כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    מישהו לרכב איתו.

    3 תגובות   יום שישי , 26/4/13, 04:35

    את ד' הכרתי בשלהי העשור הקודם. בחור צעיר ונמרץ שקיבל לידיו ניהול פרויקט, ספק גרנדיוזי ספק הזוי ביבשת רחוקה.

    על הפרויקט אפשר לומר רק, שהיה אחד המיוחדים והמעניינים שזכיתי לעסוק בהם.

    דרכינו המשותפת, המשיכה להצטלב במרוצת השנים ואף הייתה לי הזכות והכבוד לחבוש את ספסל הלימודים שלצידי יושב ד' (משחק סוליטר בנייד שלו, במרבית השעורים) במהלך לימודי התואר השני.

      

    בחלוף השנים, אולי מתוך תחביב משותף, אולי מנפתולי משבר גיל הארבעים התחלנו לרכב יחדיו.

    את הבקרים של יום חמישי הקפדנו לסיים עם 'קפה ומאפה' בארומה שבנמל תל-אביב הישן.  

    מה שהחל ברכיבה קשוחה של שעות הבוקר המוקדמות, לאורך נחל הירקון והסתיים בהפוך חלש דל שומן עם קרואסון שוקולד טרי מול הים.

    זה היה הרבה יותר מסתם רכיבת בוקר. זה היה טקס, ששנינו עשינו מאמץ עילאי בכדי לשמר.

    בכל מזג אויר. חם, קר, קפוא, גשום, חולים או בריאים.... אנחנו רוכבים וימות העולם.

    אני לא משוכנע שציפיתי לרכיבות האלו רק בשביל הספורט או הקפוצ'ינו, אלא גם בכדי לשמוע את דעתו המלומדת של ד' בענייני דיומא.

     

    הימים, ימי טלטלות. סכסוכי עבודה, שביתות. תינוקת חדשה בבית, עבודות, מבחנים, אתגרים מקצועיים ו...החלטות, החלטות, החלטות שצריך וחייבים לקחת. מעניין, מאתגר אבל לא תקופה קלה..

     

     

    ד' בניגוד לרוב האנשים שסבבו אותי, רואה את החיים מזווית קצת פחות שגרתית והרבה יותר שפויה ואובייקטיבית.

    השיחות איתו בדרך-כלל הצליחו לעשות עבורי, סדר במחשבות ולקבוע סדרי עדיפויות. במה להילחם? על מה לוותר?

    הרבה מאוד החלטות חשובות שקיבלתי באותה התקופה התקבלו בין השאר בגלל הקפה והמאפה של יום חמישי והשיחות עם ד'.

      

    ואז...נסעתי... וימי חמישי נותרו מיותמים.

      

    עכשיו, כבר אין לי תינוקת קטנה בבית, עבודות שצריך להגיש בנוגע ל-'עוולות בדיני מחשבים', אצל ד"ר שרון גולדנברג (אגב, יבושת של קורס), סכסוכי עבודה או לבטים על רילוקיישן, אבל במקומם צצו הרבה מאוד אתגרים חדשים, שנוגעים לזירה המקומית שנושקת לקו המשווה, שלא הייתי מורגל בם.

      

    לא בכל שבוע, אולי רק מדי פעם, הייתי שמח להחליף את רכיבת הבוקר בירקון ברכיבה מיוזעת ב-bukit timah בואכה MacRitchie Reservoir . אפילו את הארומה של נמל תל-אביב באיזה צ'יקן רייז בהוקר סנטר מקומי.

    רק בכדי שד' ייתן לי פרספקטיבה אחרת או את השקפת עולמו השפויה שתרגיע אותי במקצת, כי למקומיים יש יכולת חסרת תקדים, להוציא אדם שפוי מכליו ואולי סתם במקום התרופות הפסיכיאטריות שאני נאלץ לבלוע בגללם מדי יום (צוחקים איתך סרג'יו...)

      

    בכל פעם שאני נתקל במשוכה, אני חושב לעצמי מה ד' היה אומר על זה? איך ד' היה פועל? מה ד' היה עושה? בדרך כלל זה עוזר אבל לא תמיד.

      

    השבוע עשיתי מעשה והכרחתי את 'שתחיה' לתת לי תאריכים לחופשת 'ארץ הקודש' השנתית שלה ושל צאצאנו המשותפים. לאחר דין ודברים ואחרי שניסתה להסביר לי את מערכת השיקולים שלה בבחירת התאריכים, שרק בכדי להבין אותם אני אזדקק לניתוח לשינוי מין.

    כי גברים, רואים את החיים בשחור ולבן. נשים, לעומת זאת, רואות אותם... 'בחמישים גוונים של אפור' רק בלי הסצנות האירוטיות... אז, כגבר כנוע וצייתן, אמרתי אמן ומיהרתי להזמין את הכרטיסים בדיוק כמו שהיא רוצה. כי, כשהאישה מאושרת, לנו הגברים, יש שקט... ואנחנו מאושרים.

      

    הקלדתי בנחת את הנתיב המבוקש, בחרתי מנות ילדים עבור הטף, כסאות מפנקים ליד השירותים לזוגתי והעתיד נראה מושלם משורה 33 במחלקת 'הלא-עסקים' של אל-על.

    גם ספק השרות עשה את חלקו וחייב באחת את כרטיס האשראי שלי. חיוב שכזה הוא לא חיוב של מה בכך היות והוא מגרד את תקרת האשראי של רוב פשוטי העם, שכמותי.

     

    מסיבות שטרם הובררו, החיוב הראשון כשל אך ניסיון נוסף לחיוב הצליח, גם הצליח.

    רק, מה! הם 'שכחו' לבטל את החיוב הראשון. כך יצא שחויבתי פעמים על הסכום הדמיוני שנדרשתי לשלם מלכתחילה. אירוע חריג בכל קנה מידה, שהרג סופית את המסגרת וחסם את הכרטיס המוכסף, ברחבי העולם הווירטואלי לנצח נצחים. עובדה שולית שהתגלתה במקרה... בבואי לשלם בתחנת דלק... לא נעים.

     

     

    בשעת לילה מאוחרת תוך בהייה בצג המחשב, בניסיון נואש להבין איך החוב הזעיר לחברת כרטיסי האשראי תפח למימדי החוב הלאומי של אריתריאה. כל זאת, מבלי שהחיוב הכפול מוזכר ולו פעם אחת בדף ה WEB שמולי.

    לא נותר לי אלא לנסות לדלות מידע מנציגת השרות הטלפונית שלמרבה הפליאה נמצאת ממש ברגעים אלו בבנגלור שבהודו ומתקשרת איתי דרך נפלאות הטכנולוגיה.

     

     

    סביר להניח, שלו השיחה הזאת היתה מתנהלת בארץ הקודש בשפת אימי, אני מניח, שהדרך לגילוי האמת הייתה קצרה ופשוטה.

    אבל (גדול כהרגלו) אצל מי שאנגלית היא לא שפת אימו (דווקא הונגרית, למען הגלוי הנאות) לא משנה עד כמה שגורה האנגלית שבפי, לעולם לא אצליח להתבטא בחופשיות, בטח שלא מול נציגי חברת כרטיסי האשראי שמתעקשת במבטא הודי כבד, שקודם אני אשלם את החוב ואחר-כך נדבר. בתרגום מסינגליש הודי לעברית -  "איפה הכסף קונסטנצה?".

     

     

    שכל מה שביקשתי אותה זה לשלוח לי את פרוט החוב, כפי שידוע בספרי הנושה מעת לעת, מה שהיה חושף את החיוב הכפול כבר ממבט ראשון. כנראה, שרק מי שביקר בהודו או ביקר אצל מוסטפה או ראה אננדה (מחק את המיותר) יודע שהנהון בראש אצל ההודים, אין משמעותו "כן" והביטוי "לדבר ללמפה" היה תאור מדויק למדי, של השיחה בין החתום מטה לבין נאגפור הנציגה הלא חיננית. נמסטה?

     

     

    אחרי שכלו כל הקיצין, שנייה לפני אובדן עשתונות. שאלתי את עצמי, מה ד' היה עושה במקרה דנן? התשובה שעניתי לעצמי (אני יודע שזה נשמע לא בריא לדבר לעצמך). ד' היה טורק את הטלפון, נותן לחברת כרטיסי האשראי לשבור את הראש וללכת לישון שנת ישרים, בדיוק כמו כל הטייקונים שחייבים 'ים בכסף' לבנק ועל הז*ן שלהם הבנק והנושים ... זה בדיוק מה שעשיתי ...הלכתי לישון. ממש תשובה ודנקנר.

      

    כצפוי, למחרת כבר חיפשה אותי נציגה אחרת, דוברת אנגלית בניב זר אך מובן, שהייתה גם מספיק אינטליגנטית להבין מי נגד מי. תוך עשר דקות, כל הסאגה המיותרת הזאת נפתרה בין השאר, תודות לתושייתה ולעצה הדמיונית של ד' לשים ז*ן וללכת לישון.

     

    שבת שלום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/4/13 04:05:

      עכשיו עשית לי יותר מרצון להתחיל לחפור לאחורה... לא בגלל דולי ואני כן אוהבת כבשים ולא בגלל התלתלים דווקא. צוחק

        27/4/13 03:37:
      מלך!! פוסט מלנכולי משהו, דרך אגב מותר לך להתקשר איליו אני בטוחה שישמח :-)
        26/4/13 13:26:
      ״גברים רואים את העולם בשחור לבן ונשים בחמישים גוונים של אפור רק בלי הסצינות הארוטיות״- הכל נכון, חוץ מהסצינות האירוטיות... :-)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין