13-4-2013

נחל עמוד  - שביל ישראל. 

מזג אויר – בהיר וחם.

מרחק-  18 קילומטר.

דרגת קושי – כלל לא קל.

שיר – מחלק המוסר והשכל (שני מקסיקנים על רכס).

משך- שש וחצי שעות.

חפץ- שידרית.

אמש הלכנו לישון בחדרנו שבאכסניית כרי דשא, מצפים ליום המחרת. הבוקר, אחר משום מה להגיע. במהלך הלילה התעוררנו פעמים רבות ובקושי נרדמנו בחזרה. השעון לא זז. נמאס להתעורר בכל פעם מחדש. זמן רב לפני זריחת השמש,  קמנו והתחלנו להתארגן בניחותא.

האכסניה, שוכנת בבקעת גינוסר על שפת הכנרת. צמוד אליה, אתר השאיבה, "ספיר" שממנו מתחיל המוביל הארצי. ביולי 1939 הגיש המהנדס שמחה בלאס, לד"ר ארתור רופין - מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, תכנית שנקראה,  "פנטסיה להשקיית הנגב".   המוביל הארצי נחנך ב1964 ומשמש כעורק המים העיקרי במדינת ישראל. בניית המוביל אפשרה התיישבות בנגב, ופיתוח חקלאות והשקיה, בדרום הארץ. שמחה בלאס, נצר לגאון מווילנה, היה אבי מפעלי המים בארץ ישראל המנדטורית ובמדינה הצעירה. לזכותו נזקפת המצאת ההשקיה בטפטפות, ששינתה את פני החקלאות בעולם. באתר ספיר, ארבע יחידות הנעה ענקיות, המעלות את המים מגובה של 210 מטר מתחת לפני הים לגובה של 50 מטר. את המוביל הארצי נפגוש בהמשך היום.

לאחר ארוחת הבוקר, השארנו רכב אחד בתחתית הנחל, ליד קיבוץ חוקוק. בשמונה וחצי הגענו לחניון העליון של נחל עמוד, שם סיימנו אתמול. עוד אנו מחלצים עצמותינו ונמתחים לקראת הדרך נחתה עלינו הפקחית.

"בלי ויכוחים, תעלו למעלה לשלם. אנחנו סוגרים בארבע אחרי הצהריים ולא מחכים לאף אחד".  נבחה עלינו רשות הטבע והגנים.

אתמול, לא היה פה אף אחד, והחניון, היה פתוח לרווחה. היום, יום שישי ואפשר לעשות "קופה" על המטיילים. זה הרושם שקבלנו. ייאמר כי אנשי רשות הגנים הלאומיים אנשים מסורים ואדיבים בדרך כלל. תמיד יש יוצא דופן. 

התחלנו ללכת ומיד הגענו למבנה משטרת עין תינה. המבנה הישן הוקם על ידי הבריטים כדי לשמור על תחנת השאיבה שנבנתה כדי לתפוס את מימיו של עין תינה (עין יקים). ירדנו במדרגות נוחות אל ערוץ נחל מירון. במעיין, תחנת שאיבה, רחבת אבן גדולה ומוצלת בעצי דולב ותות ומי מעיין מפכים וזורמים. זה  שער הכניסה לגן העדן שבנחל עמוד, הזורם לאורך כל ימות השנה.

היום חם, אבל השביל מוצל על ידי החורש העבות. פסענו לאורך גדות הנחל הזורם בין סלעים, עצי בוסתן, גשרונים ומבנים עתיקים. מים זרמו באמות ותיעלו אותם לאורך קירות ומדרונות תלולים, אל מה שנשאר מטחנות הקמח הרבות שנבנו פה בעבר. נהנינו מהפריחה השופעת ופרפרים ססגוניים ריחפו סביבנו. לאחר כמה מאות מטרים, הצטרפנו לערוצו של נחל עמוד שירד מעין פועם ומצפת. 

מימיו של עין פועם נובעים בקצב לא אחיד אלא ב"פעימות" ולכן שמו.

אחד המבנים העתיקים, זוהה כ"מבטשה" ושימש לשטיפת צמר כבשים בתקופות שהיה עדיין שווה משהו. המשכנו עד לבריכות שכווי ושם עצרנו לכוס קפה ראשונה. יופי של מקום להגיע אליו עם המשפחה, בכל עונות השנה. טחנת קמח עתיקה, גשרון מעל הנחל ועצי דולב ענקיים, מצלים על בריכות צלולות, שתמיד מלאות.

עצרנו להפסקת קפה. לחברה, אירח לנו זוג חרדים צעירים, שבאו ממירון. הגבר שאל אם נתקלנו בבעלי חיים. התלבטנו אם להראות לו גללים של חזירי בר ומחפורות בטושות מחיפושי החזירים  אחר מזון.   

מכאן, יחזרו מרבית המטיילים לחניון נחל עמוד. ואילך הטיול הופך לאתגרי. תנועות הנוער נוהגות לערוך טיול "מים אל ים", העובר פה בפסח, מידי שנה. המשכנו בשביל שחצה את הנחל על גבי גשרונים, מספר פעמים.

החורש העבות הידלדל ואפשר היה לראות את המצוקים הנישאים והמדרונות התלולים שבצדי הנחל. לפתע נשמעו מספר רעמים אדירים. מטוסי סילון הרעימו במהירות על קולית. הרעמים הוגברו באקוסטיקה הטבעית של הוואדי העמוק.

לאחר שני קילומטר הגענו לשביל העולה מזרחה לעין כובס. מכאן ואילך אבדו המים את צלילותם והפכו לעכורים. כנראה בגלל הכביסה מעין כובס. אולי בגלל מתקן טיהור השפכים הסמוך של צפת. השביל החל לטפס על צלע ההר. הערוץ התחתר לעומק והמדרונות התלולים סיפקו  לא מעט רגעי פחד. מעקה ברזל הותקן לביטחון המטיילים בקטע מפחיד במיוחד.

"חואן פקח עיניך , אתה עוד תיפול לתהוווווםםםםם", זימרנו את "מחלק המוסר והשכל" , שירו של מאיר אריאל. השיר נבחר כמובן לייצג את קטע השביל עתיר התהומות. אגב – מוסר ההשכל שבשיר – "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה".

דם המכבים פרח בצדי השביל,  כמנהגו מידי שנה לקראת יום הזיכרון הקרוב.

ליד עין סתר עצרנו להפסקה נוספת. עד לכאן, זרמו  מים לכל אורך הערוץ. מכאן, נעלמו המים תחת האפיק הסלעי והופיעו מידי פעם בגבים או בנביעות שופעות.  מולנו הופיע טור מטיילים גמלאים שטיילו בעלייה. כל הכבוד להם. המסלול כלל אינו קל והטיפוס מצריך מאמץ, גמישות וזהירות.  עופות דורסים ענקיים וחסידות עופפו באוויר שמעלינו וסחטו מאתנו קריאות התפעלות.

מעין סתר, התפתל השביל על גבי המדרון המזרחי כדי לעקוף את מפל עמוד. נופי נחל עמוד הפראיים, מכוסים בפרחי אביב,  נפרשו סביבנו. התהום גבהה והלכה וברגע השיא, ראינו מלמעלה את המפל, שבתחתיתו בריכת מים צלולים. זהו הקטע הקשה ביותר להליכה בנחל עמוד.

כשירדנו בחזרה לערוץ הנחל , מצאנו גבי מים ובהם שפע של ראשנים ענקיים המצטופפים אל פני המים, מאכל לחסידות ולדורסים.

שעת הצהריים הגיעה והשמש קפחה. המשכנו בדרך נוחה עד שראינו את כביש 85 מעמיעד לצמת קדרים. סמוך לכביש , פנינו מזרחה ועלינו על השלוחה המפרידה בין נחל עמוד לנחל עכברה. נחל עכברה יורד מעכברה, כפר ערבי קטן ליד צפת, מפורסם בזכות מצוקיו הענקיים והתלולים, הנשקפים לנוסעים בכבישי הצפון. על הדרך מצאנו ארבה קטן, שנראה פצוע ושפוך מעיים. נותר כנראה מחדירת כמה נחילים ממצריים לארץ, לפני כחודש.

חצינו תחת הכביש במעביר המים של נחל עכברה. רוח נעימה החלה לנשב ולהפיג את חום הצהריים.

חסידה גדולה, עמדה באמצע השביל, וחיכתה שנתקרב. הרמתי את המצלמה והצלחתי לתפוס אותה ממריאה. אבל התמונה יצאה מטושטשת. 

נחל עכברה התחבר לנחל עמוד. ליד מפגש הנחלים עצרנו להפסקת הצהריים. כוס תה, כריכים וחטיפי אנרגיה להשיב את הכוחות. לגימה של ראקי להשיב את הנפש ואת החיוכים.

המשכנו במורד הנחל. השביל חלף במעברים צרים בין שיחים ענקיים, ששלחו ענפים סוררים להפריע  להתקדמות. מצוקים ענקיים, עטורי מערות וכוכים התנשאו כמו קירות בשני צדי הנחל.

 תחת עץ אלון גדול ומצל הפרענו לפרטיות של  זוג אוהבים מטיילים, "שביליסטים" ש"נמנמו" על מזרוניהם בצל.  

קשה היה שלא להבחין בשידרית הגדולה, (כנראה של פרה), שהונחה לכבודנו ממש על השביל. למרות גודלה, בחרנו אותה לחפץ המייצג את נחל עמוד ואת בעלי החיים הרבים שבו.

"גיחון עמוד" הוא מבצע הנדסי מיוחד שבו חוצה המוביל הארצי  את אפיק נחל עמוד. המים מוזרמים בלחץ מתחנת השאיבה בספיר, עד גובה מצוקי נחל-עמוד, ומשם זורמים בתעלה פתוחה עד שפת המצוק. שם מוכנסים המים לצינור ("סיפון") החוצה את ערוץ הנחל ועולה לגדה השנייה במקום נמוך מעט. כך, ללא שאיבה, בכוח ה"כלים השלובים", חוצים המים את הערוץ וממשיכים בתעלה פתוחה.

בחלק התחתון של הנחל ראינו מערות ענקיות. באחת המערות (מערת זוטייה) נמצאה גולגולת "האדם הגלילי", מהקדומות שנמצאו בארץ. בחפירת המערות התגלו שרידי בעלי חיים ואדם שסיפרו על החיים בהן, לאורך מאות אלפי שנים. על פי העצמות זוהו - צבוע, שועל, חתול בר, דב, מכרסמים שונים, צבי, אייל, יחמור, עז הבר, בקר בר, פרא והיפופוטם וכמה מיני ציפורים. (ויקיפדיה).

עוד אנו מתפעלים מהמערות והמצוקים שמעלינו, והנה הגענו לעמוד הנחל. העמוד שנתן לנחל את שמו, מתנוסס בגאון מעל הנחל, שבעונה זו עדיין זורם. ארבע מאות מטר לאחר העמוד, הגענו לכביש המוביל לקיבוץ חוקוק ולנקודת הסיום.

ללא ספק נחל עמוד הינו אחד הקטעים היפים הנהדרים, המרגשים והמקסימים בשביל ישראל. וכבר צעדנו לא מעט כאלו. מומלץ ביותר, בעונת האביב. 

לקטע השביל הבא