כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    בְּצֵל השגעון / ניצה צמרת

    28 תגובות   יום רביעי, 16/1/08, 23:17

    שלום, אני נוסעת. אשוב במהרה.

    שלום, אני אורזת, המזוודה לא מאוד גדולה.

    ערכתי רשימה, אני מקווה שלא שכחתי מאומה.

    "יהיה קר בדרום החם", אמר לי איתן, ואני צחקתי, קר גם כאן.

    אני אשוב אליך, רק שלושה ימים, זה לא סיפור גדול.

    רק שלושה ימים של שקט וחול.

    שלושה ימים של טבע, ספר אחד לפחות ואינני יודעת מה עוד.

    איזה ספר לקחת -  מוכר, ישן, חדש?

    החלטות כאלה מעכבות אותי, אני מתחילה לעיין בכל המצאי, שוקעת ושוכחת

    וכך מפה לשם, בין המדפים והכריכות, הגעתי אל "אדם בן כלב" של יורם קניוק. הריח של הדפים המצהיבים הזכיר לי, שפעם התפרסמה מחרוזת שירים שלי על האנשים שבספר. פִּשְפשתי שוב בפנקס הישן, הגעתי לשנת 1970, "רבעון עֶקֶד לשירה" בעריכת איתמר יעוז-קסט.

    הייתי בת 16 וחצי. כתבתי חמישה שירים על האנשים שקניוק ידע לספר עליהם. אנשים שסבלו בשואת אירופה ועתה הם חיים בחלומות ובמשחקי ילדות. אם יחלימו, ייקברו ימיהם הטרופים, אז האמנתי כי תהא זו לידה אפשרית. היום אני יודעת שזה לא קרה.

    שווסטר חולמת

    להיות שחורה מפחם כמו מלך הלילה,

    להרגיש זכה כמו שושן צחור

    להתאבק באודים עשנים.

    לדעת

    שהעטלפים הגוהרים 

     הם ילדים תמימים.

    בחלומה ראתה את עצמה

    והיא

    מזדווגת עם הלילה

    הרה

    ופוערת מרחמה כוכב.

    לאחות שווסטר היו חלומות בעצם הרגע.

    היא כירכרה לפני האלוהים באמונה

    עד שראתה עורבים והריחה מוות.

    אישה שהפכה לכופרת.

    כשמלחך פינכה הופך לנביא

    ואלוהים מסתתר בנקיק

    היא

    אבודה.

    אתה שברת את לבה.

    אם היא תמות לפניך

    אנא

    שלח פרפרים אל קברה.

     

    אדם בן כלב

    אדם שטיין היה מטורף.

    הזמן חרש בו תלמים קעורים

    אחר כך כשתיל רך נזקק

    בגישושיו על שתיים וארבע

    לתמיכה.

    גלגולו הכלבי קרב את קיצו

    הוא רוצץ את ראשו באבנים

    ללא כאב,

    הוא דרך את חושיו

    ללא שמחה

    חוזר את מסע הבלהות

    ובדרך

    מחריד את ילדו הקט

    שוקע בדמעותיו החמות,

    אחר כך ליקק את עורו המצולק 

    אך לשווא.

    אני חושבת עליו מת זקן ועייף

    ורק הכלב בוכה עליו.

    ------

    העתקתי רק שני שירים, (לא נגעתי) גם זה יותר מדיי.

    הפסקתי לארוז.

    אני מוכרחה לכתוב. אני נדהמת מעצמי. 

    עצב כזה, צער ושגעון.

    הייתי ילדה.

    מה עבר עליי כשקראתי את הספר הזה?

    אולי הצעקות של אימא בלילות, אולי הדאגה לשלומה?

    אולי המראה של אבא מחבק אותה ושואל, "מי קרולט דראגה?" ( מה קרה יקירתי?) בקולו הסדוק מכאב...

    אולי הזיכרון של רגליי היחפות רצות למטבח להביא לה מי ברז בכוס?

    אולי האמונה שבלילה מותר לשדים להיות?

     

    --------

    שלום, אני נוסעת. אולי אשוב עם תשובות, אולי לא.

    אולי גם הצלקת שלי תכאב פחות, אחרי שלושה ימים של רחוק?

    אינני יודעת.

    להתראות.

     

     

     

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת,

    עט להשכיר - כתיבה ועריכה

    www.words4u.co.il

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      זהו, חזרנו לשגרה, ימים עמוסים, פעם מי חלם שזו תהיה שגרה, אני חלמתי. עובדה שהתגשמה.
        21/1/08 12:01:

      אופס! את קניוק עוד לא קראתי. יש להשלים חורים בהשכלה.

      ו... נסיעה טובה ומהנה שתהיה.

        21/1/08 11:43:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-01-21 02:33:43

      יקרים שלי,

      שבתי אליכם, תודה על תגובותיכם החמות והמרגשות. הייתי  במסע מרתק בעקבות הנבטים בדרך הבשמים בואכה עד שערי פטרה הקסומה.

      לא פלא שהמקום המיוחד הזה נכנס לקטגוריית אחד מפלאי תבל.

      היה קר, היה חם, היה נהדר. הלכתי, טיילתי, דברתי מעט, הקשבתי הרבה.

      נוכח יצירת הטבע באבן החול ועוצמת יכולת האדם בימי קדם, חשתי פליאה ותמיהה.

      אל מול אנדרטאות אלה שהטבע  הציב וסביב לקבורה של מלכי הנבטים, האדם שבי חש שמחה והכרת תודה גדולה על חיי, על הוריי הטובים, אחותי הנפלאה, הבית שגרתי בו, על ילדיי היקרים לי, פ' אהובי שהגיע לחיי ועל כל מה שעוד נכון לי.

       

      ניצה, יקירה

      מרגשת השפעתו המבורכת

      של מסעך

       

      ברוך שובך

        21/1/08 08:24:

      ברוכה השבה ניצה, המדבר הוא מקום לחשוב בו

      לעשות שקט בתוכנו

      יום נהדר :)

      שמחה ששבת, התגעגעתי אליך מאוד,מאוד. יום נהדר מתוקה שלי וקבלינשיקהנשיקהנשיקהנשיקה
        21/1/08 05:25:

      ברוך שובך....ניצה...:-)) היית חסרה מאוד..

      העיקר ששבת עם חוויות...ואגרת כוחות מחודשים..

      יקרים שלי,

      שבתי אליכם, תודה על תגובותיכם החמות והמרגשות. הייתי  במסע מרתק בעקבות הנבטים בדרך הבשמים בואכה עד שערי פטרה הקסומה.

      לא פלא שהמקום המיוחד הזה נכנס לקטגוריית אחד מפלאי תבל.

      היה קר, היה חם, היה נהדר. הלכתי, טיילתי, דברתי מעט, הקשבתי הרבה.

      נוכח יצירת הטבע באבן החול ועוצמת יכולת האדם בימי קדם, חשתי פליאה ותמיהה.

      אל מול אנדרטאות אלה שהטבע  הציב וסביב לקבורה של מלכי הנבטים, האדם שבי חש שמחה והכרת תודה גדולה על חיי, על הוריי הטובים, אחותי הנפלאה, הבית שגרתי בו, על ילדיי היקרים לי, פ' אהובי שהגיע לחיי ועל כל מה שעוד נכון לי.

       

        20/1/08 21:00:

      מה יהיה איתך?

      תמיד עד הבטן את נכנסת לי..

        20/1/08 20:32:

      אכן, אין כמו לצאת לדרום 'הרחוק', כדי לראות משם - מנקודת מבט מחודשת ובטעינה של מצברים - יותר בחדות את שהתרחש ומתרחש כאן.

      גם לטעמי, אין טוב והולם יותר, מאשר לגבי כל דבר שדורש זווית, ראייה והשקפה, בוודאי רטרוספקט, להזכיר ולהעלות שוב ושוב בדרך זו או אחרת את השואה. הרי הכול נגמר שם, והתחיל שם.

      ניצה, האם אפשר במקביל או בהמשך להביא - כל אימת שאת מזכירה ומצטטת - את חוברות השירה המודפסות? ז"א לסרוק. האם המקור שמור אצלך?

      בברכה, ונצפה לחוויות מהדרום...

        19/1/08 18:54:

      ניצה יקרה

      מרגש התהליך הנחשף כאן

      דרך סיפורי הזרים

      אל שירייך, זכרונותייך

       

      מוצאי שבת ותיכף תשובי

      מקווה שעברו עלייך ימים נעימים

      ושחידשת כוחות

       

       

       

       

       

      ניצוש.

      התרגשתי מאוד,איתמר היה עורך ספרי הראשון. ואת יורם קניוק אני אוהבת. איך דרכינו מצטלבות כל הזמן. מותר לך לקחת  חופשה ארוכה יותר. הלילות יהיו אותם לילות עם צווחות שלא פסקו מלפני ששים שנה. זה המטען שלנו דור שני לשואה שסוחב על הכתפיים, בפרח הלב. אוהבת ותהנינשיקה

        19/1/08 10:43:

      כבר מאז זה התחיל. זה היה מצוין וזה הולך ומשתפר!

      תהני בדרום (כבר לא ממש קר)

        18/1/08 23:23:

      נסיעה טובה !!!!

      ספרי חוויות לכשתחזרי....

        18/1/08 23:19:

      ניצה אני מתגעגעת ..ריגשת אותי מאוד.. חזרי במהרה..

      עם אנרגיות חדשות..ותשובות לשאלות..

      ויוד לצלקות...שמעתי שהיוד לצלקות הוא חיבוקים ונשיקות..

      שמרי על עצמך מחכה לשובך..

        17/1/08 10:15:

      ניצה יקרה,

      נסיעה טובה ומהנה.

      הרבה כישרון בשירים העצובים והנוגעים שלך...

      הכשרון עוד כאן ! תחזרי במהרה לכתוב לנו....

        17/1/08 07:45:
      ניצה תטעיני את המצברים ותפרקי את המתחים ותחזרי  מהזורנלים תהניי מכל רגע
        17/1/08 06:55:

      השירים שלך רגישים וצובטי לב.

       

      נסיעה מצוינת שתהיה.

      חזרי אלינו בכוחות מחודשים ועם מלאי סיפורים.

       

        17/1/08 06:53:

      למה רק שלושה ימים, ניצונת?

      מה - לא מגיע לך יותר?

       

      "אנחנו נשב כאן בחושך ונסבול"

      (את זה לימדה אותי אמא - השוויצרית הכי פולניה בעולם).

      נשיקה

        17/1/08 06:43:

      מאוד ריגשת אותי ניצה

      ושיהיה לך בהצלחה.

      באהבה רבה.

      לילי

        17/1/08 06:18:
      מתאים איזה טיול לדרום, ככה שיחדש את מלאי הסיפורים
        17/1/08 05:31:

      קראתי והתרגשתי. כל כך טוב! כל כך רגיש!

      אין! אין מילים!

       

      היציאה לחופשה הזכירה לי את שירי:

      שלום, אני עוזבת:

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=204293

       

      הצורך הזה להינתק לכמה ימים מהעולם, כמה אני מבינה אותו.

        17/1/08 00:37:

      לפעמים אין לי הרבה מילים

      אז אני מניחה לך כאן שיר

      שכתבתי פעם לפני נסיעה

       

      "וכשארזתי היום

      גם את הכמיהה קיפלתי

      הקפדתי לתחוב

      לתוך כיס עמוק

      מהדקת את הרצועות

      שלא יתפרק

      המארג העדין של הלב"

       

      נסיעה טובה, מקווה שיש בה חופשה.

       

      דפנה

        17/1/08 00:20:

      קניוק סופר גדול באמת. "אדם בן כלב" ספר נפלא.  קראי את "הברלינאי האחרון"

      תחלמי ותהני במסעך!

        17/1/08 00:14:
      עוד  לא  נסעת?  משוגעת.  סעי  כבר,  יש  בדרום  יוד  מיוחד  לצלקות.

       

      צטט: sherry refael 2008-01-16 23:58:08

      דרום , כיוון טוב. רחוק מהצפון, מאירופה ..

       דור שני לשואה. אנחנו מתחילים להיות זן נדיר...

       גם אנחנו שרדנו.

       נסיעה טובה , תחזרי בשלום...

      שלך שרי

      זן נדיר, מילים קשות על איכות הזכרונות.

      גם אנחנו שם - כאן - כל הזמן.

      ואת באת ללבי אל הכאב.

      עוד אשוב אליך,

      תודה

       

       

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2008-01-16 23:45:43

      רק שתיהני

      אשה יקרה 

      חגי,

      זו אחת הפעמים הבודדות בחיי בהן אני מברכת על העייפות .

      כל כך הרבה רציתי לכתוב.

      תודה איש

       

        16/1/08 23:58:

      דרום , כיוון טוב. רחוק מהצפון, מאירופה ..

       דור שני לשואה. אנחנו מתחילים להיות זן נדיר...

       גם אנחנו שרדנו.

       נסיעה טובה , תחזרי בשלום...

      שלך שרי

      רק שתיהני

      אשה יקרה