נראה כי בשנים האחרונות חוזר וצף הדיון לאן מובילות
פניה של החברה החרדית.
לצופה מן הצד (חילוני בלע"ז...), נראה כי
הדיון התעורר לאחר פקיעתו של "חוק טל"
בסוף מושב הכנסת ה32 , אשר הוביל למחאה ציבורית בדבר אי השתתפותם של החברה החרדית בשוויון בנטל המדינה.
אך לא כך הם פני הדברים.
ראשית , יש לנסות להגדיר מה משמעותה של
"חברה חרדית".
החברה אשר מוגדרת כחרדית קמה בשלהי המאה ה19
בעקבות זרם ההשכלה אשר נתן את אותותיו (גם) בקרב היהודים אשר חיו באירופה.
הכינוי במקור, מתאר אנשים אשר חרדים לדבר ה'.
וכמאמר הנביא "
שמעו דבר ה' החרדים לדברו". המטרה בגיבוש
הרעיון החרדי הייתה לשמור באדיקות את כללי ההלכה היהודית, אך כפועל יוצא מכך
,במטרה לשמר את ערכיו המסורתיים מפני חדירת ערכים שאינם מקובלים עליו,החל הציבור
החרדי להתבדל מכל סממן "חילוני".
בנוסף ,התנועה הציונית ,והקמת המדינה
בעקבותיה, נתפסה בידי רוב הציבור החרדי כאיום, מכיוון שמקורותיה
נעוצים בתפיסות שמקורן אינו-יהודי וכיוון שראשיה היו ברובם לא-דתיים ושמו דגש על
מסגרת האומה על חשבון הדת היהודית. [מכאן אף צמחה התנועה האנטי ציונית בקרב חסידי "סאטמר"
"נטורי קרתא" ועוד].
לדעתי, הדגש הרב אשר ניתן על ההתבדלות מהעולם
החיצוני, וההתעסקות עם דקדוקי ההלכה במקום במהות, שינו את ההגדרה של חרדי.
אם התפיסה הראשונית של החרדי הייתה ,כאמור, "חרד לדבר ה'" , אט אט ,נהפך ההגדרה
של חרדי לאדם אשר בוחר לחיות בתוך חברה מסוגרת, אשר לה חוקים פנמיים, אשר ביניהם
לבין חוקי התורה אין שום קשר.
לדוגמא, קשה למצוא בחור\בחורה חרדיים אשר ירכיבו
משקפי שמש בימי הקיץ שטופי השמש. כמובן שבהלכה אין שום אזכור על כך , ואף לא מנהג
שהנהיגו הרבנים. להיפך, יש מצווה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ומשקפי
שמש כידוע מגנים מפני נזקי הקרינה וכ'ו.
תהליך זה ,יצר את המוסכמה לפיה גבר שעוזב את
ה"כולל" [בית המדרש לגברים נשואים] "שווה" פחות. כלומר הלחץ החברתי הביא לכך שתוכן חיי המעשה של
הגברים הוא אך ורק בלימוד התורה, וגבר שחשקה נפשו ללמוד מקצוע נוסף יתקשה לפנות
למוסד לימודים אקדמאי בעקבות הפחד מהחברה. כל זאת, כמובן ,בנוסף לערך הסגולי
והערכי אשר הם מייחסים ללימוד התורה. מתוך
יחס ערכי זה, ממעטים החרדים בלימודי חול
במוסדות המיועדים לגברים (מלבד מעט חשבון ודקדוק) , ומפנים את מרבית היום
ללימודי קודש.
אך כמובן שמוסכמה זו נועדה לכישלון חרוץ. ראשית,
מהסיבה הפשוטה שלפרנס משפחה (אשר בדרך כלל מונה מספר רב של ילדים) מקצבה זעומה אשר
מקבל הגבר מהכולל, וממשכורת האישה , אשר על פי רוב נמוכה משום שגם היא לא קיבלה את
ההשכלה הנדרשת, היא לא ממש אופציה נוחה. שנית, רבים מהגברים החרדיים לא מוצאים את
עצמם בתוך "אוהלה של תורה" מסיבות כאלו ואחרות. בנוסף הסקרנות ותחומי
העניין אצל הגברים החרדיים מתפתחים בהתאם לקדמה של העולם המדעי.
כל זה הביא לכך שבשנים האחרונות נולדה תופעה של
חרדים המכנים את עצמם ,(או שמא כך מכנים אותם בלי רצונם...) "חרדים
מודרניים". מדובר באדם חרדי על פי השתייכותו החברתית, הנמנה עם אחד הזרמים
השונים ,אשר מבקש להיות מעורה בחברה המודרנית, תוך שמירה על המסגרת הדתית של קיום
המצוות ושמירת ההלכה. התערות זו כוללת את תחום התעסוקה והלימודים האקדמיים (תרמו
לכך הקמת מכוני ההכשרה המקצועית החרדיים), השתלבות בשירותי הביטחון, ההצלה והסיוע,
וצריכת תקשורת ותרבות לא-חרדית. חלק מהחרדים המודרניים מחנכים את ילדיהם במוסדות הכוללים
גם לימודי חול .
לדעתי, החברה החרדית עוברת תהליך של פתיחות לקראת
העולם הרחב מתוך הבנה ריאלית. (וכל המשתמע מכך) אך אם זאת, התהליך הוא רק בקרב
חלקים מהציבור. כלומר, ישנם משפחות רבות אשר ככל הנראה לא נראה שינוי בדעותיהם/מעשיהם
במאום,ואולי אף להיפך, נראה הקצנה. אולם בקרב המשפחות אשר ממילא היה להם זיקה מסוימת
ל"עולם הגדול", נראה כי קיימת הבנה כי הדברים לא יכולים להימשך כמות שהם
לנצח(מהסיבות האמורות לעיל).
למרבה הצער, על תהליך זה מעיבה ההתערבות הממשלתית ( אשר איתה פתחתי את
המאמר ), אשר גורמת לתופעה של אנטגוניזם בקרב
הציבור כולו. כי תהיה אשר תהיה דעתו של האדם החרדי, הוא לא יפעל משום שכופים עליו.
השינוי צריך לבוא ממקום פנימי. כמובן שעזרה לאילו אשר כן מחליטים לעזוב את עולם
הישיבות ,מועילה הרבה יותר.
ולסיכום ,נראה כי החברה החרדית עוברת תהליך של הפנמה כי עליה לשלב בין הקודש לחול, אך כאמור , הדבר תלוי במידת ההתערבות החיצונית. | 
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה