על כוכבים, סולמות, קפה ,כתיבה קריאה ותמונות. ובעיקר על הרגע שחלף ממני ברגע שכתבתי והרגע שלא תוכל להחזיר אותו לעצמך. הרגע בו קראת..וכמובן, על הרגע שאחרי.
לאבד חבר נפש, סוג של נפש תאומה, פתאום ובלי לדעת למה, זה עצוב, מטריד וקשה. להבין שאם החבר הזה, נעלם מחיי בכזו קלות, כנראה שמעולם לא היה חבר אמיתי, זה אכזרי יותר מהכל. פשוט אכזרי ויוצר שאלות שלא הייתי רוצה לפתוח בכלל.
כל אבדה צובטת בלב... אבל זה בעיקר בשל התייחסות בעייתית אל דבר שהלך לאיבוד... שוויון נפש היה פותר לך את הבעיה... וגם לא ככ ברור מה זה "לאבד חבר נפש"... אם הוא בנפשך, איך אבד?...:-))
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#