כותרות TheMarker >
    ';

    ובאין בלוג

    הורי היקרים...יהי זכרם ברוך ולמען לא ימושו פניכם מפני לעולמים....

    0

    סיפורו של קשיש - מכתב קורע לב

    15 תגובות   יום שני, 22/4/13, 21:05
    זקן קשיש בבית אבות, נעזב במחלקה הגריאטרית לאנחות. המכתב שהותיר אחריו לדורות הבאים, מלמד שיעור חשוב לחיים...
     
     
    ''
    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: איציקברטשניידר 2013-06-04 07:57:26

      צטט: דוקטורלאה 2013-04-23 12:27:55

      הסיפור, כשהוא לעצמו הוא קורע לב. אין אדם סביר שלא יתעצב. אבל לאחר מכן, באה ועולה המחשבה הרציונלית. האיש נולד למשפחה מרובת ילדים. איה אחיו ואחיותיו? אחד מהם, או בניהם? היו לו ילדים ונכדים ואולי גם נינים, איה אחד מהם? האיש היה בעל מפעל היכן ממונו? לאן הוא נעלם, כשנאמר כי לא נמצאה אגורה בחפציו. קשה להאמין כי קרובים רבים כל כך היו לאדם ולא נמצא יחיד שבא לבקרו ולתמוך בו. לדעתי, חסר משהו בסיפור הזה.

      כמי שקנה בעברו בית אבות, אני יכול לספר לך שסיפורים קורעי לב כאלו חזרו על עצמם פעם אחרי פעם, וזה בכלל לא יוצא דופן שהורים שהשקיעו את כל ממונם וזמנם בילדי טיפוחיהם ובמשפחתם וחילקו את הירושה בחייהם, ניטשו וניזנחו בעת זקנתם, נכון שהמכתב נראה ערוך אך הוא נכון.

      עקב מראות קשים אלו גם החלטתי למכור להסתלק מהעסק הזה.

        21/5/13 20:40:
      היה היו לי חיים... זה עצוב וכואב...
        16/5/13 00:22:
      במוגע לתוכנו של הסיפור שך הקשיש......ראיתי, שמעתי ,וגם כאבתי. שבח לאל, לא על בשרי.
        16/5/13 00:16:
      רפול מלאכי, מאוד יפה, מאוד מושקע אוהבת וגם את המוזיקה יקירי.
        10/5/13 10:19:

      רפול חברי נשיקה

      כמה עצוב ולצערי אני חייבת לכתוב מהירהורי ליבי

      שעדיין אינני קשישה ואני כבר לא זוכה מעבר לתשומת לב בסיסית - מילדיי

      ואני עדיין רצה ודואגת, ויושבת שעות לצד אימי בת ה-82

      והיא עוד טוענת שאנחנו = ילדייה לא עושים מספיק.......הסנני

      לעיתים אני אומרת בליבי שאלך לעולמי בטרם אפול לנטל על ילדיי

      ואז הבדידות תהיה הרבה יותר כואבת

      * תודה רפול ששיתפת אותנו - ריגש אותי עד דמעות

      וסליחה חברי על תגובתי המאוחרת נבוך

      שבת נהדרת

        4/5/13 15:16:
      נשבר לי הלב...
        23/4/13 13:05:
      שלא נדע!!!מפחיד!!כל כך עצוב!
        23/4/13 12:27:
      הסיפור, כשהוא לעצמו הוא קורע לב. אין אדם סביר שלא יתעצב. אבל לאחר מכן, באה ועולה המחשבה הרציונלית. האיש נולד למשפחה מרובת ילדים. איה אחיו ואחיותיו? אחד מהם, או בניהם? היו לו ילדים ונכדים ואולי גם נינים, איה אחד מהם? האיש היה בעל מפעל היכן ממונו? לאן הוא נעלם, כשנאמר כי לא נמצאה אגורה בחפציו. קשה להאמין כי קרובים רבים כל כך היו לאדם ולא נמצא יחיד שבא לבקרו ולתמוך בו. לדעתי, חסר משהו בסיפור הזה.
        23/4/13 08:55:
      סיפור כואב,קורע לב ...עצוב לקרוא ,עצוב לחשוב שהזיקנה כ"כ כאובה ובודדה ...
        23/4/13 00:50:
      הסיפור הזה מסתובב ברשת כבר חודשים ואני שואלת את עצמי אם זה סיפור אמיתי. אני קיבלתי אותו כיפור מאצותהברית. האמת, לא משנה- אני מלמדת בהתנדבות מבוגרים יישומי מחשב וחלק מהם ממש בודדים התרבות שלנו לא מעריכה את חבריה הבוגרים. בכל מקרה הגרפיקה מאד יפה
        23/4/13 00:41:

      צטט: zohey 2013-04-22 23:12:14

      אכן , כמה עצוב וכואב . כן , זה דור אחר , דור בהסרדות של החיים המודרנים ,שעסוק בקרירה שלילדים שלו אין זמן . ויש כאלה שלא יודעים כי אבא יש אחד ואמא יש אחת . כמה כואב לראות הורים סובלים . ועוד יותר אלה שאין להם אף אחד , ממש אף אחד .

       

      תודה  -כאב לב....

        22/4/13 23:12:
      אכן , כמה עצוב וכואב . כן , זה דור אחר , דור בהסרדות של החיים המודרנים ,שעסוק בקרירה שלילדים שלו אין זמן . ויש כאלה שלא יודעים כי אבא יש אחד ואמא יש אחת . כמה כואב לראות הורים סובלים . ועוד יותר אלה שאין להם אף אחד , ממש אף אחד .
        22/4/13 23:03:

      צטט: moran.m 2013-04-22 21:57:41

      סיפור קורע לב , אני שומעת על מקרים מזעזעים שילדים מביאים את אביהם לבית החולים ונעלמים , אפילו לא יודעים מה שם הקשיש שנטשו לאנחות ... והישיש במכתבו שואל כאלה הם פני הדור ? אפילו כלב מביט לאחור.....
      כנראה שבאמת פני הדור כפני הכלב .והבנים שכחו שגם הם יגיעו לזקנה ועלולים לנטוש גם אותם.

      עצוב שאלה הם החיים .

       

      תודה רבה על מילותייך....

        22/4/13 21:57:

      סיפור קורע לב , אני שומעת על מקרים מזעזעים שילדים מביאים את אביהם לבית החולים ונעלמים , אפילו לא יודעים מה שם הקשיש שנטשו לאנחות ... והישיש במכתבו שואל כאלה הם פני הדור ? אפילו כלב מביט לאחור.....
      כנראה שבאמת פני הדור כפני הכלב .והבנים שכחו שגם הם יגיעו לזקנה ועלולים לנטוש גם אותם.

      עצוב שאלה הם החיים .

      ארכיון

      פרופיל

      מלאך מקומי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין