הוא יצא לחופשה. היא לא יצאה מהחדר. ולא האמינה שהם מקבלים אותו. פותחים לו את הדלת. הרי כולם יודעים מה הוא עשה לה. איך ניצל ופגע, טרף כמו חיה. כל כך. היא רק ידעה בבוקר, שלא הצליחה לשבת. היא בכלל לא זוכרת מה קרה. או לא מדברת. או לא אומרת. אבל הם מקבלים אותו בסבר פנים יפות. מארחים אותו. עד שסופסופ יצא לחופשה. המסכן. מזמן לא התראו, הרי הוא בן משפחה.... והיא שואלת אותי בתמימותה, בפיקחותה: "האם אני היא זו שצריכה להתחבא? האם זו אני שצריכה לפחד להרדם בלילה ולנעול את עצמי? האם זה הגיוני? האם זה אנושי? מה הוא עושה כאן, איך הם בכלל נותנים לו להכנס לבית הזה." היא הביטה בי ונתנה תחושה שאזכור לעולם. דמעה אחת בקושי זלגה לה. היא כאילו ידעה שאם תרשה אז הכל יהיה שיטפון. שגם היא תטבע בתוכו. וגם אז עוד לא הבנתי שאין צדק בעולם והכל ראנדומלי. מעניין מה כבר עניתי לה.... |
אלקטרו
בתגובה על חגש
avi 111
בתגובה על עכשיו סובלנות מאת ויקטור
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמן ואמן....
יפה אמרת:
ככל שהקבוצה יותר קרובה ואינטימית יותר
ככה המצב יותר קשה עד כי בלתי הגיוני.
ומאיפה ההבנה העמוקה הזו?
מעניין
ככל שהקבוצה יותר קרובה ואינטימית יותר
ככה המצב יותר קשה עד כי בלתי הגיוני.
לא קל להתמודד עם מה שתארת...
אבל גם אסור לקבל את זה המצב כמו שהוא
צעקתך נשמעת למרחקים.
רק נקווה שיש מי שישמע וגם יתן פתרונות.
!!!הבהרה!!!
אני לא יודעת עד כמה זה נתפס בעיניכם או אם בכלל, ואני שואלת - מאיפה יש לאדם כוחות להתמודד עם סיטואציה כזו כאשר המשפחה מגוננת..... עליו? על התוקף? האם אתם חושבים שכל כך קל בסיטואציה כזו "פשוט להתקשר למשטרה ולהשיג הרחקה של שבועיים"? הרי זו שאלה של שפיות.... "אם כולם יודעם מה הוא עשה לי, אז איך הם נותנים לו להכנס הביתה?" אחרי שהמשטרה "תרחיק" אותו היא צריכה לחזור לאותו הבית... שלא מגן עליה.
אולי בג'ונגל יש יותר צדק (מה זה?) אולי.....
בעיה,
אך היום טלפון למשטרה והוא מורחק לשבועיים מינימום.
במקביל, לפתוח בהליכים, ולהיות זהירה, אין ברירה,
אלה החיים, על שקל למונית זה נגמר בדקירה...
היי זהירה