה בסדר, הוא בידיים טובות ומעכשיו שום דבר רע לא יקרה לו. לצערי, אני רואה כל כך הרבה כלבים שננטשו ואין לי דרך לעזור לכולם. בנוגע לחפצים נטושים - היום הייתי בספרייה, מסתבר שהספרנית עשתה מיון בכל הספרים והוציאה את כל הספרים הישנים כול הספרים שנמצאים פעמיים. מדובר על כמות של יותר מ-200 ספרים. היא סיפרה שהיא שאלה כל מיני עמותות אם הם רוצות את הספרים והנציגים שלהם היו לקחו קצת והשאירו את השאר הספרים. שאלתי מה היא מתכוונת לעשות איתם והיא ענתה לי שהיא מתכוונת לזרוק אותם. למרות שספרים הם חפצים ואין להם עיניים כל כך כאב לי עליהם. הרגשתי שמגיע להם קצת יותר מזה.
    ''
      היום 7:03:
    נטישה היא בריחה מהתמודדות טלי*
    דרג את התוכן:

      תגובות (74)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/4/15 23:13:
      כל מילה בסלע! אין עלייך!!! לא בורחת מהתמודדות עם הנושאים הכי קשים בעולם!
        10/4/15 22:38:
      מסכים איתך בכל מילה
        14/5/13 08:00:
      נטישה היא קלה יותר מהתמודדות, בעצם זה גם סוג של התמודדות עם הרבה פחות סיכויים לפתרון, חג שמח !
        1/5/13 18:48:

      צטט: חגיקמרט 2013-05-01 11:35:44

      הייתי מוסיף ומחדד את דברייך, נטישה של אדם חושב במישור חייך היא גרועה אך לפחות האדם החושב יכול למצוא לו איזו שהיא דרך נטישה של חיות כמוהה כהונאה. לא רק בגידה נוראית אלא שאתה פושט מעליך כל אחריות ונוהג בחיה כאילו שאתה האלוהים שלה. חורץ דינה לחיים או למוות. לדעתי זה גם סוג של התעלולות מהבחינה הגרועה ביותר. התעללות נפשית לדעתי גרועה מהתעללות פיסית ביחוד אצל החיות שהן חסרות מגן לא יכולת להסביר עצמן ותלויות במי שגידל אותן ועתה ברוב אכזריות אנוכיות טיפשות וחוסר אחריות זורק אותם. השאלה מה הפיתרון. מה אנחנו כאוהבי חיות הדואגים לשלומן יכולים לעשות למען הנטושים. זו שאלה קשה מאוד וכבדה מאוד.

      -

      תודה רבה למענך חגי.

      נראה לי ששורש העניין כמו כל דבר הוא ראשית כל החינוך. אלא שהחברה של הימים הללו אינה ערכית בלשון המעטה, וכל דאלים גבר.

      להפסיק לקנות בעלי חיים בחנויות או בתי עסק, ולהתחיל לאמץ את העזובים זו דרך נוספת.

      היות והפתרון הראשון הרחב ורחוק האופקים יותר אינו בסמכותי ובידי, והרשויות הממונות אינן עושות די לצערי, אני את שלי עושה בקטנה ברדיוס שלי גם במישור הזה וגם כמובן בעניין אימוץ כלבים.

      היקרים שלי עזובים מעורבים מקרי סעד למהדרין ! חיוך

        1/5/13 11:35:
      הייתי מוסיף ומחדד את דברייך, נטישה של אדם חושב במישור חייך היא גרועה אך לפחות האדם החושב יכול למצוא לו איזו שהיא דרך נטישה של חיות כמוהה כהונאה. לא רק בגידה נוראית אלא שאתה פושט מעליך כל אחריות ונוהג בחיה כאילו שאתה האלוהים שלה. חורץ דינה לחיים או למוות. לדעתי זה גם סוג של התעלולות מהבחינה הגרועה ביותר. התעללות נפשית לדעתי גרועה מהתעללות פיסית ביחוד אצל החיות שהן חסרות מגן לא יכולת להסביר עצמן ותלויות במי שגידל אותן ועתה ברוב אכזריות אנוכיות טיפשות וחוסר אחריות זורק אותם. השאלה מה הפיתרון. מה אנחנו כאוהבי חיות הדואגים לשלומן יכולים לעשות למען הנטושים. זו שאלה קשה מאוד וכבדה מאוד.
        27/4/13 11:55:

      צטט: bonbonyetta 2013-04-26 20:09:18

      צטט: ליריתוש 2013-04-25 11:44:17

      ..........ואותי נטשו המילים בפוסט הזה.........פוסט של אנושיות וחמלה.

       

      הגדרת זאת כל כך יפה ליריתוש שהעלת לי דמעות בעיניים.

       

      ''

       

      נגבי דמעותייך, יקרה........וזה מזכיר לי אמירה נאה: 

      אין אדם הראוי לדמעותיך, כי זה אשר ראוי באמת, יעשה כל מאמץ שלא תדמע.

        27/4/13 07:03:
      נטישה היא בריחה מהתמודדות טלי*
        26/4/13 20:09:

      צטט: ליריתוש 2013-04-25 11:44:17

      ..........ואותי נטשו המילים בפוסט הזה.........פוסט של אנושיות וחמלה.

       

      הגדרת זאת כל כך יפה ליריתוש שהעלת לי דמעות בעיניים.

       

      ''

        26/4/13 20:05:

      צטט: Neora 2013-04-24 11:01:49

       

      מבחינתי - כל נטישה יש בה רצח !

      כן, גם אני חושבת שיש בזה הרבה מזה. בוכה

        26/4/13 20:00:

      צטט: titi88 2013-04-24 01:32:33

      כל פעם שאני רואה כלב נטוש הלב שלי נשבר למיליון חתיכות. כל כך כואב לראות את המבט שלהם. פשוט בא לי לחבק את הכלב ולבקש ממנו סליחה בשם כל מי שפגע בו. בא לי לחבק אותו להגיד לו שעכשיו זה בסדר, הוא בידיים טובות ומעכשיו שום דבר רע לא יקרה לו. לצערי, אני רואה כל כך הרבה כלבים שננטשו ואין לי דרך לעזור לכולם. בנוגע לחפצים נטושים - היום הייתי בספרייה, מסתבר שהספרנית עשתה מיון בכל הספרים והוציאה את כל הספרים הישנים כול הספרים שנמצאים פעמיים. מדובר על כמות של יותר מ-200 ספרים. היא סיפרה שהיא שאלה כל מיני עמותות אם הם רוצות את הספרים והנציגים שלהם היו לקחו קצת והשאירו את השאר הספרים. שאלתי מה היא מתכוונת לעשות איתם והיא ענתה לי שהיא מתכוונת לזרוק אותם. למרות שספרים הם חפצים ואין להם עיניים כל כך כאב לי עליהם. הרגשתי שמגיע להם קצת יותר מזה.

      --

      זה בדיוק איך שאני מרגישה, בדיוק. בוכה

        26/4/13 19:58:

      צטט: ציפי*** 2013-04-23 02:38:10

      צטט: יאיר גרוסמן 2013-04-22 20:32:02

      אני מסכימה לגמרי עם יאיר. את עושה איתנו חסד גדול.

      מעוררת את השאלות הללו ישירות למודעות 
      ואותי באופן אישי משאירה לחשוב על הפוסטים שלך
      הרבה מעבר למסך.  ישירות ועמוק לתוך הלב.
      תודה לך אישה יקרה על מה שאת מאפשרת לנו כאן. 

      תודה בוכה

        26/4/13 19:57:

      מזעיף את הפהצטט: רומפיפיה 2013-04-22 22:53:36

      הפעם לא ממש קראתי את הפוסט שלך.

      צ'טערת, לא עומדת בזה...רכרוכית...

      דבר אחד אני יודעת

      שנטישה היא בגידה

      נוראה

      -

      כן, זה חלק מהנוראות בזה, רק חלק. 

      אם את אינך עומדת בזה, איך יעמדו בזה מי שננטשו?

      אם לא נעזור להם?

      ''

        26/4/13 19:50:

      צטט: מוטיש_ 2013-04-22 22:50:12

      בחברה המערבית חיי אדם זולים כיום, אז מה הפלא שחיי כלב ועוד חסרי ערך. הנטישה של בעלי חיים ואדם הנה הסימפטום לחולי שפשט בחברה. הערכים היהודים המסורתיים של ערבות הדדית עזרה לחלש נמחצו במפגש עם התרבות המערבית הנהנתנית. עצוב

      וחסרי הישע נופלים תמיד ראשונים, סובלים ללא עוול בכפם, והם, בעלי החיים חסרי הישע מכולם. התמוטטות ערכית שהם הסימפטום הראשון שלה. מזעיף את הפה

        26/4/13 19:39:

      צטט: נועהר 2013-04-22 22:09:51

      נטישה..

      מילה כל כך קשה..וכל כך כואבת..

      המחשבה על הכלבים והחתולים שננטשים בערוב ימיהם
      כאילו היו חפץ שאבד עליו הכלח..וכבר אינו  מתאים "לעיצוב" הבית..

      כן, התכניות השתנו והם לא מתאימים יותר לחיים של עכשיו. אכן נורא .

        26/4/13 19:35:

      צטט: סיגלשטיבלמן דרעי 2013-04-22 21:52:53

      אני מסכימה שנטישה היא התעללות, חד משמעית! אבל לא כל פרידה או עזיבה היא נטישה, למשל בתגובה שאהבת נכתב "כשזורקים בת זוג" (או בן זוג)לרוב זו לא נטישה אלא אם כן בן הזוג ה"ננטש" הפך חסר אונים עקב מחלה או משהו הדומה לזה, כשמדובר בילדים, קשישים, ובעלי חיים - שחייהם תלויים באחר, שהם חסרי אונים ואינם מסוגלים לדאוג לעצמם אני מסכימה בהחלט שמדובר בנטישה. אגב...נטישה יכולה להיות גם רק רגשית ולאו דווקא פיזית...כשמדובר בהזנחה , או כאשר הצרכים הרגשיים אינם נענים בתוך מערכת היחסים. והרגישות שבך באמת מדהימה ומחממת לב.

      -

      בודאי שלא כל פרידה או עזיבה היא נטישה. כוונתי הייתה בשטחים רבים רק ואם כאשר בן הזוג השני חסר ישע וזה אינו נעשה בצורה הדדית אלא חד צדדית - של נטישה. וכן, נטישה יכולה להיות נפשית ופיסית ואין שני הדברים בהכרח אותו דבר. כבר קרה הרי לא אחת שבני זוג למשל ממשיכים לחיות בכפיפה אחת אך אחד הצדדים "כבר אינו שם" בנפשו ורגשותיוהסנני

      ועדיין כשיש נטישה מבחינה זו אחרת זה מאד ברור, נטישה זו נטישה.

        26/4/13 09:15:

      צטט: מרת ארבונקל 2013-04-22 20:33:15

      החיות הנטושות האנשים הנטושים והבניינים הנטושים, מה משותף להם? שהם כולם שייכים לתחום האפור , הספר שבין העולם התרבותי לטבע הפראי . המילחמה המתמדת בין סדר , חברה וכו' לבין הכאוס , הפראיות... שילוח כלבים הוא מעשה ברברי. קריאת תיגר על החברה, הפיכתה לפראית שוב, אי- ביות,אנטי ציוילזציה - ובהחלט גם אכזריות וחוסר הומאניות משווע.מזעיף את הפה

       

        26/4/13 09:13:

      צטט: כותבת אותי 2013-04-22 19:19:24

      קודם להגדרת המושג נטישה ,זה עזיבה של בעל חיים לגורלו (לא מסירה לאחר , ) ללא טיפול . אחרי שהורגל לחיים בחזקת אדם. נכון? לעשות מעשה זה צריך להיות אדם שלא מחובר לחמלה שבו ,ואנשים שאוכלים בעלי חיים מחוברים לחמלה שבהם? בעצם אנחנו חברה שמחפיצה את בעלי החיים ,אנחנו חושבים שהם נבראו עבורינו ,לאכילה ,לשעשוע,לשמירה ,אנחנו לא סוברים שהם נוצרו כדי לחיות את חייהם.

      --

      יש מי שנוטשים את הכלב לרחוב, למקום זר, ויש מי שנוטשים אותו למקום אחר בו הם מקווים שיטפלו בו כי להם נמאס. מבחינת הכלב, ומה שזה עושה לו זה אותו דבר. הסנני

        26/4/13 09:10:

      צטט: חופר סדרתי :) 2013-04-22 18:02:05

      אני חייב לציין יש לידי זוג בני 30 וקצת, יש ברשותם 2 כלבים והם בנוסף שמו מיטה קטנה בגינה שלהם עבור חתולים שמגיעים בלילה, ובשעות הבוקר היא שמה אוכל עבור 3 חתולים שתמיד מתרוצצים בחצר.

      נו?

      אז למה אתה מחכה, תביא אותם אלינו, בחייאתק, לא יזיק אנשים נחמדים לחבורה, לא? שיספרו, יראו לנו עם תמונות.... 

       

      ''

        26/4/13 09:02:

      צטט: missconception 2013-04-22 17:53:53

      בתור נטושה מדופלמת, הזדהיתי עם כל מילה.
      בתור מי שמקיפה עצמה בבעלי חיים, כמעט כל חיי, אני מזדהה עם כל אות.

       

      ''את מתבטאת קצר מאד וחזק מאד. תודה רבה.

        25/4/13 22:02:

      צטט: אסנת גזית 2013-04-22 16:37:49

      אתמול מלאו בדיוק חמש שנים ליום בו אימצתי את כלבתי מותק, שננטשה בקיבוץ ע"י בעליה בהיותה בת ארבע, הסתובבה שם כחודשיים, בימים קרים וגשומים, (וגם חטפה נשיכה רצינית, ועד היום די חששנית מכלבים)... מצאנו שבב, והבעלים הסביר שהסיבה לנטישה הייתה כלכלית (הוא אמר שלא ממש נטש אלא מסר לקרוב משפחה ככלבת שמירה על אחד המחסנים, והיא ברחה לו..). לא מבינה איך אפשר... ויש את אלה הנוסעים לחו"ל בקיץ, ובדרך נפטרים מהכלב, משחררים אותו ליד שדה התעופה, ועולים שמחים וטובי לב לטיסה לחופשה. ויש גם את אלה שאפילו קושרים את הכלב לעמוד או לעץ (ביער שומם!), מתניעים ונוסעים... לא מבינה. לא מבינה איך.......

      -

      כפי שציינתי אולי אני, את ועוד רבים אחרים לא מבינים מפני שברגע שאת מבינה דבר זוועתי ונורא ואכזרי שכזה, כשאת מבינה אולי גם את נהיית קצת כזו. אחרת איך אפשר להבין את זה?

      ''

       

        25/4/13 21:59:

      צטט: חנה וייס 2013-04-22 16:34:51

      את מעלה נושא חשוב וכאוב שחשוב להרהר בו. "אפילו ברכת שלום  לא יכולה לענות לה, לא יכולה."

      90% ממה שאנחנו רואים היא הגזמה, השלכה, שלא תואמת את המציאות. "המכונית שלי" היא היקשרות' ו"האויב"  הוא כל מה שאנחנו מתייגים כדוחה ומבקשים לנטוש ולהרחיק. הקרקע שעליה החמלה צומחת היא  ראיית כל אדם וכל יצור ללא

      יוצא מן הכלל כיצור בדיוק כמוני, שרוצה אושר ולא רוצה סבל. 

      אדם שלא מסוגל לאהוב הוא מיוסר.

       

      כל הפשע המאורגן, שכולל פגיעה למטרות רווח בילדים, בנשים, בקשישים, בחולים, בנכים, בעובדים זרים, בדתיים, בערבים ובכל סוג שהוא של בני אדם, בבע''ח ובאוצרות הטבע, נובע מהעדר ההשתוות/השיוויוניות (אותה קרקע שציינתי), כל הסבל בעולם נובע מהיכולת שלנו להפנות עורף באופן סלקטיבי לסבל של הזולת. 

      when we tame our minds we develop peace and happiness and we take that as the basis to help others

      החל מ-3:24, טיפול בכלבים נטושים ובבני אדם נטושים:

      ---

      תודה חנה וייס

      ''

       

       

        25/4/13 20:21:

      צטט: מיכאל 1 2013-04-22 15:49:24

      הנטישה כואבת לאדם ולחי. ואם יכלו הצמחים לדבר, הייתי כולל גם אותם בקטגוריה זו. אפילו אם לא חזינו זאת על בשרנו ולו גם פעם אחת, אנו חיים תמיד עם תחושת סמויה, גדולה או קטנה של איזושהי חרדת נטישה. כנראה זה מובנה בטבע האנושי. אכן חמלה יכולה לסייע. חמלה יפה תמיד בכל מצב, בכל גיל.

      -

      אכן גם הצומח בהחלט כלול. אתה חש היטב מה שאני מרגישה וחושבת.

      כמה פעמים אנו רואים ברשויות מקומיות שונות שנטעו עצים אך הם הושארו ללא טיפול, ללא השקיה, ועומדים קמלים גוססים לאטם. נורא לראות זה. זה בהחלט גם נטישה, ונטישה זה דבר מביש. מזעיף את הפה

        25/4/13 20:14:

      צטט: אור 2013 2013-04-22 15:20:44

      אני כבר כמעט לא בקפה. שמחה שנכנסתי. יודעת דבר מה על נטישה . אך את בכתיבתך כל כך מרגשת ונוגעת בול בנקודה הכי רגישה שהיא הנטישה תבורכי

      נו ומה? את חושבת שלא הרגשתי שנעלמת. ועוד איך הרגשתי. אני שמחה שבאת לבקר, חבל שאינך מספרת על הנושא מהאספקט שלך, כי הוא באמת נושא רחב שמתפרס על כל תחומי החיים.הסנני

        25/4/13 20:12:

      צטט: טונקס 2013-04-22 15:02:33

      כתוב נפלא. הצלחת לשלב הומור עם הרבה כאב. למרבה הצער, הרגישות הזאת, ההגינות הלכאורה פשוטה הזאת, האמפתיה לסבל של חסרי ישע - היא לא נחלת כולם, כמו שאנחנו יודעים תגובה

      ''אם זה היה לחצי מהאולוסיה הייתי שמחה

        25/4/13 20:10:

      צטט: דוקטורלאה 2013-04-22 14:38:00

      קראתי את הדיסרטציה שלך על נטישה. ניכר כי הנושא קרוב מאד אל ליבך.

      -

      כראה, ואני אפילו לא יודעת למה. ''

        25/4/13 20:06:

      צטט: נ.י.ל.י 2013-04-22 12:41:39

      את שוב כל כך צודקת-עד כאב!!

      אולי פעם לא תסכימי אתי? צעקה

      המשיכי בדרכך.. את נפלאה
        25/4/13 11:44:
      ..........ואותי נטשו המילים בפוסט הזה.........פוסט של אנושיות וחמלה.
        25/4/13 10:23:

      ''

       

      בונבוניטה האהובה נשיקה

      דמעות עמדו בעיניי כשראיתי את התמונה וקראתי את הכתובית שעליה

      וכן אני מצטרפת למילים! שמכוונות לכל הנוטשים למינהם

        25/4/13 08:06:
      תודה ששיתפת בפוסט משובח סופשבוע מחויך צחית
        24/4/13 23:35:
      מרגש ונוגע ללב
        24/4/13 22:30:
      גם בבניינים נטושים יש משהו שלי אישית נוגע ללב - גם לי
        24/4/13 19:48:

      צטט: * חיוש * 2013-04-22 09:50:29

      בוקר ניפלא בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      את מכירה אותי היטב ויודעת שאני מצטרפת לכל מילה שלך

      הגלגל מסתובב בחיים ולעיתים אדם נוטש ומן הסתם רוב הסיכויים שינטשו אותו

      אך הלקח יגיע לתודעה מאוחר מידיי.....

      וכדי לחייך אותך על הבוקר

      (((((-: הקטע עם המכונית האהובה שלך שנימכרה

      חחחחחחחחחחחחח

      הייתה לי מכונית ענתיקה - אהבתי אותה מאוד שנת 80 ומשהו.....

      עברתי איתה תאונה ובעל המוסך שלי אמר חד משמעית "טוטאל - לוסט

      שאסים גמורים"

      השארתי אצלו תמורת 1000 ש"ח כולל העברת בעלות

      ואני קניתי רכב אחר 90 ומשהו.....

      היה לה תווית של נייק בזכוכית האחורית

      לימים ראיתי את הבובולינה שלי נוסעת לפניי ברחוב ביבנה

      ( התווית ומספר הרכב...... זאת שלי!!!!!!!)

      ממש עשיתי מרדף.... הנהגת קצת ניבהלה....

      באיזה רמזור - שוחחנו

      בעלה קנה את הרכב בגרושים מבעל המוסך ושיפץ אותה....

      שנתיים הייתי ברוגז עם בעל המוסך שלי......קריצה

       

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול בונבוניטה יקירתי

      יום ניפלא

       

      ולכל הנוטשים למינהם - אל תעשה לחברך וליקירך מה ששנוא עליך!

      --

      תודה יקרה, משהו שמצאתי והבאתי כאן עבורך, איך אומרים אלף מילים ויותר טוב תמונה אחת...

      ''

       

        24/4/13 19:01:

      צטט: ~בועז22~ 2013-04-22 07:57:37

      אל האתר "נטוש" של רז, הגעתי לפני כמה חודשים ואני מוצא את עצמי חוזר לשם שוב ושוב (אתר נהדר!!!). לעניין הנטישה - נטישת בעלי חיים ע"י בני-אנוש מראה יותר מכול דבר אחר איך האנושיות נטשה אותם, את אותם בני-אנוש...

       

      בהחלט, אין מה להוסיף על מה שאמרת והדגשתי.

      תודה

      אוהבת מאד את האתר ואת הפרויקט של שרון רז.

       

      ''

        24/4/13 18:59:

      צטט: נעה אל-יגון 2013-04-22 07:48:43

      נטישת חיות היא נוראית .. נטישה של חסרי ישע אגלה לך בסוד יש גם המתקראים "בני אדם" הנוטשים את ילדיהם פשוט כי מאסו בהם ויש גם כאלה הנוטשים את הוריהם בזיקנתם.

      --

      זה מה שניסיתי לומר, שנטישה זה משהו באופי.

      תודה להבנתך. 

        24/4/13 18:57:

      צטט: החולמתבהקיץ0 2013-04-22 06:48:19

      מאוד ריגשת אותי בכתיבתך מזדהה עם רגשותיך לגבי נטישה, גם בי היא מעוררת כאב.כל כך נכון גם לגבי בנינים נטושים שמעוררים גם הם עצבות על החיים שהיו בהם ונגמרו.

      -

      לא יכולה לעבור ליד נטושים ולהתעלם, תמיד רואה אותם, מי שלא יהיו. הסנני

        24/4/13 18:54:

      צטט: סגנון 2013-04-22 03:12:42

      בוני יקרה ומאתגרת מוחות,

       קראתי את הבלוג שלך והלכתי לישון ללא הפיתרון, עד שהתעוררתי

      ב 3 בבוקר עם הבזק.

      מכיוון שפרשת את הנטישה על פני יריעה כה נרחבת תפסה אותי

      רגישותך למקומות שננטשו ומה הם משדרים לך. הזכיר לי את

      הבתים הישנים בזכרון, את קירות האבן שהיו עדים לאלפי מבטים

      וספגו משהו מהם.  מעניין שישנם קירות חצי הרוסים שהולך להם

      לאט לאט הגוף אבל נשמתם השתמרה ודרך אלו אפשר להרגיש

      אף יותר....  את עומדת מולם, לא יכולה להוריד מהם את העיניים

      ולא מבינה למה ? 

       

       כנראה לרגישותם של בני אדם יש ספקטרום רחב. יש את אלו

      שסביבתם חיה, נושמת, מדברת אליהם והם מגיבים אליה עד אל

      אלו שנוטשים כלב או מישהו שפעם היה אהוב מבלי להחסיר נקיפה.

       

        כנראה שזה השוני החד ביותר בין בני אדם ולאו דווקא אם הם גבר,

      אישה, דת, חינוך, רקע, אופי, לאום או צבע עור.

       

        אולי נטישת חיות שייכת לנפשות צעירות על הספקטרום האנושי,

      כאלו שעולמם הפנימי עדיין גס, העולם החיצון מפחיד אותם, ורגישותם

      עדיין בחיתוליה ? כאלו שפונים אליהם והם לא מבינים על מה המהומה ?

      בסה"כ הוא הזדקן אז זרקנו לרחוב, בטח מישהו יאסוף אותו...  או שימות.

       

        אז זהו זה, שיש בינינו שוני גדול ולא כולנו אותו הדבר....  קצת קשה לקבל

      זאת כשאת עומדת מול התאכזרות כזו ובא לך לחנוק את הבן אדם.... ומצד

      שני את רואה אדם מוגבל, קצת עיוור, קצת חירש, נכה פה ונכה שם...  אבל

      לפחות את מבינה איך מעשיו מתחברים אל הווייתו...  וכדי ללמדם לפעמים

      צריך המון סבלנות או סיבולת ולפעמים עונש. כל מקרה לגופו.

      בינתיים נודעו לי פרטים חדשים שלא ידעתי קודם, שהרי הפוסטים הללו לאחרונה יצאו עקב מקרה ספציפי.

       

      הכלב הננטש הזקן היה חולה סרטן שלא טופל והוזנח.

      למרות שידעו זאת, וידעו בפירוש שאין לו עוד הרבה זמן לחיות, זרקו אותו כחפץ שבור וישן מהבית להיטלטל מכאן לשם כשאין פתרון מתאים באופק.

       

      פשוט החליטו שנמאס, זה לא מתאים, מה גם שדורש טיפול ותשומת לב מיוחדים שדורשים לא רק אהבה חמלה והשקעה אלא מזומנים, וזהו.  עכשיו אין בעיות, הכל יופי טופי.

        

      אתה עדיין אומר לי ש"לא כולנו אותו דבר" וצריך להיות סבלנים?

      היה כל כך קשה עוד כמה חודשים לטפל קצת ולתת לו לסיים את חייו בצורה מכובדת בביתו? להקדיש לו קצת?

       

      ואני יודעת בדיוק במה דברים אמורים. עברתי את זה עם כלבי האחרון זצ"ל שנפטר לפני קצת יותר מחצי שנה, מאותו דבר בדיוק.

       

      לא סולחת, אין תירוצים, מאחלת שאלה כאלה וזה ספציפית יקבלו יחס דומה מהמרום, לא פחות לא יותר, רק כפי שהעניקו לזה מה שיזכו. 

      ''

        24/4/13 11:01:

      ''
      ה

       

      מבחינתי - כל נטישה יש בה רצח !

        24/4/13 01:32:
      כל פעם שאני רואה כלב נטוש הלב שלי נשבר למיליון חתיכות. כל כך כואב לראות את המבט שלהם. פשוט בא לי לחבק את הכלב ולבקש ממנו סליחה בשם כל מי שפגע בו. בא לי לחבק אותו להגיד לו שעכשיו זה בסדר, הוא בידיים טובות ומעכשיו שום דבר רע לא יקרה לו. לצערי, אני רואה כל כך הרבה כלבים שננטשו ואין לי דרך לעזור לכולם. בנוגע לחפצים נטושים - היום הייתי בספרייה, מסתבר שהספרנית עשתה מיון בכל הספרים והוציאה את כל הספרים הישנים כול הספרים שנמצאים פעמיים. מדובר על כמות של יותר מ-200 ספרים. היא סיפרה שהיא שאלה כל מיני עמותות אם הם רוצות את הספרים והנציגים שלהם היו לקחו קצת והשאירו את השאר הספרים. שאלתי מה היא מתכוונת לעשות איתם והיא ענתה לי שהיא מתכוונת לזרוק אותם. למרות שספרים הם חפצים ואין להם עיניים כל כך כאב לי עליהם. הרגשתי שמגיע להם קצת יותר מזה.
        23/4/13 22:18:

      צטט: ציפי*** 2013-04-22 01:03:00

      את כל כך צודקת. לגבי נטישת חיות, אני עדיין לא הבנתי את זה. אם יש ספק קטן אז למה בכלל לקחת מחוייבות כזו? אחר כך זה מביא לכאב עמוק. מזו הנזילות הרגשית הזו שננסה ונראה מה יהיה? אני מעולם לא גדלתי עם חיות וכאשר הבנות שלי ביקשו חתולה לקח לי שנה להסכים. ומאותו הרגע אין כאן דרך חזרה. זה עד הסוף. ואפילו התאהבתי קשות בה. לגבי נטישה של בני אדם אחד את השני, קטן הדף מלהכיל את הכאב הזה שכל האנושות חווה. מרגע שנזרקנו מגן העדן, כולנו נגועים במכה הזו. עד אשר נחליט אחרת... תודה כרגיל את מדהימה בתכנים שלך ובמסרים החזקים שאת מעבירה

      --

      תודה. המדהים הוא האטימות של האנשים וזה שהם חושבים שאם הם "שמו אותה במכלאה" או בבית אחר זה לא נקרא שהם נטשו. מבחינת בעל החיים הוא נזרק מהמשפחה והבית אליו היה רגיל שנים, מבחינתו זו נטישה. וההרגשה והטארומה שהם עוברים קשה

      נכון שיש כאלה ש"מגדילים לעשות" ופשוט נוטשים אותו ברחוב ואומרים לאחרים ולעצמם ש"הוא ברח", אלה נוטשים פרימיום.

       

      ''

        23/4/13 20:05:

      צטט: sari10 2013-04-21 21:29:04

      מאוד ריגשת בתיאורים שלך.

      מבינה ומסכימה,

      אם כי אני לא בטוחה שתמיד

      אפשר לעשות השוואה בין נטישת בעל חיים לנטישת בן משפחה.

      אני אומרת את זה

      כיון שבליבי אני לא מבינה איך אפשר לא לאהוב

      שום סוג של בעל חיים, שהרי יש כאן

      קשר ראשוני, בלתי אמצעי, חושבת שאין ילד

      שלא יחבב בעלי חיים אם לא יסיתו אותו.

      ==

      וחשבתי שמי שלא אוהב שום סוג ואפילו סולד (ואני לא מדברת על לגדל)

      משהו פגום בו באיזושהי צורה.

      אלא מה,

      אחת מחברותי הטובות סולדת מבעלי חיים בכלל, ואני לא יודעת למה,

      אבל היא אדם אנושי עם לב טוב ומסור.

      ==

      לכן, אני גם לא בטוחה שנכון תמיד להסיק את המסקנה

      שמי שנטש / מסר בעל חיים ינהג באותה דרך לאנשים קרובים.

      ---------

      יש משהו בנטישת חסרי ישע בכללם שבעיני לפחות מעיד על משהו בסיסי בהתייחסות לדברים, כמובן שאת רשאית לחשוב שונה אין לי בעיה עם זה. לא בטוחה שזה תמיד קשור לאהבה לבעלי חיים או לאהבה למושא הנטישה, אלא למשהו אחר.הסנני

       

        23/4/13 20:02:

      צטט: נערת ליווי 2013-04-23 11:43:37

      מותק.

       

      את בן אדם טוב!

      על זה אני לעולם לא אתווכח אתך ואת יודעת את זה.

       

      אבל יש לי שאלה, אמיתית. באמת אמיתית. בגלל שעשית קשר הדוק בין זקנה וזקנים שתמיד נכון לראות בהם אנשים טובים.

      למה? למה עצם הזיקנה הופכת אדם להיות טוב?

       

      אני לא רוצה להזיז את הדברים, באמת שלא, אבל כמה אנשים לא היו בני אדם בצעירותם והזיקנה לא הפכה אותם לטובים פתאום... 

      ------------

       

      לא חושבת שאפשר להגדיר אותי כ"אדם טוב", זה גורף מדי, מה שכן יש בי רגישות גדולה לחסרי ישע.

      תראי את מה שאני מספרת בהמשך ותביני למה כוונתי.

       

      חוץ מזה איפה בדיוק ראית שכתבתי באופן גורף שזקנים הם אנשים שמטבעם טובים?

      להיפך אפילו הזכרתי כאן, או בפוסטים קודמים בנושא, שאני יודעת היטב שיש ביניהם גם בהחלט מרושעים לשמם.

      רק גם הם זקוקים לרחמים לדעתי, כי להיות זקן במצב של חוסר אונים, תארי לעצמך כמה הוא אומלל בפנים. עם זאת אני עצמי לא תמיד מסוגלת להיות מתחשבת כל כך בזקן מרושע כזה.

       

      סיפרתי על זה באחד הפוסטים הקודמים כיצד ומה בדיוק עשיתי לזקן מרושע כזה שחבט במקלו בכלבי שנפטר לא מזמן זצ"ל, שהיה פגוע אורתופדית קשה ואחרי תאונה קשה וכמה ניתוחים.

       

      אותו זקן חבט בו במקלו בירך המרוסקת שלו עם הפלטינות , מתוך רשעות גמורה כי לא רצה שהכלב יתקרב אליו. הכלב דרך אגב הלך ישר ולא שם לב אליו וגם היה עם מחסום וחגורה.

      הזקן מאחרי גבי, חשב שלא אקלוט זאת ו"לא התאפק" והכניס לו זבנג, אולי בגלל זה הוא העיז לעשות זאת.

      הכלב ילל מכאב. קפצתי כנשוכת נחש, ושום אלפית גרם של סימפטיה ורחמים לא נשארו בי למרושע הזה, זכור לי המקום המדויק שזה היה כאילו היה אתמול .

      ''

      צרחתי ונזפתי בו ואני זוכרת שממש התאפקתי לא להכותו, אבל לפחות חטפתי את המקל שלו, והעפתי לו אותו לכל הרוחות.

      כאב לי יותר מאשר כאב לכלב אני חושבת, שהוא לא עשה לו דבר.

       

       

       

       

        23/4/13 14:33:

      צטט: שלויימה 2013-04-21 21:09:18

      מסכים איתך באחת הנתגובות שלי בפוסטים שלך כתבתי פעם על אופנה חדשה בצפון אמריקה קונים גור כלבים מתוק ופרוותי לילדים לקראת חג המולד ועד הקיץ הוא גדל להיות כלב גדול שמלכלך את הבית מכרסם את הספות ומלכלך את השטיחים וביולי כשמגיע הזמן לצאת לחופש משליכים את הכלב בשכונה או בשולי הכביש ונעלמים לכמה שבועות.

      --

       

      גם כאן זה קיים הרבה לצערי. הגדילו לעשות במזרח הרחוק שם מייצרים "מזכרות לתיירים" - חרקים או זוחלים קטנים חיים בתוך מחזיקי מפתחות מפלסטיק.

      אני לא עומדת בזוועה הזו.

       

      ובעניין הורים כאלה בכל מקום ומדינה בו זה קיים - אח"כ מתפלאים איך הילד יוצא חסר חמלה לחסרי ישע אחרים? איך פוגע אח"כ או מתעלל בילדים אחרים? זו הרי שאלה של חינוך, וזו בהחלט דוגמא בה הורים נותנים לילדים שלהם ולא שמים לב שזה מה שהם קולטים מהם עצמם.

       

      * * *

      דוגמא מצויינת ונוגעת ללב לגבי נטישה הוא סיפור שלא זוכרת היכן קראתי:

       

      לאם צעירה נולד ילד שני לא עלינו פגוע, וההורים החליטו לנטוש אותו בבית החולים. לאחר חודשים רבים שמו ההורים לב שילדם הבכור לעולם אינו מתלונן על כאבים, על הרגשה רעה גם עם קודח מחום גבוה. כששאלו אותו לפשר העניין התברר שהוא מפחד שאם הם ידעו שהוא חולה הם יקחו אותו לרופא או לבית חולים וגם אותו ינטשו כמו את התינוק. אינני מספרת זאת סתם קראתי זאת כסיפור בהחלט אמיתי חבל שאינני זוכרת היכן.

        23/4/13 11:43:

      מותק.

       

      את בן אדם טוב!

      על זה אני לעולם לא אתווכח אתך ואת יודעת את זה.

       

      אבל יש לי שאלה, אמיתית. באמת אמיתית. בגלל שעשית קשר הדוק בין זקנה וזקנים שתמיד נכון לראות בהם אנשים טובים.

      למה? למה עצם הזיקנה הופכת אדם להיות טוב?

       

      אני לא רוצה להזיז את הדברים, באמת שלא, אבל כמה אנשים לא היו בני אדם בצעירותם והזיקנה לא הפכה אותם לטובים פתאום... 

       

        23/4/13 02:38:

      צטט: יאיר גרוסמן 2013-04-22 20:32:02

      את מצפן מוסרי!

      אני מסכימה לגמרי עם יאיר. את עושה איתנו חסד גדול.
      מעוררת את השאלות הללו ישירות למודעות 
      ואותי באופן אישי משאירה לחשוב על הפוסטים שלך
      הרבה מעבר למסך.  ישירות ועמוק לתוך הלב.

      תודה לך אישה יקרה על מה שאת מאפשרת לנו כאן. 
        22/4/13 22:53:

      הפעם לא ממש קראתי את הפוסט שלך.

      צ'טערת, לא עומדת בזה...רכרוכית...

      דבר אחד אני יודעת

      שנטישה היא בגידה

      נוראה

        22/4/13 22:50:
      בחברה המערבית חיי אדם זולים כיום, אז מה הפלא שחיי כלב ועוד חסרי ערך. הנטישה של בעלי חיים ואדם הנה הסימפטום לחולי שפשט בחברה. הערכים היהודים המסורתיים של ערבות הדדית עזרה לחלש נמחצו במפגש עם התרבות המערבית הנהנתנית. עצוב
        22/4/13 22:09:

      נטישה..

      מילה כל כך קשה..וכל כך כואבת..

      המחשבה על הכלבים והחתולים שננטשים בערוב ימיהם
      כאילו היו חפץ שאבד עליו הכלח..וכבר אינו  מתאים "לעיצוב" הבית..

      אני מסכימה שנטישה היא התעללות, חד משמעית! אבל לא כל פרידה או עזיבה היא נטישה, למשל בתגובה שאהבת נכתב "כשזורקים בת זוג" (או בן זוג)לרוב זו לא נטישה אלא אם כן בן הזוג ה"ננטש" הפך חסר אונים עקב מחלה או משהו הדומה לזה, כשמדובר בילדים, קשישים, ובעלי חיים - שחייהם תלויים באחר, שהם חסרי אונים ואינם מסוגלים לדאוג לעצמם אני מסכימה בהחלט שמדובר בנטישה. אגב...נטישה יכולה להיות גם רק רגשית ולאו דווקא פיזית...כשמדובר בהזנחה , או כאשר הצרכים הרגשיים אינם נענים בתוך מערכת היחסים. והרגישות שבך באמת מדהימה ומחממת לב.
        22/4/13 20:33:
      החיות הנטושות האנשים הנטושים והבניינים הנטושים, מה משותף להם? שהם כולם שייכים לתחום האפור , הספר שבין העולם התרבותי לטבע הפראי . המילחמה המתמדת בין סדר , חברה וכו' לבין הכאוס , הפראיות... שילוח כלבים הוא מעשה ברברי. קריאת תיגר על החברה, הפיכתה לפראית שוב, אי- ביות,אנטי ציוילזציה
        22/4/13 20:32:
      את מצפן מוסרי!
        22/4/13 19:21:
      ואשר לנטישות אחרות של חפצים למשל -דווקא הייתי מעודדת . ואשר לנטישות בני זוג ,הרי הם לא חסרי אונים ,ולא מטופלים ואשר לנטישת זקנים וילדים - דבר שלא ייעשה -זו דעתי
        22/4/13 19:19:
      קודם להגדרת המושג נטישה ,זה עזיבה של בעל חיים לגורלו (לא מסירה לאחר , ) ללא טיפול . אחרי שהורגל לחיים בחזקת אדם. נכון? לעשות מעשה זה צריך להיות אדם שלא מחובר לחמלה שבו ,ואנשים שאוכלים בעלי חיים מחוברים לחמלה שבהם? בעצם אנחנו חברה שמחפיצה את בעלי החיים ,אנחנו חושבים שהם נבראו עבורינו ,לאכילה ,לשעשוע,לשמירה ,אנחנו לא סוברים שהם נוצרו כדי לחיות את חייהם.
        22/4/13 18:35:
      צודקת. כל מילה נכונה.
        22/4/13 18:02:
      אני חייב לציין יש לידי זוג בני 30 וקצת, יש ברשותם 2 כלבים והם בנוסף שמו מיטה קטנה בגינה שלהם עבור חתולים שמגיעים בלילה, ובשעות הבוקר היא שמה אוכל עבור 3 חתולים שתמיד מתרוצצים בחצר.
        22/4/13 17:53:

      בתור נטושה מדופלמת, הזדהיתי עם כל מילה.
      בתור מי שמקיפה עצמה בבעלי חיים, כמעט כל חיי, אני מזדהה עם כל אות.

        22/4/13 16:37:
      אתמול מלאו בדיוק חמש שנים ליום בו אימצתי את כלבתי מותק, שננטשה בקיבוץ ע"י בעליה בהיותה בת ארבע, הסתובבה שם כחודשיים, בימים קרים וגשומים, (וגם חטפה נשיכה רצינית, ועד היום די חששנית מכלבים)... מצאנו שבב, והבעלים הסביר שהסיבה לנטישה הייתה כלכלית (הוא אמר שלא ממש נטש אלא מסר לקרוב משפחה ככלבת שמירה על אחד המחסנים, והיא ברחה לו..). לא מבינה איך אפשר... ויש את אלה הנוסעים לחו"ל בקיץ, ובדרך נפטרים מהכלב, משחררים אותו ליד שדה התעופה, ועולים שמחים וטובי לב לטיסה לחופשה. ויש גם את אלה שאפילו קושרים את הכלב לעמוד או לעץ (ביער שומם!), מתניעים ונוסעים... לא מבינה. לא מבינה איך.......
        22/4/13 16:34:

      את מעלה נושא חשוב וכאוב שחשוב להרהר בו. "אפילו ברכת שלום  לא יכולה לענות לה, לא יכולה."

      90% ממה שאנחנו רואים היא הגזמה, השלכה, שלא תואמת את המציאות. "המכונית שלי" היא היקשרות' ו"האויב"  הוא כל מה שאנחנו מתייגים כדוחה ומבקשים לנטוש ולהרחיק. הקרקע שעליה החמלה צומחת היא  ראיית כל אדם וכל יצור ללא יוצא מן הכלל כיצור בדיוק כמוני, שרוצה אושר ולא רוצה סבל. 

      אדם שלא מסוגל לאהוב הוא מיוסר.

       

      כל הפשע המאורגן, שכולל פגיעה למטרות רווח בילדים, בנשים, בקשישים, בחולים, בנכים, בעובדים זרים, בדתיים, בערבים ובכל סוג שהוא של בני אדם, בבע''ח ובאוצרות הטבע, נובע מהעדר ההשתוות/השיוויוניות (אותה קרקע שציינתי), כל הסבל בעולם נובע מהיכולת שלנו להפנות עורף באופן סלקטיבי לסבל של הזולת. 

       

      when we tame our minds we develop peace and happiness and we take that as the basis to help others

       

       

      החל מ-3:24, טיפול בכלבים נטושים ובבני אדם נטושים:

       

      ''

       

        22/4/13 15:49:
      הנטישה כואבת לאדם ולחי. ואם יכלו הצמחים לדבר, הייתי כולל גם אותם בקטגוריה זו. אפילו אם לא חזינו זאת על בשרנו ולו גם פעם אחת, אנו חיים תמיד עם תחושת סמויה, גדולה או קטנה של איזושהי חרדת נטישה. כנראה זה מובנה בטבע האנושי. אכן חמלה יכולה לסייע. חמלה יפה תמיד בכל מצב, בכל גיל.
        22/4/13 15:20:
      אני כבר כמעט לא בקפה. שמחה שנכנסתי. יודעת דבר מה על נטישה . אך את בכתיבתך כל כך מרגשת ונוגעת בול בנקודה הכי רגישה שהיא הנטישה תבורכי
        22/4/13 15:02:
      כתוב נפלא. הצלחת לשלב הומור עם הרבה כאב. למרבה הצער, הרגישות הזאת, ההגינות הלכאורה פשוטה הזאת, האמפתיה לסבל של חסרי ישע - היא לא נחלת כולם, כמו שאנחנו יודעים תגובה
        22/4/13 14:55:
      מזדהה לחלוטין עם כל מה שאמרת ...
        22/4/13 14:38:
      קראתי את הדיסרטציה שלך על נטישה. ניכר כי הנושא קרוב מאד אל ליבך.
        22/4/13 14:35:
      פסט חכם ונהדר. תודה, בונבונייטה!
        22/4/13 13:27:
      נטישה היא חוסר יכולת להכיל ולהתמודד, מעין סגירות רגשית בפני מישהו שזקוק לך, זה נוראי בעיני, בכל המקרים, גם כשזורקים בת זוג כי נמאס וגם כי נוטשים גורים של חתולים כי לא יודעים כיצד להתמודד איתם וגם אם נוטשים כל מה שמכביד עלינו. יש נטישות טובות, של הרגלים רעים, של שכבות סוגרות, אבל לעזוב משהו זה כמו לאטום את הלב, איך אפשר לעבור הלאה?
        22/4/13 12:41:
      את שוב כל כך צודקת-עד כאב!!
        22/4/13 09:50:

      בוקר ניפלא בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      את מכירה אותי היטב ויודעת שאני מצטרפת לכל מילה שלך

      הגלגל מסתובב בחיים ולעיתים אדם נוטש ומן הסתם רוב הסיכויים שינטשו אותו

      אך הלקח יגיע לתודעה מאוחר מידיי.....

      וכדי לחייך אותך על הבוקר

      (((((-: הקטע עם המכונית האהובה שלך שנימכרה

      חחחחחחחחחחחחח

      הייתה לי מכונית ענתיקה - אהבתי אותה מאוד שנת 80 ומשהו.....

      עברתי איתה תאונה ובעל המוסך שלי אמר חד משמעית "טוטאל - לוסט

      שאסים גמורים"

      השארתי אצלו תמורת 1000 ש"ח כולל העברת בעלות

      ואני קניתי רכב אחר 90 ומשהו.....

      היה לה תווית של נייק בזכוכית האחורית

      לימים ראיתי את הבובולינה שלי נוסעת לפניי ברחוב ביבנה

      ( התווית ומספר הרכב...... זאת שלי!!!!!!!)

      ממש עשיתי מרדף.... הנהגת קצת ניבהלה....

      באיזה רמזור - שוחחנו

      בעלה קנה את הרכב בגרושים מבעל המוסך ושיפץ אותה....

      שנתיים הייתי ברוגז עם בעל המוסך שלי......קריצה

       

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול בונבוניטה יקירתי

      יום ניפלא

       

      ולכל הנוטשים למינהם - אל תעשה לחברך וליקירך מה ששנוא עליך!

        22/4/13 07:57:
      אל האתר "נטוש" של רז, הגעתי לפני כמה חודשים ואני מוצא את עצמי חוזר לשם שוב ושוב (אתר נהדר!!!). לעניין הנטישה - נטישת בעלי חיים ע"י בני-אנוש מראה יותר מכול דבר אחר איך האנושיות נטשה אותם, את אותם בני-אנוש...
        22/4/13 07:48:
      נטישת חיות היא נוראית .. נטישה של חסרי ישע אגלה לך בסוד יש גם המתקראים "בני אדם" הנוטשים את ילדיהם פשוט כי מאסו בהם ויש גם כאלה הנוטשים את הוריהם בזיקנתם.
        22/4/13 06:48:
      מאוד ריגשת אותי בכתיבתך מזדהה עם רגשותיך לגבי נטישה, גם בי היא מעוררת כאב.כל כך נכון גם לגבי בנינים נטושים שמעוררים גם הם עצבות על החיים שהיו בהם ונגמרו.
        22/4/13 03:12:

      בוני יקרה ומאתגרת מוחות,

       קראתי את הבלוג שלך והלכתי לישון ללא הפיתרון, עד שהתעוררתי

      ב 3 בבוקר עם הבזק.

      מכיוון שפרשת את הנטישה על פני יריעה כה נרחבת תפסה אותי

      רגישותך למקומות שננטשו ומה הם משדרים לך. הזכיר לי את

      הבתים הישנים בזכרון, את קירות האבן שהיו עדים לאלפי מבטים

      וספגו משהו מהם.  מעניין שישנם קירות חצי הרוסים שהולך להם

      לאט לאט הגוף אבל נשמתם השתמרה ודרך אלו אפשר להרגיש

      אף יותר....  את עומדת מולם, לא יכולה להוריד מהם את העיניים

      ולא מבינה למה ? 

       

       כנראה לרגישותם של בני אדם יש ספקטרום רחב. יש את אלו

      שסביבתם חיה, נושמת, מדברת אליהם והם מגיבים אליה עד אל

      אלו שנוטשים כלב או מישהו שפעם היה אהוב מבלי להחסיר נקיפה.

       

        כנראה שזה השוני החד ביותר בין בני אדם ולאו דווקא אם הם גבר,

      אישה, דת, חינוך, רקע, אופי, לאום או צבע עור.

       

        אולי נטישת חיות שייכת לנפשות צעירות על הספקטרום האנושי,

      כאלו שעולמם הפנימי עדיין גס, העולם החיצון מפחיד אותם, ורגישותם

      עדיין בחיתוליה ? כאלו שפונים אליהם והם לא מבינים על מה המהומה ?

      בסה"כ הוא הזדקן אז זרקנו לרחוב, בטח מישהו יאסוף אותו...  או שימות.

       

        אז זהו זה, שיש בינינו שוני גדול ולא כולנו אותו הדבר....  קצת קשה לקבל

      זאת כשאת עומדת מול התאכזרות כזו ובא לך לחנוק את הבן אדם.... ומצד

      שני את רואה אדם מוגבל, קצת עיוור, קצת חירש, נכה פה ונכה שם...  אבל

      לפחות את מבינה איך מעשיו מתחברים אל הווייתו...  וכדי ללמדם לפעמים

      צריך המון סבלנות או סיבולת ולפעמים עונש. כל מקרה לגופו.

        22/4/13 01:03:
      את כל כך צודקת. לגבי נטישת חיות, אני עדיין לא הבנתי את זה. אם יש ספק קטן אז למה בכלל לקחת מחוייבות כזו? אחר כך זה מביא לכאב עמוק. מזו הנזילות הרגשית הזו שננסה ונראה מה יהיה? אני מעולם לא גדלתי עם חיות וכאשר הבנות שלי ביקשו חתולה לקח לי שנה להסכים. ומאותו הרגע אין כאן דרך חזרה. זה עד הסוף. ואפילו התאהבתי קשות בה. לגבי נטישה של בני אדם אחד את השני, קטן הדף מלהכיל את הכאב הזה שכל האנושות חווה. מרגע שנזרקנו מגן העדן, כולנו נגועים במכה הזו. עד אשר נחליט אחרת... תודה כרגיל את מדהימה בתכנים שלך ובמסרים החזקים שאת מעבירה
        21/4/13 21:29:

      מאוד ריגשת בתיאורים שלך.

      מבינה ומסכימה,

      אם כי אני לא בטוחה שתמיד

      אפשר לעשות השוואה בין נטישת בעל חיים לנטישת בן משפחה.

      אני אומרת את זה

      כיון שבליבי אני לא מבינה איך אפשר לא לאהוב

      שום סוג של בעל חיים, שהרי יש כאן

      קשר ראשוני, בלתי אמצעי, חושבת שאין ילד

      שלא יחבב בעלי חיים אם לא יסיתו אותו.

      ==

      וחשבתי שמי שלא אוהב שום סוג ואפילו סולד (ואני לא מדברת על לגדל)

      משהו פגום בו באיזושהי צורה.

      אלא מה,

      אחת מחברותי הטובות סולדת מבעלי חיים בכלל, ואני לא יודעת למה,

      אבל היא אדם אנושי עם לב טוב ומסור.

      ==

      לכן, אני גם לא בטוחה שנכון תמיד להסיק את המסקנה

      שמי שנטש / מסר בעל חיים ינהג באותה דרך לאנשים קרובים.

        21/4/13 21:09:
      מסכים איתך באחת הנתגובות שלי בפוסטים שלך כתבתי פעם על אופנה חדשה בצפון אמריקה קונים גור כלבים מתוק ופרוותי לילדים לקראת חג המולד ועד הקיץ הוא גדל להיות כלב גדול שמלכלך את הבית מכרסם את הספות ומלכלך את השטיחים וביולי כשמגיע הזמן לצאת לחופש משליכים את הכלב בשכונה או בשולי הכביש ונעלמים לכמה שבועות.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין