הצהרת ההון שלי
"המאמץ האנושי החשוב ביותר הוא השאיפה למוסריות בפעולותינו. האיזון הפנימי שלנו, ואפילו הקיום שלנו, תלויים בכך. רק מוסריות בפעולותינו יכולה להעניק לחיים יופי וכבוד. להפוך את הנ"ל לכוח קיים ולהעלות את זה למודעות זוהי אולי המשימה החשובה ביותר של החינוך. הבסיס למוסר אינו צריך להיות מושתת על מיתוסים או להיות מקושר לאיזושהי סמכות, שמא ספק כלשהו לגבי המיתוסים הללו או הלגיטימיות של הסמכות הזו יפגמו בבסיס לשיפוט ולפעולה שקולים ונבונים.” א. איינשטיין
האם גם אצלי מסתתרים להם שלדים בארון?
אני מאמין גדול ב- "נאה דורש נאה מקיים", אם תמיד אני נוהג כך? סביר להניח שלא, אני בן אנוש סך הכל. לפני מספר דקות סיימתי לדרוש בעניינו של עמנואל רוזן, אך האם אני מקיים?
אפתח את הדברים לא מפני שאני חושב שראוי שאתן דין וחשבון לאנשים שמחוצה לי, אלא מתוך בדק בית פנימי שברצוני לסגור, אני מקווה שהמוסר ימשיך להיות נר לרגליי. יש לי עשרה תיקים פליליים, רובם נפתחו לפני שמלאו לי שמונה עשרה שנים, כולם נסגרו. כשבעה מהם עוסקים באלימות, אני לא אדם אלים. היו אלה ימים של אנרכיה בבית, הייתי בגיל הנעורים וגדלתי בבית אמי עם שני אחיי. אחי הסובל מסכיזופרניה חיפש את מקומו בעולם ועורר מהומות, לרגע אני לא שופט אותו. בניסיון להגן על אמי הייתי אוחז בו, מנסה לעצור בידיי הקטנות את התוקפנות אשר הייתה בו באותם הימים.
אחי הגדול ממני בשנה היה מרים עליו ידיים, אני מעולם לא, תמיד חסתי עליו, ראיתי מאחורי האירועים את מצוקתו של אחי,את סבלו, אין זה מצדיק אלימות מצידו ומנגד נזהרתי בידיי. הוא הלך פעם אחר פעם לתחנות המשטרה והתלונן על כל מי שעמד בדרכו, אני ביניהם. לא הורשעתי באף אחד מן התיקים. מעולם לא נהגתי באלימות כלפי אף אדם, ההיפך הוא הנכון, הוכתי והושפלתי לא פעם. שני תיקים נוספים נוספו לי בשנתיים האחרונות, 'שימוש עצמי' כלשון המשטרה, אני צורך חשיש על בסיס קבוע, זה לא חדש לי ולא למשטרה, אני כותב את הדברים בלב שלם, בדרך כלל תיקים אלו נסגרים כעבור חודש מ'חוסר עניין לציבור'.
תיק נוסף נוצר לו אי-שם לפני שמונה שנים, הייתי אז חייל משוחרר והתחלתי לעבוד בפיצריה בראשון לציון. פיצריה אשר רמסה באופן שיטתי את זכויות העובדים, קיצוצי משכורות לא מוסברים ושלל מחדלים. אירגנו קבוצה ופנינו להסתדרות העירונית, הם מיהרו לגבות אותנו ביועצים משפטיים וליווי צמוד, השיא היה כאשר ערכנו הפגנה מול הפיצריה ובה ביקשנו את אשר מגיע לנו. "בעל הבית השתגע", האירוע חרה לו, הוא אבד עצות. תמיד בלטתי בראש וככזה ספגתי לא מעט. הוא חשב שאם יהרוג את ראשו של הנחש אזי זה יפסיק להתקיים. לימים יתברר שהוא טעה בתחזיותיו, לא ויתרנו ואף החרפנו את המאבק. זומנתי למשטרה עקב תלונה על 'גניבה ממעסיק', לא פשוט. החקירות החלו, השאלות נשאלו ונשמעו לי מופרכות עד הזויות, אשקר אם אומר שלא נרתעתי לרגע מכוחו. הוא היה משוריין בסוללת עורכי דין משומנת היטב, אני הייתי עירום כביום היוולדי. השאלות הגיעו לפיתחה של השופטת ליאורה ברודי וזו זיכתה אותי מכל חשד. הסיפור תם בתשלומי הפרשי שכר המגיעים לכולם מצידו של בעל הבית. הצדק יצא לאור.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר?" (מועד קטן, דף כ"ה, עמוד ב')
מעבר לעשרת התיקים שמניתי פה ישנו מקרה נוסף אשר אינו טופל במשטרה והוא מעסיק אותי יותר מכל התיקים יחד. לפני שנה וחצי בערך הגיעה בחורה חדשה לעבודה בה אני עובד, כעובד בעל וותק ליוויתי אותה בימיה הראשונים, התפתחה לנו ידידות חביבה, פלירטים סמויים וגלויים, הכל על השולחן, היא מאוד העריכה אותי ואת הכנות שבי לפי דבריה. התבדחנו וצחקנו לא פעם על הנושא. באחד מן הערבים נותרנו לבדינו, דנו בנושאי טאקט ובעוד שלל נושאים, בין לבין הסברתי לה את אשר היא צריכה לעשות בעבודה. המשכנו לדבר ולצחקק, זרקתי משפט לחלל האויר ובפתאומיות היא נאלמה דום, אני אחריה, בלעתי את לשוני.
נעטפתי חרדה, השיח שלנו היה בוטה יותר כעשר דקות קודם לכן ובכל זאת, כנראה שחציתי סוג של קו אדום מבחינתה, אולי העליתי מן האוב טראומה ישנה יותר? השאלות לא הרפו ממני באותו סוף שבוע, הלקאתי את עצמי על לשוני החדה. במוצאי אותה השבת היא לא הגיעה, המתנתי כמה דקות וזימנתי את בעל הבית ומנהל הסניף לשיחה, סיפרתי להם את אשר היה, לא פסחתי על מילה, הסברתי להם שכנראה היא לא תגיע יותר, הם מכירים אותי, יודעים שאני נופל בלשוני לא פעם, מעולם לא כפיתי את עצמי פיזית על בחורה וכל עוד שפיותי בידי כנראה שלא אעשה זאת. ידעתי ששגיתי, כעבור שעה הבחורה שלחה מסרון לבעל הבית ובו הסבר מפורט למה שקרה, הקדמתי אותה, הביקורת שלי כלפי עצמי גדולה מדי בשביל לשמור אותה לעצמי. רבים המכירים אותי ואותה טוענים שראוי ו'ארד מעצמי', חדל ביקורת. טוענים שהיא הזויה לעיתים, לא סגורה על עצמה, ואני? אני לא מטריד מינית, זה לא אני לגרסתם.
מה שעניין אותי בשעתו וגם היום זה לא מי היא ומה היא, אלא עצם הפגיעה אשר היא מנת חלקי. מחקרים טוענים שאחת מכל שלוש נשים בישראל חוות סוג של הטרדה כזו אחרת במקום העבודה על רקע מיני. אני לא יכול לשאת את זה שאני בתוך הסטטיקה הזו, זה מחליא אותי. אני סולד ומוקיע כל מקרה שכזה וכל מי שמכיר אותי יודע, ביום שייפתח לי תיק על עבירת מין כנראה שהוא יהיה יומי האחרון, אבין שאין לי עוד מקום בעולם.
אנצל את הבמה ואבקש את סליחתי ממנה, כמובן שלא אנקוב בשמה מטעמי צנעת הפרט. אם אי פעם פוסט זה יגיע לעינייך תדעי שאני מכה על חטא על שאמרתי, לא היייתה פה כוונת מכוון לפגוע, את הזמן לא ניתן להשיב לאחור. אומר לך תודה, תודה רבה לך על שיעור לחיים, את נפגעת וצלקת כזו או אחרת חרוטה על נפשך, על זה ראוי שאבקש סליחה, המילים הן רק מילים והלוואי והייתי יכול להחזיר את אותה אמירה אומללה לתוך תוכי, איני יכול לעשות זאת. רק את סליחתך נותר לי לבקש.
סליחה
|
