פתאום נראה כי מי שעוזב הכל לפסק זמן ונוסע לתקופה בלתי ידועה עושה מעשה אמיץ ולא נפוץ.

איך אפשר לעזוב עבודה אחריות וכל מיני שיעבודים שנגררים לבצע אותם אבל חולמים לזרוק הכל ופשוט לנסוע. כמובן שצריך מעט ממון ואם אין אז לא כל כך פשוט לעשות זאת.

מצד שני להמשיך לעשות עוד עשרות שנים אותו דבר ורק לחשוב שאלו היה אומץ היינו מוכרים הכל ופשוט נוסעים...זה עדיין אפשרי

בוהים ובוהים ובוהים וחושבים בשתיקה האם לעשות צעד קדימה או להשאר בנקודה הקבועה...מה יותר טוב...לא ניתן לדעת עד שלא מבצעים את הצעד הבא...מממ...