
מתאווררים ברוח
תליתי לי כך, את כל נכסי על חבל כביסה ברוח... - חשופים, פרושים וגלויים מתייבשים לעין שמש...
רוח באה, והפכה בהם, חדרה בין חוטי חוטים דקיקים, שיטתה במלמלות תחרות חזיות, כך ללא כוונה עשתה בן, כבתוך שלה נפחה בן רוח חיים...
כך בחלקים התלויים, ולא ניכר מה מהם שייך עוד לי ועם זאת, הרי כל-כך שלי. |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בתיה, התגובה שלך כל- כך יפה
כל- כך...
פשוט ריגשת אותי, תודה !
שיר נפלא,
את מטפלת יפה בנכסים שלך, מכבסת ומזככת אותם, חושפת אותם למשב הרוח ומשוב מאנשים.
הם אינם מונחים כאבן שאין לה הופכין, אלא חיים בך ובאמצעותך.
הדמויים בשיר נשיים-ביתיים, עדינים.
אהבתי, ואם נשאר לי כוכב - זה המקום לו.
ואוו... = תודה !
אוהבת מאד את תגובתך. ואפשר בה עצמה, לראות פנים לכאן ולשם.
"משהו אחר מפיח בהם רוח..." ובכן, קשה להפריד או לדעת בוודאות אם זה "משהו אחר",
שהוא אינו משלנו, יחד עם זאת, זהו בהחלט טריגר או מגע או נגיעה, מכל סוג שהוא, המעירים
ונוגעים בנו עצמנו, מעוררים מרבצם חלקים חבואים או חפצי חיים...
וכן, כיף ( לעיתים מאד :- ) לאבד שליטה, אפשר לקרא לכך- לסמוך או לבטוח ! אפילו חיוני, הייתי אומרת...בעיקר, עם מי שזה מרגיש נכון...
שבוע מקסים , יעל.
הרוח נפחה בהן/בן רוח חיים......
......והם שלי.
כשהדברים שלנו יוצאים מעצמינו, ומשהו אחר מפיח בהם רוח, הם נראים לנו זרים ומוזרים, עד שאנחנו מודעים לשייכותם.
מעניין להפקיר את עצמינו לעיני האחרים.
זה מאד מעניין לדעת מה שאחרים רואים בנו.
עד שאנחנו אוספים את עצמינו לעצמינו המוכרים רק לנו.
נאוול"ה , איזו תגובה -
מד - הי - מממממממממממממממהההההההההההההההה !
אוהבת אותך אחותי ותודה,
אני.
איזה יופי!!!! מקסים ומעורר השראה....
שיר הימנוני כזה - "אם אין אני לי מי לי" - אין לי כלום חוץ מאשר את עצמי -
וה"עצמי" הזה כ"כ עוצמתי!!!!
משום מה, זה הזכיר לי עכשיו את סבתא שלי, סבתא רבקה, שכשהיו שואלים אותה לשלומה, היתה עונה:
"כואב לי הגב, השיגרון מציק לי, קשה לי ללכת, כואב לי הכל, הכליות לא בסדר וגם לחץ הדם, גם הלב לא משהו -
אבל אני מרגישה מצויין!!!!!!
(חבל שלא יכולה לככב אותך שוב - גם על נינה סימון שהבאת לכאן...)
כן שרי,
רוח באה. רוח הולכת...
והעיקר שבתוך זה רוחנו שלנו
בעינה עומדת.
תודה, יעל.
יעל מקסימה, איזה יופי!
איזו המחשה מדהימה.
הכל ישאר שלך
. רוח באה והולכת אבל את הניצוץ , המהות אין לקחת.
אוהבת המון .
אככב אם יתנו
שלך שרי
ואיך שאת יודעת לחבק
עם כל מלה...
מחממת במודע עם כוונה
כה מתוקה, ליאה ל"ה -
חברתי היקרה ואיך שכך
זכיתי, זה מרגיש כל- כך
נפלא !!!!!!!!!!!!!
ואם מתנגן לי כאן, מין לחן
של ילדות, הרי הם הצלילים
של התום, והזכות-
צלילי הלב שבך,
מהדהדים גומעים
מרחק, בי נוגעים
אותי הם מרעידים.
ממני ממני כל- כך
ו- לך !
יעלי,
תלית את הנכסים על מנת ללמוד כמה הם יפים,
וזה כל כך טבעי להכיר בהם מחדש, לאוורר ולהתאהב שוב,
הם היו שלך וישארו ככאלה תמיד,
רק תהיהי מודעת להם הרבה יותר,
* למקסימה
ושבת שלום
שי שי, התגובה שלך מאד מרגשת
מאד מאד...
הרבה חום, רגש ואמפטייה אתה
מביא עמך !
תודה, אני.
היי ריקי, איזה כיף שבאת...
ולא פחות, שעורר אותך למחשבותייך
שלך...
כן, לתת צאנס, לחיים ...
אוהבת, יעל.
תודה, איזה כיף שבאת
והבאת איתך פירגון.
שבת חמימה, יעל.
זה עדיין שלך וישאר שלך.
הרוח הזו לפעמים מבלבלת אותנו
ואם זה עדיין שלך.
אז שום דבר לא יקח את זה ממך.. שום דבר.
שיר יפה
ויש מה לחשוב בו.
לתת צאנס לגורל...
ריקי
יעל -
מקסים שירך
תודה להזמנה אהבתי מאד
ואזלו כוכביי -
שבת שלווה
איזה כיף, שאת קוראת אותי (תרתי משמע).
ומי אם לא את ?!
באהבה ממני.
מקסים, יעלי יקירתי!
כן....לפעמים, דווקא החשיפה הזו - של נכסינו - לרוח, לשמש, לגשם....לאחרים -
היא זו שמפיחה בהם רוח חיים והופכת אותם לשלנו. הכי שלנו בעולם....
אוהבת מאוד, יקירתי... כוכב ממני באהבה (אם יאשרו....)
ודווקא לי, הזכירו דברייך את השורות :"איזו רוח איזו רוח / הוא עושה לי מצב רוח
...ובשיר "שתיפח רוחו " ואני אומרת, שתפיח בו הרוח מרוחו :-)
תודה ! אני.
"ואת היית יפה כשתי עינייך, עת הדמעות היו בן עצורות"
מה שרק רוח יכולה לעשות :)
נעם, התגובה שלך מרגשת אותי.
ההתיחסות הזו הרצינית לטקסט...
השיר, מהרגע בו שיחררתי אותו, נתון לפרשנות של הקורא...
לא הייתי רוצה, לפרש למה כיוונתי, מאחר והמרווח הזה של הפרשנות,
הנתון לקורא, הוא הוא זה המחייה את הטקסט והמפיח בו רוח חיים.
ורק אומר זאת, לפעמים הבחירה במלה (שהיא על פי רוב, בלתי- מודעת ואגב,
כתבתי טקסט זה, כפי שיצא ממני לראשונה, לא נגעתי בו או שיניתי דבר), אינה
רק כיחידת משמעות, אלא גם כיחידה צלילית ולא רק...
מאד יפה בעיני, הפרשנות שלך, מקסימה ממש ותודה לך !
יעל.
השימוש במילה "בן" במשמעות "ילד" -
בן, כבתוך
שלה
נפחה בן רוח
חיים...
שנראה כטעות כתיב (במקום "עשתה בהן כבתוך שלה, נפחה בהן רוח חיים.."),
מאיר את הטקסט כולו באור אחר. קטונתי מלפרש את כוונתך, רק אציין שהטקסט המהורהר הפך, במחי מילה אחת, לכמיהה נשית-אימהית.
..ויש גם על מה להרחיב.