כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    קיץ

    9 תגובות   יום שבת, 27/4/13, 18:40

    באחת בצהריים אכלתי סלמון.
    בשלוש אחר הצהריים הוא שחה נגד הזרם.
    טוב, ככה זה, מעגל החיים. מזל שלפחות לא יושב לי איזה דב על מיתרי הקול ואורב לסלמון האומלל. בינינו, אם היה יושב שם מזמן היה מת מעישון פסיבי (או שמא אקטיבי, זה קצת מבלבל העניין הזה).

    עושה רושם שהקיץ הגיע ואני נערך בהתאם:
    נפרד לשלום מהאדניות - לא נראה לי שהשקיית החורף של פעם בחודש תספיק וגם לא נראה לי שאוכל להשקות יותר - אם בחורף אני בקושי מצליח לקום מהספה, למלא את הקומקום החשמלי מים, לנוע לעבר המרפסת ולמזוג את המים הקרירים ומחיי העלים, רגע לפני שהצמחים מחזירים את עלוותם לבורא, אני חושש שבקיץ ימותו כאן לא רק הצמחים (ביי כושי, היית כלב טוב).
    העברת המזגן למצב קירור - לכל הרוחות, כבר 48 שנים ואני עדיין לא יודע מה הצלמית (איך דחפתי את המילה העברית ל Icon, הא?) שמייצגת את מצב הקירור. בשנה שעברה לקח לי חצי קיץ של הזעת יתר להבין שאני על חימום ורבע קיץ של היפר ונטילציה להבין שאני על איוורור. אוקטובר היה אחלה.
    מזון - זהו, נגמרו הימים הטובים של השארת מזון מחוץ למקרר למשך שבוע. וכן, אם אתם שואלים, שחה מדי פעם נגד הזרם, אך מצד שני, למי שקרא את הקטע "ימים קשים", כמה מן ההמצאות הקולינריות המשובחות שלי באו לעולם כתוצאה  מטכניקה זו.
    מקלחת - זהו, נגמרו הימים הטובים של מקלחת פעם בשבוע. וכן, אם אתם שואלים, שחיתי מדי פעם נגד הזרם. אך מצד שני... בעצם, אין צד שני, כמה שלא הפכתי והפכתי אני לא מצליח למצוא כאן טוויסט חיובי. בעצם יש! חיסכון במים כמובן.

    לכבוד אירועי פתיחת הקיץ, וכתוצאה מיום שבת עצל משהו, החלטתי לבקר במתחם "התחנה" שעל גבול יפו תל אביב, אולי אמצא שם איזה דבר נוי לרענן את מעוני לקראת הקיץ. עליתי על המאזדה וגלשתי בעצלתיים לכיוון הטיילת. הטיילת המתה ברוכבי אופניים, טיילי רגל וכמובן מגוון משובב עין של נערות ונשים בבגדי ים. הדבר הזכיר לי ששכחתי את ההכנה החשובה מכל: הכן גופתך לקיץ, או במילים אחרות, הגיע הזמן לעבוד על הכרס. "את שטוחה ומחולקת ל 6 קוביות" פניתי אליה. נראה לי שהצלחתי לעבוד עליה.
    בכדי לחסוך מספר שקלים לפני שאני הולך לבזבז הרבה יותר מדי שקלים בחנויות היוקרתיות של התחנה, חלפתי על פני החניונים הרבים והחניתי את רכבי בסימטה צדדית ביפו. נתתי 20 שקל לאיזה ילד וביקשתי שישמור לי על האוטו. "תשאיר לי את המפתחות ליתר ביטחון" אמר הילד, "אולי אצטרך להזיז את האוטו". חשב שאני טמבל זה.

    להפתעתי, אולי עקב עומס החום (34 מעלות בצל), היה מתחם התחנה עמוס בצורה בינונית בלבד, בייחוד בתיירים מתנשפים וסמוקי לחיים.
    מימיני ראיתי חנות שעל שלטה היה כתוב: "רק דברים יפים". ניגשתי.
    השומר עצר אותי בפתח. "מצטער, רק דברים יפים" אמר.
    "אני מכיר את תורג'י" אמרתי לו, זורק לאוויר את שמו המיתולוגי של אחד ממארגני המסיבות הידועים של שנות התשעים בתל אביב, בזכותו נכנסתי לא פעם למסיבות של יפים ויפות.
    "אז אולי הגיע הזמן שתכיר גם את סמי" אמר השומר, מחווה בידו לעבר גברתן נוסף שישב לו בנחת בשמש הקופחת מביט בי במבט מצומצם.
    "אולי בהזדמנות אחרת" אמרתי, "אני כרגע במערכת יחסים".
    סמי החל לעשות תנועה של קימה. איכשהוא היה ברור לי שסמי הוא לא מסוג הגברים שקמים לחינם ושאם הוא יקום, סביר מאוד להניח שאני אשב. יין ויאנג, אתם יודעים.
    החלטתי לשלוף את הקלף האחרון שהיה לי בשרוול. זה היה 2 לב. "אין לשנייכם לב?" שאלתי, דמעה מזוייפת מבצבצת בזווית עייני הימנית.
    סמי קם.
    לפני שהספקתי לחכוך בדעתי אם אני מפרק לשני המניאקים האלה את הצורה או מחפש חנות שגם מאותגרי יופי יכולים להכנס אליה, הרגשתי טפיחה קלה על שכמי. במקביל, סמי התיישב לפתע, השומר השני החוויר לרמת סיד והתיישב, מבוהל כולו, על ברכיו של סמי. הסתובבתי לאחור ואת מי אני רואה? כן, ניחשתם נכון, קנגורו, בן דודי רב המעללים מיפו. נפלנו זה בזרועותיו של זה.
    "הכל בסדר פה?" שאל קנגורו, ספק אותי, ספק את שני הגברתנים שנראו באותו רגע כשתי אחיות, חברות במנזר השתקנים.
    "הוא איתך?" שאל סמי בקול חלוש, מחבק את השומר השני ברכות ומשחק לו בשיער.
    "לא כמו שיבגני איתך" ענה קנגורו, "אבל כן, זה בן דוד שלי".
    הסתבר שקנגורו היה בדיוק בעיצומו של סבב איסוף הפרוטקשן.

    "מה שלום ההורים?" שאל קנגורו לאחר שנפרענו מן השניים בסידרת התנצלויות והתרפסויות שלא היו מביישות את ראש ממשלת ישראל.
    "חופרים" עניתי קצרות.
    "טוב, אני חייב להמשיך" אמר קנגורו, "תארזו לו כל מה שהוא רוצה" זרק לעבר המוכר המפוחד, "עלי".

    הביתה חזרתי עם 3 סטים מפוארים של סכיני חיתוך ("חותך עצמות כמו חמאה" המליץ קנגורו), 7 סטים של כוסות אספרסו בעבודת יד (של הסיני שלוחץ על הכפתור להפעלת המכונה), ועוד מספר פריטי מטבח שאין לי שמץ של מושג מה הם עושים אבל נראה לי שבהחלט יכולים להרשים בחורות. קנגורו עוד סייע לי בהחזרת האוטו, רגע לפני שעבר ללא שוב במחסום קלנדייה.
    השתרעתי על הספה, מזיע כיחמור טיבטי מנוקד. "כוס אמא של כל הצלמיות" חשבתי, "לא יכלו לשים שלט קטן 'Cold'?"

     

    המשך ל "העוזרת".

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/1/14 06:14:

      כאוהבת טבע אני שמחה לדעת על הימצאותו של  היחמור הטיבטי המנוקד 

      לאחר שחשבתי שנכחד מזמן.

        29/4/13 18:51:
      אני מקווה שקראת את "קנגורו" שתבין על איזה גבר אנחנו מדברים פה...
        29/4/13 09:51:
      עם בן דוד קנגורו - מי לא ייראו :)
        28/4/13 18:55:
      נו באמת, אין לך מושג בביולוגיה? הפרסי הוא המפוספס (כך לפחות חושבים הוריו שציפו ממנו ליותר - למשל, להיות מנוקד).
        28/4/13 11:50:
      היחמור עם הנקודות המיוזעות הוא לא פרסי במקרה?
        28/4/13 00:09:
      לא נראה לך שחוויתי מספיק קולטורה ליום אחד? האמת, צודקת, אני מכה על חטא. להגנתי אומר שקראתי היום ספר ושרכשתי בתחנה מגש זכוכית יפהפה עם סט סכינים לגבינות. זה כשלעצמו פתח לערב תרבותי ואיכותי במקרה הטוב או התבהמות עם החברה על קוטג' ו 9% בגמר ליגת האלופות.
        27/4/13 23:55:
      כל זה מהיום? אם כבר היית בתחנה היית נכנס לראות קולטורה. שמעתי שיש שם תערוכות לא רעות.
        27/4/13 19:16:
      תודה, גם אותי :) מקווה שהלכת לשני הקישורים "ימים קשים" ו" קנגורו". בעייני יותר מצחיקים.
        27/4/13 19:09:
      אותי זה מצחיק