0

62 תגובות   יום שלישי, 23/4/13, 23:33

את האמיתות הכי גדולות

שלי

אני לא מגלה

במילים ענקיות

אלא דווקא

בקטנות

בפסיקים,

בלי בכלל סימני

קריאה.

 

אותי קרעו פעם אחת.

מזמן.

ו//או בזמן,

 

הפסקתי לספור,

אחרי כמה זעקות שבר.

ו//או יבבות שלא העלו מהאוב

כלום.

אם בכלל,

 

לא מפסקת

גם לא מפשקת

לכל מי שבא,

 

צרה.

צרורה בהמון סרטים.

 

מעדיפה משי רך

מחובר לברזל של פלדה.

לפעמים חלודה.

רק בקצוות.

של אותה נקודה.

 

בלי חן.

הרבה נוי.

בשלולית של הצפרדע הכי ירוקה.

בכיתה.

 

 

אלא מה...

 

 

''

 

 

 

[ זה לא שיר//ה. בטח לא שירת פרידה. הרוב יכולים לישון הלילה בשקט. יחסי... ]

 

 

.

דרג את התוכן: