מטרופוליס
תרבות, תל אביב וכל מה שמעבר
פוסטים פופולאריים
-
אחד מכל חמישה
17/4/13 | 2630 צפיות
-
מזל סרטן
26/10/11 | 1549 צפיות
-
איש המשפטים הראשונים או איך להתחיל את רומן הביכורים
7/6/11 | 908 צפיות
-
לקסיקון למונחי מבצע "צוק איתן" עבור התל אביבים
19/7/14 | 2410 צפיות
-
הרשת החברתית
26/12/10 | 730 צפיות
-
אירופה אירופה
5/6/11 | 4317 צפיות
פוסטים אחרונים
- על טקטיקה ואסטרטגיה 9/8/14
- דרוש סופרטאנקר 30/7/14
- האם צה"ל צבא מוסרי או מתמטי? 24/7/14
- לקסיקון למונחי מבצע "צוק איתן" עבור התל אביבים 19/7/14
- קריסתה ואיתנותה של קונספציית תל אביב 16/7/14
- האוטו-אימפוטנציה של השמאל 14/7/14
כשהטלוויזיה חזרה לעשן
במהלך העונה הראשונה של הסדרה Mad men נדרש איש הפרסום דון דרייפר להיחלץ לעזרת אחד הלקוחות הגדולים של משרד הפרסום בו הוא עובד, יצרנית הסיגריות Lucky Strikes. התקופה היא שנות ה-60 והממשל האמריקאי החליט לפרסם לראשונה ממצאים הקושרים בין עישון סיגריות למחלות ובריאות לקויה. אחוזות בהלה, יצרניות הסיגריות נוהרות בהמוניהן אל משרדי הפרסום בתקווה להיחלץ ממשבר יחסי הציבור ולשכנע את הצרכן האמריקאי כי הסיגריות היו ונותרו מתענוגות החיים. דרייפר מסביר ללקוחותיו כי לא מדובר במשבר אלא הזדמנות היסטורית לבדל את חברת Lucky Strikes משאר יצרני הסיגריות. הוא מציע את הסיסמא: Lucky Strike- It's Toasted. כלומר בניגוד לסיגריות של המתחרים שהנן מסרטנות, סיגריות Lucky הן פשוט קלויות.
מאז שנות השישים ועד היום חל שינוי משמעותי ביחס של החברה ושל הוליווד לסיגריות. בעוד שבשנות השישים והשבעים היוו הסיגריות חלק בלתי נפקד מהחספוס של דמויות קשוחות, משוטרים ובוקרים ועד לנבלים, בשנות התשעים והאלפיים נעלמו הסיגריות כמעט לחלוטין מן המסך הקטן. שנים אלו שיקפו את הפיכת העישון לטאבו חברתי, במהלכן חוקקו מרבית מדינות המערב חוקים המונעים עישון במקומות ציבוריים ואט אט ספג ציבור המעשנים דמוניזציה אשר מיקמה אותו אי שם בין סוחרי סמים לרוצחים. אנשי בריאות הציבור וועדי הורים מרחבי ארה"ב, אשר ספגו הפסדים רבים במאבקם אל מול חברות הטבק הצליחו להעלים את הסיגריות ממרבית תוצרי התרבות האמריקאים. סדרות הנעורים השונות של שנות האלפיים, החל מ "אחת שיודעת" וכלה ב- Awkward של MTV לא העזו עוד להציג בני נוער מעשנים. אפילו הערפדים של "יומני הערפד" ששותים עצמם לדעת ורוצחים על ימין ועל שמאל אינם מעזים להעלות על דעתם לרכוש חבילת סיגריות.
האיסור המוסרי על הצגת מעשנים על המסך הקטן והגדול מובא לכדי גיחוך בסרט Thank you for smoking משנת 2005 אשר מציג את ניסיונו הנואש של איש יחסי ציבור המועסק ע"י חברות הטבק לשלב סיגריות בסרט שובר קופות. באין ברירה הוא מחליט לנסות לשלב מוצרי טבק בסרט מדע בדיוני המתרחש בחלל. נדמה כי כמו וודי אלן בסרט "ישנוני", איש יחסי הציבור מקווה כי בעתיד בני האדם שגברו על כוח המשיכה יגברו גם על מחלת הסרטן.
אלא שבעת האחרונה ניכר שינוי מסוים ביחסה של הטלוויזיה למוצרי הטבק, לפתע היא חזרה לעשן.
באופן מעט אירוני ניתן לייחס מגמה זו בעיקר לתכניות כמו Mad men אשר מייחסות לדיוק ההיסטורי חשיבות עליונה. לפיכך, מתי'ו ויינר, המפיק של Mad men הידוע בקנאותו לשחזור היסטורי, מציג בפני הצופים את עולם העסקים רווי האלכוהול ואפוף העשן של שנות השישים. דרך גיבורי סדרה זו מצאו המאפרות את דרכן חזרה לביתם של מיליוני צופים ברחבי העולם.
הגל החדש של תכניות תקופתיות רק מעצים את היקף החדירה של הסיגריות למסך הטלוויזיה. כך למשל, במקרה של "השעה", התשובה הבריטית ל Mad men. תכנית זו, העוסקת במתחולל מאחורי הקלעים של תכנית אקטואליה בלונדון של שנות החמישים, מציגה תמהיל דומה לזה של Mad men הכולל זהר, אלכוהול ועשן. בשנתיים האחרונות נוספו לתכניות אלה סדרות דרמטיות אחרות שלוקחות את צופיהן אף רחוק יותר על משק כנפי ההיסטוריה - אל שלהי המאה ה-19. הראשונה היא Ripper Street הבריטית המתרחשת בלונדון מספר שבועות לאחר שג'ק המרטש רצח את קורבנו האחרון, ואילו השנייה היא Copper העוסקת בשוטרים בשכונות העוני של ניו יורק בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית. תכניות אלו, שמאמצות את אסתטיקת סרטי שרלוק הולמס של גאי ריצ'י, נוטות לעסוק בתחלואי החברה, בעוני ובעיקר בזנות אך גם במקרה זה הכול מתרחש מבעד למסך עשן.
דרך מנהרת הזמן של תכניות תקופתיות, עושות הסיגריות קאמבק גם לימינו אנו. תכניות רבות המופקות על ידי חברות הכבלים האמריקאיות, אלו שאינן כבולות לקוד המוסרי הצדקני של רשתות השידור הגדולות, החליטו להחזיר לגיבוריהן את החספוס בין היתר בעזרת מצת וסיגריית לאקי סטרייק. כך במקרה של הנק מודי גיבור "קליפורניקיישן" או חברי משפחת גאלאגר מן הגרסה האמריקאית של התכנית "חסרי בושה". אפילו פרנק אדרווד, הגיבור השייקספירי של "בית הקלפים", נהנה לתכנן את דרכו ההרסנית אל החדר הסגלגל של הבית הלבן רק כל עוד הוא זוכה לסיים כל יום עם סיגריה.
נשאלת השאלה, האם חזרתן של הסיגריות למרקע הטלוויזיה מסמנת גם את חזרתן לחיינו? די לצעוד במורד השדרות של ניו יורק ולהביט במעשנים האומללים שמחוץ לגורדי השחקים כדי להבין שעוד ארוכה הדרך לחזרתו של איש המרלבורו לשלט החוצות שבמרכז טיימס סקוור. אך אם ההשפעה של הטלוויזיה על צופיה הינה משמעותית כפי שטוענים חלק מחוקרי התקשורת, ייתכן והגיע הזמן להשקיע שוב במניית פיליפ מוריס שמאז שנת 2007, מועד עליית Mad men לאוויר, כבר זינקה במאות אחוזים.
|
תגובות אחרונות
-
נערת ליווי
בתגובה על על טקטיקה ואסטרטגיה
-
חוות המוזיקה
בתגובה על דרוש סופרטאנקר
-
קול קוראת
בתגובה על האם צה"ל צבא מוסרי או מתמטי?
-
gerrillateam
בתגובה על לקסיקון למונחי מבצע "צוק איתן" עבור התל אביבים
-
noami4u
בתגובה על האוטו-אימפוטנציה של השמאל
-
שלמיל
בתגובה על קריסתה ואיתנותה של קונספציית תל אביב
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לפעמים הרצון לדייק בשחזור התקופתי גובר על השאיפות הדידקטיות. וטוב שכך, תכנית טלוויזיה היא יצירת אמנות ואין שום הצדקה לגייס אותה לחינוך ההמונים. אם הצופה מספיק טיפש בשביל לחשוב שסיגריה זה טוב רק בגלל שהנק מודי או דון דרייפר מעשנים, שיצפה באופרות סבון או בערוץ דיסני.
יפה שהזכרת את הסרט "ותודה על שעישנתם",
אחד הסרטים היותר אינטליגנטים שצפיתי.
אגב, זה היה מקום לא רע להזכיר גם את "עישון"...
ובכול זאת,
כן, ישנה איזו שהיא הפרזה בקנאות הדתית-משהו
בכול האמור ל"מלחמה" בעישון.
מדהים לראות בני-אדם כפרטים וגורמי שלטון וממשל
שונים, נלחמים בחורמה במעשנים, כאשר מנגד, רעות
חולות אחרות של החברה, כאלה אשר ממוססות את
החברה האנושית ומרוקנות את תכניה מכול משמעות,
אלו - אינם זוכים אפילו להתייחסות כסעיף ז'...
היום זה פשוט באופנה: הרדיפה הזאת בעניין העישון.
והסדרות הללו שהזכרת בעצם..., כאילו הולכות נגד
הזרם.
אבל אתה יודע..., בהליכה נגד הזרם ישנה בעייתיות
מסויימת: ככול שעובר הזמן, עוד ועוד מצטרפים להליכה
הזאת, עד כי שזה נראה כי הרוב הולך נגד הזרם והמיעוט
שוחה..., עם הזרם.
מי מיוחד יותר? מי צודק/חכם יותר?
מניגיד לך..., אני יושב על הגדר, רגל פה רגל שם, מביט
בתהלוכה המגוחכת הזאת ו..., מעשן סיגריה...
(((-:
אילן, תבורך על שאתה מעלה את הנושא לדיון על סדר היום הציבורי, התפרצת לדלת פתוחה מבחינתי :)
זה פשוט מחדל שמותר לעשן בטלויזיה ושאין חוק נגד זה. אני מתייחסת לזה בשיא החומרה , כי זה כמו פירסומת, וגרוע מכך - כי זו פרסומת סמוייה. בעיני יש לשים לזה סוף ולאסור כל סוג של פירסום לסיגריות בכל מדיה אפשרית, לאכוף זאת באמצעות קנסות כבדים על מי שמפר את העניין. זה כמו לפרסם מחלות. האם יש מדינה שפויה בעולם שהיתה מתירה פרסום של מחלת הסרטן למשל ? אז למה סיגריות מותר לעזזל ? זה היינו הך. העובדה שישנם מכורים לנזק האיום הזה בתפוצה רחבה ש"מנרמלים" את התופעה אינה הופכת אותה ללגיטימית. לא מזמן ראיתי בעמוד הפרופיל שלי בקפה פרסומת ל - "דובק" (יצרנית ידועה של סגריות) וחשכו עיניי. בעמוד הפרטי שלי כאן !! חטפתי קריזה, שיא החוצפה, בחיי. ומכל הכריכות האפשריות לספר שקיימות בעולם, למראה סיגריה שהודפסה בתמונת עטיפת הספר שקניתי לאחרונה - נתמלאתי חימה ומורת רוח. ממש מדכא.
כמו שאתה מבין, אילן, אני ממש פשיסטית קיצונית בנוגע לסיגריות, ומבחינתי לשרוף את כל מפעלי הייצור בעולם ולהשמיד חברות סיגריות ולהעלים מהיקום את המוצר ההרסני הזה - זה החלום שלי, נשבעת לך. להוציא מחוץ לחוק את העניין אחת ולתמיד. מרפררת כאן כמובן למשימת "פתרון סופי" אחר שהועלתה בהיסטוריה שלנו כיהודים, ולמזלנו הפרוייקט השאפתני ההוא לא צלח, וקוראת לזה "הפתרון הסופי" בתקווה שיתגשם בהצלחה יתרה עד חורמה - אני לא רואה דרך אחרת למגר אותן מהעולם. כמו שאומרים -
à la guerre comme à la guerre (תרגום הפתגם מצרפתית : במלחמה כמו במלחמה)
ההשוואה חביבה אבל זה כמו לומר שחוזרים ללרכב על סוסים..... אבל במערבונים.
ונכון. גם בהר ברוקבק רוכבים על סוסים בעצם. ובכל זאת... הסוסים הם לא כלי הרכב הנפוץ בסרטים שעוסקים בתקופתנו אנו (בעצם יש גם את הלוחש לסוסים הנהדר). והסיגריות..... שיהיה לבריאות (לב/ריאות)