כותרות TheMarker >
    ';

    החיים יפים


    בצידו האפל של הירח,
    חיים אנשי הצללים בדממה.
    איש קולם אינו שומע,
    מושפלים עד אדמה.

    אך בלילות של ירח מלא,
    בין חושך לחמה,
    זאב בודד בשמם קורא,
    זועק אל..
    השממה.
    ***
    כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים
    ***
    כוכבים, יש רק בשמיים...
    ***
    אשמח לתגובות

    כול הזכויות שמורות
    צוריאל צור

    0

    עין תחת עין.

    19 תגובות   יום חמישי, 25/4/13, 22:57

    ''

    עין תחת עין

    סיפור קצר מאת: צוריאל צור

     

     

    מרצ'לו בוקאטאר הצועני, היה פרא אדם.

     ידו בכול ויד כול בו, או כמו שאומרים ברומנית  "שמקר מארה".

    הוא לא בחל בשום עיסוק לא חוקי כול עוד שכר נאה היה טמון בחובו .

    כשהיה קטן, היה נוסע עם אביו בכרכרה רתומה לסוס בלגי בין כפרים ועיירות בארדל  שבמחוז טרנסילבניה.

    בכרכרה מאחור, היה ארגז ובו פגרי חולדות מצחינות, כשהיו מבחינים בבית עשירים,  היה מרצ'לו הקטן לוקח פגר חולדה ומניח אותו על מפתן הבית.

    כשהייתה יוצאת בעלת הבית  ופורצת בצרחות אימה למראה החולדה המתה, היה מרצ'לו  "במקרה" עובר ברחוב ומציע את שירותיו הטובים בפינוי הפגר תמורת סכום נאה.

    בין לבין היו סוחרים בתכשיטים מזויפים או גנובים.

    כעת היה  "חייל" במאפיה הצוענית של ליאו, בנו של צ'ובו מלך הצוענים, כשעשרים אחוז מכול עסקה עברו אליו אוטומטית.

     

     

    מרצ'לו היה גבר ממוצע קומה ורחב, ראשו היה מונח ישירות על כתפיו ללא שום תיווך צווארי.

    לראשו חבש תדיר מגבעת לבד שחורה רחבת שוליים שניבי חזיר בר קישטו אותה.

    שיערו השחור כעורב, גלש פרא עד כתפיו ועיניו היו קטנות ושחורות ובמרכזם עיגול צהוב כמו שני גחלי אש.

    לצווארו,  או יותר נכון סביב איפה שאמור היה להיות צוואר,  נכרכה שרשרת זהב כבדה.

    טבעות זהב כבדות משובצות יהלומים ואבני חן עיטרו כול אצבע ואצבע מכפות ידיו הכבדות  וכשפתח את פיו, בדרך כלל כדי לקלל ולעיתים רחוקות לחיוך, חמש שיני זהב נצנצו למרחוק.

    למעשה, הוא היה מכרה זהב מהלך.

    ברבות הימים, את הכרכרה והסוס, החליפה מרצדס  slk  שחורה וחדישה.

    ואת פגרי החולדות, החליפו שני רובים אוטומטיים שנחו בבאגאז' .

    כעת היה בדרכו לפגוש את כרמן, המאהבת שלו.

    ****

     

    כרמן פופסקו, הייתה יו"ר איגוד המכשפות של רומניה.

    כרמן הצוענייה הצעירה, הייתה יפיפייה שחומת עור, בעלת שיער ערמוני ארוך עד הישבן,  שקצותיו היו צבועים בשלל צבעי הקשת, כמו ציפורניה הארוכות.  עיניה היו בצבע אזמרגד ירוק ועל פרקי ידיה, שלל צמידי נחושת וזהב מתנת מרצ'לו. 

     

    את סודות הכישוף למדה בדרך המסורת מאימה וסבתה.  ואנשי הכפר, קרובים ורחוקים היו באים אליה שתעזור להם בשלל בעיות וגילוי עתידות.

    כוחה המאגי היה רב השפעה עד כדי כך שאפילו אנשי החוק פחדו להתעסק איתה וזאת לאחר שהטילה קללה וכישוף על שר האוצר של רומניה שרצה להטיל מס על רווחי המכשפות.

    לא עבר חודש מאז הטלת הקללה והוא חלה ומת בייסורים.

    ****

     

    הקטור, היה החתול של כרמן.

     

    חתול בעל פרווה שחורה וחלקה כקטיפה ועיני אזמרגד ירוקות כמו של כרמן.

    יותר נכון, עין אזמרגד...

     

    ''

     

    כשהיה קטן, איבד את אחת מעיניו, לאחר שמרצ'לו באחד מביקוריו התכופים אצל כרמן, הגיע שיכור לאחר שלגם כמויות עצומות של  "צויקה" - סוג של שיכר שזיפים רומני מסורתי.

    מאחר והיה שיכור כלוט ומסריח, כרמן סירבה להיענות לו להיכנס איתה למיטה והוא כילה את זעמו בהקטור המסכן שעבר בסביבה ואיבד עין מבעיטתו של מרצ'לו.

    מאז, נהג להסתתר בפחד כול פעם שמרצ'לו בא לבקר.

    ****

     

    מרצ'לו היה במצב רוח עליז, זה עתה סגר עסקה ששלשלה לכיסו סכום נאה, מזג האוויר היה חם והוא פתח את הגג המתקפל של המרצדס, הכניס דיסק של הזמר הצועני האהוב עליו "אדריאן –ילד-הפלא" וזימר איתו בקול רם כול הדרך אל האמנטה (מאהבת) שלו, כרמן.

    בדרך עצר לקנות בקבוק צויקה .

     

     

    "כרמן, פרינצסה מיאה" הוא קרא בקול ודפק על דלת העץ הישנה .

    הדלת נפתחה בחריקה צורמת וכרמן היפה עמדה בפתח לבושה שמלת משי ירוקה תכולה, לראשה מטפחת משי אדומה מעוטרת מטבעות נחושת.

    היא חייכה אליו והזמינה אותו להיכנס...

     

    מייאוו,, ילל הקטור בפחד ומיהר להצטנף באחד הפינות.

     

    "יא דרקו טה מאמא"

     

    (שהשד ייקח את אימש'ך)  "איחל" מרצ'לו להקטור , כפי שנהג "לברך" כול ברייה שלא מצאה חן בעיניו.

    "מה הוא עשה לך, בנדיט!!"  צעקה עליו כרמן.

    "טה יובסק, כרמן" התחנף אליה מרצ'לו ומזג שני כוסות צוייקה.

    "סאלוט" ענתה כרמן ורוקנה את הכוס בלגימה אחת.

    תוך רבע שעה, חיסלו את כול תכולת הבקבוק.

     

     

     למרצ'לו היו שלוש נשים חוקיות ושמונה ילדים.

    אבל אף אחת לא הדליקה אותו כמו כרמן המכשפה הסקסית, עתה היו שניהם שיכורים, מזג האוויר החם זירז אותם להיפטר מכול בגדיהם ולהיכנס למיטה.

    לאחר בילוי סוער, קם התלבש וצעד מתנדנד אל דלת היציאה, כרמן שכבה עייפה על המיטה.

    "לה ריוודרה" צעק לה מרצ'לו ולפני שיצא, "נפרד"  מהקטור בבעיטה חזקה לצלעות.

     

    "מייאווו"  ילל וזעק הקטור, נאנק מכאבים.

    כרמן זינקה מהמיטה

    "מה קרה?"

    "מייאוו-אוו" בכה הקטור.

    היא מששה את צלעותיו, לא היה שבר, אבל לה כבר נישבר מהתנהגותו גסת הרוח של מרצ'לו והיא החליטה לפעול.

     

    נגשה למטבח וחיממה חלב בפינג'אן, לקחה מארון הצמחים שלה את צמח הדודא שנקרא ברומנית "מנדרגולה"  כתשה אותו עם צמחים נוספים במכתש הנחושת העתיק, הוסיפה את התערובת אל החלב והחלה לבחוש תוך מלמול כישוף צועני עתיק:   "סה נו פרינצו לרו בנגו, סה נו זורא לא ללגו. סה נו פרינצו לרו בנגו, סה נו זורא לא ללגו."

     

    ''

    היא מזגה את השיקוי אל הצלחת ונתנה להקטור לשתות.

    החתול גמע את השיקוי עד תום.

    רעד עבר בגופו, מעין פרכוס קל ולאחריו הוא נרגע, כאביו חלפו והוא שכב לישון ליד האח.

     

    כעבור שעה קלה, פקח לפתע את עינו היחידה...היא זהרה באור ירוק זרחני !

     

    בזמן הזה, הגיע מרצ'לו אל ביתו.

    הוא פתח את הדלת, גישש אחר מתג האור,

     

    קליק...

    המתג הורם, אך האור לא דלק..

     

    קליק-קליק !!..

    הוריד והרים שוב את המתג, אך האור, שוב לא דלק !

    "פיזדלאמאט"  קילל ושלף מכיסו קופסת גפרורים...

     

    מ-ר-צ'-לו-ווו,  מא-רר-צ'-לו-ווו, 

    שמע קול קורא לו בלחישה ארוכה..

     

    ,מי זה שם?" שאל .

    מ-ר-צ'-לו-ווו,  מאה-רר-צ'-לו-ווו, 

    המשיך ללחוש הקול.

     

    הצית גפרור, הדבר הראשון שראה מולו היה אור ירוק זרחני.

    כשהתעשת, הבחין בהקטור החתול, יושב על כיסא בר גבוה,  מרחק עשרים ס"מ  מפרצופו.

    "יא דרקו טה מאמא אוריטא"  איחל שוב מרצ'לו להקטור שהשד ייקח את אימו המכוערת.

     

    גרררר.. !  גרררר... ! נהם לעברו הקטור.

     

    מרצ'לו,  נדהם מהשינוי באופיו של הקטור, הרים את אגרופו להכות את הקטור.

    אך לפני שהספיק להגיד "ממליגה"  זינק הקטור אל צווארו והפילו ארצה תוך שהוא נועץ את שיניו בעורק הקרוטיד שבגרונו.

    מרצ'לו ניסה ללא הצלחה למשוך את החתול ממנו והרגיש איך לאט לאט כוחותיו כלים ועוזבים אותו.

    הוא היה משותק והביט בבעתה בהקטור משחיז את ציפורניו ברגל השולחן.

     

    קששש...קשששש...קשששש..

     

    הקטור התקרב והחל לחוג סביב מרצ'לו במעגלים.

    בהקפה השלישית נעצר מול פניו של מרצ'לו והביט אל עינו השמאלית במבט מוזר.

    הוא הרים את כפו הימנית מול פני מרצ'לו...

    חמש ציפורניים חדות כתער, נשלפו באחת מול פרצופו המבועת.

    "לאא" התחנן מרצ'לו בקול צרוד וחלוש.

    הקטור, קירב את כפו אל פיו ונשף עליה, הבל פיו כיסה את ציפורניו במעטה דק של לחות.

    פניו של מרצ'לו התכסו זיעה קרה.

    הוא היה מוכן להישבע שהבחין בחיוך מרושע על פניו של הקטור.

    "לאא" הוא התחנן בזמן שהקטור הרים את כפו שלופת הציפורניים להנחתה....והתעלף.

    *****

     

    כשהתעורר,  מצא את עצמו שכוב על מיטת בית חולים.

    פקח את עיניו.. והרגיש משהו מוזר בראייה שלו, היא לא הייתה פנוראמית.

    מישש את פניו, במקום בו הייתה עינו השמאלית, נחה תחבושת.

    "אחות, אחות" הוא צעק "איפה העין שלי ?"

    "השכן מצא אותך מחוסר הכרה ובלי עין" השיבה האחות, " לא מצאו בדירה שום סימן לעין השנייה, חוץ מזה אתה בסדר, אין מה לעשות  נשים לך רטייה או יש אפשרות לעין תותבת".

    "תותבת בתחת שלי" רטן מרצ'לו.

    הוא ציפה בקוצר רוח להחלמה ושחרור מבית החולים כדי לנקום בכרמן ובחתול שלה.

     

     

    כעבור שבועיים, עטוי רטייה שחורה כשל שודדי ים ומבט מזרה אימה, הניע את המרצדס השחורה שבאמתחתה שני רובים אוטומטיים ושם פעמיו אל ביתה של כרמן.

     

    החנה את הרכב מטרים ספורים לפני ביתה, שלף מהבגאז' קלצ'ניקוב עם מחסנית מלאת כדורים, דרך את הנשק וניגש אל הדלת.

    "כרמן"!!.. הוא צעק.

    לאחר שניות ארוכות בהם לא נשמעה תשובה, לחץ על ידית הדלת.

    הדלת לא הייתה נעולה, היא נפתחה בחריקה צורמת.

    "כרמן, את בבית ?"

    אף תשובה לא נענתה, שקט מוזר השתרר.

    הוא נכנס לסלון.

     על הרצפה ליד האח, רבץ מנומנם הקטור החתול.

    חיוך זדוני התפשט על פניו של מרצ'לו, הוא הרים את הקלצ'ניקוב, הסיט את הנצרה לאוטומט, הניח אצבע על ההדק וכיוון אל החתול.

    "גרררר.. גרררר... !!

    נהם הקטור ופקח את עפעפיו לכדי שני סדקים צרים.

    אור ירוק זרחני בקע מהסדקים.

    מרצ'לו ניסה ללחוץ על ההדק, אך אצבעו לא נענתה לו.

    הקטור חייך מתחת לשפמו ופקח את שני עיניו לרווחה...

     

    לצד עינו הימנית הירוקה, הביטה במרצ'לו עין שמאלית קטנה ושחורה שבמרכזה עיגול צהוב כמו גחל אש.

    "אוקי מיי, אוקי מיי"  העין שלי, העין שלי,  מלמל מרצ'לו ונפל משותק לרצפה.

    הקטור צעד בהילוך חתולי איטי אל עבר שולחן העץ הכבד שבסלון והחל להשחיז את ציפורניו כשגבו אל מרצ'לו.

    "קששש, קששש...  קששש, קששש...

     

    משסיים, הפנה אליו את פניו וחייך חיוך ממזרי.

    הוא החל להקיף את מרצ'לו במעגלים.

     

     בהקפה השלישית נעצר מול פניו...

    הרים את כפו ונשף עליה.

     

    חמש ציפורניים חדות כתער, נשלפו באחת...

    "לאאא" מלמל מרצ'לו בקול חלוש ומבועת...,

     

     צחוק אישה עדין ומתגלגל הדהד בין כותלי הבית..

    ''

     

    מרצ'לו התעלף.

     

     

    שעת הצוענים -אדרלזי.  

    ''

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/13 06:58:
      רק מילים טובות. מעולה!
        27/4/13 23:50:
      תודה על הסיפור ה מ ע ל ף ! (: שבוע טוב ומכושף ..
        27/4/13 16:59:

      תודה רבה לכול מי שקרא, הגיב ופירגן.מגניב

      שבוע טוב ואביבי לכולם !

        27/4/13 16:57:

      צטט: דוקטורלאה 2013-04-27 10:02:31

      קראתי ונהניתי. ורק דבר אחד ציער אותי, שלא יכולתי לתרגם את הסיפור לאבי ז"ל (לגרמנית, הוא לא הצליח ללמוד עברית ואני לא למדתי רומנית).

       

      תודה לאה.

      אני מניח שאביך ז"ל, הלך לעולמו מזמן ואת עדיין חושבת עליו כמו בת טובה. אני בטוח שבחייו, דאגת להנעים את זמנו ולפנק אותו, כך שאל לך להצטער.

      לגבי הסיפור, אני מניח שהוא קרא בשפת אימו, סיפורים לא פחות מעניינים.

      יהי זכרו ברוך !

        27/4/13 16:48:

      צטט: באבא יאגה 2013-04-26 21:26:14

      צטט: מייB 2013-04-26 10:17:20

      :) מסקנה נוספת.. להזהר ממכשפות.. והסיפור מאוד יפה..

      זה נכון, נא להזהר

      באבא יאגה הוא שמי

       

       נכון :) ויש על שמך מסעדה ברחוב הירקון בתל אביב חיוך

        27/4/13 16:47:

      צטט: נעה אל-יגון 2013-04-26 20:57:54

      יש פה דבר לא מובן, אם ראשו מונח ישר על ראשו ללא תיווך צווארי,

      כיצד זינק החתול היישר אל צווארו ונעץ שיניו בקרוטיד?
      אכן חתול מכשף ומיומן.....
      וסיפורך מהנה :)

       

      תודה נועה, אבל למה להיאחז בקטנות (תרתי משמע קריצה) טוב אז לא קרוטיד, קרוטידצ'יק..

        27/4/13 10:02:
      קראתי ונהניתי. ורק דבר אחד ציער אותי, שלא יכולתי לתרגם את הסיפור לאבי ז"ל (לגרמנית, הוא לא הצליח ללמוד עברית ואני לא למדתי רומנית).
        26/4/13 21:26:

      צטט: מייB 2013-04-26 10:17:20

      :) מסקנה נוספת.. להזהר ממכשפות.. והסיפור מאוד יפה..

      זה נכון, נא להזהר

      באבא יאגה הוא שמי

       

        26/4/13 20:57:

      יש פה דבר לא מובן, אם ראשו מונח ישר על ראשו ללא תיווך צווארי,

      כיצד זינק החתול היישר אל צווארו ונעץ שיניו בקרוטיד?
      אכן חתול מכשף ומיומן.....
      וסיפורך מהנה :)

      סיפור מכושף ... חמוד.
        26/4/13 12:45:
      מרתק, משעשע, יצירתי...נהניתי מכל מילה.
        26/4/13 11:36:
      דודאים, מכשפה וחתול. אין למרצ'לו סיכוי ...!
        26/4/13 10:17:
      :) מסקנה נוספת.. להזהר ממכשפות.. והסיפור מאוד יפה..
        26/4/13 09:03:
      *וואוו איזה סיפור מעולה
      חזק...אהבתי
        26/4/13 06:58:

      מרצ'לו היה גבר ממוצע קומה ורחב, ראשו היה מונח ישירות על כתפיו ללא שום תיווך צווארי.

       

      משפט גדול!

       

      אירי

        26/4/13 06:32:
      טובבב (((-:
        26/4/13 00:03:

      מגיע לו, למרצ'לו הרשע...וכתוב נפלא. פשוט נפלאחיוך