חינוך ומשפט
פוסטים פופולאריים
-
תשלומי הורים - מלחמת ההישרדות של בתי הספר הייחודיים
28/4/13 | 2180 צפיות
-
למה משרד החינוך עסוק כל היום במדידת הישגי התלמידים, ומה הוא מפספס בדרך.
15/3/13 | 794 צפיות
-
חינוך חינם? לא בבית ספרנו.
25/5/09 | 869 צפיות
-
מי מייצג את ההורים בוועדת השמה לפי חוק החינוך המיוחד ?
28/3/13 | 2798 צפיות
-
חוק נהרי - הפרטה סופית של מערכת החינוך, לא רגע מוקדם מידי.
12/5/09 | 675 צפיות
-
חידוש המלחמה בחינוך הפרטי והפעם - איך משרד החינוך הופך מוסד פרטי ללא חוקי
14/2/13 | 1021 צפיות
פוסטים אחרונים
- תשלומי הורים - מלחמת ההישרדות של בתי הספר הייחודיים 28/4/13
- "כהורים תפסנו יותר מידי תחת" - ביקורת על מכתב פומבי לשר החינוך הנכנס (שפורסם היום בynet) 3/4/13
- מי מייצג את ההורים בוועדת השמה לפי חוק החינוך המיוחד ? 28/3/13
- למה משרד החינוך עסוק כל היום במדידת הישגי התלמידים, ומה הוא מפספס בדרך. 15/3/13
- יום עיון רישוי ותקצוב בתי ספר וגני ילדים 5/3/13
- איך בוחרים במשרד החינוך איזה דוח לפרסם ואיזה דוח להשאיר סגור לנצח 26/2/13
תשלומי הורים - מלחמת ההישרדות של בתי הספר הייחודיים
תשלומי הורים בבתי ספר ייחודיים - מה עושים צעד לפני התהום? עצות למנהלים, לעמותות ולמתעניינים אחרים:
חזית שלישית במערכה הזו נפתחה נגד בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים. לגבי אלה, משרד החינוך ביצע הפרדה לקראת שנת תשע"ד בין שאלת מתן הרישיון לבתי הספר ובין ההכרה בהם. בדרך זו, הוא יכול להעניק רישיון לבית ספר שעומד בדרישות הרישוי, אבל לא להכיר בו כיוון שהוא גובה תשלומי הורים מעל למותר. מוסד חינוך כזה, גם אם ייאחז ברישיון, לא יוכל לקלוט תלמידים בגיל חינוך חובה, שכן להורים יש חובה חוקית לשלוח אותם למוסד חינוך מוכר' (כלומר כזה שקיבל הכרה). המשמעות היא, שכל בית ספר מוכר שאינו רשמי הגובה תשלומים מעל למותר נמצא בסכנה קיומית רק מטעם זה.
אם מדבריי עד כה נתקבל הרושם כי משרד החינוך הוא מקור כל הצרות, הרשו לי, ברוח ל"ג בעומר, להוסיף עוד כמה קיסמים למדורה ולספר לכם מה רב כוחם של הורים שאינם שמחים על הגבייה עבור ייחודיות בית ספרית. הנה כך, בבית משפט במרכז הארץ נדונה בימים אלה תביעה ייצוגית שהגיש הורה נגד משרד החינוך, עיריית תל אביב והעמותה שליד אחד מבתי הספר הייחודיים המוכרים באזור המרכז. ההורה אשר לא היה מרוצה כנראה מהליכי הגבייה שננקטו נגדו על ידי אותה עמותה, הגיש תביעה ייצוגית בשם כל ההורים בבית הספר, לדורותיהם, בדרישה לקבל בחזרה כל תשלום ששולם שלא על פי חוזר מנכ"ל. בחישוב גס, כמה עשרות מליונים לאורך השנים.
אגב, בתיק דומה המתנהל בצפון הארץ ובו נדונה תביעה נגד גבייה בבית ספר במגזר הערבי, משרד החינוך נהג בדיוק באותה דרך בדיוק, המזכירה את תמונת הקופים ("לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי").
מכל מקום, המסקנה אליה הגיע משרד החינוך מניסיונו בהליכים הללו, היא שעליו ליצור ראיות להליכים הבאים, שיוכיחו, כי במקרים בהם ידע על גבייה אסורה, פעל כדי למנוע אותה. לשם כך, מוזמנים מידי חודש מנהלים בכל רחבי הארץ לשימועים ולשיחות הבהרה בפני המפקחים על בתי הספר ולעיתים בפני מנהלי המחוזות. בשיחות הללו מבהירים להם כי המשך הגבייה העודפת בבתי הספר שלהם עלולה לעלות להם במשרתם, וכן כי משרד החינוך לא יגבה אותם במקרה של תביעת הורים.
למען הסר ספק, משרד החינוך לא מעוניין לפגוע בבתי הספר הייחודיים. הוא רק רוצה שקט בכל הקשור לתשלומי הורים: שקט מהורים, שקט מעיתונאים, שקט מבית המשפט ושקט ממבקר המדינה. אם תצליחו לגבות תשלומי הורים בשקט, הוא כנראה יאפשר לכם לחנך באופן ייחודי. זה הדיל.
כמו בכל קרב, יש ללמוד את הטופוגרפיה, את האויבים הפוטנציאליים ולהעריך את הסכנות. חשוב להתעדכן מה מתחדש לקראת שנת הלימודים תשע"ד. לעמוד בקשר עם מוסדות אחרים, עם ארגונים של בתי ספר ייחודיים, וללמוד מכל התרחשות.
ברמה המידית, לקראת עריכת מסמך תשלומי הורים לשנת תשע"ד וביצוע הרישום, מומלץ מאד לקבל יעוץ משפטי על מנת שדרישת התשלום תצמצם ככל האפשר את הסיכונים מולם עומד המוסד החינוכי (הן מול ההורים והן מול משרד החינוך). בית הספר עומד בתווך בין שני הגורמים הללו, ולכן צריך לדעת להגן על עצמו מפני כל אחד מהם, ובמקביל להמשיך ולהפעיל מערך שעולה הרבה כסף. מדובר במשימה לא פשוטה בכלל. כדי להגדיל את הסיכויים לצלוח אותה כדאי להתייעץ.
לקראת תשע"ד, חשוב להיערך ליום גשום - לבנות תוכנית כלכלית למקרה שבו יחייבו גם אתכם להתחיל ביישום מתווה ארבע השנים, או חמור מכך - להפסיק באופן מידי כל גבייה עודפת. להסביר את המצב לצוות ההוראה שעלול להיפגע במשרותיו, ולהבהיר להורים את הסיטואציה הארצית המורכבת.
מומלץ לבחון אפשרויות משפטיות שמשמעותן להיות תוקפים ולא נתקפים. לפנות בעתירות לשינוי המצב הקיים, לתבוע הגדלת תקציב עבור הוצאות שלא מתוקצבות ע"י משרד החינוך, לדרוש ממשרד החינוך הסדרה שתאפשר גבייה בגין ייחודיות ועוד. הדרך הזו לא מתאימה לכל בית ספר, ולא בכל עת, אבל כדאי לדעת איפה אתם עומדים. |
תגובות אחרונות
-
דודרובנר
בתגובה על למה משרד החינוך עסוק כל היום במדידת הישגי התלמידים, ומה הוא מפספס בדרך.
-
CPA Oved Haklay
בתגובה על תשלומי הורים - מלחמת ההישרדות של בתי הספר הייחודיים
-
דוקטורלאה
בתגובה על איך בוחרים במשרד החינוך איזה דוח לפרסם ואיזה דוח להשאיר סגור לנצח
-
CPA Oved Haklay
בתגובה על חידוש המלחמה בחינוך הפרטי והפעם - איך משרד החינוך הופך מוסד פרטי ללא חוקי
-
נטו פור יו
בתגובה על חינוך חינם? לא בבית ספרנו.
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?
התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.
לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.
הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.
ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.
ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.
כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.
ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.
הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.
הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.
ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.
יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.
על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.
כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"
אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.
מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?