כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    פוליטיקה חדשה ודמוקרטיה של מעריצים

    7 תגובות   יום שלישי, 30/4/13, 23:26

    המהפכה הצרפתית לא הייתה מהפיכה עממית אלא מהפכתו של מעמד חדש ומתעשר שחש שלא קיבל את המקום הראוי לו בקרב האליטות הצרפתיות. כך גם, הרחשים התת קרקעיים המזעזעים את הזירה הכלכלית חברתית בישראל היום. מי שחושב שביטול עיסקת לאומי דנקנר ומחיקת החובות היא תוצאה של חוכמת ההמונים או כל סוג אחר של מעורבות ציבורית מזן חדש, מטעה או מוטעה. כמו תמיד חשוב להתבונן בדברים גם מן הצד של מי מרוויח ומי מפסיד.

     

    בהתבוננות שכזו מגלים שמאחורי דברים  עומדים אנשים וארגונים שאינם תמימים ובוודאי אינם מהווים ביטוי קוסמי פלאי לרחשי הרחוב, אלא אנשים וארגונים הפועלים מתוך תפיסת עולם או מתוך האינטרס הפרטי מגזרי שלהם, אנשים וקבוצות שחשים שאינם זוכים היום לקבל את חלקם בשלל או מרגישים שמגיע להם יותר ורוצים להגדיל את נתחם.

     

    תמיד, כאשר שחקנים חדשים מבקשים לפלס את דרכם למרכז הבמה, הם יעשו זאת תוך התקוממות נגד הערכים הישנים, ויציגו את עצמם כחלוצים לפני המחנה, ככאלו  המשרתים את טובת הכלל (או לפחות הרוב)  את האזרח העובד, או את זה המשרת בצבא. הם גם לרוב יציגו את עצמם כמבשריה של פוליטיקה חדשה. כאשר למעשה הם בעיקר מיטיבים לרתום את הזעם הציבורי לפעולה המכוונת לשיפור מעמדם שלהם ושל כמותם. זו איננה קונספירציה מתוחכמת וערמומית, זו בסך הכל,  דפוס שיגרתי בהתנהלותו של מאבק פוליטי כלכלי. בכל פעם שאנשים מכריזים שהם נאבקים בשם המקופחים, הנדכאים או המנוצלים, צריך גם לבדוק מי אוחז במזמרה ומי נהנה מן הפירות, בחברה החלופית שהם מציגים.

     

    על פי הוגי האמנות החברתיות של המאות השבע עשרה והשמונה עשרה, אנו בוחרים לחיות יחדיו בחברה מתוך הבנה כי החיים החברתיים הם האמצעי היחיד שיכול להגן על בטחוננו וזכויות היסוד שלנו. ההחלטה לחיות יחדיו בחברה, על פי תפישה זו איננה נובעת מדאגה לאחר, אלא בראש ובראשונה מתוך האינטרסים האגאויסטים שלנו, מתוך תפישה של פחד קיומי מחד ורצון לשגשוג אישי מאידך. האמנה החברתית הייתה חדשנית כי הציבה את היחיד במרכז ודיברה בשם כל היחידים כולם.

     

    אך גם הרעיון האוניברסלי של האמנות החברתיות, הוא כזה, רק למראית עין. למעשה הוא איננו מיטיב באותה מידה עם כולם. גם מאחורי השיח הזה עומדות שאלות חברתיות מעמדיות המיטיבות עם אחדים ופוגעות באחרים (נשים למשל). כדי לטשטש את העובדה שהעיקרון האוניברסלי הוא בעצם פרטיקולרי, הסכנה והאיום הקיומי צריכים להיות כל הזמן נוכחים בחברה, כאמצעי לגרום לנו לאמץ, בכל פעם מחדש, את האמנה החברתית והסדר הקיים, גם אם הם לא בדיוק משרתים אותנו ואת צרכינו באופן אישי.

     

    בעקבות כך, פיגוע (עצוב ומתועב) כמו זה שהיה בבוסטון בעת ריצת המרתון, למשל, מוצג בהגזמה, כמתקפה על אורחות חיי המערב ועל תפיסת עולמנו. ומוביל לכך שכוחות הביטחון יכולים להשבית עיר שלמה ליממה, כמעט ללא טרוניה. העצמת האירוע מחדדת את חשיבותה של האמנה שחתמנו עם אחרים, ומבהירה את חשיבותו של הסדר החברתי הקיים. כי כאשר הפחד חוזר לרחובות, כאשר הביטחון האישי נסדק, אנו זקוקים לאשרר מחדש את ההסכם שבנינו. זו איננה לידתה של סולדיריות חדשה, זו נקודת המוצא של אישוש העצמי בתוך החברה. העובדה שכל יום נהרגים עשרות אנשים, בתאונות דרכים, או בשל זיהומי אוויר, פשיעה, ומחדלים אחרים, מתגדמת לעומת אירוע הטרור הבודד. כך, למרות שהשפעתו הממשית של הטרור היא מינורית השפעתו על התפיסה שלנו את המציאות החברתית חזקה שבעתיים.

     

    בתוך ההקשר הזה של כוחות חדשים הפועלים וצצים בזירה החברתית פוליטית, צריך גם לבחון את התופעה של בנט ולפיד ואת טיב הברית ביניהם. בעזרתה ניתן להבין, טוב יותר, מדוע ברית זו איננה מפתיעה או יוצאת דופן ומדוע צעדיהם להחלשת מעמד הכנסת (אנאם רק במקומות שבהם לא מפריעים לי) או הבחירה במשאל-עם (במקרה של איזה הסכם שלא נראה באופן עם הפלשתינאים) אינם חלק מבוז (מודע) לדמוקרטיה, כפי שטענו מבקריהם, אלא ניסיון להגדיר את המרחב הדמוקרטי החדש בהתאם לאינטרסים הפוליטים שלהם ושל הקבוצות שהם מייצגים.

     

     בניגוד לפרשנות המקובלת זו איננה רק פוליטיקה של דימויים והעמדת פנים. זו אכן פוליטיקה חדשה, לא במובן שהיא ממציאה את המושג פוליטיקה מחדש (אין פוליטיקה חדשה), אלא במובן שהיא מנסה להטות את מוקדי הכוח הקבועים שלו, לעבר כיוונים חדשים, הנוחים להם יותר, ומבקשת לממש את יצירתו של מרחב פסבדו-ציבורי לא בתוך מוקדי השליטה הישנים שלו בתקשורת או בכנסת, אלא מחוץ להם. למעדה, בנט ולפיד מבקשים לבסס את תשתית הכוח הציבורי שלהם על המודל של קהילת המעריצים כפי שניסחה אותה חוקרת התקשורת ון זונן כמרחב פוליטי דמוקרטי פעיל.

     

    במציאות בה אנשים אינם מצביעים יותר על פי הדפוסים הישנים של שייכות קבוצתית ואידאולוגית. בעולם בו קרסו רוב מערכות הייצוג הישנות והמפלגות, נוצר אט אט זן אחר של פוליטיקה, כזו המבוססת פחות על המפלגה ויותר על האישיות, פחות על הייצוג ויותר על ההזדהות. בפוליטיקה הזו הציפייה של הבוחרים היא לא שהמועמד ייצג את עמדותי שלי ואת מעמדי, אלא שהוא יהיה חלק מתהליך ההגדרה העצמי פוליטי שלי, שהוא יהיה הדבק. הזהות שלנו כקבוצה איננה קיימת א-פריורית אלא נוצרת ומתקיימת דרך דמותו של האובייקט להערצה. לכן כאשר בנט ולפיד יוצאים נגד נאומים בכנסת, בעד קיומו של משאל עם ומתעקשים לתקשר עם הציבור כמעט אך ורק דך הרשתות החברתיות, הם טוענים שהם עושים זאת כדי לקדם שיח רציונאלי אמיתי, וכדי שהם יוכלו להשמיע את קולם ללא צרימות, זיופים או הפרעות. אך למעשה הם עושים את הדבר מסיבות שונות לחלוטין, אולי אף הפוכות, המטרה שלהם היא לא הרחבתו של השיח הרציני והשקול אלא בנייתו של קהל תומכים ומעריצים מעורב ומושקע רגשית.

     

    במבט ראשון נדמה שמדובר בגישה פסימית ומדכדכת על  פוליטיקה לא רציונלית המבוססת על עולם ריק של דימויים והערצה, אך זו רק חלק מן התמונה. בפוליטיקה של מעריצים טמונה גם, מידה מסויימת, של חידוש ונכונות למעורבות והתעניינות של הציבור בפוליטי. הרי חלק מן הבעיה של הפוליטיקה הדמוקרטית כיום, נעוץ בעובדה שהציבור מוצג כאדיש, פסיבי ומנוכר ביחס לזירה הפוליטית, לכן ייתכן שדווקא על ידי למידה מהאופן בו מצליחות תוכניות טלוויזיה וריאליטי לא רק לייצר רייטינג, אלא ממש לגבש קהל מעורב, פעיל ומצביע, גם הדמוקרטיה יכולה לחדש את הלכותיה.

     

    הפוליטיקה היא כמובן פוליטיקה, בין אם היא ישנה או חדשה, וירטואלית או מוחשית, ישירה או ייצוגית. היא, בראש ובראשונה, מאבק על הגמוניה ועל חלוקת משאבים. אבל בשביל לזכות היום ללגיטימציה ציבורית ולתמיכת הקהל לא די לנצח בבחירות, צריך לגרום לציבור למעורבות ולהשקעה רגשית. על ידי יצירתו של הממד הרגשי ויצירתה של מחויבות, כמו זו שהייתה פעם חלק מן הפוליטיקה המפלגתית ייצוגית ניתן יהיה לרתום את הציבור לשינויים.

     

    השאלה המעניינת כמובן היא האם יש לבנט ולפיד את הכלים לייצר סוג כזה של שיח לאורך זמן, האם הם יוכלו ליצור סוג כזה של ציבור מושקע רגשית ומעורב, ובעיקר באיזו מידה הזירות התקשורתיות המסורתיות תאפשרנה להם את הזמן והמרחב לייצר כזו אלטרנטיביה, מבלי קודם להשחיר את תדמיתם ולהמאיס את דמותם, כפי שעושים בקפדנות לכל פוליטיקאי מרגע שהפך לחלק מן הזירה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/5/13 09:45:

      צטט: day-dreamer 2013-05-01 17:41:52

       

      וואו, ניתוח מרתק.  משחקי הכס

       

      אהבתי את עניין ניפוח תקריות טרור לצורכי אישרור מחדש של אמנות חברתיות, והקשר לאופן בו זה משרת קבוצות אינטרסים.

      אהבתי את ניתוח מאבקי ההגמוניות בן קבוצות שונות באוכלוסיה.

       

      פוליטיקה אישית שנשענת על סלביותו של אדם מבלי לדעת את החזון שלו, אמונותיו, האידיאולוגיה שלו מפחידה אותי.

      השיקולים הופכים להיות פלקטיים ולא מסתכלים על תוכן ומהות ולכן אותי באופן אישי זה מרתיע.

       

      אבל מוכנה להתאזר בסבלנות ולא לחרוץ את דעתי על בנט-לפיד שמייצרים רמת מעורבות טובה יותר מבעבר.

      הלוואי.

       

      בדוגמה על המהפכה הצרפתית, אומנם התחיל אותה "מעמד הביניים" אבל היה שלב שבו האיכרים הצילו את המהפכה מגוויעה ולכן "למעמד הנמוך" היה תפקיד חשוב.

       

      בדוגמה עם דנקנר די מסכימה איתך. ביטול התספורת לא נעשה מסיבות של לחץ ציבורי והיה טוב למישהו להציג זאת כך.

      חוכמת ההמונים יכולה להשפיע על ביטול התספורת, ברמה העקרנית,  לו הייתה כאן מודעות של לקוחות לוחמניים. כלומר אם היו לקוחות עוברים בנק בכמות כזו שהבנק לא יכול יותר להתעלם.

      אנחנו לא הגענו למצב של ציבור מוחא במסות. אנחנו במגמת שיפור

       

      תודה לך על הדברים, כמובן שאף מהפכה אמיתית לא יכולה להתממש

       ללא עזרה של קבוצות רבות

      אך לא תמיד היא משרתת את המטרות של כולן

      במקרה של הבורגנות והאיכרות היו בהחלט גם אינטרסים משותפים במאבק

       

       

        5/5/13 09:43:

      צטט: רזשניאור0 2013-05-01 17:00:15

      נעים מאוד אני רז שניאור

       נעים מאוד

        5/5/13 09:43:

      צטט: עופר לבבי 2013-05-02 08:16:22

      ניתוח מרתק. אני מאוד נהנה ממה שמתרחש, כי שינוי אינו דבר רע. חברות ענק שורדות כאשר הן משכילות לשנות ולהשתנות, בהתאם לחוקי המשק המשתנים. מה שלא התרחש עד כה בפוליטיקה הישראלית, השמרנית. אנו חוששים מהשינוי, כאילו הגעתו של סטאר חדש, והיעלמותו היא דבר רע, ואולי זוהי האמת הפוליטית החדשה? יש חלל, והוא מתמלא, עד שהופך לא רלוונטי ונוצר חלל חדש. וחוזר חלילה. לכן, לפיד בנט רלוונטים להובלת השינוי, ואם יעלמו בקדנציה הבאה? יבואו חדשים...

       

       

      תודה רבה על הדברים

        2/5/13 08:16:
      ניתוח מרתק. אני מאוד נהנה ממה שמתרחש, כי שינוי אינו דבר רע. חברות ענק שורדות כאשר הן משכילות לשנות ולהשתנות, בהתאם לחוקי המשק המשתנים. מה שלא התרחש עד כה בפוליטיקה הישראלית, השמרנית. אנו חוששים מהשינוי, כאילו הגעתו של סטאר חדש, והיעלמותו היא דבר רע, ואולי זוהי האמת הפוליטית החדשה? יש חלל, והוא מתמלא, עד שהופך לא רלוונטי ונוצר חלל חדש. וחוזר חלילה. לכן, לפיד בנט רלוונטים להובלת השינוי, ואם יעלמו בקדנציה הבאה? יבואו חדשים...
        1/5/13 17:41:

       

      וואו, ניתוח מרתק.  משחקי הכס

       

      אהבתי את עניין ניפוח תקריות טרור לצורכי אישרור מחדש של אמנות חברתיות, והקשר לאופן בו זה משרת קבוצות אינטרסים.

      אהבתי את ניתוח מאבקי ההגמוניות בן קבוצות שונות באוכלוסיה.

       

      פוליטיקה אישית שנשענת על סלביותו של אדם מבלי לדעת את החזון שלו, אמונותיו, האידיאולוגיה שלו מפחידה אותי.

      השיקולים הופכים להיות פלקטיים ולא מסתכלים על תוכן ומהות ולכן אותי באופן אישי זה מרתיע.

       

      אבל מוכנה להתאזר בסבלנות ולא לחרוץ את דעתי על בנט-לפיד שמייצרים רמת מעורבות טובה יותר מבעבר.

      הלוואי.

       

      בדוגמה על המהפכה הצרפתית, אומנם התחיל אותה "מעמד הביניים" אבל היה שלב שבו האיכרים הצילו את המהפכה מגוויעה ולכן "למעמד הנמוך" היה תפקיד חשוב.

       

      בדוגמה עם דנקנר די מסכימה איתך. ביטול התספורת לא נעשה מסיבות של לחץ ציבורי והיה טוב למישהו להציג זאת כך.

      חוכמת ההמונים יכולה להשפיע על ביטול התספורת, ברמה העקרנית,  לו הייתה כאן מודעות של לקוחות לוחמניים. כלומר אם היו לקוחות עוברים בנק בכמות כזו שהבנק לא יכול יותר להתעלם.

      אנחנו לא הגענו למצב של ציבור מוחא במסות. אנחנו במגמת שיפור

       

       

       

        1/5/13 17:00:
      נעים מאוד אני רז שניאור
        1/5/13 16:58:
      שלום

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין